פס"ד בערעור על ביהמ"ש השלום בקריות בעניין החזר נסיעות למקומות הלימוד בישובים הסמוכים לעיר כרמיאל

לפני ערעור על פסק הדין של בית משפט השלום בקריות (כב' הרשם הבכיר יניב לוזון) שניתן ביום 24.11.2020 בתא"מ 12092-06-18 ולפיו נמחקה תביעת המערערים, תושבי העיר כרמיאל, להחזר נסיעות למקומות הלימוד בישובים הסמוכים והם חויבו בהוצאות המשיבה בסך 2,000 ₪.

הרקע לערעור ופסק דינו של בימ"ש קמא:

המערערים הגישו תביעה נגד המשיבה לבימ"ש קמא על סך של 25,000 ₪ בדרישה להחזר תשלום בגין נסיעות למקומות לימוד בישובים ערבים סמוכים. לטענתם המערערים 1 ו-2 נאלצו ללמוד מחוץ לישוב מאחר שאין להם מוסדות חינוך מתאימים בתוך הישוב. כן טענו כי המשיבה אינה מקיימת חובותיה כלפיהם וכלפי כלל התלמידים הערבים הגרים בעיר כרמיאל, שנאלצים לחפש מוסדות לימודים מחוץ לעיר בשפת האם שלהם.

בימ"ש קמא קבע כי יש למחוק את התביעה על מנת לאפשר למערערים להגיש מחדש את התביעה במידה וימצא מקור חוקי לתשלום. בימ"ש קמא נימק את מחיקת התביעה במספר נימוקים שהראשון בהם הוא העדר סמכות עניינית, שכן לטעמו דרך המלך בתקיפת החלטות מנהליות של הרשות המקומית הינה בעתירה מנהלית ולא בתביעות כספיות בניסיון לכפות פשרות על הרשות או לבחון את טוב ליבו של היושב בדין. בנוסף נימק בימ"ש קמא את פסק דינו בהעדר קיומה של חובה חוקית החלה על הרשות לממן תחבורה לבית הספר ובחזרה. נקבע כי מקרה זה אינו נופל בגדר החריגים שנקבעו בפסיקה כחריגים הדורשים התייחסות מיוחדת והנגשת מוסדות החינוך. בימ"ש קמא נימק את פסק דינו גם בכך שלעניין הנגשה אין חובת מימון וקבע כי תקנות הרישום אינן מטילות על הרשות המקומית או על משרד החינוך לממן את ההסעות כדי לאפשר הנגשה לבית הספר.

עוד קבע בימ"ש קמא כי אף שאין חובה מפורשת בחוק הלימוד או בתקנות הרישום קבע מנכ"ל משרד החינוך הוראות בדבר ארגון ומימון הסעות תלמידים, אלא שגם כאן מדובר ביחסים שבין הרשות למשרד החינוך ואין בחוזר כדי להקים למערערים זכות למימון הסעות. צוין כי השתתפות המשרד מותנית בכך שהתלמיד לומד בבית ספר יסודי או בחטיבת ביניים על פי אזור הרישום שלו או על פי המיפוי הבין יישובי. צוין כי הסעיף לחוזר אליו מפנים המערערים מציין כי הטיפול והאישור של תלמידי חינוך מוכר ואינו רשמי תטופלנה ותאושרנה על ידי האגף לחינוך מוכר שאינו רשמי ולא על ידי הוועדות המחוזיות ולפיכך גם לפי סעיף זה הכתובת אינה המשיבה. נקבע כי כאשר הכתובת הינה במשרד החינוך ולא אצל המשיבה בימ"ש קמא אינו המותב הנכון לתקוף את המיפוי או את חוזר המנכ"ל המעודכן.

בימ"ש קמא הוסיף כי טענות לאפליה על פי רוב מקומן בביהמ"ש לעניינים מנהליים. כן ציין כי כרמיאל הינה עיר יהודית שנועדה לבסס את ההתיישבות היהודית בגליל והקמת בית ספר בשפה הערבית או מימון הסעות לתלמידים ערביים לכל דיכפין ובכל אתר עלול לשנות את המאזן הדמוגרפי ולפגוע בצביונה של העיר. בימ"ש קמא הפנה לסעיף 7 לחוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי (להלן: "חוק הלאום") וקבע כי פיתוח ההתיישבות היהודית וביסוסה הינו ערך לאומי המעוגן בחוק יסוד ויש בו כדי להוות שיקול ראוי ודומיננטי במערכת השיקולים העירונית כולל לעניין הקמת בתי ספר וקביעת מדיניות במימון הסעות אל מחוץ לעיר.

בסיכומו של דבר נקבע כי בהעדר מקור לזכות לקבלת מימון הסעות מהמשיבה אין אלא למחוק את התביעה והמערערים יישאו בהוצאות המשיבה בסך 2,000 ₪.

טענות הצדדים:

המערערים טוענים כי זכותם כתושבי כרמיאל ללמוד בזרם החינוכי המתאים במוסד חינוכי בשפת האם שלהם וכי המשיבה אינה ממלאת את חובתה ואינה מקימה מסגרת חינוך בתוך הישוב בשפת אמם או מוסד חינוכי דו לשוני ולכן הם נאלצים לחפש מוסדות חינוך הולמים מחוץ לעיר ובתקופות הרלוונטיות בחרו בישובים בענה וראמה. בתביעה נדרשה המשיבה לממן את הסעות המערער 1 בגין לימודים בגן חובה בבענה ולאחר מכן בבית ספר בראמה ואת הסעות המערערת 2 בגין לימודיה בגן בבענה, כאשר כיום היא לומדת בבי"ס בראמה בכיתה א', ונטען כי בכל מוסדות החינוך בהם למדו ולומדים המערערים אין תחבורה ציבורית מספקת, נגישה והולמת.

לטענת המערערים, המשיבה הודתה בחובתה להסדיר מערכי הסעה לתלמידים ולחלופין לממן החזר דמי נסיעות ולכן שילמה לתובעים במסגרת פשרות בתיקים אחרים על אף שטענה כי לא היו זכאים. כן נטען כי המשיבה מממנת את הנסיעות למספר תלמידים בהעדר זרם חינוכי מתאים בתוך העיר. נטען כי המשיבה טענה כי זכות המימון הינה החל מכיתה ט' בלבד, אך לא נימקה את הבסיס החוקי שמאפשר לה מימון החזר נסיעות לתלמידי כיתה ט' ומעלה בלבד. עוד נטען כי המשיבה טענה בבימ"ש קמא כי החוק אינו מטיל עליה חובה לארגן או לממן הסעות תלמידים לבתי ספר בלתי רשמיים שאינם מאושרים על ידי משרד החינוך במסגרת המיפוי הבין יישובי, אך לטענת המערערים תביעתם מתייחסת לתקופות לימודים שהיו הישובים בענה וראמה כלולים במיפוי היישובי של המשיבה לתלמידי המגזר הערבי כאשר אין החרגה לבתי ספר או גנים בהם למדו המערערים. לטענת המערערים המשיבה דחתה את דרישתם מנימוק נוסף והוא קיומה של הסעה שיוצאת משכונת רבין שהמערער יכול להצטרף אליה, אך לטענת המערערים ההסעה אינה עוברת סמוך לביתם והיא ייעודית לתושבים אחרים משכונה בדואית שגרים במאחזים בלבה של כרמיאל, כאשר המערער היה אז תלמיד גן חובה ולכן היה מקום להסיעו מביתו וחזרה בליווי סייעת.