השופט נ' הנדל:

1. ביום 7.9.2015, בצהריי היום, עת שהילכו ברחוב, הותקפו באכזריות בדקירות סכין רינאד איברהים (להלן: המנוח) ובן דודו, פארג' איברהים (להלן: פארג'). רינאד נדקר פעמים רבות בגופו ומת במקום. בן דודו שניסה להיחלץ לעזרתו, נדקר פעמיים ונפצע. בית המשפט המחוזי בירושלים (פ"ח 15398-11-15, כב' השופטים ר' כרמל, כ' מוסק וש' רנר) קבע כי שני אחים, המערערים 1 ו-2 בע"פ 8388/17 (להלן: האחים או מוחמד וסאמר בהתאמה) – הם אלו שתקפו את המנוח ובן דודו, וזאת "בניצוחו" של אביהם, המערער בע"פ 8328/17 (להלן: האב או זיאד).

           המערערים הורשעו בעבירת רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) ובעבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק והוטלו עליהם העונשים הבאים: על האב ועל בנו מוחמד, שהיה בן 21 בעת ביצוע המעשה, נגזר מאסר עולם בגין עבירת הרצח ומאסר לתקופה של 6 שנים, בגין עבירת החבלה בכוונה מחמירה, כאשר 3 שנים מתוכה יצטברו לעונש מאסר העולם והיתרה תחול בחופף. כן נגזר על כל אחד מהם לשלם פיצויים בסך 100,000 ש"ח לאביו של המנוח ו-25,000 ש"ח, כל אחד מהם, לפארג', שנפגע במהלך האירוע. על הבן הצעיר יותר, סאמר, אשר היה קטין בקרות האירוע – בן כשבע עשרה וחצי שנים, נגזר מאסר לתקופה של 20 שנים בגין עבירת הרצח ומאסר לתקופה של 3 שנים, בגין עבירת החבלה בכוונה מחמירה, מתוכה תצטבר שנה אחת לתקופת 20 השנים והיתרה תחול בחופף. בנוסף, נגזר על שלושת המערערים מאסר מותנה לתקופה של שנה. הערעורים שלפנינו מופנים הן כלפי הכרעת הדין והן כלפי גזר הדין. 

רקע עובדתי

2. על-פי המתואר בכתב האישום, ברקע לאירוע עומד סכסוך בין משפחת המערערים למשפחת המנוח שהחל בשנת 2007, כאשר נדרס למוות חוסני ג'בר – בנו של זיאד ואחיהם של מוחמד וסאמר, על-ידי מוסא איברהים (להלן: מוסא), אביו של המנוח. במהלך התקופה שחלפה מאז אירוע הדריסה ועד לאירוע הרצח, נעשו הסכמי פשרה וכן "עטוות" בין המשפחות, אך כפי שעולה מעדותו של מוסא, חרף הסכמים אלו, עדיין שררה מתיחות בין המשפחות שלוותה באיומים מצד משפחת המערערים.

           ועתה לסיפור המעשה. ביום 7.9.2015 נסע המנוח יחד עם בן דודו פארג' לעיר רמאללה, כדי לתקן מכשירים סלולאריים במסגרת עיסוקו. על-פי כתב האישום, סמוך לשעה 11:30 נודע לזיאד כי המנוח ופארג' נמצאים ברמאללה, ולאחר מכן גמלה בליבם של המערערים ההחלטה להמית את המנוח. בעקבות זאת, בשעות הצהריים המוקדמות, יצא זיאד מעבודתו כמנהל תחזוקה במלון נווה אילן, תוך שהוא משאיר פתק למעסיקו המיידע אותו על היציאה המוקדמת. קרוב לשעה 12:30 אסף זיאד את בנו סאמר מבית הספר התיכון באבו גוש, ונסע עמו לכיוון רמאללה. בסמוך לכך, ניגש מוחמד לבנק לאומי במבשרת ומשך סכום של 35,000 ₪ מפקדונו האישי ולאחר מכן, במועד שאינו ידוע למדינה, הגיע גם הוא לרמאללה. בשעה 13:54 נכנסו שלושת המערערים לבנק האסלאמי ברמאללה (להלן: הבנק), שם פתחו חשבון על שם מוחמד והפקידו בו את הסכום אשר זה משך קודם לכן מהפקדון. בשעה 14:19 יצאו המערערים מן הבנק והלכו לכיוון חנות כלי בית הממוקמת קרוב (להלן: חנות כלי הבית), בה רכשו האחים בשעה 14:22 שתי סכינים. לאחר רכישת הסכינים, זיאד עזב את רמאללה ונסע לבנק הפועלים במבשרת ציון, שם הפקיד שיק.

           במקביל, מסרו המנוח ופארג' מכשירים סלולאריים לתיקון במעבדה ברמאללה, ויצאו להמתין במסעדה סמוכה עד שהמכשירים יתוקנו. בסמוך לשעה 15:30 הם יצאו מהמעבדה והחלו ללכת לכיוון רכבם אשר חנה בחניון במרכז רמאללה. על-פי הנטען, מוחמד וסאמר ארבו למנוח ולפארג' סמוך לחניון, וכשהאחרונים הגיעו למדרכה סמוך לחניון זינקו עליהם הראשונים. סאמר דחף את פארג', התקדם לכיוון המנוח ודקר אותו בגבו עד אשר פארג' הדף אותו והם החלו במאבק. בשלב זה הגיע מוחמד מתוך החניון ודקר את המנוח פעמים רבות בגבו, בראשו, בידו ובצווארו, כשהמנוח שוכב על הרצפה ללא יכולת להתגונן. פארג' ניסה לשוב ולסייע למנוח, ובתגובה לכך דקר אותו סאמר בידו ובראשו והחל לברוח מן המקום יחד עם מוחמד, לא לפני שהוא שב לדקור את המנוח דקירה נוספת בפלג גופו העליון. כתוצאה מהמעשים נגרמו למנוח כ-14 פצעי דקירה והוא מת במקום. לפארג' נגרמו שתי פציעות. 

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

3. בית המשפט המחוזי הבהיר כי אין מחלוקת עובדתית על כך שהמערערים הגיעו לרמאללה ביום האירוע, פתחו חשבון בנק, הפקידו בו כספים והגיעו לחנות כלי הבית. כן אין מחלוקת כי מוחמד וסאמר רכשו סכינים בחנות כלי הבית וכי לאחר קרות האירוע הם רצו בסמוך לזירת הרצח ונמלטו ממנה. על מאורעות אלו ניתן ללמוד, בין היתר, משלושה סרטונים שתיעדו את המתרחש: (1) סרטון הבנק האסלאמי (ת/4-כג, להלן: סרטון הבנק), אשר מתעד את הימצאותם של המערערים בבנק. (2) סרטון חנות כלי הבית (ת/4-יג; להלן: סרטון הסכינים), אשר מתעד את כניסתם של מוחמד וסאמר לחנות כשהם ממוקדים ורוכשים שתי סכינים עם להב גדולה בפרק זמן קצר שנמשך פחות מדקה. זיאד נצפה מחוץ ואף בתוכה לזמן קצר, כשבניו רכשו את הסכינים, ומידת מעורבותו בעניין זה היא מושא למחלוקת שתידון בהמשך. (3) סרטון של חנות בגדים הממוקמת כ-50 מטרים ממקום האירוע (ת'4-טו; להלן: סרטון חנות הבגדים), ובו נראים מוחמד וסאמר רצים ממקום האירוע לאחר התרחשותו. יוער כי לכתחילה שיקרו המערערים בחקירותיהם, גם לגבי פרטים אלו שכיום אינם מצויים במחלוקת, ומשמעות שקרים אלו תובהר בהמשך.

           וזוהי תמצית המחלוקת העובדתית: מוחמד וסאמר טענו כי נסעו לרמאללה לשם פתיחת חשבון בנק ותו לא, כי רכשו את הסכינים עבור אמם, כי לא היה להם מידע על כך שהמנוח ובן דודו מצויים ברמאללה, כי בין המשפחות לא שררה מתיחות וכי בריחתם בדרכם לחניון בסמוך לאירוע היא תולדה של ניסיון להתרחק מן המאורע, מבלי שיש להם קשר אליו. לכך יש להוסיף כי קיים סרטון נוסף המתעד את איזור החניון בעת קרות האירוע, ובו נראים המנוח ובן דודו נתקפים על-ידי שני אנשים חמושים בסכינים (ת/4-יב, להלן: סרטון החניון), אלא שמוחמד וסאמר כופרים בכך שאותן שתי דמויות הנן הם עצמם. במקביל, טען זיאד כי הוא לא היה ברמאללה בשעת האירוע (ועל כך אין מחלוקת) והכחיש את ידיעתו על האירוע וממילא את מעורבותו בו.