פס"ד העוסק בדחיית התנגדות לקיום צוואה

המנוח, ******** ז"ל (להלן: "המנוח"), יליד ********, נפטר ביום ******** בביה"ח ********, לאחר שאושפז ביום *******. יצויין כי המנוח אובחן כחולה בסרטן ריאות עוד בחודש נובמבר 2003 וכי האישפוז האחרון נבע בעקבות כאבים חזקים בעמוד השידרה, כתוצאה מהחמרה במצבו (סיכום האישפוז בביה"ח צורף כנספח ב' לתצהירה של התובעת/המבקשת בתיק בש"א 5730/04). המנוח שירת שנים רבות בשירות קבע בצה"ל, פרש לגימלאות והשתחרר בדרגת סגן אלוף בשנת 1986.

בפטירתו היה המנוח כבן 57, נשוי לתובעת, מאז 27/01/70 ואב לחמישה ילדים בוגרים. המנוח והתובעת היו בנתק ממושך טרם פטירתו והתנהלו ביניהם הליכים משפטיים בערכאות שונות (ראה, נספחים ב-ה לתצהיר עדותה הראשית של הנתבעת). מאז סמוך לשנת 1998 התגורר המנוח עם הנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת"), אותה הגדיר בסעיף 7 לצוואתו כ "בת זוגי והידועה בציבור שלי לכל דבר ועניין בכל תחומי החיים במשך שבע השנים האחרונות מבחינה כלכלית, אישית, חברות, שותפות ומעל לכל אהבה".

ביום 5.2.04, בהיותו מאושפז בביה"ח ******* כאמור, חתם המנוח על צוואה ובה ציווה את רכושו לתובעת ולילדיו וכן לנתבעת, הכל כמפורט בצוואה. באותו יום חתם המנוח גם על מסמך שכותרתו "הצהרה בדבר דמי ביטוח לגימלאי" לשינוי המוטבים בפוליסת ביטוח החיים שלו ובו הורה, כי במקרה מוות ישולמו כספי ביטוח חיים של חיילי/גימלאי שירות קבע במלואם לידיה של הנתבעת וכי הוא מבטל כל הצהרה קודמת בעניין זה (קודם לכן היו התובעת והילדים רשומים כמוטבים בפוליסת הביטוח).

הנתבעת עותרת לקיום צוואת המנוח (תע 3710/04). התובעת מתנגדת לקיום הצוואה (תע 3711/04) וכן עותרת להצהיר כי הינה בעלת הזכות היחידה והבלעדית בכספי הביטוח של המנוח (תע 3712/04). תביעה זו הוגשה נגד הנתבעת ונגד מדינת ישראל - צה"ל, באמצעות פרקליטות מחוז חיפה (להלן: "הפרקליטות"). נימוקי ההתנגדות ועילות התביעה יפורטו להלן. ההליכים בתיק זה החלו להתנהל בביה"מ לענייני משפחה בבאר שבע (בפני כב' הש' אסנת אלון- לאופר). עפ"י החלטת ביה"מ לענייני משפחה בבאר שבע מיום 10.10.04 הועברה התביעה לפס"ד הצהרתי לביה"מ לענייני משפחה בחיפה, ע"מ שתידון ביחד עם ההתנגדות לקיום הצוואה, אשר הוגשה לרשם לענייני ירושה בחיפה והועברה לדיון בפני ביה"מ זה.

עד כאן, בקצירת האומר, תמצית העובדות הצריכות להבנת העניין ומכאן, להגדרת המחלוקות בתיק, אשר מתמצות בשני עניינים: האחד , תוקפה של צוואת המנוח והשני , תוקפו של מסמך שינוי המוטבים בפוליסת ביטוח החיים של המנוח.

יוער כי עוד בדיון שהתקיים בפני כב' הש' אלון-לאופר ביום 10.10.04 הצהיר ב"כ התובעת כי "אני מבהיר שגדר המחלוקת והתביעה נוגעת רק לכספי הביטוח של חיילים בשירות קבע ולא לכספיפנסיה או תגמולים ואחרים". ואולם, בסיכומיו מנסה ב"כ התובעת להרחיב את היריעה, תוך שהוא טוען כי התביעה נוגעת גם לכספי הפנסיה של המנוח, סוגיה המסורה לטענתו (לאור הלכת חבס) לסמכות ביה"מ.

אין בידי לקבל טענה זו, שכן עפ"י חוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (גימלאות) (נוסח משולב), התשמ"ה-1985, מסורה הסמכות העניינית היחודית לדון בעניין זה לממונה על הגימלאות בצבא הגנה לישראל (ראה סעיפים 43 ו-47 לחוק הנ"ל) וכבר תלוי ועומד בפניו הליך בעניין זה עוד משנת 2004, שאז פנתה הנתבעת בתביעה מתאימה בנידון. לפיכך, מובהר בזאת כי בפס"ד זה לא יוכרע ענין הפנסיה של המנוח, כי אם שני העניינים שהוגדרו לעיל בלבד.

הצוואה

נימוקי התנגדותה של התובעת לקיום צוואת המנוח הינם, בעיקרם, שניים: האחד - המנוח לא היה כשיר נפשית לחתום על הצוואה, זאת מפאת מצבו הרפואי הקשה. השני - המנוח היה תלוי תלות מוחלטת בנתבעת אשר הפעילה עליו לחצים לחתום על הצוואה, תוך שהיא לוקחת חלק בעריכתה ו/או היתה עדה לעריכתה.

אדון בטענות כסדרן.

כשירותו הנפשית של המנוח וגמירות דעתו בעת חתימת הצוואה.

הכלל הוא כי צוואה כפעולה משפטית, מותרת היא לעשייה לכל אדם אלא אם כשרותו לעשייתה נשללה ממנו כדין. חוק הירושה שולל את הכשרות המשפטית לעשות צוואה באותם מקרים המנויים בסעיף 26 לחוק ובין היתר, "צוואה שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה", שאז דינה של צוואה זו - בטלות. הנטל לסתור את חזקת הכשרות הבסיסית הזו, לאחר מותו של אדם, מוטל על מי שטוען לחוסר כשרותו של המצווה ונטל זה הינו כבד ביותר (ראה, ע"א 5185/93 היועץ המשפטי לממשלה נ' מרום פ"ד מ"ט (4), 320).

בענייננו, בחינת מכלול הראיות שהובאו ע"י הצדדים מובילה למסקנה ברורה והיא כי לא עלה בידי התובעת להרים את הנטל הנדרש ממנה לצורך הוכחת הגבלת או שלילת כשרותו של המנוח בעת חתימת הצוואה, ואפרט.

על הצוואה חתומות כעדות הגב' ******** ועוה"ד ********** אשר ערכה את הצוואה. במעמד חתימת הצוואה נכח בחדרו של המנוח בביה"ח ****** ד"ר ******, אשר היה רופאו האישי של המנוח בתקופת מחלתו וטיפל בו באופן פרטי (התובעת עצמה העידה, בעמ' 37 לפרוטוקול, כי ידעה שהמנוח טופל אצל ד"ר *******עוד חודשים מספר טרם פטירתו). ד"ר ******חתם על תעודת רופא (נ/6), לפיה ביום 5.2.04 בדק את המנוח בביה"ח ****** ומצא "כי החולה מר ******* הוא בהכרה מלאה ובדעה צלולה, אחראי על מעשיו וכשיר לעשות פעולות משפטיות בפני נוטריון".