פס"ד תביעה נ' ממ"י בשל הפרת התחייבות למינוי בעלה כ"בן ממשיך" ומכאן הפרת התחייבות בעלה כלפיה בהסכם ממון

עניינו של פסק הדין אשר בפניי הוא הכרעה בתביעתה של תובעת, אשר הגישה ביום 30.10.07 תובענה כנגד בעלה בנפרד, הוריו, והאגודה השיתופית ב. ומינהל מקרקעי ישראל, באשר להפרת התחייבותם של האחרונים לטענתה, בנוגע למינוי בעלה כ"בן ממשיך", ומכאן הפרת התחייבותו של בעלה כלפיה בהסכם הממון שגיבשו.

ה ר ק ע

1.         התובעת והנתבע 1 (להלן: "הנתבע") נישאו זל"ז כדמ"י ב - 5.6.86, מנישואיהם נולדו 5 ילדים. התובעת עקרת בית ואילו הנתבע רואה חשבון במקצועו.

            הצדדים נפרדו ומאז הם מתדיינים ממושכות בבית המשפט בתביעות שונות, לרבות תביעות רכוש, אכיפת הסכם, מזונות ומשמורת. יצויין כי למדתי מן הרקע שהתובעת חלתה ועם הזמן אף החלימה, אך הסכסוך המשפטי לא שכך ואף העצים.

            התובענה הנוכחית הוגשה ביום 30.10.07, לאחר שהתובענה הקודמת תמ"ש 99545/00         נמחקה.

2.         הורי הנתבע (הם הנתבעים 2 -3 להלן "הנתבעים") התחייבו ביפוי כח בלתי חוזר למנותו כ"בן ממשיך" בנחלה שלהם במושב ב.. התובעת ונתבע 1 בנו את ביתם במושב, ולימים נקלעו נישואי הצדדים למשבר. יצויין כי הנתבע 2 יליד 1924 ואילו הנתבעת 3 כבר נפטרה במהלך הדיונים.

3.         בין התובעת ונתבע 1 נחתם הסכם שלום בית ולחילופין לגירושין אשר אושר וניתן לו תוקף של פסק דין. במסגרת הסכם זה התחייב הנתבע להעביר לתובעת את מחצית זכויותיו בבית הבנוי על הנחלה. שלום הבית לא האריך ימים והתובעת הגישה תביעות שונות וביניהן התובענה הזו.

4.         בהמשך פסק הדין אסקור את טענות הצדדים באריכות, כיון שאלה ממחישות את סיפור המעשה שבבסיס התביעה שבפני.

טענות התובעת

5.         כנטען בתביעה, ביום 11.5.92 חתמו הנתבעים על יפוי כח בלתי חוזר המייפה את כוחה של האגודה (היא הנתבעת 4) לנקוט בכל הצעדים הדרושים לשם העברת הזכויות במשק החקלאי במושב ב., הוא "משק ק." (גוש ..חלקה ..) לבנם הנתבע, לטענתה של התובעת יפוי הכח נחתם וניתן לשם הבטחת זכויותיהם של בני הזוג, זכויות שאינן ניתנות להעברה בירושה, ומהוות עיסקה בזכויות במשק לכל דבר ועניין.

6.         עוד טוענת התובעת, כי ביום 13.5.92 אישרה האגודה, כי הנתבע אושר כבן ממשיך במשק "לאחר שכתנאי לכך ויתרה הנתבעת 3 על חברות במשק". התובעת טענה, כי בהסתמך על הקניית זכות בלתי חוזרת זו, שינו בני הזוג את מצבם, ובנו את בית מגוריהם על הנחלה וכי התובעת מתגוררת בבית זה, עם חמשת ילדי הצדדים עד ליום הגשתה של התביעה.

7.         ועוד טענה התובעת כי הנתבע התחייב כלפיה באמצעות בא כוחו והצהיר לפרוטוקול בית המשפט כי "לא נעשה כל פעולה הגורעת מזכויותיה של האישה במשק", כן גם לטענתה של התובעת הודה הנתבע בכתבי טענותיו. ואולם מוסיפה וטוענת התובעת כי נרקמה קנוניה בין הנתבע 1 להוריו, וכי הלכה למעשה הנתבעים פועלים בשיתוף פעולה עם הנתבע על מנת לפגוע חמורות בזכויותיה. כך גילתה התובעת כי במהלך שנת 2004 פנו הנתבעים לאגודה והודיעו על ביטול כוונתם להעניק לנתבע ולתובעת זכויות של "בן ממשיך" וכי הנתבעת 3 חזרה לשמש חברת אגודה במקום הנתבע.

8.         לטענתה של התובעת, לא יכול להיות ספק כי היא והנתבע, או לפחות הנתבע, הינם "בנים ממשיכים" במשק וכן הורי הנתבע התחייבו להעביר את זכותם במשק לתובעת ולנתבע באופן בלתי חוזר. עוד הוסיפה התובעת כי הפעולות המתוארות לעיל על ידי הנתבעים הינן בלתי חוקיות, בלתי מוסריות, חסרות תום לב "ופוגעות בתובעת אנושות" ולפיכך בטלות מעיקרן, בהיותן נגועות בחוסר תום לב ופוגעות.

9.         בנסיבות העניין ביקשה התובעת הצהרה על בטלות כל פעולה שבוצעה על ידי הנתבעים והמנוגדות להקניית הזכויות וכי הנתבעים אינם רשאים למנות בנים ממשיכים אחרים. כמו כן ביקשה להצהיר שיפוי הכח שהיה - תקף, ולאסור ולמנוע כל פעולה שיש בה פגיעה בזכויות התובעת, ולחילופי חלופין נטען כי התובעת זכאית לפיצוי בגובה שווי ממחצית הנחלה על פי חוות דעת מומחה שימונה לשם כך.

טענות הנתבע

10.       מנגד, הנתבע הכחיש את טענות התובעת בהגנתו. הוא טען כי ביום 21.5.03 הוגשה על ידי התובעת תביעה למתן צו עשה בתמ"ש 99545/00 ובמסגרת תביעה זו עתרה התובעת לאכיפת הסכם שלום בית ולחילופין גירושין. במסגרת תובענה זו הגישה התובעת בקשה לצו מניעה כנגד הנתבע והנתבעים (בקשה שהוגשה ביום 15.12.03 במסגרת בש"א 18172/03). במסגרת הבקשה עתרה התובעת למתן צו מניעה זמני האוסר על הנתבעים לבצע כל דיספוזיציה בזכויות המשיב במשק וכי העברת הזכויות מן הנתבע אל הנתבעים טעונה הסכמתה. לפיכך טען הנתבע כי תביעה זו הינה הלכה למעשה "מיחזור" של התובענה הקודמת.

11.       הנתבע הוסיף כי יש לדחות את התובענה על הסף עקב העדר יריבות והעדר עילה. לטענתו של הנתבע אין לו ומעולם לא היה לו זכויות במשק וכי הזכויות בנחלה הם של ההורים, והוא אינו יכול לחייב את הוריו להעביר אליו (וממילא לתובעת) את זכויותיהם בנחלה.

12.       הנתבע הוסיף וטען כי שאיפת הוריו בעבר, להקנות לו מעמד של "בן ממשיך", אינה מקנה לו זכות כלשהי במשק (בוודאי לא זכות קניינית), שכן זכותו של "בן ממשיך" אינה מתגבשת עד לפטירתם של הוריו וכל עוד הוריו - הנתבעים - בחיים זכותם המלאה היא שלא להעניק לנתבע מעמד של בן ממשיך ו / או לשלול "מעמד" זה.