פס"ד בתביעת בן כנגד אחיו ואחיותיו לבטול צו ירושה וקיום צוואת האב שהושמדה

תביעה לביטול צו ירושה אחר עזבון אביהם המנוח של הצדדים בטענה כי יש לקיים את הצוואה שערך, על אף שזו הושמדה ולא נותר הימנה  העתק צילומי.

הצדדים, אחים ואחיות, תמימי דעים כי אביהם המנוח ערך בחייו צוואה וכי בהתאם למנהג שהיה מקובל בין בני העדה הדרוזית, זו הוקראה במהלך לווייתו. ברם, ולמגינת הלב, זו הושמדה או נעלמה והם כיום חלוקים באשר לתוכנה ומועד עריכתה.

עובדות ברקע וטענות הצדדים :

התובע, אחיהם הבכור של חמשת הנתבעים, עותר במסגרת בקשה זו לביטול צו ירושה שניתן ביום 25.7.2006, אחר עזבון אביהם המנוח ס.א.ס. ז"ל, שהלך לבית עולמו ביום 20.1.1992 (להלן: " המנוח"). הבקשה לצו ירושה הוגשה לרשם לענייני ירושה על ידי הנתבע מס' 1. צו הירושה הכריז על הצדדים, בניו ובנותיו של המנוח, כיורשיו על פי דין, כאשר חלקו של כל אחד מהם בעזבונו הוא 1/6.

התובע טוען, כי המנוח הותיר צוואה ובה ביקש לחלק את עזבונו בין ילדיו באופן אחר - הבנים מקבלים חלקים כמעט שווים בעזבון ואילו שתי הבנות - הנתבעות 4 ו- 5 זוכות בחלק קטן מעזבונו. 

לטענת התובע, יש לקיים אותה צוואה ומשכך דין צו הירושה להתבטל.

התובע מוסיף וטוען, כי בבקשה לצו ירושה לא ציין הנתבע מס' 1 כי המנוח הותיר צוואה אחריו הגם שידע על הצוואה.

עוד טוען התובע, כי על תוכנה של הצוואה למדים מאותו הסכם עליו חתמו ארבעת האחים הזכרים ביום 8.4.1985. עסקינן בהסכם חלוקת מקרקעין שהיו בבעלות המנוח והמהווים נכסי העזבון או חלק הארי בו. לדידו, הסכם חלוקה זה נתקבל בידיעת המנוח ובהסכמתו והוא משקף, הלכה למעשה, את האמור בצוואתו.

הנתבעים מתנגדים לבקשה. לטענתם התובע הוא זה שהעלים במו ידיו את הצוואה שלא שירתה ולא קידמה את האינטרסים שלו, שכן ידוע לכל כי המנוח לא רצה להנחיל לבנו התובע כל חלק בעזבונו וזאת משיחסיו עימו היו רעועים.

הנתבעת מס' 5 הינה חסויה והתובע הינו האפוטרופוס על גופה ורכושה בהתאם להחלטה בתיק אפוטרופסות מיום 15.8.2005. נוכח ניגוד האינטרסים המובהק - בין אלה של התובע ובין אלה של הנתבעת מס' 5, מיניתי  אפוטרופוס לדין עבור נתבעת זו לשם ייצוגה בהליך זה.

על המדוכה :

באיזה צוואה עסקינן, לאמור, מהי הצוואה שערך המנוח? האם צוואה בכתב יד, בעדים, או צוואה בפני רשות?

עוד עולה השאלה מה היה תוכנה של אותה צוואה, ומהן הראיות המשניות שעל התובע להביא, בהעדר הראיה המרכזית והטובה ביותר - הצוואה, על מנת לצאת ידי חובת ההוכחה והשכנוע הדרושים?

המסגרת הנורמטיבית :

זו נקבעה בסעיף 68 (ב) לחוק הירושה, תשכ"ה - 1965 (להלן: " החוק") ובתקנה 14 (ב) (3) לתקנות הירושה, תשנ"ח - 1998.

אין חולק, כי דרך המלך להוכחת צוואה היא על דרך הגשת הצוואה המקורית, ובעצם הגשתה רואים משום הוכחה לקיומה מצד אחד והוכחת תוכנה מאידך. חרף זאת, המחוקק איפשר בגדרי סעיף 68 לחוק הוכחת צוואה ותוכנה על דרך הגשת העתק ובהעדרו ב"אופן אחר".

העדרה של הצוואה או העתק צילומי הימנה, מציב לפני התובע קושי לא מבוטל לביסוס תביעתו, וזאת לנוכח דרישת סעיף 68(ב) לחוק הירושה, הקובע:

" צוואה, למעט צוואה בעל-פה, טעונה הוכחה בהגשת המקור; הוכח שהמקור נשמד בדרך או בנסיבות שאין בהן כדי לבטל את הצוואה, או שאי-אפשר להגיש את המקור, רשאי בית המשפט להתיר הוכחת הצוואה בהגשת העתק או באופן אחר".

הוראה נוספת, מצויה בתקנה 14(ב)(3) לתקנות הירושה (להלן: " תקנות הירושה"), הקובעת: