אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פס"ד בעניין ביטול מינוי בן ממשיך

פס"ד בעניין ביטול מינוי בן ממשיך

תאריך פרסום : 02/05/2019 | גרסת הדפסה

תמ"ש
בית משפט לעניני משפחה פתח תקווה
61653-12-14
10/03/2019
בפני השופטת:
נאוה גדיש

- נגד -
תובעת:
י'.
עו"ד דן גינר
נתבעים:
1. ע'.
2. א'.
3. מ'
4. הסוכנות היהודית לארץ ישראל

עו"ד אייקו פרי ועו"ד יעל פרי אלתר [בשם נתבעים 1-2]
עו"ד אבידני יצחק [בשם נתבעת 4]
פסק דין
 

 

שוב נדרשים אנו להכריע בתביעה שעניינה סכסוך משפחתי במושב, הפעם במושב מ'.

בתביעה זו, עותרת אם למתן פסק דין הצהרתי לפיו בנה, הנתבע, אינו בן ממשיך במשק, שהיא בעלת הזכויות בו וכן לפינויו ולפינוי רעייתו, הנתבעת, מהמשק.

 

רקע

 

  1. התובעת ובעלה המנוח ח' ז"ל היו בעלי הזכויות במשק מס' X במושב מ', זכויות שקיבלו מהוריו של המנוח.

התובעת ובעלה המנוח החזיקו במשק מאז נישואיהם, בשלהי שנות השישים של המאה הקודמת ונולדו להם שישה ילדים. הנתבע הוא הצעיר שביניהם.

 

  1. ביום Y הלך המנוח לבית עולמו.

הזכויות במשק הועברו לאלמנתו, התובעת, והיא רשומה היום כבעלת הזכויות היחידה.

(נספח א'2 לתצהיר התובעת).

 

  1. במסגרת ההליך הובהר כי במושב מ', בעלי המשקים הינם ברי רשות, המחזיקים איש איש במשקו, בהתאם לחוזה שנערך עם האגודה השיתופית, עם הסוכנות היהודית ועם רשות מקרקעי ישראל (נתבעים 3-4, כאשר רשות מקרקעי ישראל שנתבעה בתחילה, נמחקה מההליך).

הסכם תלת צדדי נחתם בעניין זה, בין רשות מקרקעי ישראל, הסוכנות היהודית והאגודה השיתופית, (נספח א'1 לתצהיר התובעת), במסגרתו הוסדרה מערכת היחסים בין השלושה.

  1. בחודש אוגוסט 2008 נישאו הנתבעים 1,2 ומספר חודשים לאחר מכן, ביום 25.1.09 חתמו התובעת ובעלה המנוח על מסמך שמופנה לסוכנות היהודית ושכותרתו "הצהרה והתחייבות למינוי בן ממשיך", שזו לשונו:

"הצהרה והתחייבות המתיישבים למינוי בן ממשיך

אנו החתומים מטה ח' ת"ז... י' ת"ז ... שנינו יחד וכל אחד מאתנו לחוד הרשומים כמתיישבים במשק מס' X במושב מ' (להלן המשק) ובעלי רשות שימוש וחזקה בלעדית במשק מאת הסוכנות היהודית, מצהירים בזאת כי בהתאם להסכם עם בננו ע'  ת"ז.... בן-בת זוג (שמה של הנתבעת 2, א'  ופרטי זהותה, נרשמו בכתב יד ונמחקו בקו, וחתימת עו"ד ג'  נוספה לצד המחיקה – נ.ג) קבענו אותם באופן בלתי חוזר כבנים ממשיכים במשק הנ"ל אשר יקבלו את החזקה הבלעדית במשק הנ"ל לאחר פטירת שנינו ובן/בת הזוג של מי מאתנו הבא במקום מי מאתנו, בהתאם לכל התנאים החלים עלינו ואשר יחולו עלינו.

אנו מסכימים באופן בלתי חוזר כי הבן הממשיך הנ"ל יבנה בית לגור בו בשטח המשק הנ"ל בתנאים המקובלים ו/או יהיו מקובלים אצלכם ו/או במנהל מקרקעי ישראל לגבי בנית בית נוסף לבן ממשיך, ובכפוף להסכמתכם....

הצהרה והתחייבות זו ניתנים על ידינו בתמיכה לבקשה של הבן הממשיך הנ"ל להתקבל כמועמד להתיישב במשק הנ"ל במעמד של בן ממשיך.

ידוע ומוסכם עלינו כי הבן הממשיך הנ"ל יחזיק בבית המגורים במשק שייבנה כאמור מכוחנו, ואין מסמך זה בא לשנות בכל צורה שהיא את האמור במסמכים שחתמנו לכם בקשר למשק הנ"ל.

הצהרה והתחייבות זו הנם בלתי חוזרים בהיות זכויות הבן הממשיך הנ"ל תלויות בו. וידוע לנו כי לא ניתן יהיה לבטל את מינוי הבן הממשיך אלא בהסכמתו ו/או בהחלטה שיפוטית. ולראיה באנו על החתום תאריך ... שם ות"ז... חתימה (-)",  (נ/10).

התחייבות זו נחתמה על ידי התובעת ובעלה לפני עו"ד ג', שאישר על גביה כי הצהירו שהבינו את תוכן המסמך ומשמעותו. הנתבע 1 חתם על הצהרה מקבילה מטעמו. (נ/11).

 

  1. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה מדוע נחתמו ההצהרות, אולם אין ספק כי נחתמו כאמור.

אדרש לשאלה זו ולמשמעותה, בהמשך.

התובעת ובעלה המנוח דיווחו לאגודה השיתופית על המינוי האמור, נ/1, וזו אישרה בישיבת האסיפה הכללית את מינויו של הנתבע כבן ממשיך, נ/2.

האגודה דיווחה לסוכנות היהודית על המינוי האמור, נ/3.

 

  1. הנתבעים עברו להתגורר בקומה השניה של בית ההורים, בהסכמתם של אלה, וביצעו הפרדה פיזית בין קומה זו לבין יתר הבית.

           

  1. לאחר פטירתו של ח' המנוח התגלע סכסוך בין התובעת לבין בנה וכלתה ועל רקע הסכסוך האמור הוגשה התביעה, במסגרתה עתרה התובעת ליתן פסק דין הצהרתי, לפיו הנתבע ורעייתו אינם בנים ממשיכים וכי עליהם לפנות את המשק.

 

טענות התובעת

 

  1. לטענת התובעת, מושב מ' הציע לחלק מחברי המושב לקבל זכויות במגרש, בשטח של דונם, שיוקצה למשפחה על ידי המושב, בשטחים המשותפים של המושב.

התובעת טענה כי גם היא ובעלה המנוח קבלו את הזכות האמורה, אולם הובהר להם כי ניתן יהיה לקבלה רק עם מינויו של בן ממשיך, שיבנה את ביתו על השטח שיוקצה לו.

התובעת מבהירה כי זה הרקע לחתימת הצדדים על הבקשה למנות את הנתבע כבן ממשיך.

 

  1. התובעת טוענת כי מינוי בנה כבן ממשיך היה מותנה בכך שהמגרש האמור אכן יוקצה על ידי המושב, כך שהיא תוכל לאפשר לנתבעים - בנה וכלתה, לבנות עליו את ביתם.

כמו כן, לטענתה, הוסכם כי הנתבעים ישלמו לה ולבעלה המנוח סך של 300,000 ₪, תמורת הזכות האמורה.

לטענתה, הוסכם כי אם יתקיימו התנאים האמורים, לאחר אריכות ימיה תהיה לנתבע זכות ראשונים להישאר כבן ממשיך במשק, ובלבד שיפצה את אחיו ואחיותיו בהתאם לשווי המשק, כפי שייקבע על פי הערכת שמאי.

 

  1. התובעת טוענת כי תנאים אלו היו ידועים לכל ילדיה וכי היא ובעלה המנוח פנו לעו"ד ג', שהיה מוכר לכל המשפחה, שיכין הסכם בין כל ילדיהם, שישקף את האמור.

טיוטת הסכם הוכנה והנתבע חתם עליה, (נספח ד' לתצהיר התובעת).

לטענת התובעת, בחתימתו אישר הנתבע כי התנאים האמורים ידועים לו ומקובלים עליו.

במסמך זה נרשם במפורש כי ידוע לאחים כולם שהנתבע מונה כבן ממשיך "במטרה שיוכל לבנות את ביתו על הדונם" (סעיף 3 לטיוטת ההסכם) וכי משמעות הזכות שהוענקה לו הינה מתן זכות ראשונים לרכוש את מלוא הזכויות בנחלה (סעיף 7 לטיוטה האמורה).

           

  1. עוד טוענת התובעת כי התנהגות הנתבעים כלפיה הייתה התנהגות מחפירה המצדיקה ביטול התחייבותה.

 

טענות הנתבעים

 

  1. הנתבעים טוענים כי הורי הנתבע ביקשו מהם לבוא לגור במושב, בסמוך לביתם, היות ורצו בקרבתם, בשל הקשר הקרוב שהיה בין המנוח לבין הנתבע, שהוא כאמור, הבן הצעיר במשפחה.

            הנתבעים מוסיפים וטוענים שהקשר שלהם עם הורי הנתבע היה קשר חם וקרוב וכי הסכסוך שפרץ לאחר מותו של האב המנוח, הוא תולדה של הסתה מצד האחים האחרים.

 

  1. הנתבע טוען כי החלטת הוריו למנותו כבן ממשיך ניתנה מרצונם החופשי, ללא תנאי וללא דרישת תשלום.

 

  1. הנתבעים טוענים שדרישת התשלום, אליה מתייחסת התובעת, היא דרישה של אחיו ואחיותיו של הנתבע, שנולדה בעקבות העובדה שאחד מאחיו (נ') שילם סך של 140,000 ₪ לאגודה, לכיסוי חובות ההורים, בתמורה למגרש שקיבל, ששטחו 500 מ"ר בהרחבה של המושב.

           

  1. לטענת הנתבעים, אין לראות במסמך טיוטת ההסכם מסמך מחייב, היות והמסמך לא נחתם על ידי יתר אחיו ואחיותיו, כך שלא קיבל תוקף.

 

  1. הנתבע עומד על זכותו להחשב כבן ממשיך, שימשיך ויחזיק במשק כולו, אחרי אחרית ימיה של אמו, בהתאם להתחייבות הוריו כאמור.

 

המתווה המשפטי ביחס למושבים

 

  1. המושבים במדינת ישראל הוקמו על גבי קרקעות של המדינה, כך שהבעלים הרשום הוא רשות מקרקעי ישראל, זו הקצתה את הקרקעות לאגודות שיתופיות כברות רשות ואלו העניקו זכויות לחקלאים, חברי האגודה בנחלות, במעמד של "ברי רשות".

יש שלמערכת היחסים האמורה נכנסה גם הסוכנות היהודית לארץ ישראל, כפי שגם בעניינינו, כך שההסכם שנחתם בין רשות מקרקעי ישראל, האגודה השיתופית והסוכנות היהודית, מהווה "חוזה תלת צדדי".

             בחוזה תלת צדדי, נקבע כי העברת זכויות בנחלה, מותנית באישור האגודה ואישור רשות מקרקעי ישראל (כך בסעיפים 8ב, 20ד להסכם, נספח א' לתצהיר התובעת).

במקרה של פטירה הובהר כי הזכויות תועברנה לבן הזוג שנותר בחיים ובאין בן זוג, לבן הממשיך שנקבע על ידי ההורים ואושר על ידי הסוכנות היהודית (סעיף 20ה).

  1. כידוע, על פי רוב, כוללת נחלה במושב שלוש חלקות.

חלקה א' – היא חלקת המגורים, בה נמצא בית החבר וכן מבנים אחרים שאושרו למגורים, מבני עזר ושטח שנועד לעיבוד חקלאי.

חלקה ב' – שטח חקלאי, שלא נמצא בהכרח בצמוד לחלקת המגורים, ומשמש את החבר.

חלקה ג' – שטח חקלאי משותף של חברי המושב.

 

  1. על מנת לשמור על היחידה החקלאית כיחידה אחת, ולהמנע מפיצולה בין בעלים שונים, נקבע בתקנות כי לאחר אחרית ימיו של חבר האגודה יועברו הזכויות בנחלה לבן זוגו ולאחריו למי שהחבר מינה כבן ממשיך, שאושר על ידי הסוכנות היהודית (סעיף 20(ה)(1) לחוזה נספח א' לתצהיר התובעת).

            המונח "בן ממשיך מוגדר בתקנות האגודות השיתופיות (חברות), תשל"ג – 1973, כך:

            "בן ממשיך – בן אחד בלבד או בן מאומץ אחד או נכד אחד של בעל משק....המחזיק בעצמו או מכוח התחייבות בלתי חוזרת בכתב של הוריו או מכוח ירושה, במשק חקלאי,  כבעל, כחוכר, כחוכר משנה, או כבר-רשות לתקופה בלתי קצובה...."

            המקובל הוא כי הבן הממשיך בונה בית בצמוד לבית הוריו, בחלקה א', ולאחר אחרית ימיהם נותר כבעל הזכויות במשק כולו.

            כאמור בנוסח הסעיף, על מנת שנכיר בזכויותיו של אדם כבן ממשיך, יש לבחון אם קיים כתב מינוי שניתן לו על ידי ההורים והאם המינוי אושר.

 

  1. בתי המשפט שהתייחסו מעת לעת לזכויות בן ממשיך, בחנו אם ההתחייבות של ההורים כלפי הבן הממשיך מהווה משום מתנה או התחייבות ליתן מתנה.

לאבחנה במקרה זה יש חשיבות מירבית, שכן אם מדובר במתנה שהושלמה, אין להורים זכות לחזור בהם ממנה, בעוד שככל שמדובר בהתחייבות לתת מתנה, הרי שרשאים הם לחזור מהתחייבותם, בהתקיים התנאים הקבועים בסעיף 5 לחוק המתנה, תשכ"ח – 1968.

 

  1. ברור כי התחייבות ההורים איננה עומדת ברשות עצמה, מעצם היותם ברי רשות בנחלה ובהתאם לתנאי החוזה המשולש, כל העברת זכויות מחייבת אישור הסוכנות ורשות מקרקעי ישראל ולאחר שהאגודה מסרה את עמדתה, כך בסעיף 20(ד) להסכם נספח א' לתצהיר התובעת: "אסור לחבר האגודה להעביר או למסור לאחר את זכויות השימוש שלו במשקו... אלא אם קיבל לכך את הסכמת המשכיר (רשות מקרקעי ישראל – נ.ג) בכתב ומראש, ובתנאי נוסף שהמציא גם הסכמת המישבת (הסוכנות היהודית – נ.ג)  שתינתן, אם תינתן, לאחר שהאגודה תודיע בכתב למישבת את עמדתה..."

 

  1. לפיכך, על מנת לקבוע אם עסקינן במתנה שהושלמה, יש לבחון אם התחייבות ההורים קיבלה אישור של רשות מקרקעי ישראל, של הסוכנות היהודית ושל האגודה השיתופית.

            בפסק הדין בעניין בע"מ 3996/12 פלוני נ' פלונית (פורסם במאגרים) קיבל כב' השופט הנדל את התפיסה של בית המשפט לענייני משפחה באותו עניין, לפיה כל זמן שלא ניתנו האישורים הנדרשים להכרה בהעברת הזכויות (מאת האגודה, הסוכנות והמינהל) מדובר רק בהתחייבות לתת מתנה, עליה חל סעיף 5 לחוק המתנה, ולא במתנה שהושלמה.

            כב' השופט מלצר הסביר את הטעם לכך בפסק הדין בעניין ע"א 3220/10 כהן נ' חדד (פורסם במאגרים) : "אם נקבע כי מדובר במתנה לאלתר, ולא בהתחייבות לתת מתנה, יהיה הדבר נוגד את התכלית המרכזית העומדת בבסיס ההליכים המשפטיים הנדרשים להעברה – לרבות הצורך בקבלת הסכמת הרשות והסוכנות, אשר היא תכלית ראויה שלה שורשים היסטוריים, חברתיים, כלכליים ומורשתיים".

 

  1. עוד יש להדגיש כי בשים לב לאופי המיוחד של הסכמים מסוג זה, הרי שגם לאחר קבלת כל האישורים והשלמת המתנה, היא לא משתכללת, בטרם ילך המקנה לבית עולמו, כאשר עד אז נשאר הוא בעל הזכויות היחיד של המשק.

            במצב דברים זה, לעיתים, נהגו בתי המשפט להוסיף להתחייבות האמורה תנאי מכללא, לפיו הבן הממשיך יטפל בהורה ויסייע לו (כך לדוגמא בפסק הדין בעניין בע"מ 3996/12 פלוני נ' פלונית (פורסם במאגרים)).

 

הצורך בקביעת בן ממשיך

 

  1. אמנם, ברורה הכוונה שכל משק חקלאי יוחזק על ידי בעל זכויות אחד, כיחידה חקלאית אחת, כך שיחידות חקלאיות, לא תפוצלנה למספר בעלים.

            כך גם ברור כי אין לאפשר לכל בעל נחלה להעביר את הזכויות במשק לכל צד שיבחר, ועליו לקבל את אישור רשות מקרקעי ישראל והאגודה כתנאי להעברת הזכויות.

            אלא, שכאשר כך הם פני הדברים, נדרש בעל המשק לקבוע רק אחד מילדיו, אשר ימשיך להחזיק במשק, לאחר אחרית ימיו, ואין מדובר בהוראת צוואה, אלא "בדומה לקביעת מוטב בקרנות פנסיה וקרנות השתלמות המוחרגות מעזבונו של אדם", עמ"ש (מרכז) 62373-11-15 ר"י נ' א"י (פורסם במאגרים).

 

  1. במצב שנוצר, נמצאנו מעודדים סכסוכים משפחתיים, היות ובנסיבות שנוצרו, מחויבים הורים לבחור במהלך חייהם אחד מילדיהם, שיקבל זכות בלעדית במקרקעין, תוך קיפוח אחיו ואחיותיו.

 

  1. בעבר נקלעו אותם הורים לבעיה הפוכה, עת רוב הילדים בקשו לצאת מהמושב, להתקדם ולא לעסוק בחקלאות, כך שאיש מהם לא רצה להיחשב כ"בן ממשיך" ולהישאר במושב.

אלא שבשנים האחרונות, המשך המגורים במושב הפך להיות מפתה עבור הילדים כולם.

המחסור בשטחים לבניה ויוקר הדיור, גרמו לעליית ערכן של הקרקעות במושבים, הן מבחינה כלכלית והן מבחינת המעמד שהציבור נוהג לתת לבני מושבים, לא עוד "חקלאים שמתקשים להתפרנס" אלא, בעלי הון וממון, המתגוררים במושבים שקבלו מעמד יוקרתי.

אותם בנים ממשיכים, לאו דווקא עוסקים בחקלאות, גם אם הם ממשיכים לקיים את היחידה החקלאית, בעזרת שירותים תמורתם הם משלמים, והכל בזכות אותה "מתנה" שקיבלו מהוריהם, מתנה שבעבר לא ששו לקבל.

 

  1. המצב שנוצר גורם לכך כי לא פעם, האחים שלא קיבלו מעמד של "בן ממשיך", אם משום שלא רצו בו ואם משום שלא הוצע להם, מרגישים מקופחים ופונים לקבל סעד מבית המשפט, על מנת להגן על זכויותיהם. רצון זה, הוא לעיתים רצונם האישי ולעיתים מקורו בעצה ובתמיכה של בני ובנות הזוג שלהם שנמצאים לצידם, מעודדים אותם לריב עם אחיהם ואחיותיהם, כדי להשביח את הערך הכלכלי של היחידה המשפחתית החדשה שהקימו עימם.

 

  1. סכסוכים אלה מגיעים לפתחם של בתי המשפט לענייני משפחה, לעיתים לאחר אחרית ימיהם של ההורים, כסכסוכים בין האחים; לעיתים לאחר פטירת אחד ההורים, כפי שאירע במקרה שלפניי; ולעיתים, עוד בחיי ההורים שמוצאים עצמם לעת זיקנה, "נקרעים" בין ילדיהם שמושכים איש איש לכיוונו.

 

  1. בתי המשפט הבהירו כי הרציונל העומד מאחורי המטרה שמחייבת את ההורים לבחור בן ממשיך אחד בלבד, מתיישב עם המדיניות שלא לאפשר פיצול של נחלות, באופן שיפגע בפוטנציאל המשקי (כך לדוגמה בפסק הדין בעניין ע"א 1662/99 חיים נ' חיים, פ"ד נו(6) 295).

 

  1. אלא שרציונל זה יצר מצב מצער עד מאוד, אשר מעלה יצרים של קנאת אחים ופוגע באופן ישיר באיכות חייהם של ההורים המזדקנים. אלה נאלצים לחזות בסכסוך שבין ילדיהם ולעתים להיגרר לבית המשפט ולהפוך לחלק ממנו.

 

  1. נראה כי הפתרון איננו מצוי בפתחנו, וראוי כי תהא הסדרה של המחוקק במקרים אלה.

ואוסיף כי אם לא די בקושי זה, שמתעורר כמעט בכל מצב בו נדרש ההורה למנות בן ממשיך, הרי שהוא מסובך אפילו יותר, עת אחד הבנים מונה כבן ממשיך, יחד עם בת זוגו, ולאחר המינוי  מתגרש או חלילה הולך לעולמו, או אז גרושתו או אלמנתו נותרת להתגורר במשק, כבעלת הזכויות היחידה בו, למורת רוחם של יתר בני המשפחה.

  1. אחת התופעות שהתעוררה הינה כי לאחר המינוי, נטען על ידי ההורים כי חתמו על המינוי האמור לפי דרישת המושב, על מנת לאפשר לאחד הילדים לבנות במשק, בצמוד לבית ההורים.

בנסיבות שנוצרו, אותו בן שבנה בית בצמוד לבית הוריו, הפך להיות בעל הזכויות במשק וההורים מבקשים לבטל זכות זו.

ברור כי יש קושי לקבל טענה מסוג זה, בעיקר עת זו תכליתו של המינוי – שהבן הממשיך יבנה בצמוד להוריו וימשיך לעבד את המשק, לאחר אחרית ימיהם.

לא פעם נטען לאחר מעשה, אם על ידי ההורים, או על ידי האחים האחרים, כי המסמך נחתם רק על מנת לאפשר את בניית הבית ולא על מנת להעניק זכויות במשק כולו ואולם נטיית בית המשפט היא לא לקבל את הטענה, ככל שלא נמצאו ראיות ממשיות להוכיחה.

לפיכך, נקבעה חזקה לכך שהורים, בני המושב בעצמם במשך שנים, ומי שלא פעם קבלו בעצמם זכויות מכוח היותם בנים ממשיכים, הבינו את משמעות המושג "בן ממשיך", והתכוונו ליתן זכויות אלו לבנם, בטרם פרץ הסכסוך (ראו לדוגמא פסק הדין בעניין

תמ"ש (ת"א) 50500/99 א.ל נ' צ.ל (פורסם במאגרים)).

            אלא שחזקה זו ניתנת לסתירה.

 

הפתרון המעשי

 

  1. על מנת להתגבר על הקושי האמור, קורה כי ההורים מחייבים את הבן הממשיך לשלם להם סכום כספי שהוסכם ביניהם, כתנאי לקבלת הזכות להפוך לבן ממשיך, או לחילופין דורשים התחייבותו לפצות את אחיו ואחיותיו בסכום כספי שנקבע על ידם.

 

  1. בני משפחה שנקלעים למצב האמור ומבקשים להימנע מסכסוכים, נוהגים לא פעם לערוך הסכמים בינם לבין עצמם, הסכמים "פנים משפחתיים".

הסכמים אלה לא נרשמים ונשאלת השאלה מה תוקפם?

 

  1. מדובר בהסכמים שקיומם ידוע בקרב האגודה השיתופית ואף בקרב הסוכנות היהודית, (גם אם אינן מחויבות לפעול על פיהם).

נציגת הסוכנות, גב' ש', כינתה את ההסכמים האמורים כהסכמים שנערכים ב"סלון המשפחתי" והבהירה כי הם אינם מחייבים את הסוכנות,  (פרוטוקול עמוד 54 שורות 23-36). עם זאת, ניתן לכל הפחות, ללמוד מאותם הסכמים על אומד דעתם של הצדדים.

אדגיש כי אין בכך כדי לקבוע שניתן להתעלם מקיומם של ההסכמים ושאין הם מחייבים לכל הפחות ביחסים שבין בני המשפחה לבין עצמם וכן כי ניתן ללמוד מהם על הלך הרוח ואומד דעתם של הצדדים.

 

מן הכלל אל הפרט

 

  1. טופס ההתחייבות עליו חתמו התובעת ובעלה המנוח דווח לאגודה ולסוכנות היהודית ואושר על ידיהן, כפי שעולה מחתימותיהן על נ/11.

            לא הוצג לפניי אישור רשות מקרקעי ישראל לדיווח ומעיון באישור הזכויות שהוצג (נספח א'2 לתצהיר התובעת) עולה כי נכון למאי 2013 לא הייתה קיימת כל הערה ברשות מקרקעי ישראל באשר לזכויות הנתבעים.

 

  1. אישור רשות מקרקעי ישראל הוא אחד האישורים הנדרשים להשלמת הקניית המתנה. לפיכך, די בכך שהאישור לא הוצג, על מנת לקבוע שלפנינו רק התחייבות ליתן מתנה, כך שהתובעת זכאית לחזור בה אם הייתה מצד הנתבעים התנהגות מחפירה כלפיה.

אינני מקבלת טענות הנתבעים כי הסיבה היחידה לסכסוך שפרץ בינם לבין התובעת הינה התנהלות אחיו של הנתבע.

ראשית, הסיבה לסכסוך פחות רלוונטית בעיניי, ואם כתוצאה מהסכסוך יש התנהגות מחפירה מצד הנתבעים כלפי התובעת, יש בכך כדי להצדיק בקשה לביטול ההתחייבות.

מהעדויות שעלו עולה טענת התובעת כי הנתבע מאיים ומפריע (פרוטוקול עמ' 41 שורה 20) והנתבעת מתנהגת כלפיה בזלזול (שם שורות 28-29).

 

  1. עוד מצאתי כי אף אם מדובר במתנה שהושלמה, הרי שבנסיבות העניין, המתנה שהוענקה על ידי התובעת ובעלה המנוח לנתבעים, הייתה מתנה על תנאי, או ליתר דיוק, מתנה המותנית במספר תנאים, ואפרט:

 

38.1      התנאי הראשוני הוא קבלת אישורים מהאגודה, הסוכנות ורשות מקרקעי ישראל    לרישום הבן הממשיך.

 

38.2      התנאי השני הוא המשך המגורים של הבן הממשיך במשק וטיפולו במשק ובהוריו.

 

38.3      התנאי השלישי הוא קבלת הדונם הנוסף מהאגודה, בניית ביתו של הבן הממשיך באותו דונם ותשלום הסך שעליו הוסכם עם ההורים (300,000 ₪).

 

  1. בענייננו, ניתן לקבוע כי התנאים האמורים לא התקיימו:

 

39.1      לגבי התנאי הראשון – כאמור לעיל, לא ניתן אישור רשות מקרקעי ישראל למינוי.

39.2      לגבי התנאי השני – אין חולק כי הנתבעים לא מעבדים את המשק, הנתבע אישר כי הוא איננו חקלאי וכי פנה ל"תחומים שמייצרים יותר כסף" (פרוטוקול עמ' 65 שורה 29) והנתבעת אישרה כי היא לא עובדת במשק (פרוטקול עמ' 74 שורה 16).

לעניין הטיפול בהורים, אף אם התנהגות הנתבעים איננה מגיעה לכדי התנכרות לתובעת, ברור כי אינם מטפלים בה.

 

            39.3      אשר לתנאי השלישי - אין חולק כי בסופו של יום, הדונם הנוסף לא הוענק למשק כך

                        שכל התכלית שבשלה נחתמו המסמכים, התאיידה כלא הייתה.

                        לא האמנתי לנתבע בטענתו כי לא דובר עימו על התחייבות לשלם עבור הזכות

שהוא עתיד היה לקבל בדונם האמור, עדותו הייתה מתחמקת "אם דובר על איזה פיצוי זה משהו שאני ואבא שלי דיברנו, עם ההורים שלי יותר נכון, על עזרה מסוימת שלא נרשמה בשום מקום. אני דברתי עם אבא שלי ואמרתי לו שאעזור לאח שלי בכסף ומה שקרה...." (פרוטוקול עמ' 68 שורות 22 ואילך).

 

  1. מהעדויות שלפניי, למדתי על אומד דעתם של הצדדים כולם – הן התובעת ובעלה המנוח והן הנתבע, והסקתי כי כולם הבינו שמינוי הנתבע כבן ממשיך נועד כדי לאפשר לו לבנות בדונם הנוסף, תמורת התשלום שישלם.

 

  1. לביסוס המסקנה האמורה, נזקקתי גם לעדותו של עורך דין ג'.

עורך דין ג' שימש כעורך הדין של המשפחה, הכיר אותה שנים והתוודע לקשיים הכלכליים של בני המשפחה ולרצונם לממש זכויות שהוענקו על ידי רשות מקרקעי ישראל לחלק מבעלי המשקים במושב.

 

  1. עדותו של עורך דין ג' הייתה קוהרנטית ומהימנה בעיני.

לקחתי בחשבון את היכרותו האישית עם המשפחה, את העובדה שהוא איננו צד מעוניין בסכסוך, כמו גם את היכרותו המיוחדת עם האגודה, בין היתר, בהיותו חבר מושב ת', הנמצא בסמוך למושב מ' וחבר מליאה של המועצה האזורית ת' (אליה שייך בין היתר, גם מושב מ').

מעדותו, אותה מצאתי לקבל, עולה התמונה הבאה (פרוטוקול מעמ' 19 ואילך):

42.1      במושב מ' העניקו לחברי המושב שטח של כחצי דונם, בהרחבה של המושב, אותו אפשרה האגודה להעניק לאחד מילדי החברים.

            התובעת ובעלה המנוח היו מנועים מקבלת הזכות להרחבה, בשל חובות שהיו להם לאגודה, בנם נ' שילם את החובות לאגודה, בסך 150,000 ₪, ותמורת זאת, קיבל את הזכות לקבל את השטח האמור בהרחבה, (פרוטוקול עמ' 21 שורות 4-8).

42.2      היות וביחס לחלק מהמשקים במושב מ', שטח הנחלה לא איפשר מתן זכויות לבן נוסף שיבנה מאחורי בית ההורים, כמקובל, שקלה רשות מקרקעי ישראל להקצות מגרשים של דונם, בחלק אחר של שטח המושב, לשימוש הבנים (במקום הבניה מאחורי בית ההורים).

            היטיב להבהיר זאת יו"ר ועד האגודה השיתופית, מר ר' (פרוטוקול עמ' 10 שורות 9-10): "בעקבות זה שהנחלה היא עד 2 דונם, חלקה א, החליטו במינהל שיתנו עוד דונם בהרחבה לבנים ממשיכים...." והוסיף שכדי לאפשר זאת, יש למנות בן ממשיך (שם, שורה 12).

            ברור היה לצדדים כולם, כי בלא מינוי בן ממשיך, לא ניתן לקבל את הדונם הנוסף, ודומה כי איש מבני המשפחה לא רצה לפספס הזדמנות זו.

 

42.3      בני משפחת ש' הסכימו כי את הזכות לקבלת המגרש הנוסף, יקבל הנתבע 1, וזאת תמורת תשלום סך של 300,000 ₪ (לפי התשלום ששילם האח נ', עבור חצי דונם).

 

            42.4      להבטחת ההתחייבות האמורה, ערך עו"ד ג' הסכם פנים משפחתי (נספח ד').

                        עו"ד ג' הבהיר כי ההסכם לא נחתם בסופו של דבר, בשל התנגדות חלק מהאחים,

כך לדוגמא, הבהיר כי האחות ל' "נפגעה שאותן אופציות שהוצעו לע' לשלם תמורה ולקבל זכויות בדונם, לא הוצעו לה, למרות שהיה ברור שאין לה יכולת כלכלית לבצע את התשלום בתמורה..." (פרוטוקול עמ' 23 שורות 1-3).

היחיד מבין האחים שחתם על ההסכם הוא הנתבע ולפיכך, אף שההסכם איננו מחייב (שכן לא נחתם), מצאתי להסיק כי היה ידוע לנתבע שהוא מקבל את הזכות להירשם כבן ממשיך, כדי שיוכל לממש את הזכות לקבלת הדונם הנוסף, תמורת התשלום שנקבע לבני משפחתו.

 

42.5      כאמור, האגודה דרשה כי הבן שיקבל את המגרש ימונה על ידי הוריו כבן ממשיך. כך

הסביר עו"ד ג' "עד לאותו מועד שנ' כיסה את החוב באגודה, האגודה לא

הסכימה לגלות למשפחת ש' את מיקומו של הדונם ששייך למשפחת ש' בתוך

הקומפלקס ורק לאחר תשלום החוב הסכימו לגלות, ואז באה הפנייה מצד האגודה

משפחת ש' רצתה לממש את הזכויות לדונם והגיעה דרישה מהאגודה שכדי לבצע

את המהלך הזה, עליה למנות בן ממשיך..."(פרוטוקול עמוד 21 שורות 17-21)

 

   42.6    זהו הרקע להצהרה שניתנה על פיה הוכרז הבן ע' כבן ממשיך.

            המטרה הברורה הייתה לאפשר לבן ע' לקבל את הדונם הנוסף שאמור היה להיות

            מוקצה על ידי רשות מקרקעי ישראל.

42.7      עו"ד ג' הבהיר כי ברור היה לכולם שללא מינויו של ע' כבן ממשיך, לא ניתן יהיה

            לקבל את הזכויות בשטח שהוקצה.

 

 42.8     בסופו של יום, המגרש האמור לא הוקצה למשפחה.

הסיבות לכך אינן רלוונטיות להליך זה, תלויות במערכת היחסים שבין רשות

מקרקעי ישראל לבין האגודה ופורטו בין היתר על ידי ר' (פרוטוקול עמ' 11

שורות 12 ואילך) ויצויין כי האגודה ניהלה בעניין זה הליך משפטי כנגד רשות

מקרקעי ישראל, אולם זה נסתיים בפסיקה של בית המשפט המחוזי שדחתה טענות האגודה (ת"א (מרכז) 36627-03-10 עמרם ואח' נ' מנהל מקרקעי ישראל).        

 

 42.9     עורך דין ג' ערך, לבקשת בני הזוג ש', ההורים,  מספר מסמכים שבמסגרתם

            ביקשו המנוח והתובעת להבהיר רצונם במפורש לילדיהם.

 

42.9.1   הסכם פנים משפחתי, נספח ד' לתביעה, ברוח האמור לעיל.

בהתאם להסכם זה, מבהירים ההורים כי הדונם הנוסף שיוקצה להם (כפי שסברו באותה עת), יהיה לנתבע תמורת 300,000 ₪ שהוא ישלם.

עוד הובהר כי הנתבע יהיה בן ממשיך אם יפצה את כלל אחיו ואחיותיו בחלקיהם לפי שווי המשק.

באותו מסמך הייתה התייחסות למקרה שהנתבע לא יוכל לעמוד בתשלום הפיצוי האמור, ואז תעמוד הזכות לאחים האחרים לפצות את יתר האחים והאחיות, לפי אותו סכום ואותו מנגנון.

כמו כן הובהר כי אם לא יימצא אח כאמור, יוצא המשק למכירה ותמורתו תחולק בין האחים.

ההורים הבהירו לעורך דין ג' כי בעת חישוב שווי המשק יש להוציא את הדונם האמור, שיוותר לנתבע, וכן את חצי הדונם בהרחבה, עליו בנה הבן נ' את ביתו, ואשר יישאר לנ'.

הסכם זה נחתם בסופו של דבר רק על ידי הנתבע, כך שברור כי הוא איננו מחייב. אולם, לצד זאת, ניתן לומר כי המסמך מחזק התרשמותי באשר לכוונת הצדדים ואומד דעתם, כי הזכויות של הנתבע הוענקו לו רק על מנת שיוכל לקבל את אותו דונם, תמורת תשלום סכום כספי לאחיו.

 

42.9.2      ההורים שניהם ערכו צוואות ביום 11.6.08 מהן עולה ההסדר האמור (נספח

               ג' לתביעה).

 

צוואות אלו מתקנות צוואה קודמת של השניים,  מיום 24.9.07, (נ/4, נ/5)

במסגרתה לא הייתה התייחסות למגרש של הדונם היות ונחתמו טרם

הכוונה להקצאת דונם נוסף (נ/4 ו-נ/5), ובהן נקבע כי המשק יישאר למי

מהילדים שיהיה מסוגל לפצות את אחיו ואחיותיו, לפי התמורה שהיו מקבלים במכירה לקונה מרצון.

 

  1. מהמסמכים האמורים עולה בברור כוונת המנוח ורעייתו שתיבדל לחיים ארוכים, ועל פיה העברת הזכויות התייחסה רק לדונם נוסף, ובכל מקרה הייתה מותנית בתשלום סך של 300,00 ₪ על ידי הנתבעים, סכום שאין חולק שלא שולם.

            ניתן לומר כי היות והדונם האמור בסופו של דבר לא הוקצה למשק, ממילא אין לחייב את התובעת לפעול בהתאם להתחייבותה למנות את הנתבע כבן ממשיך, התחייבות שניתנה למטרה זו.

 

  1. גרסה זו שמצאתי לקבל, מצאה תמיכה גם בחקירתה של התובעת, "אני הסכמתי עם בעלי לתנאים האלה, בתנאי שיקח דונם ויבנה וכמו שאחיו שילם 150 אלף ₪, של החוב, הוא ישלם 300 אלף ₪ ותהיה פנסיה לי ולבעלי, ויהיה לי ממה לחיות..." (פרוטוקול עמ' 43 שורה 33).

 

  1. אמנם צודק הנתבע בטענתו כי היות וההסכם הפנים משפחתי לא נחתם על ידי אחיו ואחיותיו, הרי שהוא איננו מחייב אותו, אך יש בהסכם זה, שנחתם על ידי הנתבע, כדי ללמד לא רק על אומד דעתם של ההורים, כפי שהוסבר על ידי עו"ד ג' שהתבקש על ידם להכין את ההסכם, אלא גם על אומד דעתו של הנתבע ועל כך שברור היה לו שההתחייבות האמורה של הוריו ניתנה כדי לאפשר הקצאת המגרש, ובתנאי לקיומה ולתשלום מצידו.

 

סיכום ראשון

  1. אמנם הוצגו לפניי אישורים של האגודה והסוכנות היהודית לרישום, אך לא הוצג לפניי אישור רשות מקרקעי ישראל לרישום האמור, כך שלא ניתן לומר שמדובר במתנה שהושלמה.

 

  1. זאת ועוד, מקובל לראות במתן זכויות בן ממשיך משום התחייבות לתת מתנה על תנאי והתנאי מתייחס הן לחובת הבן הממשיך להמשיך להתגורר במושב ולהמשיך לקיים את הפעילות החקלאית של המשק (דבר שלא מתקיים בענייננו) והן לדאוג לבעלי המשק עד אחרית ימיהם.

בענייננו, אין חולק כי התגלע סכסוך בין התובעת לבין בנה וכלתה אשר בה לידי ביטוי במערכת יחסים עכורה, בנכדים שאינם מבקרים את סבתם, בטענות על רעשים שנועדו לפגוע באיכות החיים (טענות הדדיות מצד שני הצדדים) ועוד.

  1. יוצא כי גם אם הייתי קובעת שמדובר במתנה שהושלמה, ניתן היה לומר שמדובר במתנה על תנאי ומאחר והתנאים לא התקיימו והתובעת רשאית לחזור בה וכך עשתה.

 

  1. לאור האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל, שכן המסמך עליו חתמו התובעת ובעלה המנוח למינוי הנתבע כבן ממשיך מהווה משום התחייבות לתת מתנה והתקיימו נסיבות המאפשרות לתובעת לחזור בה מההתחייבות.

למעלה מן הצורך, אוסיף כי אף אם מדובר היה במתנה, הרי שזו מתנה על תנאי, והתנאי לא נתקיים.

לפיכך, אני קובעת כי התובעת, י', רשאית לחזור בה מהתחייבותה למנות את בנה ע' כבן ממשיך, ומשעשתה כן, מבוטל המינוי.

 

העתירה לצו פינוי

 

  1. המסקנה הבלתי נמנעת הינה כי הנתבעים 1,2, ע' וא', מתגוררים בבית התובעת, מכוח רשות שניתנה להם.

 

  1. הנתבעים לא העלו כל טענה שמדובר ברשות בלתי הדירה, ומכאן, שהתובעת רשאית לחזור בה מהרשות האמורה, בכל עת, כפי שעשתה הן במכתב מיום 29.6.14 (נספח ז1 לתצהיר) והן באמצעות הגשת התביעה.

 

  1. הטענה שהנתבעים זכאים לפיצוי בגין הדרישה לפנותם מהבית איננה מבוססת.

            הנתבעים לא הוכיחו כי ערכו שיפוץ משמעותי בבית, למעט שיפוץ בו השקיעו לפי הערכה שלהם סך של 40,000-50,000 ₪, סכום שנועד ליצור הפרדה בין יחידת המגורים שלהם ליחידת המגורים של ההורים (פרוטוקול עמ' 66 שורות 6-8).

מקום שהנתבעים לא הוכיחו השקעה משמעותית בנכס, וזכו להתגורר בנכס, ללא כל עלות, לא מצאתי לקבל דרישתם לפיצוי בגין הדרישה לפנותם.

 

  1. הנתבעים טענו כי יתר האחים זוכים למגורים חינם, אלא שטענה זו לא הוכחה ובכל מקרה היא איננה רלוונטית לענייננו.

הורה זכאי לאפשר לבן אחד להתגורר בביתו ולא לאפשר זאת לבן אחר, בעיקר כשיש טענות בדבר מערכת יחסים עכורה, משני הצדדים.

            מכל מקום בהעדר תביעה לתשלום דמי שימוש, אינני מחייבת את ע' וא' לשלם סכום כלשהו בגין השימוש בנכס ואולם אני דוחה טענתם כי לא ניתן לחייבם לפנות את הנכס ללא

פיצוי.

  1. אוסיף בעניין זה כי אני דוחה גם את הטענה בדבר זכות לפיצוי בגין הסתמכותם על הבטחת ההורים.

טענה זו, שנטענה רק כטענת הגנה, לא הייתה מבוססת, לא נתמכה בראיות ולא הייתה אמינה בעיניי.

 

  1. בהעדר כל זכות לשהות בנכס ולאור עמדתה החד משמעית של התובעת, שהיא בעלת הזכויות היחידה במשק, אני מקבלת את תביעת הפינוי.

            בשים לב לתקופה שהנתבעים 1,2, מתגוררים במשק ולהיותם הורים לילדים קטנים, אני מורה כי הם יעשו כן עד ליום 10.7.19.

 

סיכום

 

  1. אני מצהירה על ביטול מסמכי ההצהרה כי הנתבע 1 הוא בן ממשיך.

אני מחייבת את הנתבעים 1,2 לפנות את הנכס בו הם מתגוררים במשק של התובעת עד ליום 10.7.19.

 

  1. לאור התוצאה אליה הגעתי אני מחייבת את הנתבעים לשאת בהוצאות התובעת בסך כולל של 50,000 ₪.

 

 

ניתן היום,  ג' אדר ב' תשע"ט, 10 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.

                                                                                                 

 

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.


חזרה לתוצאות חיפוש >>
שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ