תביעה רכושית לאיזון משאבים, לרבות חובות.
רקע עובדתי והצגת המחלוקות:
1. הצדדים הינם בני זוג, שנישאו זל"ז כדמו"י ביום ****** והתגרשו ביום ********. לצדדים שלושה ילדים, כולם בגירים.
2. בפני תביעת התובע, (להלן: "הבעל") נגד הנתבעת, גרושתו - (להלן: "האישה"), לשמירת זכויות עפ"י חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג 1973 (להלן: "חוק יחסי ממון"). התביעה הוגשה ביום 27.7.05. סוגית מזונות האישה נכרכה בתביעת הגירושין שהגיש הבעל לביה"ד הרבני. האישה הגישה תביעה למזונות הבת, בעת היותה קטינה עדין. התביעה נמחקה במהלך הדיונים, בהסכמה.
3. בתביעתו, הצהיר הבעל כי הוא שותף במוסך וכי העסק נקלע לקשיים כלכליים. הבעל ציין כי לצדדים דירת מגורים, הוא פירט רשימה של נושים וגובה החוב כלפיהם וטען כי חשבונות הצדדים הוגבלו בצורה חמורה. במישור האישי, טען הבעל כי האישה לא היתה נאמנה לו. הבעל עתר למתן סעד של מתן "צווי מניעה ועיקול" לשמירה על "זכויות התובע", לקבוע כי "חובות וזכויות הצדדים" הינם משותפים וכן ליתן כל סעד נדרש על פי סעיף 11 לחוק יחסי ממון.
4. האשה טענה, בכתב ההגנה, כי עסק המוסך הינו בבעלות משותפת של הבעל עם אחיו התאום, כי לבעל הכנסות, חשבונות עסקיים והשקעות, עליהם אין הוא מדווח לה ואין הם ידועים לה, כי לבעל מגרש ומבנה באזור התעשיה ב ******** (להלן: "***********"), חברת משלוחים אותה פתח יחד עם אחיו ואחותו וכן מונית בבעלותו ובבעלות אחיו. עוד טענה האשה, כי המוסך רווחי ומעסיק עובדים וכן שהבעל מחזיק שתי מכוניות, כאשר האחת מהן מונית. האישה טענה, כי הבעל ואחיו אינם מדווחים על כל הכנסותיהם, כי היא נהגה לחתום על מסמכים לבקשת הבעל, אולם לא הוסברה לה מהותם וכן מהות ההשקעות וההחלטות העיסקיות שהתקבלו. עוד טענה האישה, כי הבעל ואחיו ירשו דירה מאביהם ז"ל, אולם זו נרשמה על שם בתו של אחי הבעל ושועבדה לחוב העסקי של הבעל ואחיו לבנק לאומי. לדבריה, הבעל הוא זה אשר לא היה נאמן כלפיה במהלך שנות הנישואין. האשה טוענת כי אין לחייבה לשאת בחובות עסקיים, הנובעים מעסקי הבעל, מבלי שטיבם ידוע לה ומבלי שדווח לה על הרווחים הנובעים מהעסק. האישה עותרת לקבוע כי הינה בעלים בחלקים שווים, יחד עם הבעל, בנכסים הבאים: מבנה המוסך (בדמי מפתח), מכוניות, רכב האספנות וכן זכויות כספיות שנצברו במהלך הנישואין, לרבות חשבונות בנק שאינם חשבונות העסק.
5. במהלך ניהול המשפט ניתן על ידי בית הדין הרבני פסק דין, לפיו חויבה האישה בגט. ואכן, הצדדים התגרשו זמ"ז ביום *******.
6. עוד במהלך שמיעת המשפט נמכרה דירת הצדדים, בגין חוב המשכנתא אשר לא שולם בגינה, באמצעות כונס נכסים שמונה על ידי. לאחר מכירת הדירה, נותר חוב בסך 36,000 ש"ח, אשר שולם על ידי הבעל או מי מטעמו.
7. בהחלטתי מיום 21.6.06, הוריתי לצדדים להגיש תצהירים מגובים באסמכתאות באשר לזכויותיהם הכספיות ורכושם מכל מין וסוג שהוא, לרבות חובות. הבעל הגיש "תצהיר זכויות וחובות" ביום 27.2.06. לאחר הגשת תצהיר הבעל, הגישה האישה בקשה לחייבו להגיש תצהיר משלים. בעקבות זאת הוריתי לבעל להגיש תצהיר עדכני. ואכן, תצהיר כזה הוגש ביום 4.5.06. הבעל הודיע, כי הוא מוותר על הגשת תצהיר עדות ראשית, ומסתפק במסמכים מטעמו המצויים בתיק, כאשר האמור בהם מהווה את גירסתו לתביעה הרכושית.
האישה הגישה "תצהיר זכויות וחובות" מטעמה וכן תצהיר עדות ראשית. האישה הגישה שורה של בקשות למתן צווים להמצאת מסמכים, המופנות לגופים שונים, כגון: משרד הרישוי, לשכת רישום המקרקעין, רשויות המס ועוד. עם זאת, בסופו של יום הוגשו לתיק מסמכים ממשרד הרישוי בלבד. ישיבת ההוכחות התקיימה ביום 3.9.07, במסגרתה נחקרו הצדדים בחקירות נגדיות, ולאחר מכן הגישו הצדדים את סיכומיהם.
8. לטענת הבעל, כעולה בסיכומיו, עיקרון איזון המשאבים מחייב, כי האישה תחלוק עמו במלוא החובות שנוצרו בתקופת החיים המשותפים, לרבות החובות שפורטו על ידו, שחלקם שולם זה מכבר (כפי שיפורט להלן). הבעל הצביע על רכוש שבבעלות האישה, אותו העלימה מתצהירה, קרי: חלק מדירה *********, שבאה לה בירושה. עוד הצביע הבעל על כך שהאישה עבדה כמטפלת בילדים.
לטענת האישה בסיכומיה, הצגת העסק ככושל נועדה למנוע ממנה את המגיע לה על פי חוק. לדבריה, רכישת ********** היתה מניפולציה עסקית וזהו חוב בעל אופי עיסקי מובהק. האישה עותרת לקבוע כי היא שותפה במחצית מהנכסים שפירטה, אך לא בחובות.
דיון:
1. על פי חוק יחסי ממון, משפקעו נישואי בני הזוג ובהעדר הסכם ממון ביניהם, זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג, למעט נכסים מסוימים הקבועים בחוק וכן למעט נכסים אשר הצדדים הסכימו ששווים לא יאוזן ביניהם.
2. לטענת הבעל, על הצדדים לשאת בחלקים שווים הן ב"דבש" והן ב"עוקץ" הקשור לפעילות העיסקית של מי מהם. לטענתו, הואיל והעסק שרוי בחובות, כפי שנטען על ידו, יש לחייב את האישה לשאת במחצית מהם.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר הראיות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה לשיתוף האשה בחובות להידחות, ואנמק.
3. הבעל לא הוכיח את מצבו הכלכלי האמיתי של העסק. הבעל, אשר טוען כי הוא נתון בקשיים ובחובות, חייב היה לשכנע את בית המשפט כי אכן כך הם פני הדברים. הבעל בא לבית המשפט בידים לא נקיות, מבלי שהציג לבית המשפט תשתית עובדתית מספקת ביחס למצבו האמיתי של העסק, למהות החובות, נסיבות היווצרותם והפעילות העיסקית ממנה צמחו. הוא נמנע מלפרט את הפעילות העיסקית האמיתית של העסק, מצבו הכלכלי המלא, קיומן של עתודות כספיות, לרבות על שם אחיו- שותפו או אשת אחיו - ******, אשר התגלתה כדמות מפתח, המשלמת מאות אלפי שקלים, במידת הצורך. הבעל הציג תמונה חלקית, חד צדדית, חמקנית, עמומה וסתומה בכל שלבי המשפט, בכל הקשור לפעילותו העיסקית, למעט ביחס לחובות, שבכל הקשור להם, עשה כל מאמץ לקשור את האישה אליהם. הצגת הראיות על ידי הבעל, נעשתה תוך חוסר ביסוס ותיעוד מינימלי ותוך הימנעות מהצגת המסמכים הנדרשים לביסוס טענותיו.
4. יש לזכור כי העסק הינו מוסך, שאינו מאוגד, המנוהל על ידי קרובי משפחה מדרגה ראשונה - שני אחים תאומים. אינטרס הבעל בפעילותו העיסקית, לא היה אך ורק בשירות האינטרס של התא המשפחתי, דהיינו: הבעל והאשה - אם בכלל - אלא הוא פעל להגן על אינטרסים רכושיים של משפחת המוצא שלו.
5. כמו כן, ספק בעיני אם דיווחים והצהרות הקשורים במוסך, הינם דיווחי אמת. כך, למשל, האישה צירפה לתצהירה תלושי שכר על שמה, לחודשים מרץ - מאי 2007, מהם עולה כי היא היתה שכירה במוסך בחודשים אלה. שני הצדדים מילאו פיהם מים בנדון. הן הבעל והן האישה לא טענו בפני כי האשה אכן עבדה במוסך בחודשים הרלבנטיים. ויובהר - תלושים אלה הופקו בתקופה בה נטען כי המוסך היה נתון בקשיים, ולאחר שהצדדים כבר התגרשו זמ"ז.