פס"ד בערעור על חומרת העונש בגין בגין גמ"ר בתאונה

השופטת י. רז- לוי

רקע

בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בקריית גת (גמ"ר 10326-01-11).

המערערת הורשעה בבית המשפט קמא לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של גרם מוות ברשלנות - עבירה לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א-1961 (להלן: "פקודת התעבורה").

על המערערת נגזרו 10 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, פסילת רישיון נהיגה למשך 10 שנים, ופיצוי לעיזבון המנוחה בסך 10,000 ₪.

על פי הנטען בכתב האישום ביום 24.10.10 בסמוך לשעה 09:30, נסעה המערערת ברכב מסוגGMC שמספרו 98-001-15 (להלן: "הרכב") ברחוב בלפור באשדוד, מכיוון מערב למזרח. המערערת הגיעה אל צומת הרחובות בלפור אבן עזרא שבמרכזו בנוי מעגל תנועה ולפניו מסומן מעבר חצייה להולכי רגל (להלן: "מעבר החצייה"). באותה העת הלכה על המדרכה, בסמוך למעבר החצייה, הולכת הרגל טויטו ברוריה ז"ל (להלן: "הולכת הרגל" או "המנוחה") כשהיא מסיעה עגלת תינוק ריקה.

משהגיעה הולכת הרגל אל מעבר החצייה והחלה לחצותו, מכיוון ימין לשמאל, פגעה בה המערערת עם חזית רכבה. המערערת המשיכה בנסיעה עד שנעצרה בהמשך הכיכר כשעגלת התינוק נגררת מתחת לרכבה.

כתוצאה מהתאונה הוטחה הולכת הרגל אל הכביש, נפצעה פצעים אנושים ונפטרה סמוך לאחר מכן.

מכאן הואשמה המערערת בכך שהתאונה על תוצאותיה הקטלניות אירעה עקב רשלנותה, שהתבטאה בכך שלא הבחינה בהולכת הרגל עוד טרם החלה לחצות הכביש במעבר החצייה; בכך שלא אפשרה להולכת הרגל להשלים את החצייה בבטחה; בכך שלא שמה לב שפגעה במנוחה על מעבר החצייה; בכך שלא שמה ליבה לנעשה בקרבת מעבר החצייה ולא נתנה את זכות הקדימה להולכת הרגל, ומכאן לא נהגה כפי שנהג מן היישוב היה נוהג בנסיבות ו העניין.

המערערת כפרה במיוחס לה, וטענה כי לא ראתה כלל את הולכת הרגל, כי לא ידוע מהיכן הגיעה הולכת הרגל, וכי היא נהגה בזהירות המתחייבת. המערערת הדגישה כי נהגה במהירות נמוכה האטה, עצרה לפני מעבר החצייה ונתנה לרכבים בכיכר לחלוף ולהולכי רגל לחצות. מכאן שלא הוכחה כל רשלנות בנהיגתה של המערערת, אשר נהגה בזהירות המתחייבת ונקטה בכל האמצעים הנדרשים. עוד נטען כי הטיפול הלא מספק והבלתי מקצועי של הבוחן אשר הגיע למקום התאונה הוא בבחינת מחדל חקירתי, שכן לא נערכו בשטח בדיקות מתחייבות על ידי הבוחן, ובשים לב לעולה מעדות מומחה ההגנה, הרי יש בכל אלו כדי לעורר ספק ועל כן לא הוכח במידה הנדרשת כי המערערת התרשלה בנהיגתה.

ההליך בבית המשפט קמא

בפני בית המשפט קמא נשמעו עדויות ובכלל זה עדות שני עדים אובייקטיבים שהיו במקום בזמן התאונה : עדת הראייה המשמעותית ביותר- שירה שמרית פרץ, אשר הלכה באותה עת על המדרכה ממול, ונהג המונית מרק שניידרמן, אשר הגיע לכיכר התנועה וראה את רכבה של המערערת מגיע מולו כשעגלת התינוק, אשר שימשה למנוחה כטיולון המסייע בהליכה, דבוקה לחזית הרכב.

עדת ראייה שמרית שירה פרץ, הינה למעשה עדת הראייה היחידה לתאונה, אשר ראתה את הרגעים הקצרים עובר לתאונה ואת רגע התאונה, אם כי היא לא רואה את הפגיעה עצמה, שכן ברגע האימפקט רכבה של המערערת מסתיר לה את המנוחה והעגלה. ודוק, כעולה מהתייחסויות שונות בתיק החקירה, העדה פרץ באמרתה במשטרה מסרה, כי ראתה את הרכב פוגע בהולכת הרגל. בעדותה בבית המשפט הסבירה העדה,כי לא יכלה לראות את רגע הפגיעה עצמו, שכן רכבה של המערערת אשר נסע וחלף על פני מעבר החצייה, הסתיר לה את המנוחה באותו שבריר שנייה, בשים לב לכך שהמנוחה חצתה את מעבר החצייה מימין לרכב, בעוד העדה הייתה משמאלו. עם זאת הסבירה כי למעשה ראתה את כל מהלך הדברים עובר לתאונה, פרט לפגיעה עצמה.

העדה סיפרה, כי הלכה על המדרכה ממול למעבר החצייה ושוחחה במכשיר הטלפון הנייד באותה עת, כאשר היא הבחינה בהולכת הרגל מתקרבת למעבר החצייה כשהיא דוחפת את העגלה.אז ראתה את רכב המערערת נוסע באיטיות לעבר מעבר החצייה ללא שהוא עוצר והבינה שיש פגיעה, ולמעשה הבינה זאת עוד קודם לכן, שכן שראתה שהמערערת נוסעת בצורה רצופה לעבר מעבר החצייה, ללא כל עצירה.

העדה סיפרה כי היא ראתה למעשה את התאונה מתרחשת, עוד קודם לאימפקט עצמו, ומכאן דווחה לחברה עמה שוחחה בטלפון הנייד: "זה היה שבריר שנייה והספקתי רק להגיד לחברה שיש פה זקנה.... לשאלת בית המשפט זה היה במעבר חצייה שהיא ירדה" (בעמ' 3 לפרוטוקול מיום 27.6.11).

נהג המונית שניידרמן, אשר נסע בכיכר בצד השני ראה טרם התאונה את רכבה של המערערת עוצר לפני מעגל התנועה על מנת לתת לרכבים לחלוף ובהמשך ראה את רכב המערערת נוסע בכיכר כאשר לחזיתו דבוקה עגלת תינוק ועל כן עצר את המערערת והפנה את תשומת לבה לאמור. עם זאת הוא לא ראה את התאונה עצמה ומכאן ברי כי תשומת לבו לא הייתה נתונה ברגעים הקריטיים לאזור התאונה.על כן עדותו אין בה כדי להשליך אור על נסיבות התאונה עצמה, וזאת בשונה מעדותה של העדה פרץ.

מדו"ח הבוחן המשטרתי (ת/6) שלווה בתרשימים שנערכו במקום ותמונות מן הזירה, עלה כי המדובר בתאונה אשר ארעה במעבר חצייה אשר מצוי לפני כיכר תנועה . במקום ישנו שדה ראייה פתוח ממרחק של 90 מטר בכיוון נסיעת המערערת לכיוון מעבר החצייה (ראה לדוגמא תמונות 7,10,11 ותמונות 16-18). עוד ציין הבוחן, כי את שחזור שדה הראיה וצילום התמונות נעשה מתוך הרכב, לפי הזויות אשר קבע בהתאם למיקום העגלה והחריצים בכביש; כי הוא מדד את המרחק בגלגלת; כאשר לאורך כל אותם 90 מ' ניתן לראות את כל מעבר החצייה, כולל את המנוחה והעגלה שהייתה איתה (ראה עמ' 21 לעדותו).