1. בפניי כתב תביעה מתוקן למניעת עיקול סכום הפטור מעיקול, הכל לפי
חוק הגנת השכר התשי"ח - 1958.
2. התובענה המקורית הייתה לקביעת שיעורים לתשלום חוב מזונות.
3. לתיק זה היסטוריה ארוכה ומגוונת, כפי שיובהר להלן.
4. התיק החל למעשה בצו הפטר שניתן כנגד התובע (להלן:
"האב") בביהמ"ש המחוזי בתל אביב, אשר החליט לדחות את בקשת האב להחיל ההפטר על חוב המזונות. או אז, חידשו הנתבעות (להלן:
"האם") את הליכי הוצל"פ נגדו והטילו עיקול על נכסיו, כולל על דמי שכירות דירתו, אותם משלמת המכללה בו הועסק.
5. מאחר וחשש האב כי חידוש הליכי ההוצל"פ יחזירוהו להליכי הפש"ר שהביאוהו לעיכוב בהליכי הוצל"פ, פנה לכב' ראש לשכת ההוצל"פ בבקשה דחופה למתן החלטה בעניין הסכום הפטור מעיקול מהכנסתו וטען, כי עם חידוש הליכי ההוצל"פ יחזרו לתוקפן כל החלטות בתי המשפט הקודמות.
6. כב' ראש ההוצל"פ החליטה בסופו של יום להפנות את האב לערכאה המתאימה, דהיינו בימ"ש לענייני משפחה ברמת גן וכך עשה האב בהגישו תביעה "לקביעת שיעורים לתשלום חוב מזונות". בעקבות הערת כב' ראש הוצל"פ שלא הסכימה לנוסחת בקשת האב, תיקן האב תביעתו כשכותרתה "כתב תביעה למניעת עיקול של הסכום הפטור מעיקול לפי
חוק הגנת השכר התשי"ח - 1958".
7. אם כן, לטענת האב, ראשיתה של תולדות הסכסוך בין הצדדים הינה תולדה של בקשה שהגיש בתמ"ש 23872/96, בה ביקש מראש הוצל"פ בראשל"צ לפריסת חובו לתשלומים חודשיים.
8. התיק הובא בפני כב' השופט גייפמן אשר ביום 15.3.1998 החליט, כי כל הכנסות האב יעוקלו לטובת האם, למעט סכום הפטור מעיקול ע"פ
חוק הגנת השכר וכי הסכום המעוקל לא יכלול את הטבת העמדת דיור לתובע. על החלטה זו ערערה האם ונקבע בערכאת הערעור, כי ניתן לעקל את כל הכנסות האב.
9. לאור זאת, הגיש האב בר"ע לביהמ"ש העליון. בינתיים התמהמה בימ"ש העליון במתן פסק דינו והאם, שלא הייתה מרוצה מהסכום שעוקל, פנתה לראש הוצל"פ בבקשה לפריסת תשלומים גדולה יותר והופנתה לבימ"ש זה, כאשר בסופו של יום בקשתה נדחתה. האם לא שקטה וערערה לביהמ"ש המחוזי. ערעורה נתקבל ביום 14.11.2000 ועל כן התיק הוחזר לבימ"ש לענייני משפחה לקבלת הסעד ע"פ סע' 69
לחוק הוצל"פ התשכ"ז - 1967.
10. לצערה של האם, פסה"ד הנ"ל לא יצא אל הפועל, מאחר ובימ"ש העליון בינתיים נתן את פסק דינו, לפיו ביטל את הכרעת ביהמ"ש המחוזי והחזיר אליו את התיק. במסגרת פסק הדין שהוציא בימ"ש העליון, כב' הנשיא השופט ברק (כתוארו אז) הרחיב באשר לזכות האב ל"מינימום של קיום אנושי", כך שאין להשאיר את האב ללא מקור מחיה סביר וקורת גג.
11. או אז, לאחר הכרעת בימ"ש העליון הוחזר התיק לביהמ"ש המחוזי בפני כב' השופטת שטופמן אשר החליטה, כי מתייתר הדיון והתיק יידון בבימ"ש לענייני משפחה, שבו תידון תביעת הנתבעות לפריסה מחודשת של חוב המזונות.
12. התיק הובא בפני כב' השופט גרניט, שם עוכב הדיון עקב מתן צו כינוס נגד האב במסגרת הליכי פש"ר. על כן, ביום 15.1.2004 החליט ביהמ"ש המחוזי בבאר שבע לבטל את הליכי הפש"ר של האב. בעקבות זאת חידשו הנתבעות את הליכי ההוצל"פ וכן הדיון בבימ"ש לענייני משפחה. במסגרת הליכים אלה הסכימו הצדדים בפני כב' ראש ההוצל"פ, כי החלטתו של כב' השופט גייפמן מבימ"ש זה תעמוד בתוקפה עד להחלטה אחרת, שהייתה אמורה להינתן ע"י כב' השופט שוחט. רצה הגורל וביום 19.4.2005 דן ביהמ"ש העליון בערעור האב על ביטול צו פש"ר נגדו והחליט לבטל החלטת ביהמ"ש המחוזי ולהחזיר האב למעמד פושט רגל. בעקבות זאת, הופסקו ההליכים בפני כב' השופט שוחט.
13. ביום 28.2.2008 ביהמ"ש המחוזי נתן לאב צו הפטר והפנה אותו לביהמ"ש לענייני משפחה. האב הגיש אם כן בקשה למחיקת חובו, אך בהחלטתי מיום 31.3.2008 בקשתו נדחתה על הסף. קרי, חוב המזונות נשאר בעינו ללא כל שינוי.
14. על כן, לאור השתלשלות אירועים אלה, כפי שפורטו, שוב הגיע התיק בפניי כשהאב מבקש, כי אאשר את החלטתו של כב' השופט גייפמן מיום 15.3.1998.
15. עמדת התובע היא פשוטה, כפי שעולה מסיכומיו בפיסקה האחרונה:
"מבקש התובע כי בית המשפט הנכבד יאשר כי החלטת כב' השופט גייפמן מיום 15.3.1998 עומדת בתוקפה, וכי יקבע מועד להמשך הדיון בבקשה לפריסת החוב שעוכבה בשעתו ע"י כב' השופט שאול שוחט (1923/05)".
16. הנתבעת מפנה לפסק דינו של כב' השופט גייפמן מ- 2.10.96 ומפנה לאמור בו כלהלן:
"כאשר ניתן צו עיקול, יהא סכום העיקול אשר יהיה, נתפס ברשתו של צו העיקול הסכום שקיים בפועל במזונות, כאמור, קיים פטור מהגנה כנגד עיקול שכר".
17. אין חולק, שלאחר
תיקון 29 לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז - 1969 הקובע באיזה תנאים ניתן לאסור חייב בגין חובות, מגמת הפסיקה אשר קדמה לתיקון וכוונת המחוקק עם חקיקת התיקון חד הן והיא - למנוע עד כמה שניתן מאסרים של חייבים חסרי אמצעים וחסרי יכולת כלכלית לפרוע חובותיהם.