פס"ד בבקשה לאיזון משאבים והערכת שווי נכסים בזיקה לדיווח לרשויות המס

עניינו של פסק דין זה בבירור טענותיהם ההדדיות של הצדדים בעניין הרכוש המשותף ובעניין מזונות הילדים, כאשר במרכז המחלוקת גני הילדים שהקימו הצדדים בתקופת חייהם המשותפים.

רקע והליכים:

1. הצדדים נישאו בשנת 2006 ולהם ארבעה ילדים משותפים, תלמידי בית הספר היסודי וחטיבת הביניים, כפי שיפורט בהמשך. במהלך החיים המשותפים הקימו הצדדים גני ילדים וצהרון, כאשר האישה מטפלת בילדים והאיש עוסק בהיבטים הארגוניים, לרבות התנהלות מול רואה החשבון, אחזקת הגן וכיוצא באלה, לצד עבודתו כנהג מונית. יחד רכשו בית וגידלו בו את ילדיהם.

    

2. חייהם הזוגיים נקלעו למשבר וביום 19/3/18 עתר האיש ליישוב סכסוך בבית הדין הרבני.

    

3. ביום 3/5/18 עתרה האשה לקבלת צו למניעת הטרדה מאיימת כלפי האיש בטענה כי מטריד אותה ומאיים עליה ועל הקטינים (ה"ט 7937-05-18). בדיון מיום 6/5/18 הצדדים הסכימו על פירוד פיזי, וזמני שהות של האב עם הקטינים ומכירת הדירה המשותפת.

    

4. ביוני 2018 הגיש האיש תביעה לאכיפת זמני שהות עם הקטינים, בתלה"מ 15567-06-18;

   ותביעה לחיוב האם במזונות הקטינים, בתלה"מ 15587-06-18;

   ביולי 2018 הגיש תביעה לאיזון משאבים, בתלה"מ 17904-07-18 בה טען, בין השאר, כי העבירה את הבעלות בגני הילדים לגיסתה, כאשר הלכה למעשה היא המפעילה אותם. הגיסה צורפה בתחילה כנתבעת אך בהמשך נמחקה.

    

5. ביום 19/7/18 הגישה האשה תביעת למזונות הקטינים, בתלה"מ 44806-07-18.

    

6. באוגוסט 2018 נסגרו המסגרות ובמקום הגן "א" נפתח באמצעות אותו צוות גן ילדים ושמו "ב". האשה המשיכה לטפל בילדי הגן, הפעם כגננת שכירה, בעוד שהבעלות במקום נרשמה על שם גיסתה של האשה.

    

7. ביום 13/2/19 , הצדדים התגרשו בבית הדין הרבני.

    

8. במסגרת דיוני קדם המשפט נקבע כי יוגשו תצהירים בעניין הרכוש ואלה אכן הוגשו. ביום 20/2/19 הוגש תצהיר האיש, ביום 10/3/19 הוגש תצהיר גיסתה של האשה וביום 28/3/19 הגישה האשה תצהיר רכוש מטעמה.

    

    

9. ביום 21/2/19 עתרה האשה לחלוקת הרכוש המשותף, בתלה"מ 51893-02-19. גם לטענתה עליה לקבל מעל מחצית הנכסים. לשיטתה גן הילדים הקודם שניהלה נסגר, שוויו שולי משעה שאינה מנהלת אותו, המספר הירוק שבבעלות האיש שייך לה במחצית וכך גם כלי הרכב וחשבונות הבנק, הכל כפי שיפורט בהמשך.

    

10. עוד במסגרת הליכי קדם המשפט מונתה עו"ס לסדרי דין בעניין הילדים, מונתה אפוט' לדין, התקיימה שיחת מש"י ביחידת הסיוע שליד בית המשפט לענייני משפחה והוקדש זמן רב לעניין הקשר בין הבן הבכור ר. לבין האב, בשל טענותיהם ההדדיות של ההורים בעניין זה. בישיבת קדם המשפט מיום 4/6/20 הגיעו ההורים להסכמה בעניין הילדים אשר קיבלה תוקף של פסק דין, לפיה שני ההורים אפוטרופסים על הילדים, מקום המגורים העיקרי עם האם וזמני השהות עם האב יתקיימו פעמיים בשבוע ובשבתות אחת לשבועיים.

     

11. בנוסף מונה שמאי כמומחה מטעם בית המשפט לעניין הדירה, אשר נמכרה תמורת 1,550,000 ₪, כפי שנמסר בדיון מיום 30/12/18. מסכום זה סולקה יתרת ההלוואה המובטחת במשכנתא והיתרה חולקה בין הצדדים בשווה, כך שכל צד קיבל 850,000 ₪.

     

12. ביום 31/3/19 מונה אקטואר מטעם בית המשפט, לשם הערכת שווי נכסי הצדדים לרבות הגן שנרשם בבעלות האשה "א" והצהרון שנרשם בבעלות האיש, בעת סגירתם באוגוסט 2018. כמו כן נדרש המומחה לבחון את המבנה העסקי של גן הילדים "ב" בו עובדת המשיבה כשכירה, את שיטת התגמול כלפיה ואת שאלת הקשר בין גן ילדים זה לבין הגן הקודם "א". בנוסף נתבקש לבחון הזכויות שצברו הצדדים בחייהם המשותפים ממועד הנישואין ועד מועד הקרע באוגוסט 2018.

     

13. בעניין הקשר בין גני הילדים ("א" לעומת "ב") ביום 27/5/19 הגיש האיש תצהיר חוקר פרטי בעניין וביום 11/12/19 הוגשה חוות דעת רוה"ח המפרטת גם את שיטת התגמול לאשה.

     

14. בעניין הזכויות הסוציאליות ממקומות העבודה, ביום 13/1/20 הוגשה חוו"ד המומחה לפיה האיש צבר זכויות אשר שוויין המהוון מסתכם בכ- 6,000 ₪, כפי שיפורט בהמשך.

     

15. בעניין שווי העסק הוגשה חוות דעת נוספת באותו מועד לפיה שווי העסק כ- 342,000 ₪. ביום 3/6/20 הוגשה חוות דעת משלימה לפיה שווי העסק ללא דמי שכירות כ- 427,000 ₪ ביום 30/9/20 הוגשו תשובות לשאלות הבהרה.

     

16. בדיוני קדם המשפט נבחנו דרכים לסיום ההליכים בהסכמה ובהעדרה נקבעו דיוני הוכחות.

    בדיון שהתקיים ביום 7/1/21 הצדדים נדרשו להגיש הרצאות פרטים עדכניות ולערוך תחשיבים כספיים. האיש הגיש תחשיב מטעמו ביום 9/3/21 והאשה הגישה תחשיב מטעמה ביום 29/3/21. כל אחד מהצדדים טוען כי רעהו חב לו סכום העולה על 300,000 ₪.

    ביום 7/5/21 הגיש האיש הרצאת פרטים וביום 7/6/21 הגישה האשה הרצאת פרטים.

     

17. בישיבת ההוכחות מיום 27/6/21 העידו בעלי הדין עצמם, ביום 19/7/21 העידו יועץ מס של האיש, רו"ח של עסקי הגנים וגיסתה של האשה. ביום 30/3/21 העידו החוקר הפרטי והאיש נחקר חקירה משלימה בעניין תמלול שיחה בין האשה לאחיה.

     

18. בתום דיון ההוכחות נעשה נסיון נוסף לסיים ההליך בהסכמה, אך הדבר לא נסתייע. לפיכך הוריתי על הגשת סיכומים. סיכומים מטעם האיש הוגשו ביום 31/5/22 וסיכומים מטעם האשה הוגשו ביום 28/7/22. לצערי, פסק הדין ניתן רק כעת, בשל נסיבות אישיות עליהן נמסרה הודעה לב"כ הצדדים בהחלטתי מיום 23/4/23.

     

19. להלן ידונו טענות הצדדים בעניין הרכוש ולאחר מכן בעניין המזונות, הואיל ועניין הרכוש משליך על עניין המזונות.

     

     

    חלק ראשון: היקף הרכוש וחלוקתו

     

20. כאמור לעיל, המחלוקת המרכזית נוגעת לשאלת שווי גן הילדים, לשאלת שווי שאר רכושם של הצדדים, לשאלת אופן חלוקת הנכסים ולשאלת החלק היחסי שיקבל כל צד.

     

    עיקרי טענות האיש:

     

21. מועד הקרע, לטענתו, חל ביום 7/5/18 יום עזיבתו את הבית בהתאם להחלטה בצו הגנה.

     

22. לטענתו יש לאזן המשאבים בחלוקה שאינה שווה. טוען כי פרנסת המשפחה במהלך כל שנות הזוגיות התבססה על עסק של רשת גני ילדים באשקלון שהקימו יחד. העסק מבוסס על כישוריה של האשה, כאשר הוא משמש עזר כנגדה המסייע לה. לטענתו בתחילה הפעילה משפחתון קטן ובהמשך הקימו שני גני ילדים וצהרון. טוען כי הוא שימש איש תחזוקה בעוד היא היתה הרוח החיה, אך כיום חזר לעבודתו כנהג מונית כשם שהיה בתחילת הנישואין. לטענתו פערי ההשתכרות בין הצדדים מצדיק חלוקת הנכסים באופן בו החלק שיקבל יהיה גדול מחצית, על יסוד סעיף 8(ב) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשמ"ד 1974.

     

23. טענתו המרכזית היא כי האשה למעשה ממשיכה להפעיל את אותו גן ילדים. במהלך השנים היה בבעלותם גן הילדים "א" אשר נרשם בבעלות האשה. הגן שוכן במבנה המחולק לשניים, בקומה העליונה תינוקייה ובקומה התחתונה גן . מחודש 9/18 שונה שם הגן ל"ב". הגן עצמו ממוקם באותו מבנה, בשטח שבבעלות הורי האשה, אלא שכיום מי שרשומה כבעלת הגן היא גיסתה (אשת אחיה), שהיא עצמה שכירה שנים רבות בחברה אחרת ואין לה כל נגיעה לגני הילדים. טוען כי הנתבעת מסתתרת מאחורי חזות אחרת וחדשה.

     

    באשר לתשלומים שהניב הגן, טוען כי בחודש אפריל 2018, השתלטה האשה על הגן ולא העבירה לו שקל. לאור הרווחים במקום העומדים על 50,000 ₪ לחודש, עליה להעביר אליו 25,000 ₪ נטו בגין כל חודש מאפריל ועד אוגוסט 2018, סה"כ 100,000 ₪.

     

    באשר לשוויו של גן הילדים, טוען כי יש להעריכו ללא רכיב ההוצאות בגין דמי השכירות, הואיל ואלה מעולם לא שולמו ולא אמורים היו להיות משולמים. דרישתם של הוריה לתשלום זה בשנה האחרונה לנישואיהם, אינה משקפת את המציאות. טוען כי חוו"ד השמאי לפיה שווי העסק עומד על 342,000 ₪ בשים לב לרכיב דמי השכירות – שגויה היא. לשיטתו, יש לאמץ התחשיב שערך המומחה לפיו ללא דמי השכירות שווי הגן 427,000 ₪.

     

24. בנוסף טוען כי זכאי למחצית ההחזרים שקיבלה מרשויות המס בגובה כ- 33,000 ₪.

     

25. עוד טוען כי יש להביא בחשבון את היתרות בחשבונות הבנק בגובה 49,135 ₪ בבנק הפועלים ובסך כ- 142,000 ₪ בבנק הבינלאומי, תוך הפניה לתצהיר הרכוש מיום 20/2/19.

     

26. לגבי הצהרון אשר היה רשום בבעלותו, טוען כי החל מחודש 8/18 הצהרון חוסל כאשר האשה העלימה את כל הציוד שהיה בו והותירה חובות פתוחים על שמו בסך 7,253 ₪. מטעם זה יש להשית עליה החובות בגין הצהרון.

     

27. הזכות הציבורית למונית ("מספר ירוק"), רשומה בבעלותו ושוויה כ- 210,000 ₪ . הזכות נרכשה בתקופת השיתוף בעלות מופחתת בשל היותו נהג מונית מקצועי, אלא שזכות זו אינה קיימת עוד. בשל פערי ההשתכרות בין הצדדים עליו לקבל 100% מהזכות הציבורית, לשיטתו. באשר לדמי השכירות, המספר הירוק הושכר ב 1,500 ₪ בלבד עד נובמבר 2018. ממועד זה ואילך עשה שימוש במספר בעצמו, כדי שיוכל להמשיך ולעבור כנהג מונית.

     

28. לגבי מכונית X , מודה כי היתה בשימוש האשה אך טוען כי עברה לרשותו, הצדדים הגיעו להסכמות שתרכוש אותה ממנו, אך היא הפרה ההסכמה ורכשה מכונית אחרת. ככל שייקבע כי הזכויות במכונית יחולקו יש למכור המכונית למרבה במחיר ולחלק התמורה שווה בשווה. באשר לטענתה לדמי שימוש ראויים במכונית זו, סבור כי יש לדחותה לאור הסכמתה לרכוש ממנו מחצית המכונית.

     

29. מכונית Y שהיה בשימושו כבר אינה ברשותו, לאחר שנאלץ למכור אותה תמורת 25,000 ₪ בשל העדר ביקוש. מבקש לייחד לו מלוא הזכויות במכונית זו.

     

30. כלי רכב T שרכש במהלך החיים המשותפים עם שני אחיה של הנתבעת, לא ישמש אותו בשל הסכסוך. למיטב ידיעתו הבעלות על הטרקטורון רשומה ע"ש חברה בבעלות אחיה. מעריך שווי חלקם בעת הפירוד עמד על 33,000 ₪. מבקש לקבוע כי חלקו בכלי רכב זה יעבור לרשות האשה והיא תעביר לו מחצית חלקו על פי שווי בעת הפירוד.

     

31. לגבי מיטלטלין משותפים בבית, טוען כי עזב הבית עם ציודו האישי ומעולם לא ויתר על חלקו. לפיכך יש לאזנם ולחלופין לזקוף חלקו בהם כנגד חלקה באחת המכוניות.

     

32. לגבי הזכויות הסוציאליות שצברו במהלך חייהם המשותפים, טוען כי נוכח פערי ההשתכרות יש להעביר אליו חלק גדול יותר מן הזכויות, כאשר את האיזון ניתן לעשות על בסיס הזכויות הנזילות או על בסיס הזכויות המהוונות.

     

33. פירעון הלוואה לאחיה, טוען כי הלוו לאחיה של האשה 80,882 ₪ ביום 31/10/17 . מבקש כי אחיה ישיב לו את מלוא הסכום. לאור הקרבה המשפחתית האיש סבור כי נכון שהאשה תקבל הזכות לבעלותו הבלעדית ותשפה אותו על מלוא הסכום.

     

34. לגבי טענת האשה בעניין הלוואה שקיבלו מאימה בגובה 80,000 ₪ שעליהם להשיב לה, מכחיש את הדברים וטוען כי ההלוואה נפרעה זה מכבר.

     

35. לגבי טענת האשה בעניין תשלום למתווך, טוען כי אין לכך כל יסוד, בהעדר הסכם שכירות ובהעדר אישור תשלום. עוד טוען כי המתווך הוא חבר משפחה.

     

36. לגבי דרישתה לתשלום משכנתא עבור 3 החדשים בהם התגוררו בדירה בלעדיו ושילמו את דמי המשכנתא, טוען כי בתקופה זו לא נמצא בבית ולכן עליה לשאת בתשלום זה בעצמה.

     

37. לגבי דרישתה לפיצוי כספי בגין התנהגותו בכל הנוגע לרכוש ולכלי הרכב, טוען כי אין לכך כל יסוד הואיל והיא זו שלא העבירה אליו כספים שקיבלה מטעם רשויות המס עבור הגן.

     

38. גם לגבי דרישתה לפיצוי כספי בטענה כי לא קיים את זמני השהות כסדרם, טוען כי אין לכך כל יסוד, מדובר בסעד שלא נזכר בכתבי הטענות ושאין לו כל בסיס, הואיל והיא שגרמה לכך שהילדים לא ירצו להימצא עימו בזמני השהות שנקבעו מלכתחילה.

     

39. בסיכום כולל, לשיטתו לאור הנתונים האשה צריכה להעביר אליו 322,826 ₪ ולכך יש להוסיף סכום חד פעמי בשל פערי ההשתכרות והתחשבנות נוספת בגין המכוניות.

     

     

    עיקרי טענות האשה:

     

40. לגבי מועד הקרע טוענת כי המועד הנכון הוא 19/3/18 בו פתח האיש בהליך של יישוב סכסוך בבית הרבני. זאת, למעט לגבי החובות בהם מבקשת לקבוע את מועד הקרע ליום 30/8/18, הואיל ומדובר בגני ילדים אותם מחוייבת להפעיל עד לסיום שנת הלימודים.

     

41. לגבי אופן חלוקת הנכסים, טוענת כי זכאית לחלק גדול מחלקו, בשל התנהגותו כלפיה. טוענת כי ניתק את מכשיר הטלפון שלה, פגע בה פיזית, הפחיד הילדים, הטריד אותה, נעל אותה עם הילדים, העלים דרכוני הילדים, הזניח אותם והעליל עליה עלילות שווא.

     

    לחלופין טוענת כי זכאית לפיצוי כספי בגין התנהגותו בגובה כ- 100,000 ₪. כבר בשלב זה יצויין כי בהעדר תביעה נפרדת בעניין זה אין מקום לדון בטענה זו, המובאת לראשונה במסגרת הסיכומים.

     

    באשר לטענת האיש בעניין איזון פערי ההשתכרות טוענת כי כושר השתכרותה מגיע עד 10,000 ₪ לחודש, בעוד ההשתכרות שלו כנהג מונית וכשיפוצניק היו בערך פי שניים או שלושה משלה במהלך החיים המשותפים ויש באפשרותו להמשיך ולעשות כן.

     

42. לגבי גן הילדים "א", מאשרת כי עבדו יחד וטוענת כי לפני שנים אחדות הודיעה לו שעייפה מעבודתה בגן לצד היותה הורה ולכן רצונה לעבור ולעבוד ששכירה.

     

    באשר לשווי גן הילדים, טוענת כי לעסק עצמו אין שווי למעט היותו משמש מקור פרנסה.

    באשר לדמי השכירות, טוענת כי עד 2016 הגנים התנהלו מבית הוריה ללא גביה של שכר הדירה, משנת 2017 ואילך אימה דורשת קבלת תשלום בגובה 10,000 ₪ לחודש, אותם עליהם לשלם גם עבור שלוש השנים הקודמות. עוד טוענת כי האיש הוא שעמד בקשר כל השנים עם רואה החשבון והוא עצמו חתם על הדיווח לפיו יש להביא בחשבון את דמי השכירות כחלק מרכיב ההוצאות.

     

    באשר לתשלומים שנתקבלו עבור הגן מחודש אפריל ואילך, טוענת כי העבירה אותם לחשבון הבנק הנוסף בבנק הפועלים, אשר יתרותיו הובאו בחשבון בחוו"ד המומחה.

     

43. לגבי חשבונות הבנק, טוענת כי אלה הובאו בחשבון בחוו"ד המומחה לגבי שווי גן הילדים. מטעם זה אין מקום להביא התחשיב בחשבון פעם נוספת, הואיל ומדובר בכפילות.

     

44. מציינת כי ביום 18/12/18 ביהמ"ש נעתר לבקשת האיש למשוך 10,000 ₪ מהחשבון המשותף בבנק בינלאומי לצורך תשלום חוב עבר במזונות. בהחלטה נקבע כי סכום זה ינוכה מחלקו בבואם של הצדדים לאזן הרכוש המשותף.

     

45. באשר לצהרון שהיה רשום בבעלות האיש, טוענת כי יש להשית על האיש את מלוא החובות, הואיל והוא שנטש את המקום בחוסר אחריות, דרש מבעל הבית להפסיק השכירות והותירו ככלי ריק עם חובות שסירב לפרוע.

     

46. לגבי "ב", טוענת כי מדובר בגן ילדים הנמצא בבעלות גיסתה והיא מועסקת בו כשכירה תמורת 10,000 ₪ לחודש.

     

47. לגבי הזכות הציבורית למונית, טוענת כי האיש השתלט על המספר הירוק שבעבר הושכר תמורת 2,500 ₪ לחודש. טוענת כי עליו להעביר לה את מחצית דמי השכירות שגרף לכיסו מאז אפריל 2018 ועד דצמבר 2018, סה"כ 10,000 ₪.

     

48. לגבי מכונית X, טוענת כי היתה בשימושה, האיש השתלט על המכונית ולא השיב לה אותה. טוענת כי יש למכור מכונית זו ואת התמורה לחלק שווה בשווה. לחלופין להעביר לה חלקה בגובה 37,000 ₪, מחצית מחיר המחירון שלה במועד הקרע. בנוסף דורשת פיצוי בגובה 3,000 ₪ לחודש בגין כל חודש בו שלל ממנה הזכות להשתמש ברכב. כבר עתה יצויין כי בהעדר תביעה בגין דמי שימוש, אין מקום לברר טענה זו.

     

49. לגבי מכונית y, טוענת כי שוויה עמד על 37,500 בעת מכירתה על ידי האיש תמורת 25,000 ₪, לטענתו. יש לבצע האיזון על פי מחיר המחירון, על פי הסכמתם הדיונית.

     

50. לגבי כלי הרכב T שרכש עם שני אחיה, טוענת אינה יודעת מה ערכו. ככל שסבור שיש לו זכות כלשהי יתכבד ויגיש תביעה כנגד החברה שבבעלות אחיה.

     

51. לגבי המיטלטלין בדירה, טוענת כי חולקו בהסכמה על מנת לשמש את הילדים ולכן אין יסוד לטענותיו בעניין זה.

     

52. לגבי הזכויות הסוציאליות, טוענת כי יש לחלקן שווה בשווה, לפי חוות דעת האקטואר.

     

53. טוענת כי אימה הלוותה להם 80,000 ₪ לצורך רכישת מניות בחברת מוניות, אשר נרשמו זמנית על שמו. לימים התברר כי מכר את המניות ונטל הכסף לעצמו מבלי לשלם לאימה.

     

54. לגבי טענתו בעניין הלוואה שנטל מהם אחיה, טוענת כי אין כל יסוד לטענה זו. מדובר בכספים שהעבירו לאחיה במקום להחזיר לאימה , על פי הוראותיה של האם.

     

55. עוד טוענת כי עליו להשתתף בתשלום למתווך שסייע במכירת הדירה. התשלום עמד על 14,000 ₪, היא שילמה הסכום בעצמה ועל כן עליו להשיב לה מחציתו בצירוף ריבית.

     

56. בנוסף טוענת כי עליו לשאת במחצית תשלומי המשכנתא בהם נשאה לבדה ממועד עזיבת הבית ועד מכירתו, בגובה 3,000 ₪ לחודש.

     

57. בסיכומיה מוסיפה טענה לפיה האיש לא קיים את זמני השהות כסדרם כלפי הבן הבכור משך כשלוש שנים, עליו לשלם 1,000 ₪ בגין כל הפרה בהתאם להחלטה מיום 12.12.19 כאשר הסכום הכולל עומד על 310,000 ₪. כבר עתה יצויין כי אין מקום לברר טענה זו במסגרת הסיכומים, מקום בו לא הוגשה כל תובענה נפרדת בעניין זה.

     

58. בסיכום כולל, טוענת שחב לה 333,801 ₪ (118,470 עבור חלקה במספר הירוק, 51,250 ₪ עבור דמי שכירות, 40,387 ₪ עבור חלקה ברכבים , 100,000 ₪ עבור פיצוי). ככל שיימצא כי עליה להעביר לו כספים יש לקזז את הפיצוי בגין הפרת זמני השהות בגובה 310,000 ₪.

     

     

    דיון והכרעה בעניין הרכוש

     

59. באשר למועד הקרע, בהחלטה שניתנה בעניין מינוי המומחה נקבע כי המועד הוא 1.8.19, המועד בו הסתיימה שנת הלימודים בגני הילדים שהפעילו הצדדים והמועד בו הופרדה לחלוטין התנהלותם הכספית המשותפת. איש מהצדדים לא ביקש לשנות החלטה זו, לא ביקש לערער עליה ומכאן כי מדובר בהחלטה חלוטה. החלטה זו משמשת יסוד לחוות דעת המומחה, כאשר כלל התחשיבים נערכו על יסוד זה. מטעמים אלה, אין מקום לשנותה.

     

60. באשר לאופן עריכת האיזון, עיון בטענות הצדדים מעלה כי חרף העובדה שכל אחד מהם טען כי יש לבצע חלוקה שאינה מאוזנת לפיה יקבל חלק גדול יותר הרכוש המשותף, לא התקיימו החריגים שנקבעו בחוק ובפסיקה על מנת לבסס חריגה זו, כפי שיפורט להלן.

     

    כידוע, חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג – 1974, קובע כי הכלל הוא חלוקה שווה של נכסים לפי סעיף 5 לחוק, בעוד החריג הוא חלוקה שאינה שווה לפי סעיף 8 לחוק.

     

61. באשר לטענת האיש לגבי פערי השתכרות כעילה לחלוקה שאינה שווה, הלכה פסוקה היא לפנינו כי החריג יוחל רק כאשר מדובר בפערי השתכרות חריגים, אשר נוצרו בנסיבות בהן אחד מבני הזוג מנע מהאחר להתקדם, או במצב בו מדובר בהתקדמות שאינה צפויה. החריג לא יוחל במצב דברים בו שני בני הזוג ניהלו יחד עסק משותף אך אחד מהם גילה כישורים רבים יותר מחברו. על עניין זה עמד בית המשפט בנצרת (כב' השופט זגורי, כתארו אז) בתמ"ש 29202-05-14 פלונית נ' פלוני (נבו 18.18.2018) , בו נקבע:

     

    "באופן מקדמי, לא יוכל צד לטעון כך, מקום ששני הצדדים פיתחו קריירה משל עצמם אך רצה הגורל ו/או הכשרון האישי ו/או הבחירה של כל אחד מהצדדים, כי אחד מבני הזוג ישתכר באופן משמעותי יותר מהאחר. במקרה שכזה בו שני הצדדים הם גם קרייריסטיים וגם ביתיים (כלומר לקחו חלק כזה או אחר במטלות משק הבית ובטיפול בילדים), שוב לא נמצא את אותו ויתור או הקרבה שעשה צד אחד לטובת הגידול שנצמח בהשתכרות האחר"

     

    בעניין שלפנינו, מן העדויות ומן הנתונים עולה כי הצדדים התנהלו באופן מאוזן כל עוד חיו יחדיו, כאשר שניהם מפעילים את עסקי גני הילדים והצהרון, כל אחד על פי כישוריו: האשה עוסקת בטיפול בילדים והאיש עוסק בניהול העסקי של גן הילדים, בפעילות הנדרשת מול רואה החשבון, בתחזוקה השוטפת של הגן וכיוצא באלה. הדבר אף קיבל ביטוי באופן רישום הבעלות בגני הילדים. האשה נרשמה כבעלת הגן והאיש נרשם כבעל הצהרון, אך שניהם היו מעורבים בפעילות שתי המסגרות, כל אחד לפי כישוריו. לאחר פרידת הצדדים, האשה אמנם המשיכה לטפל בילדים במסגרת אותם גני ילדים (חרף העובדה שנרשמו בבעלות גיסתה, כפי שיפורט בהמשך), בעוד האיש בחר לחזור ולעבוד כנהג מונית. מדובר בבחירה לגיטימית, אך באותה מידה יכול היה לבחור להפעיל כישוריו כאיש תחזוקה וכבעל ידע עסקי בניהול גני ילדים, דבר שיכול היה להיטיב משמעותית את רמת ההשתכרות שלו. בחירתו שלא לעשות כן היא לגיטימית כמובן, אך אינה מצדיקה חלוקה בלתי מאוזנת של הרכוש.

     

62. באשר לטענת האשה בעניין התנהגות פוגענית כיסוד לחלוקה שאינה שוויונית, הפסיקה קובעת כי רק במקרים חריגים בלבד, כגון אלה שהותירו אחוזי נכות או הצדיקו הגשת כתבי אישום, באופן שהשפיע על כושר ההשתכרות של בן הזוג הטוען לחלק גדול יותר.

    בבע"מ 7272/10 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו, 7.1.14) קבע בית המשפט העליון (כב' השופט הנדל) כי יש לבחון האם מדובר באלימות שהשפיעה על כושר ההשתכרות של הטוען לה. באותו עניין חריג מדובר היה באיום ברצח.

     

    בעניין שלפנינו, הנסיבות הנטענות אינן עולות כדי מצבים חריגים אלה. תביעת פיצוי נפרדת לא הוגשה, כתבי אישום לא הוגשו ומכל מקום התנהלותו של האיש לא גרעה מיכולת ההשתכרות של האשה, אשר המשיכה לעבוד חרף התנהגותו, ואף חברה לגיסתה לשם הקמת גן ילדים בבעלות הגיסה, באותו מקום.

     

63. לאור דברים אלה, החלוקה בין הצדדים תיעשה באופן שווה. לשם כך, ועל פי הוראת סעיף 6 לחוק, יובאו להלן כלל הנכסים הרלוונטים. לאחר קביעת שוויים תיעשה חלוקה בין הצדדים ורק במידת הצורך ייקבע סכום לאיזון.

     

64. באשר לגן הילדים "א" אין חולק כי מדובר בעסק המשפחתי המשמעותי בו מצאו שני הצדדים את פרנסתם. באשר לשווי העסק במועד הקרע, בחוות דעת המומחה רו"ח יחזקאל מיום 30/5/20 בעמ' 17 מצויין כי שווי העסק עומד על 342,365 ₪ הכוללים את הציוד ומכשירי החשמל בגן בסך 73,575 ₪ ואת היתרות בחשבונות הבנק:

    יתרה בסך 141,720 ₪ בחשבון 018163 אליו הופקדו כספים מפתיחתו ועד אפריל 2018;

    ויתרה בסך 126,970 ₪ בחשבון 027710 אליו הופקדו כספים מאפריל ועד אוגוסט 2018.

     

    טענת האיש לפיה יש להביא בחשבון את הסכומים שקיבלה האשה בגין התקופה שמאפריל ואילך אינה רלוונטית שעה שסכומים אלה הובאו בחשבון כחלק משווי הגן.

     

    טענת האיש לפיה יש לגרוע מרכיב ההוצאות את דמי השכירות הואיל ומעולם לא שולמו, מעוררת קושי רב. רואה החשבון העיד מפורשות "יש חוזה שכירות" (ר' עמ' 99 לפרוטוקול).

    בחינת העדויות מעלה כי האיש הוא שניהל את ענייני הכספים בגן, בעוד האשה עסקה בטיפול בילדים. האיש הודה בחקירתו הנגדית כי חתם על המסמכים שהגיש רואה החשבון לגבי הוצאה בגין דמי שכירות ו ניסה לטעון כי מדובר במסמכים עליהם "הוחתם" מטעם רואה החשבון, בשל הלחץ שהופעל עליו (עמ' 70 לפרוטוקול), בעוד רואה החשבון העיד כי האיש אמנם איחר בחתימה על הדו"חות והתפנה לכך רק לאחר שקיבל מכתבי התראה מרשויות המס על עיכוב בהגשת המסמכים, אך בשום פנים ואופן אין מדובר בחתימה תחת לחץ (עמ' 104 לפרוטוקול).

     

    לגוף העניין, יש להעריך שוויו של כל נכס באופן התואם את הדיווחים לרשויות המס. האיש הוא אדם נבון וממולח, אשר השכיל להיות המנוע העסקי שמאחורי הפעלת רשת של גני ילדים מוצלחת גם לשיטתו, ולכן יש להניח כי היה מודע היטב למשמעות הנתונים שמסר לרואה החשבון. יש להניח שידע היטב כי ככל שיכביר הוצאות כך יפחת הרווח בגינו יחוייב במיסים ועל כן פעל כפי שפעל. משעה שהודיע לרשויות המס כי קיים רכיב של דמי שכירות, יש לראות בו כמי שמודה בקיום רכיב זה והדבר הוא בבחינת "השתק שיפוטי" (ר' רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות פ"ד נט(6) 625, 633 (2005)].

    המסקנה העולה מן הדברים הללו היא כי יש להביא בחשבון את דמי השכירות כהוצאה ולכן שווי העסק עומד על 342,365 ₪. מאליו מובן כי סכום זה הוא בר איזון.

     

    באשר להחזר מהמוסד לביטוח לאומי שקיבלה האשה בגובה 33,000 ₪, מדובר בסכום השייך לשני הצדדים ואף הוא נכס בר איזון.

     

65. באשר לצהרון, מדובר במסגרת נוספת שניהלו הצדדים, אשר היתה רשומה בבעלות האיש ונסגרה באפריל 2018. טענותיהם ההדדיות של הצדדים בעניין האחראי על סגירת הצהרון לא הוכחו. נראה כי בהעדר שיתוף פעולה ביניהם לא ניתן היה עוד להמשיך ולתפעל את הצהרון. לפיכך, החובות שנצברו בצהרון הם חובות משותפים. חובות אלה מסתכמים ב- 7,255 ₪ כמפורט בנספחים טו 1-8 לכתב התביעה, המורכבים מתשלום למוסד לביטוח לאומי בגין גביית מעסיקים בסך 3,829 ₪, הפרש שומה בסך 457 ₪ ותשלום למע"מ בגובה 2,969 ₪. נמצא כי מדובר בחוב משותף בגובה 7,255 ₪.

     

66. באשר לגן הילדים "ב" מחוות דעת המומחה ומעדויות הצדדים, עולה כי קיימת זהות בין גן זה לבין הגן הקודם "א". על פי חוות דעת המומחה מיום 11/12/19, שני גני הילדים פועלים באותו מקום, באמצעות אותו צוות מטפלות וביחס לאותם ילדים.

     

    גיסתה של האשה העידה כי האשה פנתה אליה לנהל עבורה העסק בטענה "כי היא לא יודעת להתעסק עם זה" (עמ' 106 לפרוטוקול). בעדותה אמנם טענה כי הגן "הורם מחדש" (עמ' 107 לפרוטוקול) אך עם זאת מודה כי מדובר בעיקר בשיפוץ. הבעלות בגן אמנם נרשמה על שם הגיסה, בעוד האשה הוגדרה כעובדת שכירה. עם זאת שתיהן הודו כי האשה היא "הרוח החיה" בגן והגיסה ממעטת להימצא בו. משמעות הדברים הללו היא כי האשה ממשיכה לנהל עסק פעיל, אשר שוויו זהה לעסק הקודם שניהלה, ועל כן זהו מסד הנתונים שעל יסודו יש לערוך האיזון. בנוסף, יש בדברים אלה כדי להשליך על מצבה הכלכלי, הרלוונטי לעניין המזונות, כפי שיפורט בפרק הבא.

     

67. לגבי הזכות הציבורית למונית ("המספר הירוק") שוויה עומד על 210,000 ₪ ועל כך אין חולק. מדובר בנכס בר איזון המשותף לצדדים שווה בשווה. לגבי דמי השכירות עבורה, האיש העיד מדובר ב- 1,500 ₪ לחודש, עדות שלא נסתרה על ידי האשה. לגבי פרק הזמן, העיד כי מנובמבר 2018 עושה במספר שימוש לעצמו, שכן בעל המונית שעבד אצלו פיטר אותו כאמור במכתב הפיטורין שצורף לתצהירו כ"נספח 6". מדובר בבחירה הגיונית ביותר ולכן אין כל מקום לטענת האשה לפיה לא המשיך להשכיר את המספר. עם זאת, בארבעת החדשים שחלפו מאפריל ועד אוגוסט 2018 לא הפקיד את הכספים בחשבון הבנק ומכאן שמחזיק בסכום של 6,000 ₪ שאותו יש לאזן.

     

68. לגבי מכונית X, מן העדויות עולה כי מדובר במכונית אשר שימשה את האשה, עברה לשימוש האיש ומשעה שלא החזיר לה את המכונית, רכשה אחרת תחתיה. שוויה במועד הקרע עמד על 74,000 ₪, כפי שנטען על ידי האשה בסיכומיה, סכום העולה בקנה אחד עם מכתב ב"כ האיש מיום 15/7/18 (נספח 3ב לכתב ההגנה בתלה"מ 15587-06-18). מכאן כי מדובר בנכס בר איזון על יסוד הסכום האמור.

     

69. מכונית Y נמכרה על ידי האיש תמורת 25,000 ₪, כאשר לטענת האשה יכול היה למכרה בסכום גבוה יותר. לאור הסכמת הצדדים לפיה שווי כלי הרכב ייקבע על פי מחירון לוי יצחק שהוגש ביום 26/7/21, יש לקבוע כי שוויה במועד הקרע עמד על 46,500 ₪.

     

70. לגבי כלי הרכב T אין חולק כי מדובר בכלי רכב שרכש יחד עם שני אחיה של האשה תמורת סכום כולל של 33,000 ₪. האשה טוענת כי הכתובת היא אחיה ולא היא, כאשר ככל הנראה כוונתה לפירוק שיתוף ברכב, אשר טרם אירע. משעה שמדובר בנכס הרשום בבעלות אחר, לא ניתן לייחס למי מהצדדים זכויות בו. ככל שיימכר יהיו שני הצדדים זכאים לקבל מחצית התמורה בגין חלקם.

     

71. לגבי המיטלטלין בבית, טענת האשה לפיה חילקו המיטלטלין ביניהם בשים לב לצרכי הילדים, לא נסתרה בעת הבאת העדויות ומתיישבת עם הגיונם של דברים. במצב דברים זה ובהעדר הערכת שווי המיטלטלין בבית, אין מקום לפסוק כל סכום בגין רכיב זה.

     

72. לגבי הזכויות סוציאליות: על פי חוות דעת המומחה מיום 31/5/20 (בעמ' 53) האשה כלל לא צברה זכויות, בעוד האיש צבר זכויות נזילות בגובה על 2,930 ₪ וזכויות שאינן נזילות בגובה של 6,140 ₪ . בסיכומים מטעם האיש מצויין כי ניתן לאזן הסכום כולו, ואכן כך ראוי לעשות לאור גובה הסכום, הנמוך יחסית.

     

73. לגבי התשלום למתווך, האיש הודה בחקירתו הנגדית (עמ' 71) כי האשה שילמה למתווך 14,000 ₪, בעוד הוא לא שילם דבר. מכאן כי פרעה לבדה חוב משותף בסך 14,000 ₪.

     

74. לגבי טענות הצדדים בעניין ההלוואות, זו שקיבלו מאימה של האשה וזו שנתנו לאחיה של האשה, האיש לא הוכיח כי החזירו לאם האשה את הסכום שקיבלו ממנה. טענת האשה לפיה הסכום שקיבלו מאימה הוחזר לאחיה, לא נסתרה. המסקנה היא כי אימה של האשה הלוותה להם 80,000 ₪ במהלך החיים המשותפים לשם רכישת מניה. כאשר ביקשה להשיב לה התשלום, ביקשה לעשות זאת באמצעות אחיה של האשה ולכן העבירו לו 80,000 ₪. מכאן כי אין מקום להביא בחשבון רכיב זה.

     

75. לגבי התשלומים החדשיים שביצעה האשה לבנק למשכנתאות בגינם טוענת כי עליו להשיב לה 3,000 ₪ לחודש עבור שלושת החדשים שחלפו מאז עזב את הבית, מדובר בטענה שאין לה יסוד. בפרק הזמן האמור האיש לא נמצא בבית לאחר שעזב אותו על פי הסכמות הצדדים במסגרת הליך של צו הגנה ומבלי שנקבעו ממצאים לגבי הנטען כלפיו. השימוש שעשתה האשה בבית לבדה, עומד כנגד תשלומי המשכנתא שביצעה.

     

76. לגבי היתרות בחשבונות הבנק: החשבונות בבנק הבינלאומי שימשו את גני הילדים, יתרותיהם הובאו בחשבון במסגרת חוות דעת המומחה לגבי שווי הגן ולגן אין מקום לאזנם פעם נוספת. החלק היחיד שאינו מקבל ביטוי בחוות הדעת הוא העובדה שהאיש קיבל רשות למשוך מחשבון זה 10,000 ₪ כמפורט בהחלטה מיום 18/12/18.

     

77. החשבון בבנק הפועלים שמספרו 550734 הוא חשבון נפרד, בו ניהלו הצדדים את משק הבית המשותף כאשר במועד הקרע נותרו בו 49,135 ₪, כמפורט בסיכומי האיש, ללא כל התייחסות בסיכומי האשה. נמצא כי מדובר בסכום אותו יש לאזן בין הצדדים.

     

     

78. המסקנה העולה מן האמור היא כי כל אחד מהצדדים מחזיק בזכויות וחובות כדלקמן:

    האשה מחזיקה בגן הילדים בשווי 342,365 ₪;

    קיבלה מלוא ההחזר מרשויות המס בגובה 33,000 ₪;

    ושילמה לבדה למתווך 14,000 ₪, אותם יש להפחית.

    סה"כ מחזיקה בנכסים בשווי 361,365 ₪.

     

    האיש מחזיק בזכות הציבורית למונית בשווי 210,000 ₪;

    הותיר ברשותו דמי השכירות בגובה 6,000 ₪;

    מחזיק במכונית יונדאי אשר שוויה עמד במועד הקרע על 74,000 ₪;

    מכר מכונית מיצובישי אשר שוויה עמד במועד הקרע על 36,000 ₪;

    מחזיק בזכויות סוציאליות מעבודתו בגובה 6,140 ₪;

    משך מהבנק (ברשות בימ"ש) 10,000 ₪

    ונדרש לשאת בחובות "צ." בגובה כ- 7,255 ₪, אותם יש להפחית.

    סה"כ מחזיק בנכסים בגובה 334,885 ₪.

     

    ההפרש בין נכסי האשה לנכסי האיש עומד על 26,480 ₪.

    היתרה בבנק הפועלים עומדת במועד הקרע על 49,135 ₪.

    על מנת לאזן בין הצדדים, על האישה לקבל מהבנק 11,327 ₪

    בעוד על האיש לקבל מהבנק 37,807 ₪.

     

79. לאור דברים אלה, התוצאה היא כדלקמן:

    היתרה בבנק הפועלים תחולק כך שהאשה תקבל 23% מהיתרה והאיש יקבל 77% מהיתרה.

    האיש יישאר בעל הזכויות שצבר במקום עבודתו בעת החיים המשותפים, בעל הזכות הציבורית ובעל היונדאי. האשה תישאר בעלת הזכויות בגן הילדים שמפעילה עם גיסתה.

     

     

    חלק שני: מזונות הילדים

     

80. כאמור, מדובר בשתי תובענות הדדיות, ביחס לארבעת ילדיהם המשותפים של הצדדים: ש. יליד 14/2/07, ר. יליד 18/8/10, א. ילידת 28/10/12 ות. יליד 9/4/14 .

     

81. ביום 26/9/18 נפסקו מזונות זמניים בסך 4,000 ₪ בגין התקופה שמיום הגשת התובענה.

     

    עיקרי טענות האם:

     

82. לגבי מצבה הכלכלי כאם, טוענת כי הכנסותיה כיום עומדות על 10,000 ₪ לחודש, כמפורט בתלושי השכר שהציגה.

     

83. לגבי מצבו הכלכלי כאב, טוענת כי מצבו טוב יותר, משתכר כ- 10,000 ₪ לחודש מעבודתו כנהג מונית (הן במסגרת "גט טקסי" והן במסגרת נסיעות פרטיות) , עוד 1,500 ₪ בגין השכרת המספר הירוק ועוד 7,500 ₪ לחודש מעבודות שיפוצים שמבצע. טוענת כי טענתו לגבי פער בהשתכרות היא דווקא לטובתו .

     

84. עוד טוענת כי לאחר מכירת הבית המשותף נותר בידי כל אחד עם כ- 850,000 ₪, כאשר האיש קנה לעצמו מונית פאר חדשה ואת יתרת הכסף העביר לחשבון הבנק של אימו.

     

85. לגבי זמני השהות, טוענת כי היא ההורה המרכזי, כאשר מרבית נטל גידול הילדים מוטל על כתפיה. טוענת שאינו לוקח הקטינים כשחולים , אינו משלם עבור הוצאות חריגות ואף לא משתתף באירועים כמו בר מצווה. טוענת כי הבן הבכור נמצא אצלה מלוא הזמן ואינו מוכן לקשר עם אביו הואיל ונפגע ממנו בעבר. עוד טוענת כי לא פנה לגורמי הטיפול אליהם הופנה על מנת לחדש את הקשר עם הבן. לגבי שלושת הילדים הצעירים יותר, טוענת כי אחוזי השהות שלו הם 16% מכלל הזמן על פני שבועיים בעוד זמני השהות שלה הם 84%.

     

86. לגבי צרכי הילדים, טוענת כי מדובר בילדים שחוו רמת חיים סבירה (לא גבוהה ולא נמוכה) ולכן יש להעמיד מזונותיו של כל אחד מהם על 3,000 ₪ לחודש, כאשר סכום זה כולל את חלקם היחסי בהוצאות המדור ובאחזקתו.

     

     

    עיקרי טענות האב:

     

87. לגבי מצבה הכלכלי של האם, טען כי בפועל עודנה מנהלת רשת גני הילדים ענפה. הכנסותיה האמיתיות עומדות על 1,800,000 ₪ לשנה ולכן ממוצע שכרה עומד על 45,000 ₪ נטו לחודש. לטענתו מתגוררת בוילה יוקרתית בת 3 קומות בשכונה איכותית, דבר המעיד על מצבה המצויין.

     

88. לגבי מצבו הכלכלי כאב, טוען כי מעבודתו כנהג מונית עצמאי השתכר 4,343 ₪ בלבד .כמו כן היה בבעלותו מספר ירוק אותו השכיר תמורת 1280 ₪. במהלך שנות הנישואין סייע להקמת העסק ולניהולו השוטף, אך עם המשבר בנישואין הדירה אותו מענייני הגן ולכן נאלץ לחזור לעבודתו עוד טרם הנישואין כנהג מונית. עוד טען כי בתחילת ההליכים התגורר בבית אימו אך בהמשך עבר לדירה שכורה שעלותה 4000 ₪ לחודש.

     

89. בסיכומיו טוען כי מצבה הכלכלי של האם טוב עשרת מונים ממצבו שלו. היחס בין הכנסותיהם הפנויות הוא 9% לו לעומת 91% לאם.

     

90. עוד טוען בסיכומיו כי זמני השהות עם הבן הבכור

     

91. מצומצמים בשל כך שהאם מונעת קיומם. זמני השהות עם הילדים הקטנים יכולים היו להיות רחבים יותר אילו הסכימה לכך האם, אך גם במתכונתם הנוכחית הם משמעותיים ומצדיקים הפחתה בדמי המזונות.

     

92. לאור דברים אלה טוען כי ספק רב אם יש לחייבו במזונות הילדים, כאשר הסכום המקסימלי הוא 500 ₪ לחודש.

     

     

     

     

     

    דיון והכרעה בעניין המזונות:

     

93. ההלכה הפסוקה כפי שנקבעה בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית (נבו, 19.7.17). קובעת כי לגבי ילדים שגילם עד 6 שנים חיוב האב הוא אבסולוטי, בעוד שלגבי ילדים שגילם מעל 6 שנים, היקף החיוב ייעשה על יסוד צרכי הילדים, מצבם הכלכלי של ההורים וחלוקת זמני השהות, עוד נפסק כי תחשיב דמי המזונות צריך להיעשות תוך קביעת סכומים גלובאליים, להבדיל מתחשיבים המורכבים מנתונים העשויים להשתנות מעת לעת. להלן ייבחנו הנתונים הנדרשים בעניין שלפנינו.

     

94. באשר למצבו הכלכלי של האב: אין חולק כי האב עובד כנהג מונית. על פי דו"ח רווח והפסד לשנת 2020, הרווח הנקי עומד על 61,524 ₪, היינו כ- 3,000 ₪ לחודש. הלכה למעשה, יש להניח כי הכנסתו של האב גבוהה יותר, כאשר חלק מן התשלומים מתקבלים אצלו במזומן, כמקובל בענף זה. בנוסף, יש להניח כי יוכל לעבוד אף בתחום השיפוצים בו עסק בתקופת החיים המשותפים, שם יוכל להשתכר סכומים גבוהים משמעותית. עוד בנוסף יש להניח כי יוכל לעשות שימוש בידע שצבר על מנת לפתח מודל עסקי של גן ילדים. מכאן כי פוטנציאל השתכרותו עומד על 9,000 ₪ לחודש.

     

    רכושו כולל את אותו "מספר ירוק" אשר שוויו כ- 210,000 ₪, ואת הכספים שקיבל ממכירת הדירה בגובה 850,000 ₪, באמצעותם רכש מונית מפוארת תמורת 92,000 ₪. במצב דברים זה, אמור היה להישאר עם 760,000 ₪ ולא ברור היכן יתרת הכספים.

     

    הוצאות המדור הנדרשות לו עומדות על 4,000 ₪ לחודש בגין דמי השכירות שמשלם.

    הוצאות אחזקת המדור יועמדו על 1,000 ₪ לחודש ובסה"כ 5,000 ₪ לחודש.

    הוצאות המחיה שלו יועמדו על 2,000 ₪ לחודש, כמקובל.

    נמצא כי הכנסתו הפנויה עומדת על 2,000 ₪ לחודש.

     

95. באשר למצבה הכלכלי של האם: אין חולק כי האם עובדת בגן הילדים הרשום בבעלות גיסתה ושמו "ב". שכרה הפורמלי עומד על 10,000 ₪, אך בהיותה הרוח החיה בגן, גם אליבא דגיסתה, אשר עובדת במקום אחר ואינה נמצאת בגן מרבית שעות היום, יש להניח כי מקבלת סכומים נוספים. טענת האב לפיה הודיעה לו במסרון כי תמו הימים בהם משתכרת 40,000 ₪ לחודש אינה בגדר ראיה ואפשר כי הדברים נאמרו בציניות. עם זאת, אפשר כי האם מקבלת עוד כ- 6,000 ₪ לחודש מתוך הכנסות הגן.

     

    רכושה כולל את גן הילדים ואת הכספים שקיבלה אף היא ממכירת הדירה בגובה 850,000 ₪. האשה אכן הודתה כי בנתה בית לה ולילדים, אך הדבר אינו מעיד בהכרח על עושר מופלג, כי אם על התנהלות מחושבת יותר לגבי הכספים. סכום בגובה 850,000 ₪ הוא סכום נכבד, באמצעותו ניתן לקבל הלוואה מובטחת במשכנתא ולרכוש בית.

     

    שכר הדירה שמשלמת עומד על 7,000 ₪ לחודש וכיום יש להניח כי נדרשת לפרוע הלוואה מובטחת במשכנתא. על דרך האומדן יועמד רכיב זה על 4,200 ₪ לחודש. הוצאות אחזקת המדור על יסוד המסמכים שהגישה, לרבות בגין ארנונה, מים, חשמל וכבלים, מסתכמים ב- 1,800 ₪ לחודש. נמצא כי הסכום הכולל עומד על 6,000 ₪ לחודש.

     

    הוצאות המחיה של האם עבור עצמה יועמדו על 2,000 ₪ לחודש, כמקובל.

    נמצא כי הכנסתה הפנויה עומדת על 8,000 ₪ לחודש.

     

    היחס בין הכנסותיהם הפנויות של ההורים, לאור האמור לעיל, הוא 2,000 ₪ לאב לעומת 8,000 ₪ לאם היינו יחס של 1:5. לפיכך על האם לשאת ב- 80% מצרכי הילדים בעוד שעל האב לשאת ב- 20% מצרכיהם.

     

96. באשר לזמני השהות: תוך כדי ניהול ההליך, אלה הצטמצמו והלכו, כפי שיפורט להלן. בדיון מיום 6/5/18 במסגרת צו ההגנה הצדדים הסכימו לזמני שהות בכל יום שני ורביעי מהשעה 16:00 ועד למחרת בבוקר ובימי שישי אחת לשבועיים מהשעה 16:00 ועד מוצ"ש. בהמלצת העו"ס החל מחודש 2/19 איסוף הילדים התבצע ישירות ממסגרות החינוך. בהמשך נוצר נתק בין הבן ש. לאביו והצדדים הופנו למכון ת.ל.מ כדי לקבל הדרכה, הבן קיבל טיפול רגשי וההורים הופנו ליחידת הסיוע לשם שיפור התקשורת ביניהם. לאחר שני מפגשים בנוכחות ההורים בלבד, אמור היה להתקיים מפגש שלישי בנוכחות הקטין, אך האב לא הגיע למפגש זה, לטענתו מפני שלא חש בטוב. יחידת הסיוע קבעה מפגש נוסף, אך גם אליו האב לא הגיע, ללא כל הצדקה. מאז ועד היום מתקיים בין השניים קשר טלפוני בלבד. בדיון מיום 4/6/20 הודיע האב עצמו כי מבקש לצמצם המפגשים עם הילדים באופן שבו לא ילונו בביתו במהלך השבוע. לאם לא נותר אלא להסכים לכך. בהחלטה שניתנה בעניין זה פורטה השתלשלות העניינים ולבסוף נקבע בהסכמת הורים כי המפגשים בין האב לקטינים יתקיימו בימי שני ורביעי מסיום המסגרת ועד לשעה 17:00 ובימי שישי אחת לשבועיים מהמסגרת החינוכית ועד מוצ"ש.

     

    בבע"מ 919/15 קבע כב' השופט פוגלמן כי זמני השהות יוכלו להשפיע על היקף החיוב על יסוד המלצות ועדת שניט, בהן נקבע כי רק מקום בו מדובר בחמישה ימי הורות מלאים (הכוללים לינה) בכל שבועיים, יהא בכך כדי להשפיע על היקף החיוב. בעניין שלפנינו, לא כך פני הדברים, מדובר בזמני שהות מצומצמים ולכן אין מקום להפחית את היקף החיוב.

     

97. באשר לצרכי הילדים: מדובר בארבעה ילדים בגילאי בית הספר, אשר מורגלים ברמת חיים סבירה ולכן יועמדו צרכיהם על הרכיבים הבאים:

    בגין צרכי המחיה הבסיסיים, לרבות מזון, ביגוד והנעלה, נדרשים 1,400 ₪ לחודש.

    בגין הוצאות החינוך, נדרשים עוד 80 ₪ לחודש ובגין הוצאות הבריאות עוד 20 ₪ לחודש.

    הוצאות המדור ואחזקתו המסתכמות ב 6,800 ₪ לחודש, כפי שפורט לעיל. הואיל ומדובר בארבעה קטינים, חלקם היחסי עומד על 60% קרי 15% לילד, שהם כ- 1,000 ₪ לחודש. נמצא כי הסכום הכולל הנדרש לכל ילד עומד על 2,500 ₪ לחודש.

     

98. גובה התשלום, לאור הקביעה הקודמת לגבי היחס בין הכנסותיהם הפנויות של ההורים, יעמוד על 20% לאב. המשמעות היא כי על האב לשלם למזונות ארבעת ילדיו 2,000 ₪ לחודש, ממועד הגיעם לגיל 6. לגבי התקופה שעד הגיעם לגיל 6, ישלם 2,500 ₪ לכל ילד.

     

99. לאור דברים אלה, האב ישלם למזונותיו של כל אחד מארבעת הילדים הסכומים הבאים:

    לתקופה שמיום הגשת התביעה 19.7.18 ועד הגיעו לגיל 6 ישלם 2,500 ₪ לחודש לכל ילד;

    לתקופה שמיום הגיעו לגיל 6 ועד הגיעו לגיל 18 ישלם 500 ₪ לחודש לכל ילד. לאור גילאי הילדים (הבן יליד 14/2/07, הבן יליד 18/8/10, הבת ילידת 28/10/12 והבן יליד 9/4/14)

    המשמעות היא כדלקמן:

     

    • לגבי התקופה שמיום 19/7/18 ועד 28/10/18 עליו לשלם 6,000 ₪ (2,500 ₪ עבור הבן הבכור, 2,500 ₪ עבור הבן השני, 500 ₪ עבור הבת השלישית ועוד 500 ₪ לבן הצעיר);

       

      לתקופה שמיום 29/10/12 ועד 9/4/20 עליו לשלם 4,000 ₪ לחודש (2,500 ₪ עבור הבן הצעיר ועוד 1,500 ₪ עבור שלושת הילדים הגדולים יותר);

       

      לתקופה שמיום 10/4/20 ועד הגיעו של כל ילד לגיל 18 או סיום לימודיו בתיכון ישלם 500 ₪ לכל ילד ובסה"כ 2,000 ₪ לחודש. עם הגיעו של כל ילד לגיל 18, יופחתו 500 ₪.

       

    • התשלומים יהיו צמודים למדד הידוע היום ויעודכנו אחת לשלושה חדשים, ללא חיוב רטרואקטיבי. לא יבוצעו כנדרש, יישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק.

       

    • הוצאות בריאות וחינוך חריגות יחולקו בין ההורים באופן בו האם תשלם 80% והאב 20%, בכפוף לכך שהורה המבקש להוציא הוצאה כאמור יפנה בכתב להורה השני, תוך 30 יום ממועד התשלום, בצירוף אסמכתא. ההורה יודיע עמדתו תוך 24 שעות ממועד קבלת ההודעה בצירוף אסמכתא. העדר תגובה תיחשב הסכמה.

       

    • תשלומים בגין קצבת ילדים מטעם המוסד לביטוח לאומי וכל תשלום אחר המיועד לילדים יועבר ישירות לאם, ללא קיזוז מדמי המזונות שנקבעו.

       

       

      סוף דבר, לאור כל האמור, נפסק כדלקמן:

       

      1. תביעת האיש לגבי הרכוש (תלה"מ 17904-07-18) מתקבלת בחלקה.

      2. תביעה האשה לגבי הרכוש (תלה"מ 51893-02-19) אף היא מתקבלת בחלקה.

      3. הצדדים יפעלו על פי האמור בסעיף 79 לפסק הדין.

      4. תביעת האב לגבי המזונות ב בתלה"מ 44806-07-18 – נדחית בזאת.

      5. תביעת האם לגבי המזונות (בתלה"מ 44806-07-18) – מתקבלת חלקית.

      6. הצדדים יפעלו על פי האמור בסעיף 98 לפסק הדין.

      7. הואיל והטענות נתקבלו בחלקן ונדחו בחלקן, אין צו להוצאות.

      8. מוצע להורים לפנות שוב ליחידת הסיוע שליד בית המשפט לענייני משפחה, על מנת לקבל הדרכה לשם שיפור התקשורת ביניהם וחידוש הקשר בין האב לבן הבכור.

      9. המזכירות מתבקשת לנתב פסק הדין לכלל התיקים הקשורים, להמציאנו לב"כ הצדדים ולאחר מכן לסגור התיקים.

          

          

         ניתן היום, ט' תמוז תשפ"ג, 28 יוני 2023, בהעדר הצדדים.