פס"ד בעתירה מינהלית לביטול החלטה להרחיק תלמידים לצמיתות מבית ספר

<#4#>

פסק דין

בעקבות אירוע (חמור) שעיקרו פיצוץ חזיזים באישון ליל על מפתן ביתה של מורה בבית הספר שבו לומדים העותרים (ויוטעם כי היא המחנכת של העותרים 2 ו-3), אירוע שהיה בתחילת חודש מאי 2014,  החליטה וועדת ערר הפועלת מכוח סעיף 7 לחוק זכויות התלמיד, התשס"א – 2000, להרחיק כל אחד מן העותרים לצמיתות מבית הספר. החלטה זו ניתנה ביום 27.8.14. החלטה קודמת, מיום 17.7.14, לגבי העותרים 1 ו-2, בוטלה (למעשה: בהסכמה), בפסק דינו של כב' השופט הבכיר ג' גינת בעת"מ 12024-08-14, 12592 מיום 14.8.14, אשר הורה לצדדים לחזור ולהתדיין לפני וועדת הערר.

ועדת הערר (בהרכב פרסונלי שונה) התכנסה לדון בערר. הוועדה שמעה ביום 24.8.14 את טיעוני העותרים, הוריהם ופרקליטיהם, בלא נוכחות מי מאנשי המוסד החינוכי וככל הנראה לאחר מכן שמעה את עמדת המוסד החינוכי. ביום 27.8.14 החליטה וועדת הערר לדחות העררים ולהותיר בעינה את ההחלטה להרחיק את העותרים לצמיתות מבית הספר.

החלטה זו משמשת מטרה לחיצי העותרים, המעלים טענות הן מן ההיבט הדיוני (בעיקר: הדרך בה נשמעו חלק מן העותרים והדרך שבה נשמעו אנשי המוסד החינוכי) והן מן ההיבט המהותי (הנוגע בעיקר לתוכן ההחלטה וסבירותה). עתירתם היא לביטול ההחלטה.

המשיבים סבורים שיש להותיר ההחלטה בעינה, לפי שהיא מצוייה בלב מתחם שיקול הדעת הסביר של וועדת הערר, והעובדה שניתן אולי היה לקבל החלטה שונה, מבחינת תוכנה, אינה מעלה ואינה מורידה.

דא עקא, במהלך הדיון נסתבר כי נפל פגם דיוני באופן פעולת וועד הערר, ואני סבור כי פגם זה מחייב ביטול החלטתה בשל כך בלבד (ואדגיש: איני דן כלל ועיקר בשאלה אם תוכן ההחלטה נכון וראוי, אם לאו).

סעיף 3.6.6 לחוזר מנכ"ל משרד החינוך מס' 2.4-9 הקובע נוהל הרחקה לצמיתות של לתמיד ממוסד חינוכי, מורה כי "ההחלטה תינתן לאחר שישמע יו"ד וועדת השימוע את הורי התלמיד ו/או את התלמיד ולאחר שישמע את מפקח המחוז ו/או המפקח הכולל האחראי על מוסד החינוך ו/או את מנהל מוסד החינוך או מי מטעמם, וכן את דעות הנציגים שהוזמנו כדין לדיון בוועדה".

בעת הדיון לא היה חולק על כך שהוועדה אינה חייבת לקיים דיון פרונטאלי במעמד שני הצדדים (התלמיד מזה ומוסד החינוך מזה) וכי רשאית הוועדה לשמוע כל אחד מהם בנפרד. כך אמנם עשתה הוועדה ולא זה לב העניין. הבעייתיות, לטעמי, טמונה ראשית לכל בכך שבעוד שנערך פרוטוקול של שימוע העותרים, הרי שלא נערך (ועל כל פנים – לא הוצג לפניי ולא הוצג לפני העותרים) פרוטוקול של שימוע הצד השני, היינו: אנשי המוסד החינוכי, ואין לדעת מה טיעונים הועלו במסגרת חלק זה של השימוע. לא זו אף זו. פן אחר של הבעייתיות בדרך הדיונית שננקטה על ידי וועדת הערר טמון בכך שלא ניתנה לעותרים הזדמנות להתייחס, בטרם קבלת ההחלטה, לדברים שהשמיעו אנשי מוסד החינוך. זאת, על אף שלמעשה, שהאחרונים יכולים היו להתייחס לדברים שאמרו העותרים (או מי מטעמם) במהלך השימוע ביום 24.8.14. יש רגליים לסברה שלא רק שאנשי מוסד החינוך התייחסו לדברי העותרים כאמור, אלא שאף נמסר לוועדה מכתב מאת המחנכת והוועדה התייחסה אליו בהחלטתה לגבי העותר 1 (ראו סעיף 6 (ב) להחלטה מיום 278.14), לגבי העותר 2 (ראו סעיף 6(ב) להחלטה מיום 27.8.14) ולגבי העותר 3 (ראו סעיף 8 (ב) להחלטה מיום 27.8.14, נספח 1 לעתירת העותר 3), בלא שהללו יכולים היו לומר את דברם בעניין זה.

המשיב 1 סבר כי הפרוטוקול המתעד את דברי אנשי מוסד החינוך חסוי מעיני העותרים, כשם שפרוטוקול של וועדת חקירה חסוי הוא, והטעם לדבר מצוי בטענה שאם יהא החומר חשוף לעיני כל, עלולים אנשי המוסד החינוכי לחשוש לומר את דברם לפני וועדת הערר. נתקשיתי לקבל טיעון זה של המשיב 1.

אין להעלות על הדעת שוועדת הערר תקבל החלטה על סמך טיעונים שיוסתרו מעיני העותרים. אכן, הפרוטוקולים אינם גלויים לעין כל, אך מי שעלול להיפגע מהחלטת הוועדה המיוסדת גם על דברי אנשי מוסד החינוך, וודאי שיש ליתן לו שעת כושר להגיב על טענות כאלה ואחרת המועלות כלפיו.

מעבר לכך, מידת ההגינות ובוודאי שמידת הדין, מחייבת שאם לאנשי מוסד החינוך ניתנה הזדמנות לעיין בדברי העותרים – תהא זכות זהה גם לעותרים. הלא הוועדה עורכת לא רק בירור פדגוגי כי אם גם בירור עובדתי, ולבטח ייתכן מצב שבו תהא מחלוקת עובדתית בין הצדדים. היעלה על הדעת שהעותרים לא יזכו להזדמנות שווה לזו שניתנה לאנשי מוסד החינוך?!

ברגיל, כל חומר המוגש לוועדה אמור להיות גלוי לעיני הצד השני ולא הובא כל טעם (לבטח לא טעם טוב) המצדיק נקיטת מדיניות שונה במקרה שלפניי.

התוצאה היא כי דין ההחלטות מיום 27.8.14 להתבטל מחמת הפגמים שנפלו בדרך קבלתה (ושוב: אדגיש כי בנסיבות אלה, איני נדרש כלל ועיקר לדון בתוכן ההחלטה).

ההחלטה מבוטלת בזה. העניין מוחזר אל וועדת הערר (יש להניח שהרכבה יהא שונה מזה שנתן את ההחלטות ביום 27.8.14 כשם שהרבכה של וועדה אחרונה זו היה שונה מן המותב שנתן את ההחלטה הקודמת ביום 7.7.14, שבוטלה כאמור במסגרת עת"מ 12027-08-14, 17592). ברי שהוועדה מוסמכת להורות כי בשל נסיבות כאלה ואחרות שתפרט, לא יישמעו העותרים ואנשי מוסד החינוך במסגרת דיון אחד, אלא במסגרת שני דיונים נפרדים, שיתועדו בפרוטוקולים. אם אמנם ייערך שימוע נפרד – שומה על הוועדה ליתן לעותרים זכות עיין בחומר שהוגש על ידי אנשי המוסד החינוכי ולהגיב הן לחומר זה והן לטענות אנשי המוסד החינוכי. אגב, אין כל חובה לקיים דיון פרונטאלי לשמיעת התגובה ורשאית הוועדה להורות על קבלת עמדתם בכתב של העותרים בתגובה לדברים ולמסמכים מטעם אנשי המוסד החינוכי, הכל על פי שיקול דעתה של הוועדה. אולם הזדמנות להגיב – חייבת להינתן.