פס"ד בערעור על החלטת וועדת הערר לפי חוק הנכים

מיום 11/05/2014 על פסק דין מיום 31/03/2014 של וועדת  הערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (כב' השופט אבישי רובס – יו"ר; דר' אלכס קורת – חבר; מר דוד לוקוב – חבר) בתיק ע"נ 23948-06-11

1.         בפסק דינה של הועדה קמא, שניתן לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט - 1959 (להלן: "החוק") נדחה הערעור על החלטת קצין התגמולים שקבעה כי אין קשר סיבתי בין המחלה הנפשית ממנה סובל המערער לבין תנאי שירותו הצבאי, כמשמעות הדבר בחוק.

2.         המערער יליד 25.11.1987 התגייס לשירות חובה ביום 19.5.2008 בפרופיל 97. לאחר הטירונות שובץ לקורס מקצועי והוצב כטכנאי בבסיס XXX. בחלוף שנה וארבעה חודשים מתחילת שירותו הצבאי, אובחן המערער כלוקה בהפרעה פסיכוטית וביום 29.9.2009 שוחרר משירות צבאי.

3.         בפני הוועדה קמא הונחו חוות דעת רפואיות שהוגשו על ידי הצדדים - האחת של ד"ר הרמן פרקש, מומחה בפסיכיאטריה, שהוגשה מטעם המערער ושתי חוות דעת ערוכות בידי ד"ר לימור כהן אילון שהוגשו מטעם המשיב.

4.         בחוות דעתו, ציין ד"ר פרקש כי המערער סובל מהפרעה סכיזופרנית תוך שהפנה לתורשה של הפרעה פסיכוטית אצל אביו. עוד נאמר כי עובר לשירותו הצבאי, לא הראה המערער תסמינים פסיכוטיים או אפקטיביים, לא כל שכן שלא היה נתון בטיפול פסיכיאטרי. ד"ר פרקש הוסיף כי על אף שלא צוינו בתקופת הטירונות ובקורס הטכני אירועים התנהגותיים חריגים, היתה זו תקופה סטרסוגנית עבור המערער. הסטרס התבטא בריחוק מהבית, התמודדות עם המסלול הצבאי כגון מרות, סמכות, הקפדה על ביצועים וכו' והתמודדות עם סיטואציה חברתית משתנה. ד"ר פרקש קבע כי ניתן לזהות בדיעבד שבמהלך השירות הצבאי, סבל המערער מתסמינים פסיכוטיים פרנואידים, תופעה שהחלה במהלך השירות הצבאי ולא לפני כן. בגדר חוות דעתו, הפנה ד"ר פרקש לדעות הרווחות המלמדות כי האיטיולוגיה של הפרעת הסכיזופרניה היא רב סיבתית הכוללת שילוב בין גורמים ביולוגיים, גנטיים עם גורמי דחק סביבתיים, סוציאליים ומשפחתיים. העובדה שאחד ההורים לוקה בהפרעה סכיזואפקטיבית מעלה אמנם את הסיכוי ללקות בהפרעה פסיכיאטרית מג'ורית. עם זאת, לא כל הילדים שהוריהם לוקים בהפרעה זו יהפכו חולים בעצמם. ד"ר פרקש סיכם את חוות דעתו בקביעה כי מצבי הסטרס מתקופת שירותו של המערער הם שהובילו לפריצת פסיכוזה פעילה וכי אלמלא השפעתם, אין כל הוכחה ברורה שתתמוך בהנחה כי המערער היה לוקה באותו תהליך חולני.

5.         ד"ר אילון בחוות דעתה שהוגשה מטעם המשיב אישרה כי המערער סובל מסכיזופרניה, מחלה המופיעה אצל גברים בד"כ בגילאים 15-25 ואשר הגורם לה עדיין לא נמצא. נאמר כי המחקר מצביע על אינטראקציה בין תכונות גנטיות לגורמי השפעה סביבתית. עוד הוסיפה ד"ר אילון כי הספרות המקצועית אינה מציינת סטרס כגורם ישיר לסכיזופרניה ולכל היותר מתואר קשר בין נוכחות גורמי סטרס לבין החמרה במהלך המחלה או האצת הופעתה. ד"ר אילון ציינה כי המערער שירת כשנה וארבעה חודשים ללא כל סטרסורים ומבלי שנחשף לאירועים טראומטיים. בכך דחתה את התרשמותו של ד"ר פרקש לפיה תקופה זו היתה סטרסוגנית עבור המערער מאחר והיה רחוק מהבית ונאלץ להתמודד עם סיטואציה חברתית משתנה ועם המסלול הצבאי. לשיטתה, אין המדובר במסלול השונה ממסלול החיים הנורמטיבי עבור נער בגילו בארץ.

            בסיכום חוות דעתה, קבעה ד"ר אילון כי מדובר בצעיר עם היסטוריה משפחתית של דיכאון פסיכוטי וחוסר תפקוד אצל אביו. לשיטתה, קו השבר הופיע אצל המערער בחטיבת הביניים, עם הפגיעה בתפקוד האקדמי ועם האבחון שהדגים קשיים קוגנטיביים ניכרים. מתחילת שירותו הצבאי ניכר רושם להתנהגות מוזרה וקשיים חברתיים ולבסוף הופנה לפסיכיאטר ואובחן כלוקה במצב פסיכוטי. נקבע כי מחלתו של המערער הסתמנה עוד טרם שירותו הצבאי או מיד בתחילתו, כאשר במהלך השירות הוא לא נחשף לעומסים סטרסורים מיוחדים. לאור זאת ומאחר וקיימת תחלואה נפשית משפחתית, סיכמה ד"ר אילון כי ניתן להניח שאין קשר בין שירותו הצבאי של המערער לפרוץ מחלתו.

6.         בפסק דינה קבעה הוועדה קמא כי מחלתו של המערער פרצה במהלך שירותו הצבאי וכי לא הוכח כי נתגלו סממנים של המחלה טרם גיוסו. בכך, דחתה הוועדה את טענת ד"ר אילון לפיה יש לראות בממצאי האבחון הדידקטי שנערך למערער בכיתה ט' משום סימן לתהליך פרודרום ממנו הוא סבל באותה עת. נקבע כי יש בתוצאות האבחון להראות כי המערער סבל מקשיי למידה בלבד. יחד עם זאת ציינה הוועדה קמא כי אין די בעובדה שמחלתו של המערער פרצה במהלך שירותו הצבאי כדי להכיר בקשר סיבתי בין מחלתו לבין תנאי השירות וכי עליו להראות שהמחלה נגרמה עקב השירות.

            הוועדה קמא הפנתה לדבריו של המומחה מטעם המערער ד"ר פרקש במהלך חקירתו הנגדית, בה אישר כי הוא רואה בתנאי השירות כגורמי סטרסור שאינו שגרתי באשר מדובר בשינוי חד בחייו של המערער. הוועדה קמא הוסיפה וציינה כי משעומת ד"ר פרקש עם הנתונים שעלו ממכתב מפקדו של המערער (מש/3) לפיהם תנאי השירות של המערער היו קלים יחסית ומתחשבים, השיב כי אין צורך שהסטרסור יהיה דרמטי בצורת נפילת קטיושות על מנת שניתן יהא להתייחס אליו כסטרסור יחיד.