פס"ד בנוגע לטענת 'פרעתי' בתשלום מזונות

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 28.9.23 (כב' השופטת אסתר ז'יטניצקי רקובר בע"ר 66426-06-23) במסגרתו התקבל ערעור המשיב על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל שדחתה את טענת הפרעתי שהמשיב הגיש בקשר לחוב מזונות.

א.רקע עובדתי

1.ביום 6.9.11 פתחה המבקשת תיק הוצל"פ כנגד המשיב לצורך גביית פסק דין למזונות שניתן בשנת 2001 וזאת לאור טענתה שהמשיב לא שילם מזונות לילדי הצדדים החל משנת 2004 (להלן: תיק ההוצל"פ).

2.ביום 15.8.16 הגיש המשיב בקשה למתן צו כינוס ופשיטת רגל. ביום 24.9.16 ניתן צו כינוס לנכסי החייב (להלן: הליך הפש"ר) וביום 15.10.18 ניתן למשיב צו הפטר מחובותיו בהליך הפש"ר.

3.במסגרת הליך הפש"ר הגישה המבקשת תביעת חוב בגין חוב מזונות של המשיב (להלן: תביעת החוב). ביום 1.8.21 ניתנה הכרעת הנאמן בתביעת החוב ואושר סך של 406,251 ₪ בדין קדימה. בהתאם לכך, עודכן החוב בתיק ההוצל"פ שפתחה המבקשת והחוב הועמד על סך של 406,251 ₪ נכון ליום 1.8.21.

4.ביום 28.9.22 הגיש המשיב בקשה לעיכוב הליכים בלשכת ההוצאה לפועל שבמסגרתה הוא טען שהמבקשת לא יכולה לגבות את חוב המזונות מאחר שהיא לא קיבלה אישור מבית המשפט לענייני משפחה לגבות חוב מזונות שנוצר יותר משנתיים לאחר מועד החיוב וזאת בהתאם לסעיף 11(ב) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) תשי"ט-1959 (להלן: חוק המזונות) שקובע כי: "מזונות שלא התחילו לפעול לגבייתם תוך שנתיים לאחר התקופה שבעדה הם נפסקו, אין לגבותם אלא ברשות בית המשפט" (להלן: סעיף 11). לדברי המשיב, במקרה דנן החוב שבגינו נפתח תיק ההוצל"פ מקורו בחוב שנוצר יותר משבע שנים לפני שהמבקשת פתחה את תיק ההוצל"פ.

5. ביום 29.9.22 דחתה כב' רשמת ההוצאה לפועל את הבקשה וקבעה בהחלטתה כי: "ההליכים בתיק זה היו מעוכבים לאור פניית החייב להליך חדלות פירעון ולאחר הודעה על מתן הפטר ניתנה החלטת הרשם אשר טיפל בתיק כבוד הרשם קייב, וקבע כי ההליכים בתיק ישופעלו. לא ראיתי כי החייב ערער על החלטה זו. כידוע רשם הוצאה לפועל אחד אינו מהווה ערכאת ערעור על החלטת רשם אחר... לכן הבקשה שהוגשה נדחית".

6.ביום 4.4.23 הגיש המשיב בקשה בטענת "פרעתי" בתיק ההוצל"פ וטען בין היתר שתיק ההוצל"פ נפתח ללא אישור ביהמ"ש בניגוד לסעיף 11 ולכן יש לסגור את התיק.

7.ביום 12.6.23 ניתנה החלטת כב' רשמת ההוצל"פ הדוחה את בקשת המשיב בטענת פרעתי ומקבלת אותה רק לעניין הפחתה של הריביות שנצברו ממועד מתן צו הכינוס ועד למועד מתן ההפטר (להלן: ההחלטה). בהחלטה נקבע בין היתר כי:

"החייב לא ערער על החלטת המותב הקודמת בתיק וכך גם לא ערער על החלטתו של הנאמן במסגרת הכרעת תביעת החוב. החייב מודע לקיומו של התיק מהמועד בו נפתח. החייב ידע כי בהמשך ובמסגרת קיומו של תיק הפש"ר, הייתה לו הזדמנות לטעון טענותיו אלה בגין החוב בתיק. תמוה בעיני היום, בחלוף מספר שנים ממועד צו ההפטר הואיל החייב לעתור לראשונה בתיק... מבלי שזה עתר בבקשת ערעור בדרך המקובלת... החייב בעצמו מציין כי מסיבותיו בחר שלא להעלות טענותיו אצל הנאמן בתיק הפש"ר בקשר לאופן פתיחת תיק ההוצאה לפועל, לא טען בפניו לגבי התקופות בגינן נפתח תיק ההוצאה לפועל ואף לא הגיש ערעור על ההכרעה – מכאן ניכר כי החייב וויתר על זכות הטיעון שכן זו ניתנה לו לאורך הליך ניהול תיק הפש"ר ועוד קודם פנייתו להליך פש"ר".

בהמשך נקבע בהחלטה כי:

"גם חייב שאינו עומד על טענתו שאינו חייב במשך שנים רבות, מרים דגל לבן המודה באשמה ומוותר על זכותו להתנגד לחוב. בכך משלים עם כך שמסרב לשלם, שאינו יכול לשלם או שצפוי לפרוע את חובו בעתיד, והזוכה אשר לא שוקטת על שמריה בעצם מסתמכת על כך שיום אחד תצליח להיפרע ולקבל את זכויותיה...נראה בעיניי כי לא סביר שחייב לא ישלם וימתין לשעת כושר להגיש בקשה בחלוף שנים רבות שהזוכה תתקשה להתמודד עמה".

לבסוף נקבע בהחלטה כי:

"1. בקשת החייב בטענת פרעתי מתקבלת באופן חלקי.

2. נוכח המפורט בהחלטה ניכר כי על החייב חלה החובה לעתור גם כן, בחלוף שנים רבות, לערכאה השיפוטית המוסמכת לבחינת טענותיו גם כן מכוח סעיף 11(ב) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) תשי"ט-1959. לפיכך בית המשפט יכריע בסוגיה זו.

3. לעניין בקשת החייב להפחתת ריביות בתיק... אני מורה על הפחתת ריביות ממועד מתן צו הכינוס ועד למועד מתן צו ההפטר...

4. מורה על ביטול עיכוב הכספים ושחרורם לתיק."

8.המשיב לא השלים עם ההחלטה וביום 27.6.23 הגיש ערעור לביהמ"ש קמא.

9.ביום 28.9.23 ניתן פסק דינו של ביהמ"ש קמא אשר קיבל את ערעור המשיב (להלן: פסק הדין).

בפסק הדין נקבע כי:

"4.1משנקבע בסעיף 1 להחלטה, כי "בקשת החייב בטענת פרעתי מתקבלת באופן חלקי", נראה כי הסעד שניתן בסעיף 4 להחלטה אינו תואם את ההחלטה האמורה, והיה נכון לאפס את החוב בתיק ההוצל"פ, למעט בגין דמי המזונות עבור השנתיים שקדמו לפתיחת התיק.

4.2בנסיבות דנא הדרך לבירור טענות המערער הינה בהפניית המשיבה לבית המשפט בבקשה לפי סעיף 11(ב) לחוק המזונות, ולא בהפניית המערער.

4.3אשר לשאר טענות הצדדים... מן הראוי שיידונו במסגרת ההליך שיינקט – אם יינקט – על ידי המשיבה, כאמור, בהתאם לסעיף 11(ב) לחוק המזונות.

4.4לאור האמור לעיל, הערעור מתקבל והחוב בתיק ההוצל"פ ... יאופס, למעט בגין דמי המזונות עבור השנתיים שקדמו לפתיחת התיק."

10.המבקשת לא השלימה עם פסק הדין והגישה את הערעור שלפניי.

ב.תמצית טענות המבקשת

1.בניגוד לטענת המשיב לפיה הוא גילה על קיומו של תיק ההוצל"פ לראשונה רק בחודש ספטמבר 2022, מבקשת המשיב בהליך הפש"ר שהוגשה ביום 15.8.16 עולה כי כבר במועד זה הוא ידע גם ידע על קיומו של תיק הוצל"פ נגדו בגין חוב מזונות משנת 2011 וכן ידע על גובה החוב. במסגרת הבקשה לפש"ר אשר אומתה בתצהיר המשיב, הוא פירט את חובו למבקשת וציין שהחוב עומד על סך של 508,450 ₪ והוא קיים מיום 6.9.11. בפועל המשיב ידע על קיומו של תיק ההוצל"פ עוד שנים קודם להגשת הבקשה לפש"ר.

2.המשיב ביסס את ערעורו לביהמ"ש קמא על סעיף 11 וטען שתיק ההוצל"פ נפתח בשנת 2011 בגין חוב מזונות שמועד תשלומו היה בעבור תקופה של לפני למעלה משנתיים ימים. אולם, בענייננו, ישנה הכרעת חוב שהיא החלטה שיפוטית חלוטה מטעם הנאמן. הנאמן הינו גורם שיפוטי והכרעתו בתביעת החוב חלוטה. המשיב בחר מסיבותיו, שלא לערער על הכרעת החוב של הנאמן ולא השיג בכל דרך על קביעת החוב ואין לו להלין אלא על עצמו.

3.המשיב הודה שהטענה לפיה לא ניתן לגבות את החוב מאחר שלא ניתן למבקשת אישור בהתאם לסעיף 11 לא הועלתה על ידו בעת שנדונה תביעת החוב בהליך הפש"ר. לפיכך, לא ניתן להעלות טענה זו שוב במסגרת הליך ההוצל"פ. משניתנה הכרעת חוב המאשרת את סכום חוב המזונות ומעמידה אותו על סך של 406,251 ₪, קיימת החלטה שיפוטית חלוטה עליה בחר המשיב שלא לערער ולכן כל טענותיו ביחס לסעיף 11 לחוק המזונות לא יכולות להיטען כיום.

4.לא בכדי המשיב לא ערער על הכרעת החוב של הנאמן שכן הוא ראה בהכרעת החוב הכרעה המיטיבה עמו, מאחר שבהכרעת החוב הופחתו ריביות בסכומים משמעותיים וניכרים בשיעור של מאות אלפי ₪ מסכום החוב.

5.שגה ביהמ"ש קמא בכך שפירש את קביעת הרשמת בסעיף 1 להחלטה לפיה "בקשת החייב בטענת פרעתי מתקבלת באופן חלקי" ככזו שאינה מתיישבת עם הסעד שניתן בסעיף 4 להחלטה בו ניתנה הוראה על ביטול עיכוב הכספים ושחרורם לתיק. כווננת הרשמת בדבר קבלת הבקשה באופן חלקי מתייחסת לבקשת החייב להפחתת הריביות בתיק.

6.על פי פסיקת בית המשפט העליון, סעיף 11 לא חל על מתדיינים החבים במזונות לפי הדין האישי כבענייננו ולכן הסעיף כלל לא רלוונטי.

7.המשיב התחמק במשך שנים מקבלת האזהרה והמסירות (למרות שידע על קיומו של הליך ההוצל"פ) ונהג בחוסר תום לב קיצוני עת ביקש לטעון כי עד שנת 2022 לא ידע על קיומו של תיק ההוצל"פ. קיים "השתק שיפוטי" בנושא זה שכן המשיב הצהיר בפני ביהמ"ש בתיק הפש"ר עוד בשנת 2016 שידוע לו על תיק ההוצל"פ בגין חוב המזונות וב"כ אף שלח ביום 27.9.16 מכתב למבקשת שבו עדכון שניתן צו כינוס כנגד המשיב וכי המבקשת רשאית להגיש, כנושה, תביעת חוב.

ג.תמצית טענות המשיב

1.יש לדחות את הבקשה. מדובר בבקשה בגלגול שלישי שלא מצדיקה מתן רשות ערעור בהתאם לקריטריונים שנקבעו בפסיקה. לא מדובר במקרה חריג המעורר שאלה משפטית החורגת מעניינם של הצדדים ולא נגרם למבקשת עיוות דין. בנוסף, בניגוד לטענת המבקשת, פסק הדין אינו משתרע רק על פני שש שורות, ביהמ"ש קמא פירט את טענות הצדדים והתייחס אליהן באופן מעמיק ופסק הדין מנומק.

2.המבקשת מנסה לגבות חוב מזונות ישן בניגוד לסעיף 11. לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ, המבקשת זנחה את התיק למשך עשר שנים מאחר שבאותה עת ניתן כנגדה צו כינוס במסגרת הליך פש"ר והיא ניסתה להעלים כספים מנושיה. המבקשת ידעה שאם תצליח לגבות כסף במסגרת תיק ההוצל"פ הם יהיו שייכים לקופת הנשייה ולא לה ולכן זנחה את הליך ההוצל"פ.

3.מזונות נועדו לספק צרכים שוטפים וההמתנה בנקיטת הליכי גבייה מלמדת שהצרכים סופקו. היה על המבקשת לפנות לקבלת אישור בית המשפט לצורך פתיחת תיק ההוצאה לפועל מאחר שמדובר היה בחובות שחלפו שנתיים ממועד קביעת חיובם. גם בנהלי רשות האכיפה אין הבדל בין מי שיש לו דין אישי ובין מי שאין לו דין אישי ובנוגע לשניהם נדרש אישור בית המשפט לצורך פתיחת התיק. כך גם נקבע בשורה של פסקי דין כגון בפסק דינו של כב' השופט שוחט ברמ"ש 34024-01-13 ר' ל' נ' ע' ל' (17.4.13). למרות שפסק דין זה ניתן לאחר שהמבקשת פתחה את תיק ההוצל"פ, ההלכה היא שהלכה שיפוטית חדשה חלה רטרוספקטיבית, כפי שנקבע ברע"א 8925/04 סולל בונה נ' עזבון המנוח אחמד עבד אלחמיד, פ"ד סא(1), 126.

4.הכרעת הנאמן בתביעת החוב אינה בגדר הכרעה שיפוטית ותפקידו של הנאמן הוא "מעין שיפוטי בלבד". בית המשפט קמא לא סגר את דלתה של המבקשת לגבות את החוב אלא רק הפנה אותה לקבלת אישור מבית המשפט.

5.המבקשת פעלה לאורך כל ההליך בחוסר תום לב ואין מקום להתערב בפסק הדין. אף אם הנמקת בית המשפט קמא חסרה, יש להשיב את התיק לצורך השלמת הנימוקים. בכל מקרה, יש לדחות את הבקשה ולחייב את המבקשת בהוצאות.

ד.דיון והכרעה

1.לאחר עיון בטענות הצדדים אני סבור שדין בקשת רשות הערעור להתקבל, יש לדון בה כבערעור ולקבל את הערעור מהנימוקים שיפורטו להלן.

2.ברע"א 8476/12 עזבון המנוחה כהן עדינה ז"ל נ' בנק הפועלים בע"מ נקבע כי:

"כיום, לאחר הפרדת מערכת ההוצאה לפועל ממערכת בתי המשפט, אפשר שראוי לקבוע רף מקל יותר לקבלת בקשות רשות ערעור על החלטות רשמי ההוצאה לפועל ... זאת, שכן בשונה מבעבר, אין מדובר בערכאה שיפוטית רגילה, כי אם גוף "מעין שיפוטי" בלבד".

ברע"א 411/13 מפעלי מתכת ש. כהן בע"מ נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ ואח' (20.5.13) נקבע כי:

"אכן, נוכח השינוי במבנה ההוצאה לפועל, והפרדת מערך הגבייה והאכיפה ממערכת המשפט, נדרש בית המשפט לבחינה מחודשת של אמות המידה לדיון בבקשת רשות ערעור בהליכי הוצאה לפועל ... במצבים אלו, שבית משפט השלום יושב כערכאת ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל, הוא למעשה הגורם השיפוטי הראשון המכריע בסוגיות המשפטיות המתעוררות במסגרת ההליך. במילים אחרות, בעוד שבשאלות עובדתיות מובהקות הנוגעות ליישום פסיקתו של בית המשפט ותשלום החוב, עיקר הנטל לביצוע הבירור העובדתי מצוי בידי רשם ההוצאה לפועל, ותפקידו של בית משפט השלום במסגרת הערעור היא לבקר את החלטת הרשם כגוף ערעורי, הרי שבהחלטות שדורשות פרשנות של הדין המהותי, אף שלרשם ההוצאה לפועל יש הסמכות לדון בסוגיה, יושב בית משפט שלום כערכאה שיפוטית ראשונה המבררת את הסוגיה".

ובהמשך נקבע שם כי:

"בכל הנוגע לבירור העובדתי הנדרש לשם קיום הליכי הוצאה לפועל, יושב בית המשפט המחוזי כערכאת ערעור שנייה. במסגרת זו, אף אם אמת המידה להתערבותו של בית המשפט המחוזי תהיה מעט מקלה יותר, נוכח העובדה שאין עסקינן ב"גלגול שלישי" בפני ערכאות שיפוטיות, הרי שככלל יחול מבחן הלכת חניון חיפה, אף אם במתכונת מרוככת. בכל הנוגע לשאלה משפטית, ראוי להחיל אמת מידה מקלה מעט יותר. במצבים אלו, בהם בית משפט השלום הוא הערכאה העורכת בירור משפטי מקיף, ראוי שבית המשפט המחוזי יבחן האם יושם הדין בנסיבות הפרטניות של המקרה, אף אם אין ההליך מעורר שאלה כללית החורגת מנסיבותיו של ההליך".

3.במקרה דנן, מדובר בערעור העוסק בסוגיה משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור. אני סבור שלא היה מקום לקבל את טענת המשיב לפיה אין לגבות את חוב המזונות היות שלא ניתן למבקשת אישור בית המשפט לפי סעיף 11 וזאת מכמה נימוקים:

4.ראשית, כמפורט לעיל, המשיב טען טענה זו בדיוק כבר כשהגיש בקשה לעיכוב הליכים ביום 18.9.22 ובקשתו נדחתה בהחלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל ביום 29.9.22. המשיב לא ערער על החלטה זו והיא חלוטה. המבקש לא יכול לטעון את אותה טענה שוב במסגרת טענת "פרעתי". משנדחתה טענה זו במסגרת ההחלטה בבקשתו לעיכוב הליכים לא ניתן היה להעלותה שוב בבחינת "אותה גברת בשינוי אדרת".

5.שנית, תיק פשיטת הרגל נפתח לבקשת המשיב עוד בשנת 2016. במסגרת הבקשה לפש"ר אשר נתמכה בתצהיר עליו חתם המשיב, המשיב פירט בין יתר חובותיו גם את חוב במזונות תוך ציון מועד פתיחת תיק ההוצל"פ וסכום החוב. לפיכך, המשיב לא יכול כעת להתנער מתצהירו ולטעון שלא ידע על קיומו של החוב. לאחר שהוגשה ע"י המבקשת תביעת חוב לנאמן, המשיב כלל לא טען שיש לבטל את מלוא החוב מאחר שלא התקבל אישור בית המשפט בהתאם לסעיף 11. משלמשיב ניתנה הזדמנות לטעון טענה זו והוא בחר שלא לטעון טענה מהותית זו והוא אף לא ערער על הכרעת החוב לבית המשפט המחוזי, עסקינן בחוב חלוט. המשיב לא יכול להתכחש כיום לחוב באמצעות טענה שהוא יכול היה להעלות במסגרת בירור תביעת החוב והוא לא העלה אותה. החוב חלוט והמשיב לא יכול "לפתוח" שוב את תביעת החוב ולטעון טענות חדשות. כידוע, בדונו בתביעות חוב, ממלא הנאמן תפקיד שיפוטי והכרעותיו ניתנות לערעור בפני ביהמ"ש (ע"א 7575/12 יחזקאל עודי יפת נ' חנן זלצמן (4.8.14); ש' לוין וא' גרוניס פשיטת רגל (מהדורה שלישית) תש"ע-2010 עמ' 286-288‏).

6.די היה בשני נימוקים אלו על מנת לקבל את הערעור, לבטל את פסק הדין ולהותיר את החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל על כנה. ברם, מאחר שהצדדים טענו בהרחבה בנוגע למחלוקת הקיימת בפסיקה בשאלה האם סעיף 11 חל על מי שיש לו דין אישי, אתייחס אף לנושא זה בקצרה.

7. סעיף 3 (א) לחוק המזונות קובע כי:

"אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה".

מכאן שעל פי לשונו של החוק – החוק אינו חל על מי שמשלם מזונות מכוח הדין האישי שחל עליו, כמו הצדדים במקרה דנן.

8.בע"א 779/76 יעקב שוחט נ' איולה כרמלה שוחט (8.5.78) נקבעה בדעת רוב ההלכה לפיה סעיף 11(ב) לחוק המזונות אינו חל על מי שחב במזונות על-פי הדין האישי. השופט שמגר (בדעת מיעוט) סבר באשר לפרשנות המילים "הוראות חוק זה" שבסעיף 3 לחוק המזונות, שיש להבחין בין הוראותיו המהותיות של חוק המזונות להוראותיו הפרוצדורליות, ומסקנתו הייתה שכל שביקש סעיף 3(א) לקבוע הוא שיש לפנות לדין האישי באשר לחובת המזונות ואולם לגבי יתר הוראות חוק המזונות מסעיף 8 ואילך, אין זה משנה אם חובת המזונות מקורה בדין האישי או מכוח הקבוע בחוק המזונות.

9. בע"א 250/83 סחר עומרי נ' מוחמד עבדאלפתאח איברהים זועבי פ"ד לט(2) 113 (1985) בפסקה 2 עמד כב' השופט ד. לוין על המחלוקת בסוגיה זו וציין כי:

"יש הגורסים, כי הסייג הוא כולל וגורף ומוציא את תחולת חוק המזונות כולו, כשמדובר בבן-זוג או בילדים קטינים של בן הזוג אשר חל עליהם דין אישי... מאידך גיסא, יש הגורסים, כי הסייג אינו גורף אלא בא להוציא את תחולת חוק המזונות על בעלי דין אישי כנ"ל, ככל שמדובר בהוראות המהותיות שנכללו בו. לא כן בהוראות דיוניות במהותן. אשר לאלה, אין זה הגיוני ואין זה רצוי מבחינת מדיניות שיפוטית נאותה ליצור מצב, שכללים דיוניים שונים באותו נושא עצמו יחולו על בעלי דין שונים מבין אוכלוסי מדינת ישראל, המוצאים עצמם מתדיינים בנושא מזונות בני הזוג והילדים הקטינים... בסוגיה זו, שהיא חשובה, נכבדה וכלל לא פשוטה, מצרף אני את דעתי לדעתם של אלה הגורסים, כי הסייג האמור בסיפא של הסעיפים 2(א) ו-3(א) של חוק המזונות הוא סייג רחב וגורף."

ברע"א 78/89 דומב נ' דומב (1.3.89) שב בית המשפט העליון וקבע כי: "הלכה פסוקה היא שסעיף זה אינו חל על בני זוג שחיובם במזונות הוא לפי הוראות הדין האישי". אף בע"א 610/88 קופולוביץ נ' קופולוביץ פ"ד מג(1) 843 (11.6.89) נקבע ש"זוהי הלכה מחייבת" (ראו גם: ע"א 596/89 חקק נ' חקק, פ"ד מה (4) 749 (16.9.91)).

10.על אף האמור, ברמ"ש 34024-01-13 ר' ל' נ' ע' ל' (17.4.13) קבע כב' השופט שוחט כי משחוקק חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, יש להחיל גם את ההוראות הפרוצדוראליות של חוק המזונות לרבות סעיף 11 גם על מי שיש לו דין אישי. עמדה זו אומצה בפסיקות נוספות ולדוגמא בעמ"ש 9560-07-13 א.א. נ' א.א.(27.3.14) קבע הרכב בבית המשפט המחוזי מרכז שהוא מצטרף לעמדתו של כב' השופט שוחט. לאחרונה, נחלקו שופטי בית המשפט המחוזי בחיפה, כב' השופט ג'יוסי וכב' השופט סילמן בשאלה זו בעמ"ש (חי') 17587-02-20 א' נ' ב' (21.2.22) במסגרתו פורטו בהרחבה הנימוקים לכל אחת מהגישות.

ראו גם: ורדה שוורץ, מזונות: הליכי גבייה בלשכת ההוצאה לפועל (2014) עמ' 239-267.

11.לצורך הכרעה בבקשה דנן אין צורך להכריע במחלוקת הנ"ל, על אף שאני נוטה להסכים לעמדה לפיה לאור הפסיקה המפורשת של בית המשפט העליון ולשון החוק, סעיף 11 לא חל על מי שיש לו דין אישי ולפיכך גם מסיבה זו יש לקבל את הערעור. יצוין כי בכל מקרה, הוראות הנוהל שפורסמו ע"י רשות האכיפה והגבייה ושהמשיב מפנה אליהן, לא יכולות לגבור על פסיקת בית המשפט העליון.

12.נימוק נוסף שעליו התבססה ההחלטה היא העמדה שלפיה אף אם נקבל את השיטה לפיה סעיף 11 חל גם על מי שיש לו דין אישי, החובה לפנות בבקשה להגיש טענת פרעתי בגין תקופה שקדמה לשנתיים צריכה להיות מוטלת על הטוען "פרעתי" ולא על הזוכה - המבקשת. בהחלטה הסתמכה כב' הרשמת בין היתר על החלטתו של כב' הרשם אביעד איגרא בתיק 03-05938-12-703 (31.1.22) שבה נקבע שכשם שיש צורך באישור בית המשפט לצורך גביית מזונות כעבור יותר משנתיים בהתאם לסעיף 11, הוא הדין בטענת פרעתי בגין טענה שהחוב נפרע לפני יותר משנתיים. לדבריו: "כפי שמזונות שלא התחילו לפעול לגבייתם תוך שנתיים לאחר התקופה שבעדה הם נפסקו, אין לגבותם אלא ברשות בית המשפט, כך מזונות שכן פעלו לגבייתם ולא שולמו, לא ניתן בחלוף שנתיים להעלות טענות ששולמו או שיש לקזזם, ללא אישור בית המשפט. מדובר בצד השני של אותו מטבע, אשר כפי שהסעיף אסר על טיפול בהגדלה, כך גם אסר על הקטנה בחלוף התקופה שנקבעה...גם חייב שאינו עומד על טענתו שאינו חייב במשך שנים רבות, מרים דגל לבן המודה באשמה ומוותר על זכותו להתנגד לחוב". כב' הרשם נימק החלטתו זו בין היתר גם על יסוד עקרון השוויון. אני סבור שעמדה זו לא נקייה מספקות במיוחד שעה שהמחוקק התייחס רק לזוכה ולא לחייב ורק ביחס לזוכה נדרש אישור בית המשפט. אולם, מאחר שאין צורך להכריע בשאלה זו במקרה דנן, אותירה בצריך עיון.

13.להשלמת הדיון אוסיף שכוונת כב' הרשמת בהחלטה לפיה "בקשת החייב בטענת פרעתי מתקבלת באופן חלקי" הייתה שבנושא הפחתת הריביות הבקשה מתקבלת ואולם בכל הנוגע לטענת הפרעתי לאור סעיף 11 הבקשה נדחתה. לכן, הורתה כב' הרשמת בסעיף 4 על ביטול עיכוב הכספים ואין סתירה בין שני חלקי ההחלטה.

14.סיכומו של דבר: ניתנת רשות ערעור והערעור מתקבל לגופו כך שפסק דינו של ביהמ"ש קמא יבוטל ותעמוד בעינה החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל.

15.המשיב יישא בהוצאות המבקשת ובשכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪. הפיקדון שהפקידה המבקשת על פירותיו יושב לה באמצעות ב"כ.

16.פסק הדין מותר לפרסום בכפוף להשמטת הפרטים המזהים.

ניתן היום, כ"ו שבט תשפ"ד, 05 פברואר 2024, בהעדר הצדדים.