התביעות שלפני:
1.תביעת התובע לביטול הסכם שקיבל תוקף של פסק דין ביום 17.11.10. לטענת התובע במועד פסק הדין מצבו הרפואי היה בכי רע, סבל מכאבים ונטל כדורים משככי כאבים ברמה שפגעה בתפקודו היום-יומי. מצבו הרפואי לא אפשר לו להבין את מצבו המשפטי ואת ההסכם ומשמעויותיו הכלכליות והמשפטיות; במסגרת ההסכם חתם על התחייבות להעביר לנתבעת את חלקו בדירה מבלי שהוצע לו קודם לכן לבדוק את שוויה ולבחון את כדאיות ההסכמה; לא הוסברה לו משמעות ההסכם וגם לו היתה מוסברת לו, מצבו הרפואי לא אפשר לו להבין.
2.תביעת הנתבעת לביצוע פסק הדין מיום 17.11.10 שאישר את ההסכם, בכל הנוגע להעברת חלקו של התובע בדירה לנתבעת, בלשכת ההוצל"פ בהתאם לסעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995.
רקע בקצרה והשתלשלות ההליכים
3.בתביעה קודמת - שהגיש התובע נגד הנתבעת ביום 10.10.11 (תמ"ש 17381-10-11) עתר להשבת כספים, וכסעד חלופי "להורות על ביטול חלקו של התובע בהסכם הגירושין בכל הנוגע להתחייבויותיו הממוניות שעל פי ההסכם, ובכלל זה הסכמתו למסירת חלקו בדירת המגורים לידי הנתבעת". התובע נימק את הסעד החלופי במצבו הרפואי הנטען במועד אישור ההסכם.
בדיון שהתקיים ביום 5.7.16 התובע ביקש לשקול למחוק הסעד החלופי ולהגיש תביעה נפרדת לביטול הסכם הגירושין כפי שהוצע לו על ידי בימ"ש, אך בחר שלא לעשות כן. הסעד החלופי נבחן במסגרת תביעתו. בתצהיר עדותו הראשית ייחד פרק למצבו הרפואי והנפשי במועד חתימת ההסכם, אותן טענות אשר מועלות על ידו בתביעה שלפני - מצבו הרפואי הגופני והנפשי, נטילת תרופות שפגעו ביכולתו להתרכז וגרמו לחרדות בלבול וקשיי ריכוז ומתוך כך טען כי חתם על ההסכם שלא מרצונו החופשי ומבלי שהבין את משמעות ההסכם. התובע צרף מסמכים רפואיים לתצהיר עדותו הראשית.
התובע לא ביקש למנות מומחה בהליך.
בדיון ההוכחות התובע נחקר על מצבו הרפואי, על התרופות שנטל לטענתו באותו מועד, על טענותיו כי לא יכול היה במצבו להבין את תוכן ההסכם ומשמעותו ועל טענותיו כלפי באת כוחו דאז שלא הסבירה לו את משמעות ההסכם.
בסיכומיו חזר התובע על טענותיו בכל הנוגע למצבו הרפואי במועד אישור הסכם הגירושין אשר לא אפשר לו להבין את משמעות ההסכם ותוצאותיו לטענתו.
ביום 4.4.17 ניתן פסק דין מפורט ומנומק בתביעת התובע, נבחנו ונדחו לגופן כל טענות התובע, לרבות עילת תביעתו החלופית לביטול הסכם הגירושין (סעיפים 36-43 בפסק הדין).
התובע לא ערער על פסק הדין וקביעותיו לא בוטלו.
4.ביום 17.1.18 הגיש התובע את תביעתו שלפני לביטול הסכם הגירושין.
ביום 6.12.18 ניתן פסק דין לסילוק התביעה על הסף בשל מעשה בית-דין, מנימוקי פסק הדין המפורט.
התובע הגיש ערעור על פסק הדין (עמ"ש 47038-01-19).
בדיון בערעור מיום 25.12.19 קיבלו הצדדים את הצעת כב' ההרכב הדן כי פסק הדין יבוטל, "התיק יוחזר לבימ"ש קמא על מנת שידון בעילה של ביטול הסכם מחמת פגם ברצון" (הדגשה שלי – ע'ב'ג').
5.בהחלטה מיום 7.3.20 ניתן צו למסירת כל מידע רפואי ומסמכים רפואיים בעניינו של התובע בתקופה שמיום 1.1.2009 עד ליום 31.12.2011, ומונה פרופ' שמואל פנינג כמומחה מטעם בית משפט, למתן חוות דעת בשאלה: "האם התובע היה בעל רצון חופשי ביום 17.11.10 ומסוגל להבין את ההסכם עליו חתם ואת משמעותו, לנוכח מצבו הרפואי באותה עת והתרופות שנטל".
6.רק ביום 7.7.21, כשנה וחצי לאחר מינוי המומחה, הסדיר התובע את תשלום שכ"ט המומחה.
7.חוות דעת המומחה פרופ' פניג מיום 4.8.21
המומחה פרט את התיעוד הרפואי שעמד לפניו מחודש 1.2009 עד למועד חתימת ההסכם ביום 17.11.10, והתיעוד הרפואי שעמד לפניו ממועד זה ועד 22.5.19.
בפרק סיכום ודיון נרשם (הדגשה שלי – ע'ב'ג') –
התובע בתקופה הרלוונטית לא סבל לפי התיעוד הרפואי מהפרעה נפשית או ירידה קוגניטיבית שעלולה היתה לפגוע בכשירותו החוזית; מבחינת רפואית בתקופה הרלוונטית סבל מהשמנת יתר. בעיותיו הרפואיות העיקריות היו בעיות אורתופדיות: כאבים בכתף עם שינויים כרוניים, כאבים בעמוד שדרה הצווארי והמתני. בשל כך נזקק בשנת 2009 לשאיבת דיסק מחוליות עמוד השדרה, עם הקלה יחסית, ושנה לאחר מכן וחודשיים לפני חתימת ההסכם, לזריקות סטרואידיות למפרק הכתף. שתי הפעולות הללו מצריכות הסכמה מדעת. יכולתו של התובע לבטא הסכמה לפעול רפואית חודרנית חודשיים לפני חתימת ההסכם הנה עדות ברורה לתפקודו הקוגניטיבי. אין כל תיעוד המצביע על פגימה במצב נפשי/תפקוד קוגניטיבי בתקופה זו. התובע קיבל תרופות לכאבים ממשפחת NSAID אך לא השתמש באופיאטים. תופעות נפשיות וקגניטיביות של תרופות אלו אינן שכיחות ובודאי שלא בגילאים של התובע. התובע לא השתמש בתרופה (אינדומצטין) שאינה מומלצת לאוכלוסייה גריאטרית בגלל תופעות לואי של פסיכוזה ופגיעה קוגניטיבית, ואין כל עדות שהיתה לו פגיעה קוגניטיבית או פגיעה נפשית כתוצאה מהתרופות בהן השתמש. גם לתופעות לואי אחרות לא נמצאה עדות מהתיעוד הרפואי. בדיקות הדם היו תקינות. מבחינת הרצון החופשי – על פי התיעוד הרפואי ניתן ללמוד שמול מערכת הרפואה התנהל בצורה נורמטיבית, פנה מיוזמתו לבדיקות שונות וביצע בדיקות המחייבות את שיתוף הפעולה שלו ואת הבנתו והסכמתו. התובע לא נטל תרופות שיכלו לפגוע בעירנותו ובתפקודו הקוגניטיבי.
מסקנת המומחה (הדגשה שלי – ע'ב'ג') –
אין עדות שבתקופה 17.11.10 לא היה התובע בעל רצון חופשי ומסוגל להבין את ההסכם עליו חתם ואת משמעותו לאור מצבו הרפואי באותה עת והתרופות שנטל.
8.תשובות המומחה פרופ' פניג מיום 20.2.22 לשאלות הבהרה שנשאל על ידי ב"כ התובע -
המומחה נשאל כ-24 שאלות הבהרה, השיב על כל שאלה שנשאל וענה בפירוט.
בתשובותיו התייחס המומחה:
לאי זימון התובע לבדיקה על ידו – השיב כי לא מצא לזמנו לצורך בדיקה על מצבו לפני למעלה מעשור, הזיכרון האנושי אינו מדויק, לתובע אינטרס ברור למסור עמדתו, אין למומחה "כלים" לחקירתו וזאת ייעשה במסגרת החקירה בבימ"ש; מצבו הרפואי והטיפולים הרפואיים שקיבל עולים בצורה מדויקת יותר מהחומר הרפואי שהעמיד התובע לפני המומחה.
לתרופות שנטל התובע בתקופה הרלוונטית כפי שעולה מהתיק הרפואי ב"זמן אמת" - חזר על התרופות שנטל התובע והשפעותיהם, בהעדר תופעות לואי, לרבות להתייחסות ד"ר דיסקין במסמך רפואי מיום 19.2.14, מספר שנים לאחר חתימת ההסכם.
המומחה התייחס לתרופות שנרשמו לתובע ושאין כל תיעוד על נטילתן במסמכים הרפואיים שצרף התובע, ולא למינונים.
המומחה השיב לשאלה בדבר השפעות הקוגניטיביות של התרופות אלטרול, קלופיקסול, ואבן, דקינט בונדורמין, תוך שציין כי אין תיעוד בתיק הרפואי של התובע על כי נטל את אותן תרופות, אין ציון של מינונים, אין ציון כי נטל התרופות בו זמנית. לא מצא להתייחס לרישומים של ד"ר דיסקין ארבע שנים לאחר התקופה הרלוונטית.
תופעות של רוגזנות, אגיטציה, אימפולסיביות וחרדה יכולות להופיע במקרה של נטילת יתר של התרופה במינונים גבוהים מאוד. תופעות של חוסר אוריינטציה, בלבול, הפרעות קוגניטיביות, בלבול, תשישות לא יופיעו במינונים רגילים אלא במקרים נדירים.
מהתיעוד הרפואי אין כל עדות לכך שבתקופת חתימת ההסכם התובע נטל תרופות חוץ מהתרופות השייכות למשפחת NSAID.
המומחה התייחס בהרחבה גם למאמרים אליהם הפנה התובע.
המומחה לא שינה מחוות דעתו.
9.בדיון מיום 27.2.22 טען התובע כי תשובות המומחה אינן מספקות וביקש לזמנו לחקירה. בימ"ש נעתר לבקשת התובע לזימון המומחה לחקירה.
הגם שכך התובע ויתר על חקירת המומחה ובחר שלא לזמנו לחקירה.
10.מטעם התובע נחקרו התובע עצמו ועוה"ד חדוה שפירא אשר ייצגה את התובע במועד חתימת ההסכם.
מטעם הנתבעת נחקרה הנתבעת עצמה.
הוגשו סיכומי הצדדים.
טענות הצדדים, דיון והכרעה
11.יוער כבר בראשית הדברים –
בהינתן הגדרת כב' ביהמ"ש המחוזי בערעור, אותה קיבלו הצדדים, כי התיק יוחזר לצורך בחינת עילת התביעה לביטול ההסכם בשל פגם ברצון – לא מצאתי לדון בטענות התובע בסיכומיו אשר חרגו מהגדרת מסגרת הדיון, טענות הקשורות בטעות בחתימת ההסכם/ אי ידיעת הערכת שווי הדירה, עושק, כדאיות וויתורים מצדו (סעיפים 9-11,19-23 בסיכומים).
כך גם לא מצאתי לדון בטענות הנתבעת לדחיית התביעה בשל מעשה בית דין, לאחר שניתן פסק דין לסילוק התביעה מטעם זה, והנתבעת נתנה הסכמתה לביטול פסק הדין ולהשבת התיק לדיון בעילת התביעה לפגם ברצון (סעיפים 3-8 בסיכומים).
12.הנתבעת – עותרת לדחיית התביעה על יסוד חוות דעת המומחה, ומוסיפה וטוענת:
הנתבעת מפנה לבקשות מרובות של התובע בתיק ההוצל"פ שנוהל מולה ומול המל"ל בהם פעל התובע והגיש בקשות לאחר אישור ההסכם, טרם הגשת תביעתו, מבלי שהעלה כל טענה בעניין אי כשירות, פגם ברצון או העדר הבנה של ההסכם והשלכותיו;
התובע לא הוכיח כי נטל תרופות במועד חתימת ההסכם ואישורו בבימ"ש, לא צרף כל אסמכתא לכך. מכתב הרופא הפסיכיאטר ד"ר דיסקין עליו נסמך התובע ניתן כ-4 שנים לאחר התקופה הרלוונטית, ובו מצויין שמות של תרופות שנרשמו לתובע, אך התובע לא הוכיח כי רכש את התרופות ונטל אותן בפועל;
התובע לא ביקש לזמן את הרופא שטיפל בו לחקירה ולא את המומחה מטעם בימ"ש;
התובע ניהל הליך מולה בביה"ד הרבני לגירושין והצדדים התגרשו מרצון חופשי מבלי שהתובע העלה כל טענה להעדר כשירות או העדר רצון חופשי; הצדדים התגרשו ביום 23.12.10 סמוך לאחר מועד אישור ההסכם בבימ"ש ולא הועלתה כל טענה מצד התובע כי אינו כשיר או לא מבין או קיים פגם ברצונו החופשי להתגרש וליתן לה את גיטה כפועל יוצא מתרופות שנוטל;
התובע היה מיוצג לכל אורך הדרך בהליכים המשפטיים ובתיקי ההוצל"פ;
התובע היה כשיר לחלוטין לנהל את כל ענייניו, ידע והבין את ההסכם עליו חתם ואושר בבימ"ש ואת השלכותיו;
משנת 2011 התובע ניהל נגדה 5 הליכים משפטיים ויש להתחשב בכך גם בפסיקת הוצאות הליך זה.
13.התובע - טוען כי הנתבעת לא הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה וכל שלפני בימ"ש הוא כתב הגנתה בו לא העלתה טענות שטוענת בסיכומים. מסמכים שצרפה לסיכומיה שלא כדין יש להוציא מהתיק;
הנתבעת אינה רשאית לסמוך על מסמכים וחקירות של התובע בתיקים קשורים;
בכל הנוגע לחוות דעת המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה מעלה התובע בסיכומיו שתי טענות עיקריות אשר לטענתו יש בהן לסתור את מסקנת המומחה בחוות הדעת:
האחת - המומחה לא פגש את התובע ותשובותיו לשאלה מדוע, אינן מניחות הדעת.
השניה - התובע עבר ביום 8.6.09 שאיבת דיסק, בנוסף היה לו שבר בקרסול אשר גרם לו לכאבים. על יסוד מכתב הפסיכיאטר ד"ר דיסקין מיום 19.3.14 התובע קיבל משנת 2010 תרופות אלטרולט, קופיקסול, ואבן, דקינט, בונדורמין. המומחה בתשובותיו לשאלות ההבהרה מאשר כי לתרופות אלו השפעות על שיקול דעת, זיכרון, יכולת חשיבת וגמישות מחשבתית, ישנוניות, חרדה, עצבונית, פגיעה בריכוז.
14.אני דוחה את טענות התובע כלפי חוות דעת המומחה ומסקנותיו וכלפי תשובות המומחה לשאלות ההבהרה שנשאל.
תשובת המומחה לשאלה מדוע לא ביקש לבדוק את התובע מקובלת עלי ומניחה הדעת.
המומחה נדרש לחוות דעתו האם היה לתובע פגם ברצון חופשי במועד חתימת ההסכם ואישורו בחודש 11/2010, על יסוד מצבו הרפואי אז ותרופות שנטל. המומחה נסמך על תיעוד מתיקו הרפואי של התובע בתקופה הרלוונטית, על יסוד מסמכים רפואיים שהתבקשו על ידי התובע והתקבלו מהמוסדות ובתקופה הרלוונטית ואושרו על ידי בימ"ש בחתימת פסיקתה. אני מקבלת את תשובת המומחה כי בדיקת התובע במועד חוות הדעת, כעשור לאחר מכן, אינה יכלה לשנות ממסקנת המומחה המבוססת על מסמכים רפואיים שהציג התובע ונכונים ל"זמן אמת".
התובע, כאמור, בחר שלא לחקור את המומחה על חוות דעתו ועל תשובתו בעניין ולא שכנע כי פגישה עמו יכולה היתה לשנות ממסקנת המומחה בחווה"ד בנסיבות הקיימות.
15.אני מקבלת את חוות הדעת גם בעניין התייחסות המומחה לתרופות שנטל או לא נטל התובע במועד חתימת ההסכם ואישורו ומצבו של התובע אז, ודוחה את טענות התובע בעניין.
על פי חוות דעת המומחה לאחר שבחן את כלל החומר הרפואי בתקופה הרלוונטית, אשר חוזקה בתשובות לשאלות ההבהרה, אין בתיק הרפואי של התובע תיעוד ב"זמן אמת" כי נטל את התרופות הללו. כעולה מתשובת המומחה, שם התרופות צוין במכתב של ד"ר דיסקין משנת 2014, ללא כל פירוט לגבי זמנים של מתן התרופות, מינונים או האם נלקחו בו זמנית. משכך לא יכול היה להסתמך על מכתב הרופא משנת 2014 לגבי רשימת תרופות שכביכול טופל בהן התובע משנת 2010 מבלי שנטילת התרופות בפועל עולה מהמסמכים הרפואיים באותן שנים.
התובע לא הוכיח מהמסמכים הרפואיים כי נטל בפועל את אותן תרופות בתקופה הרלוונטית, ולא ביקש לחקור את המומחה בעניין או להציג לו מסמכים רפואיים המראים אחרת מהרשום בחוות הדעת.
התובע לא הציג כל תיעוד רפואי שאכן נטל בפועל את אותן התרופות בתקופה הרלוונטית, לא הציג מרשמים או אסמכתא על רכישת התרופות, נטילתן לא מופיעה במסמכים הרפואיים ב"זמן אמת" למעט הרשום במכתב ד"ר דיסקין שניתן 4 שנים מאוחר יותר.
יצויין עוד כי במסמך רפואי נוסף עליו חתום ד"ר דיסקין מיום 18.11.13 אשר הוגש בתיק קודם נרשם כי התובע נבדק ביום 7.5.13 על ידי פסיכיאטרית, הומלץ טיפול תרופתי ומאז נוטל את הטיפול (מוצג נ/2).
זאת ועוד.
במסגרת חקירת התובע בהליך קודם מיום 15.12.16 (תמ"ש 17381-10-11), הצהיר התובע כי יש בידיו מסמכים בדבר כל התרופות שנוטל בחמש השנים שקדמו (פרוט' שם עמ' 30 שורות 11-13). העובדה כי התובע לא צרף מסמכים רלוונטיים שבידיו מוחזקת לחובתו של התובע, ומחזקת את המסקנה כי לא נטל את אותן תרופות כפי שעולה מחוו"ד המומחה. לו נטל התרופות והמסמכים מצויים בידיו כמוצהר, לא היתה כל מניעה ואף מצופה היה שיצרפם.
מעבר לכך, מסקנת המומחה בחוות הדעת שאין כל תיעוד רפואי לפיו התובע סבל מתופעות לואי של פגיעה קוגניטיבית או נפשית כתוצאה מתרופות שנטל, או כל תופעת לואי אחרת. בדיקות הדם של התובע תקינות, אין כל עדות שלא היה בעל רצון חופשי או לא היה מסוגל להבין את ההסכם ומשמעותו כפועל יוצא מתרופות שנטל במועד חתימת ההסכם ואישורו.
גם בעניין זה בחר התובע שלא לחקור את המומחה, ומסקנתו לא נסתרה.
16.נחקרה באת כח התובע במעמד אישור ההסכם ומתן תוקף של פסק דין, אשר העידה כי פרוטוקול הדיון במעמד אישור ההסכם משקף את שנאמר בדיון וכי לא זכור לה שהתובע דיבר איתה על תרופות שנוטל. לו היה אומר לה שנטל תרופות היתה מביאה זאת בחשבון ושוקלת מה לעשות, כלשונה:
"ש:אז אולי אני אומר לך ככה, כאן אני עושה שאלה קצת מדריכה, מר א. טוען שהגעתם להוכחות ובית המשפט אמר לו, אמר את זה במילים האלה שהוא צריך, הציע את אותו הסכם, כי יש סיכונים בהמשך הדיון. ואז הוא בעצם חתם על אותו הסכם את זוכרת פחות או יותר?
ת:אני לא זוכרת אבל זה לא נראה לי התנהלות שהיא התנהלות חריגה מאוד, הרבה פעמים אנחנו כעורכי דין נכנסים לתוך אולם בית משפט ובית משפט הרבה פעמים מסביר סיכונים סיכויים, מדברים, מסבירים ללקוח, שוקלים. אני לא זוכרת מה ההתנהלות שם אבל זה לא נראה לי התנהלות שהיא מעבר, מה שרשום בפרוטוקול זה נאמר מעבר לזה אני לא זוכרת. עבר הרבה זמן.
ש:מר א. אומר שהוא היה, הוא לקח הרבה תרופות לפני זה את יודעת משהו על זה?
ת:לא,
ש:הוא לא דיבר איתך על תרופות או מה מצבו?
ת:לא, לא זוכרת.
ש:מה?
ת:לא זוכרת,
כב’ הש’ בן דב ג’וליאן:לא זוכרת או זוכרת שהוא לא דיבר?
העדה, גב’ שפירא:לא זוכרת אם הוא דיבר איתי בכלל על תרופות, אני אומר שאם לקוח מדבר איתי על תרופות או על דברים אז זה משהו שאני לוקחת בחשבון ואז אני שוקלת מה אני עושה בהמשך אבל אני לא זוכרת דבר כזה."
(פרוט' 20.10.22, עמ' 8 שורות 7-27)
17.כחודש וחצי לאחר אישור ההסכם בבימ"ש התייצבו הצדדים בביה"ד הרבני על מנת להתגרש וביה"ד הרבני ציין כי כל המחלוקות בין הצדדים הוסדרו בהסכם הגירושין. התובע נשאל בחקירתו מדוע לא טען בפני ביה"ד כי חתם על ההסכם שלא מרצון חופשי, התובע לא השיב על השאלה. התובע טען שרצה להתגרש ובאותה נשימה חזר על טענתו להעדר רצון חופשי בחתימת ההסכם (פרוט' עמ' 14-15 שורות 27-6 בהתאמה).
18.בחקירת התובע הצהיר כי "התעורר" ו"הבין את מצבו" כשנה לאחר חתימת ההסכם ואישורו בבימ"ש (פרוט' עמ' 13 שורות 6-12). על פי מכתב ד"ר דיסקין עליו סומך התובע, טופל באותן התרופות גם בתקופה זו. כך שגם על פי גרסתו לא היה בתרופות שנטל כדי לפגום ברצונו החופשי.
מעבר לכך, הגם שהתובע לטענתו ידע והבין כבר שנה לאחר אישור ההסכם, בחר שלא להגיש הליך לביטול ההסכם אלא בחלוף שנים לאחר מכן, חלוף השנים מקשות על בחינת הדברים ב"זמן אמת", ואני זוקפת זאת לחובת התובע אשר נטל הראיה על כתפיו.
19.כאשר נשאל התובע בחקירתו כיצד השפיעו עליו התרופות שטוען שנטל במועד אישור וחתימת ההסכם, הפנה לעלון המידע של התרופות ולרשום בו "כתוב בפרוספקטים של הכדור". בשום שלב, למרות שנשאל זאת מספר פעמים, לא תאר כיצד השפיעו עליו בפועל התרופות, אלא רק בתאוריה על פי דפי עלון מידע.
20.שאלת רצונו החופשי של התובע לחתום על ההסכם והבנתו את משמעותו ותוצאותיו במעמד אישור ההסכם, לאור מצבו הרפואי בשל תרופות שנטל, הנה שאלה שבמומחיות.
חוות דעת המומחה שמינה בימ"ש לבחינת השאלה שבמחלוקת הנה מפורטת והובאה לעיל בהרחבה, לצד תשובות המומחה לשאלות ההבהרה שנשאל על ידי התובע. תשובות המומחה לשאלות ההבהרה חיזקו את מסקנות המומחה בחוות הדעת לפיה אין מתוך תיקו הרפואי של התובע בתקופה הרלוונטית עדות לכך שבתקופה 17.11.10 לא היה התובע בעל רצון חופשי או לא היה מסוגל להבין את ההסכם עליו חתם ואת משמעותו לאור מצבו הרפואי באותה עת והתרופות שנטל.
התובע בחר שלא לזמן את המומחה לחקירה על חוות דעתו, מתוך כך ומתוך האמור לעיל, חוות דעת המומחה לא נסתרה ואני מקבלת אותה.
הנטל להוכיח את עילת התביעה לביטול ההסכם בשל פגם ברצון על התובע. התובע לא עמד בנטל ההוכחה.
21.אני דוחה את טענת התובע כי לא ניתן במסגרת הליך זה לבחון הצהרות התובע בחקירתו ומסמכים בעניינו שצורפו בהליכים קודמים והחלטות שניתנו.
בנסיבות בהן התובע הצהיר בהליך קודם שהתנהל לפני באותו עניין ובאותה שאלה, הצהרות אשר לא עולות בקנה אחד עם טענותיו בתיק זה, וצורפו מסמכים אשר סותרים טענותיו בתיק זה, בקשתו מבימ"ש להתעלם מהצהרותיו הקודמות ומהמסמכים מהוות חוסר תום לב בניהול ההליך.
הדברים נכונים קל וחומר שעה שהתובע עומת עם הדברים במסגרת חקירתו בתיק שלפני וניתנה לו הזדמנות לשכנע בטענותיו ולבסס גרסתו בחקירה, וכן כאשר ההחלטות והמסמכים הרלוונטיים צורפו כמוצגים לתיק במסגרת הליך ההוכחות בהסכמת בא כוחו בדיון.
ומעבר לכך שהתובע עצמו צרף לתצהירו פרוטוקולים והחלטות מתיקים אחרים שהתנהלו בעניין הצדדים, חקר את הנתבעת בעניין טענותיה שם, וביקש לסמוך עליהם.
22.לא ניתן שלא להתייחס גם לנסיבות אישור ההסכם ומתן תוקף של פסק דין על ידי ביהמ"ש.
במועד עריכת ההסכם, בדיון בפני בימ"ש, ב"כ הצדדים פנו בבקשה כי בימ"ש יסייע בעריכת הסכם כולל לצדדים (עמ' 2 בפרוטוקול מיום 17.11.10).
בימ"ש העלה הצעתו על הכתב.
כעולה מחקירת התובע בתיק קודם, הצדדים יצאו להתייעץ עם ב"כ כוחם מחוץ לאולם בימ"ש, כך שהתנהל דין ודברים בין הצדדים ובאי כוחם בנוגע להסכם הגירושין.
בשובם חתמו הצדדים על ההסכם בחתימת ידם כשבאי כוחם לצידם;
במועד חתימת ההסכם התובע היה מיוצג;
התובע חתם על ההסכם;
כעולה מפרוטוקול אישור ההסכם, בימ"ש חזר והקריא לצדדים את עיקרי ההסכם והם אישרו כי חתמו על ההסכם מרצונם ותוך הבנתו, משמעותו ותוצאותיו;
בימ"ש אישר את ההסכם על פי כל דין;
בימ"ש אישר כי ההסכם הוקרא והוסבר לתובע והוא הצהיר כי חתם מרצונו ובהבינו את משמעותו ותוצאותיו של ההסכם;
התובע לא העלה כל טענה בדבר העדר רצון חופשי לחתום על ההסכם ולא העלה כל טענה בדבר העדר הבנתו את ההסכם, משמעותו ותוצאותיו כפועל יוצא מתרופות שנוטל;
תביעה לביטול ההסכם הוגשה על ידי התובע בשנת 2018, כשמונה(!) שנים לאחר מועד אישור ההסכם, הגם שעל פי גרסת התובע בחקירתו לא היתה מניעה להגשתה כבר שנה לאחר מכן;
מסקנת המומחה מטעם בימ"ש כי אין עדות שבמועד חתימת ההסכם ואישורו על ידי בימ"ש התובע לא היה בעל רצון חופשי ומסוגל להבין את ההסכם עליו חתם ואת משמעותו לאור מצבו הרפואי באותה עת והתרופות שנטל – לא נסתרה.
התובע, אשר טוען להעדר רצון חופשי לנוכח מצבו הרפואי והשפעת תרופות שנטל לא עמד בנטל להוכיח גרסתו;
סוף דבר
23.על יסוד כל האמור – תביעת התובע לביטול ההסכם נדחית.
מתקבלת תביעת הנתבעת לביצוע סעיף 9 להסכם (פסק הדין) מיום 17.11.10 להעברת חלקו של התובע בדירה לנתבעת, אגב גירושין, באמצעות לשכת ההוצל"פ, על פי סעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995.
24.כאשר אני מביאה בחשבון השיקולים כי תביעת התובע נדחתה והתקבלה תביעת הנתבעת, התקיימו שלושה דיונים, הוגשו בקשות ותגובות בתיק - התובע ישא בהוצאות הנתבעת בהליך ושכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 55,000 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 ימים וממועד זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין עד התשלום בפועל.
המזכירות תמציא לצדדים ותסגור את שני התיקים שבכותרת.
פסק הדין ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים.
ניתן היום, כ"ה תשרי תשפ"ד, 10 אוקטובר 2023, בהעדר הצדדים.
