פס"ד בתביעה בגין תרמית זיוף והסכם למראית עין במכירת דירה

א.        פתח דבר:

1.         משפחת ח. ניהלה מספר עסקים בעיר נצרת וסביבתה, לרבות מסעדה בשם "פלונית". המסעדה העסיקה את כל בעלי הדין לבית ח' לעיל, כאשר הנתבע 1 היה המביא ומוציא של כל עסקי המשפחה בתקופות הרלבנטיות ואחיו ואביו פעלו על פי הוראותיו. בתחילת העשור הקודם נקלעו עסקי המשפחה לחובות כספיים גבוהים שגררו התחייבויות וערבויות אישיות של בני המשפחה. בגין ערבויות אלו, נקלעו כל בעלי הדין למשפחת ח' לעיל לקשיים כספיים אישיים בגובה של מיליוני שקלים.

2.         במסגרת ההסתבכות הכלכלית של בני המשפחה ועסקיהם ובפרט, לאור החשש שדירת אביהם תמומש בהליכי הוצאה לפועל בגין חובם התופח של המשפחה ועסקיה, פנה הנתבע 1 לנתבע 2. לשם קבלת סיוע כספי. זה האחרון כרת הסכם בכתב עם המנוח, מר ב.ח. ז"ל, לפיו הוא רוכש את ביתו בעבור 1,452,000 ש"ח, אך מאפשר לו להמשיך להתגורר בבית. על פי ההסכם הוא שילם במזומן חלק מהתמורה לנתבע 1 ולמנוח (562,000 ש"ח) וחלק נוסף (בסך 850,000 ש"ח) שילם במישרין לבנק מזרחי טפחות וזאת לשם שחרור הבית משעבוד שהוטל עליו להבטחת החזר חובות המשפחה. מאוחר יותר, השלים הנתבע 2  את העברת הזכויות בדירת משפחת ח' על שמו. לא חלפו אלא 14 חודשים לאחר חתימתו של אותו הסכם מכר והנתבע 2 מכר הדירה לנתבע 3 בעבור 307,000$ (שהם שווי ערך ל-1,446,000 ש"ח בשעתו). העברת הזכויות הושלמה ברישום על שם הנתבע 3, אך החזקה בה לא נמסרה לו עד היום. בינתיים נלקח המנוח לבית עולמו ושניים מיורשיו - התובעים - הגישו תובענה זו כדי להצהיר על בטלות הסכמי המכר האמורים לעיל.

3.         במסגרת תביעתם זו ייחסו התובעים לנתבעים קשירת קשר, קנוניה, הונאה, תרמית, זיוף וכיו"ב פעולות פסולות ואף בעלות גוון פלילי, כאשר על פי הנטען, המנוח כלל לא היה מעורב בהליכי מכירת ביתו, לא רצה למכור את ביתו, לא ידע כי בנו - הנתבע 1-  מכר את ביתו לנתבע 2 וכי הלכה למעשה, בין שני אלה האחרונים, כלל לא נערכה התקשרות שעניינה מכר הדירה אלא שהנתבע 2. נתן הלוואה לנתבע 1 כאשר ביתו של המנוח, מר ב.ח נמסר לו כמשכון להבטחת החזר החוב. עוד נטען, כי הנתבע 3 היה שותף לקנוניה זו, ידע על כל הפרשיה ולכן אינו יכול לטעון לתם לב ברכישת הדירה מהנתבע 2. לפיכך, ביקשו התובעים להורות על ביטולי הסכמי המכר.

4.         התביעה הוגשה במקור לבית המשפט המחוזי בנצרת, אך כיוון שנטען, כי קיים סכסוך משפחתי בין התובעים לבין אחיהם (הנתבע מס' 1), הועבר הדיון לבית משפט זה. כעת, לאחר שתמה ונשלמה שמיעת הראיות והעדויות בתיק, נשמעו סיכומי ב"כ הצדדים, הגיעה שעת ההכרעה.

ב.         הצדדים:

5.         התובעים 2-3 והנתבע מס' 1 הינם אחים שעסקו בהסעדה וקייטרינג, כאשר התובע 2 שהה בארה"ב מספר שנים וחזר ארצה לאחרונה ותפס חזקה בדירה נשוא המחלוקת.

6.         המנוח ב.ח. הינו אביהם של האחים. לשם נוחות הדיון ייקראו התובעים בהתאמה כך : " המנוח", " ע" ו" נ" ואילו הנתבעים יכונו בהתאמה כך : " י", " ב.י." (או " י") ו" ד" (או " מ").

7.         המנוח נלקח לבית עולמו ביום 3/1/2008. ביום 17/08/2010 ניתן צו ירושה ולפיו ע', נ' ו-י'.ח הם יורשי עיזבון המנוח בחלקים שווים. יצוין, כי עיזבון המנוח מתמצה בדירה נשוא התביעה (ויתכן שגם בחובות, אם כי היקף העזבון לא התברר בפני בית המשפט).

8.         הנתבע 1, מר י.ח. אינו שוהה בישראל מזה מספר שנים, לאחר שנמלט מאימת נושיו וחובותיו הכספיים הגבוהים. ככל הנראה הוא מתגורר כיום בוארנה שבבולגריה, ברם מענו המדוייק לא הוברר לבית המשפט. מהעדויות עולה, כי הוא יודע על קיומם של ההליכים המשפטיים, אך לא צורף אישור מסירה לתיק והוא לא הגיש כתב הגנה או התייצב לדיונים.

9.         מר י.י. הינו עצמאי העוסק במתן הלוואות וניכיון שיקים ובינו לבין י' התקיימו קשרי מסחר וחברות.

10.        מר מ.ד. הינו סוכן תיירות ותיק מנצרת שאינו קשור לבעלי הדין האחרים.

ג.         הנכס נשוא התביעה, הסכמי המכר והשכירות ביחס אליו:

11.        אין חולק, כי מאז שנות השמונים של המאה הקודמת, היה המנוח הבעלים והמחזיק של דירת מגורים ברחוב פלוני ביישוב אלמוני הידועה כגוש: 00000 חלקה 000 (להלן : " הבית" או " הדירה").

12.        עד לפטירת המנוח ביום 3/1/2008 הוחזק הנכס על ידו וממועד הפטירה ועד להיום מחזיק ע' בדירה ועושה בה שימוש למגורים.

13.        ביום 19/1/2005 נכרת הסכם מכר בין המנוח לבין י.י. ובמסגרתו מכר המנוח את הדירה ל- י.י.  בעבור 1,452,000 ש"ח שהיו שווי ערך בזמנו לכ-333,000$ (להלן : " ההסכם הראשון"). על פי ההסכם הראשון אמור היה י.י. לשלם 562,000 ש"ח במעמד חתימת החוזה ועוד 850,000 ש"ח במישרין לבנק מזרחי - טפחות לשם סילוק שעבוד שרבץ עליה. סך של 40,000 ש"ח היו אמורים להיות מוחזקים בנאמנות בידי ב"כ של י.י. עד לקבלת אישורי מסים, עירייה וכיו"ב.

14.        9 ימים קודם עריכת ההסכם הראשון, ערכו י.י. והמנוח הסכם שכירות בלתי מוגנת, בו צויין כאילו י.י. כבר רכש את הדירה והוא מעניק למנוח זכות שכירות בלתי מוגנת בה למשך 3 שנים עד ליום 1/3/2008, עם אופציה להארכת השכירות למשך 48 חודשים נוספים, כאשר בתמורה הוא היה אמור לקבל 1,400$ בחודש ביחס לכל תקופת השכירות (להלן : " הסכם השכירות").

15.        ביום 6/3/2006 נכרת הסכם מכר בין י.י. לבין ד' ובמסגרתו רכש ד' את הדירה בעבור 307,000$ שהיו שווי ערך בשעתו ל-1,446,000 ש"ח (להלן : " ההסכם השני"). יש לציין, כי במסגרת ההסכם השני נרשם שהדירה תימסר ל- ד' כשהיא מושכרת בשכירות בלתי מוגנת למנוח וזאת עד ליום 30/6/2007 (כאשר במקור נרשם 30/12/2007 והתאריך תוקן בכתב יד על גבי ההסכם השני).

16.        אין מחלוקת, כי הן ההסכם הראשון והן הסכם השכירות נושאים את חתימות המנוח.