פס"ד בערעור וערעור שכנגד בעניינה של ענת דיין, מטפלת בניצול שואה, אשר הורשעה בגניבה ממנו בסכום של כחצי מיליון ש"ח

פסק דין

המערערת הורשעה על פי הודאתה בביצוע עבירות של גניבה בידי עובד, לפי סעיף 391 בחוק העונשין התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק"); קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא בחוק; זיוף בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 418 סיפא בחוק; ושימוש במסמך מזויף, לפי סעיף 420 בחוק.

מעובדות כתב האישום המתוקן עולה כי המערערת הועסקה ע"י המתלונן, קשיש יליד 1936, שהינו עיוור, כעוזרת במשרה חלקית, מחודש ספטמבר 2016 ועד לחודש נובמבר 2019. תפקידה היה לסייע לו בענייניו הכספיים- משיכת מזומן, הפקדות שכר עבורה ועבור המטפלת הסיעודית שסייעה למתלונן, קניות של מזון ומצרכים, וקריאת מסמכים שונים עבור המתלונן. במסגרת תפקידה כאמור, היתה למערערת גישה מלאה לכרטיס האשראי של המתלונן, וכן נמסר לה על ידו הקוד הסודי של הכרטיס, על מנת שתוכל לבצע עבורו רכישות שונות ולמשוך עבורו מזומנים ממכשירי הבנקט. בסמוך לתחילת תקופת ההעסקה, החליטה המערערת לנצל את הגישה שהיתה לה לחשבונות המתלונן ולגנוב ממנו סכומי כסף גדולים, והחל מחודש ספטמבר 2016 ועד לחודש ספטמבר 2017 היא משכה סכומי כסף במזומן, הגדולים במידה ניכרת מהוצאותיו של המתלונן, וזאת על מנת ליטול לידה את החלק העודף. בחלק מהכספים שמשכה השתמשה לכיסוי הוצאות המתלונן, וחלק מהם, בסך של כ- 200,000 ₪ נטלה לעצמה. בעקבות מעשיה, פחת באופן משמעותי סכום היתרה בחשבונות המתלונן, ועל מנת שמעשיה לא יתגלו, העבירה המערערת סכומי כסף, ממקורות שונים, לחשבונות המתלונן, וכן מחשבון אחד לאחר, ובמקביל המשיכה לגנוב סכומי כסף גדולים מחשבונות המתלונן באמצעים אחרים. כך עשתה שימוש בכרטיס האשראי של המתלונן ורכשה בו טובין לעצמה, ללא אישור המתלונן, בסך כולל של 200,000 ₪, ובין היתר, רכשה מוצרים בסופרמרקטים שונים, בחנויות בגדים, בחנות למוצרי טיפול בחיות בית ועוד. בנוסף, המערערת גנבה פנקס שיקים של המתלונן, זייפה את פרטי השיקים וחתמה בחתימה הנחזית להיות של המתלונן ומסרה את השיקים לבתי עסק שונים, תמורת טובין, בסכום שאינו פוחת מ- 150,000 ₪. חלק מהשיקים היא פרטה בצ'יינג' תוך הצגת מצג שווא שהשיקים התקבלו עבורה כדין מאת המתלונן, וקיבלה כנגדם 73,100 ₪ אותם הפקידה בחשבון האשראי על מנת לנסות לאזנו ולמנוע את גילוי מעשיה. במעשים המתוארים, גנבה המערערת מידי המתלונן סכום כולל של כ- 550,000 ₪. במהלך השנים 2018-2019, על מנת להסתיר את הגניבה ולמנוע את גילוי מעשיה, הפקידה המערערת לחשבונות המתלונן סך של 250,000 ₪ ממקורות שונים, והעבירה סכומי כסף של 31,000 ₪ ו- 9,000 ₪ בין חשבונות המתלונן.  בחודש נובמבר 2019 התגלו מעשי המערערת על ידי בנו של המתלונן ועבודתה הופסקה.

התביעה טענה כי מתחם העונש ההולם נע בין ארבע לשש שנות מאסר בפועל, ועתרה להטיל על המערערת עונש ברף העליון של המתחם, מאסר על  תנאי ופיצוי בסכום המרבי הקבוע בחוק.

ההגנה טענה למתחם עונש הנע בין 6 ל- 36 חודשי מאסר ועתרה למקם את המערערת בתחתית המתחם או לחילופין ברף הבינוני שלו.

בית המשפט קבע כי כל העבירות בוצעו במסגרת אירוע עברייני אחד ויש לקבוע לכולן מתחם עונש הולם אחד; עמד על הערכים המוגנים בעבירות; על מידת הפגיעה בהם- אותה קבע כמשמעותית ביותר; על מידת האשם של המערערת- אותה קבע כגבוהה; בחן את מדיניות הענישה; וקבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 24 ל- 48 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט ציין כי לא מתקיימים שיקולים המצדיקים סטייה לחומרא או לקולא; עמד על נסיבותיה של המערערת ועניינים נוספים שאינם קשורים בביצוע העבירה, כמו גם מצבה הרפואי של המערערת, והטיל על המערערת 32 חודשי מאסר בפועל. מאסרים על תנאי. קנס בסך 7,000 ₪. ופיצוי למתלונן בסך 100,000 ₪.

מכאן הערעורים.

ערעור המערערת