השופט דוד מינץ:
ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (כב' סגנית הנשיאה השופטת נ' מימון) מיום 6.10.11 בתמ"ש 12651/06 שעסק בתביעתה הרכושית של המשיבה לאיזון המשאבים בינה ובין המערער, בן זוגה לשעבר.
הרקע לתביעה וטענות הצדדים בבית המשפט לענייני משפחה
1. המערער והמשיבה נישאו ביום 11.01.00 והתגרשו בחודש ינואר 2008. לצדדים בן משותף קטין, למערער ארבעה ילדים בגירים מנישואים קודמים ולמשיבה בן קטין אשר נולד מקשר עם אביו לפני נישואיה למערער. עובר לנישואיהם חתמו הצדדים על הסכם ממון אשר מסדיר את יחסי הממון ביניהם, כשעיקריו הנוגעים לסוגיות שבמחלוקת הם: כל נכס שהיה שייך למי מן הצדדים קודם לנישואין - לא ייחשב כנכס משותף, ובמידה ונכס שכזה יוחלף, יהא הנכס המוחלף שייך לאותו צד אשר לו היה שייך הנכס המקורי; איזון המשאבים החל בין הצדדים לא יחול על נכסים וזכויות שיגיעו למי מהצדדים במתנה או בירושה; הדירה שתשמש את הצדדים למגורים על תכולתה הינה רכושו של המערער, אך רכישות נוספות שיבוצעו מן החשבון המשותף יהיו שייכות לשני הצדדים יחדיו.
2. בין הצדדים נפלה מחלוקת במספר עניינים הקשורים לחלוקת הרכוש, אחדים מהם הם נשוא ערעור זה. להשלמת התמונה יצוין כי המשיבה הגישה תביעה בעניין הרכוש ביום 6.06.06 וניתן בה פסק דין ביום 13.11.08 (להלן: "ההליך הראשון"). אולם המערער ערער על פסק הדין ובית משפט זה קיבל את הערעור והחזיר את הדיון לבית משפט קמא לעריכה איזון משאבים מחודש. הצדדים הגישו אפוא, כתבי טענות מתוקנים ובית המשפט הכריע בהם כאמור ביום 6.10.11.
3. המחלוקת הראשונה הייתה בעניינה של חברה פרטית בשם פלונית בע"מ" (להלן: "החברה"), אשר נרשמה ביום 30.01.00 והמערער רשום כמנהלה ובעל המניות היחידי בה. המשיבה טענה כי החברה רכשה זכויות בבניין ברחוב הה' בירושלים, באמצעות כספי הלוואות שנטלה מגורמים שונים, ולאחר מכן מכרה חלק מזכויותיה בנכס לחברה אחרת תמורת סך של 1,400,000 דולר. לטענת המשיבה, היה מקום לכלול את שנותר מתמורה זו לאחר סילוק ההלוואות שרבצו על הנכס ותשלומי המיסים, באיזון המשאבים בין הצדדים. כן טענה, כי היא זכאית לרישום מחצית מהמניות שהונפקו על ידי החברה על שמה, וכן מחצית מהזכויות בנכס שנשארו רשומות על שם החברה, לאחר קיזוז ההלוואות שנלקחו על ידי החברה לצורך רכישת הזכויות בנכס.
4. מנגד טען המערער כי במהלך נישואיו למשיבה לא נצברו נכסים בני איזון כלשהם. לדבריו, כל השקעתו בפעילות עסקית במהלך הנישואין, הייתה מתוך רכושו שלו ומכספים שהגיעו לידיו בירושה ובמתנה שאינם בני איזון בהתאם להסכם בין הצדדים. החברה הוקמה זמן קצר לאחר הנישואין, בכספים שהוא הביא עימו מלפני הנישואין ו/או מכספים שקיבל במתנה ובירושה מאביו, ולפיכך אין למשיבה חלק בחברה. הוא הצביע על כך שכבר בשנת הפעילות הראשונה של החברה הוא העמיד לטובתה הלוואת בעלים בסכום העולה על 1,400,000 ש"ח, אשר אין חולק שכספי ההלוואה לא נצברו אצלו בתקופה הנישואין. גם רכישת הנכס ברח' הה' התאפשרה רק הודות להלוואות בעלים שהוא העמיד לטובת החברה, והלוואה שניטלה מבנק אינווסטיק. בהמשך, הוא העמיד הלוואת בעלים נוספת לשם שיפור הנכס ושיפוצו והחברה נטלה הלוואה נוספת מחברת "הומר גרופ". במהלך השנים אף נגרמו הפסדים בשל הנכס. מכירת הנכס לוותה אף היא בנזקים שנגרמו לחברה, בין היתר בשל עיקול שהוטל על הנכס לבקשת המשיבה. המערער הוסיף כי מימוש הנכס עלול להיות כרוך בהפסד נוכח ההלוואות שניטלו לרכישתו ולהשבחתו. מה גם, שככל שנצברו רווחים במסגרת עסקיו במהלך תקופת הנישואין, הם שימשו לפרנסת המשפחה. לדבריו, אפוא, החברה והנכס שבבעלותה אינם ברי איזון, וכפועל יוצא מכך גם התמורה שנתקבלה ממכירת הנכס. הוא הוסיף כי גם אם החברה והנכס היו נכללים במסגרת איזון המשאבים, למשיבה מגיעה לכל היותר הזכות לאיזון שווי חלקה בחברה, וזאת לאחר החזר הלוואות, ניכוי השקעותיו בחברה והנזקים שגרמה המשיבה לחברה בשל הטלת צו העיקול על הנכס על ידה, כאמור. איזון המשאבים בחברה ובנכס גם יחייב את המשיבה בנשיאה בחובות ובהפסדים במקרה של שווי שלילי.
5. המחלוקת השנייה עסקה בשני נכסים נוספים ברחוב ק' 25 בשכונת רחביה בירושלים, שלטענת המשיבה, נרכשו על ידי המערער בעצמו ובאמצעות שני "אנשי קש", תושבים זרים, אזרחי רוסיה, האחים אנדריי וולדימיר קרופנוב. הנכס הראשון שהינו מחסן קטן בקומת המרתף ואשר צמוד לו גג הבניין בשטח של 148.59 מ"ר, נרכש ביום 31.1.2002 תמורת 100,000 דולר. המערער, כך נטען, ניצל את זכויות הבנייה ובנה על הגג שתי יחידות דיור מפוארות, אשר הוערכו על ידי שמאי המקרקעין יואל גנני בחודש יוני 2006, האחת בסך של 1,550,000 דולר (ממנו יש להחסיר 50,000 דולר בגין השלמת הבנייה), והשנייה בסך של 600,000 דולר (ממנו יש להחסיר 30,000 דולר נוספים בגין השלמת הבנייה). הדירות נמכרו על ידי האחים קרופנוב, האחת בסך של 1,112,500 דולר, והשנייה בסך של 500,000 דולר. טענת המשיבה הייתה, כי על הרווחים מעסקאות אלו המגיעים למעלה ממיליון דולר להיכלל במסגרת איזון המשאבים.
6. בעניין נכס זה טען המערער כי הוא לא רכש את הנכס בעצמו אלא אך פעל כמיופה כוחם של האחים קרופנוב, שהם אלו ששילמו את תמורת הרכישה והם אלו שהגישו בקשה לשינוי תב"ע והיתר בנייה. האחים קרופנוב הם גם אלו שחויבו בהיטל השבחה בגין הנכס בסך של 645,000 דולר. לדבריו, הוא זה שנשא בעלויות בקשות ההיתרים, היטל ההשבחה ותחילת עבודות הבנייה. בגין שיפוץ הנכס הוצאו הוצאות רבות חלקן בוצעו על ידי החברה וכן היה צורך לשאת בעלויות נוספות שנבעו מדרישות שונות של דיירים הסמוכים לנכס. בניגוד לטענת המשיבה, הדירות נמכרו במחיר השוק. לדבריו אפוא, גם הנכס ברח' ק' נרכש מנכסים שאינם בני איזון וכפועל יוצא מכך למשיבה אין חלק בהם ולא בהשבחתם כתוצאה מתנודות בשוק הנדל"ן ו/או שערי מטבע.
פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה
7. בית משפט קמא דחה את תביעת המשיבה בקשר לחברה ולנכס שרכשה ברח' הה', אך קיבל את תביעתה בקשר לנכס ברח' ק'. באשר לחברה ולנכס ברח' הה', בית המשפט דחה את טענות המשיבה בקשר לזכויותיה בחברה, הן משום שהמשיבה לא הצביעה על גרסה אלטרנטיבית באשר למקור הכספים ששימשו למתן הלוואות הבעלים לחברה, והן משום שהיא לא הצביעה על מקורות משותפים מהם יכול היה המערער למשוך את הסכומים הגבוהים לצורך הענקת הלוואות הבעלים לחברה. מה גם, שההלוואה הראשונה בסך של 1,400,000 ש"ח הוענקה חודשים ספורים בלבד לאחר נישואי הצדדים וברור כי סכום זה לא נצבר בתקופת הנישואין. בית המשפט גם ציין כי למעשה המסקנה היחידה המתבקשת היא כי הנכס ברח' הה', שיפוצו וההשקעות בו משך השנים באו מכספים שהיו למערער עובר לנישואיו למשיבה ומנכסים חיצוניים, כירושה וכיוצ"ב. מסקנה זו התחזקה בין היתר מהראיות שהגיש המערער להוכיח את מקור הכספים ששימשו אותו למתן הלוואות הבעלים לחברה. בנסיבות אלו, הנכס הוא למעשה תחלוף של נכסים שהיו בידי המערער עובר לנישואין, ובהתאם להסכם הממון בין הצדדים, הוא שייך למערער בלבד. בית המשפט ציין אמנם כי המערער לא מסר פרטים מלאים ומדויקים אודות מקורות המימון להלוואות הבעלים שהזרים לחברה ולא הגיש מסמכים מרכזיים לגיבוי טענותיו והבהרת מקורות המימון. ואולם, לא היה בכך לדעת בית המשפט כדי לדחות את ההתרשמות הכללית שעלתה מהראיות שהוגשו לפניו כי המערער החזיק עובר לנישואיו למשיבה כספים ונכסי נדל"ן במקומות שונים ברחבי העולם. כן עלה שהמערער קיבל כספי ירושה מהוריו, כשמנגד המשיבה לא הצביעה על אפשרות אחרת למקור כספי המימון כאמור. באשר לטענה כי השבחת נכס כתוצאה מעבודת אחד מבני הזוג בתקופת הנישואין הם בגדר נכס בר-איזון, קבע בית המשפט כי לא הוכח שהנכס השביח כתוצאה מעבודת המערער בחברה ולא הוכח כי כתוצאה מעבודתו בה הושבח הנכס ברח' הה', במהלך הנישואין. הפירות שנתקבלו בגין הנכס היו מהשכרתו ודמי הניהול שהחברה גבתה, ומדובר אפוא, בפירות בגין עצם קיום הנכס ופעילותו ולא בשל עבודת המערער.
8. באשר לנכס ברח' ק', דחה בית משפט קמא את טענות המערער וקבע כי השתלשלות העניינים המתוארת על ידו אינה סבירה ואינה הגיונית. בין היתר ציין בית המשפט כי אין הגיון בגרסת המערער לפיה הוא וויתר על רכישת הנכס ברח' ק' והזכויות בו לטובת האחים קרופנוב, שעה שהוא היה הבעלים והמנהל של החברה שביצעה את עבודות הבנייה והשבחת הנכס וביכולתו היה להוציא לפועל את הפרוייקט בקלות וביעילות. לא הובהר הרציונאל שבעירוב האחים קרופנוב בעסקה והוויתור על הפוטנציאל הרווחי הגלום בה. גם לא הובהר ההיגיון לפיו המערער השקיע כספים ועבודה רבה בהשבחת הנכס מבלי שהובטחה לו תמורה, כשבד בבד האחים קרופנוב התחייבו להשקיע סכום התחלתי של 180,000 דולר בלבד, בתמורה לרווח מובטח של 100%. בפועל גם, המערער השקיע כמיליון דולר ואילו האחים קרופנוב לא השקיעו מעבר להתחייבותם ההתחלתית בסך 180,000 דולר. בית המשפט גם ציין כי המערער לא הביא ראיות משכנעות לתמיכה בגרסתו ולשלול את הטענה כי מעורבות האחים קרופנוב לא הייתה פיקטיבית. בית המשפט הגיע למסקנה כי המערער הוא זה שגרף את הרווחים מהבניין ברח' ק', וכי האחים קרופנוב שימשו לא יותר מאנשי קש, אשר מטרת השימוש בהם היתה ככל הנראה השגת פטור ממס שבח מקרקעין על הדירות החדשות שנבנו במסגרת הפרוייקט, ובתוך כך - חיסכון כספי משמעותי למערער. לכן, נקבע כי מדובר ברווחים שהם פירות עבודתו והשקעתו של המערער במהלך הנישואין, והמשיבה זכאית למחציתם.
9. משהגיע בית המשפט לכלל מסקנותיו באשר לנכס ברח' ק', הוא דן בגובה הרווחים מנכס זה, שגם הוא היה שנוי במחלוקת בין הצדדים, מאחר שהמערער טען שההוצאות בגין הנכס עמדו על סך של 1,000,000 דולר והמשיבה טענה כי מדובר בסכום נמוך בהרבה. רוב ההוצאות לא היו שנויות במחלוקת. כך לגבי עלות הרכישה, תשלומי המיסים והיטלי ההשבחה. המחלוקת הייתה סביב עלויות הבנייה כשהמשיבה טענה שהן הסתכמו בכ-346,150 דולר לכל היותר, ואילו המערער טען כי הן הסתכמו בכ-720,000 דולר. בהכרעתו בעניין זה התבסס בית המשפט על חוות דעתו של השמאי גנני ועדותו של המערער שהייתה מקובלת על המשיבה לפיה עלות בניית שלד הבניין הייתה בין 400 ל-500 דולר למ"ר. בית המשפט ציין כי המערער אכן הוכיח כי החברה נטלה הלוואה בסך של 825,000 דולר מבנק אינווסטיק, וסביר להניח כי לפחות בחלק מכספי ההלוואה נעשה שימוש במסגרת הפרוייקט ברח' ק', אך בהעדר ראיות להוכחת טענת המערער כי מלוא כספי ההלוואה אכן הוזרמו לפרוייקט לא ניתן להסיק מגובה ההלוואה לעניין עלויות הבניה. לאור כל זאת העמיד בית המשפט את כלל עלויות הבנייה של הנכס ברח' ק' על סך של 686,650 דולר, הכולל את עלות הרכישה, היטלי השבחה ומיסי רכישה, את עלויות הבנייה הישירות, ואת עלות שכרו של המערער והחברה. לאחר הפחתת סכום זה מהתמורה שנתקבלה בסך של 1,612,500 דולר, הסכום שנכלל באיזון המשאבים היה 925,850 דולר. טענות המערער כי יש לקזז מסכום זה גם את הרווחים ש"נאכלו" על ידי הצדדים במהלך חייהם המשותפים; סך של 60,000 דולר שהועברו לחברה ושימשו לצורך השלמת הבנייה; ושכר טרחתו של עו"ד שחור בגין הפרוייקט ברח' ק', נדחו. הטעם לכך היה שרווחי הפרוייקט החלו להגיע לידי המערער רק בחודש יוני 2006, כשחודשים ספורים לאחר מכן עזבה המשיבה את הבית.
טענות הצדדים בערעור
10. הערעור הוגש מלכתחילה על ידי המערער בנוגע להכרעת בית המשפט בסוגיית הבניין ברח' ק', כשהוא משיג הן על הקביעה כי יש לראות ברווחי פרוייקט זה נכס בר איזון, הן על קביעת בית המשפט כי גובה הרווחים מפרוייקט זה עמד על סך של 925,330 דולר, הן על הקביעה כי אין להביא בחשבון הוצאות הפרוייקט ואיזון המשאבים הוצאות ששימשו לפרנסת המשפחה, והן על הקביעה כי האחים קרופנוב היו אנשי קש ולא היו זכאים להחזר השקעתם בבניין. עם זאת, במהלך הדיון שהתקיים ביום 29.12.11 הסכימו ב"כ הצדדים כי המשיבה תוכל להשלים טיעוניה כאילו הגישה ערעור שכנגד בנוגע להחלטת בית משפט קמא לדחות את תביעתה בנוגע לחלוקת החברה והנכס ברח' הה', והמערער יגיש את תגובתו לטיעונים אלו לאחר מכן.
11. לטענת המערער טעה בית משפט קמא שעה שקבע כי פירות הפרוייקט ברח' ק' הינו נכס בר איזון. לדבריו, פירות והשבחה ורווחים של נכס שאינו בר איזון דינם כדין הנכס שהוצא ממסגרת נכסי האיזון ואין לאזנם, וזאת למעט מקרים חריגים שהמשיבה לא הוכיחה כי מקרה זה בא בכללם. למצער, היה על בית המשפט לאבחן את מרכיבי הרווח וגורמיהם, ולקבוע כי הרווחים הנובעים מהנכס עצמו או מסביבתו ושאין להם זיקה לצדדים או לנישואיהם, אינם בני איזון. אין די במעורבתו של המערער בפרוייקט ובניהולו כדי לקבוע שרווחי הפרוייקט הם בני איזון, וודאי לא מקום בו השקעתו הכספית הייתה באמצעות נכסים חיצוניים ורובם המכריע של הרווחים נבע מההשקעות בנכס ותנודות בשוק הנדל"ן. את הרווח שצמח מעבודתו שלו ניתן היה לאמוד באמצעות שמאי שהיה מעריך את שכרו הראוי בגין העבודה ולא היה מקום לזקוף את כל רווחי הפרוייקט לטרחתו. בעניין זה הוא הוסיף כי הוא פירנס את משפחתו בסכום גבוה בהרבה מהשכר המקובל עבור ניהול פרוייקט שכזה, ומכאן שככל שהיה רווח מהפרוייקט שהמשיבה זכאית לחלוק בו, הוא נאכל על ידה במהלך החיים המשותפים. גם לא היה מקום להבחנה בין החברה והנכס ברח' הה' לגביהם קבע בית המשפט כי הם אינם בני איזון לבין רווחי הפרוייקט ברח' ק'. השקעתו של המערער בשני הנכסים הייתה זהה וההבדל היחיד הוא שלחברה ישנן חובות העולים על הזכויות ואילו הבניין ברח' ק' הניב רווחים. המשיבה גם לא הוכיחה קיומו של מאמץ משותף המצדיק את איזון רווחי הפרוייקט ברח' ק', מה גם שהמשיבה נהנתה משחרור גורף ממטלות הבית והטיפול בילדים בעת הנישואין.
12. כאמור, המערער השיג גם על קביעת בית משפט קמא באשר לשיעור רווחי הפרוייקט. לטענתו, בית משפט קמא התעלם שלא בצדק מהוצאות עבור שינוי תב"ע, קבלת היתרי בנייה, עבודות בשטחים ציבוריים של הבניין, הרחבת הדירות שהותרו לפי התב"ע עבור הדיירים האחרים בבניין, בניית מעלית וכיוצ"ב. מה גם, שקיימות אינדיקציות ברורות להוצאות אלו לרבות הלוואה שניטלה על ידי החברה לטובת בניית הפרוייקט. בית המשפט גם טעה שעה שלא חישב את עלויות היטלי ההשבחה ובנייה עבור דירות אחרות בבניין שנדרשו כחלק מהשלמת הפרוייקט בהתאם להתחייבויות שנטל על עצמו המערער אל מול השכנים בבניין שברח' ק'. גם לא היה מקום להסתמך על חוות דעתו הראשונה של השמאי גנני מקום בו היא נערכה בטרם בוצעו עבודות הפנים, וודאי לאור העובדה שמחוות דעתו השנייה עלה כי עלויות עבודות הפנים עלו על הערכתו בדבר עלויות עבודות אלו. כן השיג המערער על הקביעה כי התשלום לחברה עבור ניהול עבודות הבנייה כלל גם את הסיכונים והעלויות הכרוכים בפרוייקט יזמות רגיל, בכלל זה ריביות על הלוואות ובכך דחה בית המשפט את הטענה כי יש להפחית מהרווחים את הריביות ששולמו בגין ההלוואה שנלקחה מבנק אינווסטיק. גם הקביעה כי ההלוואה בסך 825,000 ש"ח שניטלה על ידי החברה לא ניטלה רק לצרכי הפרוייקט אינה נכונה ועומדת בניגוד לדוחות המבוקרים של החברה. הריבית בגין הלוואה זו עומדת על סך של כ-122,000 דולר (500,000 ש"ח). קביעת בית המשפט כי ההלואה לא נלקחה לצרכי הפרוייקט עומדת גם בניגוד לקביעת בית המשפט עצמו כי 60,000 הדולר ששולמו לחברה עבור ניהול הבנייה כללו גם את התשלום עבור ריביות ההלוואה. מה גם, המשיבה עצמה הכירה בכך כי הלוואה זו נלקחה לצורכי הפרוייקט ברח' ק' במסגרת סיכומיה בהליך הראשון שהתקיים בין הצדדים בעניין חלוקת הרכוש. ביחס ל-60,000 דולר אלו גם נטען כי בדו"ח החברה לשנת 2007 צוין כי על התשלום לחברה בסך 60,000 דולר יש להוסיף מע"מ, ועל כן הסכום שעל בית המשפט היה לזקוף על חשבון ההוצאות עמד על סך של 69,300 דולר. בשקלול נכון, נטען, יש להכיר בהוצאות בגין הפרוייקט בסך של 973,000 דולר ולאחר ניכוי סכום זה מהתמורה שנתקבלה ובניכוי הוצאות עבור עבודות אנשי מקצוע ואגרות, יש לקבוע כי הרווח מהפרוייקט הינו סך של 612,000 דולר בלבד.
13. עוד טען המערער כי בכל מקרה יש לקזז מרווחי הפרוייקט את הסכומים ששימשו לכלכלת המשפחה. לדבריו, גם לפי קביעת בית המשפט כי רווחי הפרוייקט הגיעו לכיסו רק מחודש יוני 2006, הרי שאכילת סך של 30,000 ש"ח לחודש, או למצער סך של 25,000 ש"ח לחודש כטענת המשיבה, מגיע לסך כולל של 150,000 ש"ח עד לעזיבת המשיבה את הבית. מה גם, שמשנקבע כי המערער עסק רק בענייני החברה והפרוייקט ברח' ק', ומשהוכח כי הוא קיבל משכורת זעומה בסך של 3,000 ש"ח לחודש בלבד, יש לקבוע כי הכספים ששימשו לפרנסת המשפחה עובר לחודש יוני 2006, באו מתקציב הפרוייקט על חשבון הרווחים שעתידים להתקבל. יש אפוא, לזקוף סך של 530,000 דולר (לפי חשבון של 25,000 ש"ח לחודש לכל תקופת החיים המשותפים) כרווחי הפרוייקט שכבר חולקו בין הצדדים. על כל אלו המערער גם הלין על הכתרתם של האחים קרופנוב כ"אנשי קש" ועל הקביעה כי כל ההשקעות בפרוייקט באו מכיסו שלו.
14. מטבעם של דברים המשיבה תמכה את יתדותיה בפסק דינו של בית משפט קמא וטענה כי אין מקום להתערבות ערכאה זו בפסק הדין המבוסס ברובו על קביעות עובדתיות אותן הסיק בית המשפט מחומר הראיות שהובא בפניו ומהראיות שהמערער נמנע מלהביאן. בית המשפט גם הביע דעתו על חוסר מהימנותו של המערער. המשיבה הוסיפה, כי המערער איש עסקים חלקלק, הפועל בלוליינות פיננסית להעלמת רווחיו מהמשיבה הזכאית לחלוק בהם. עדותו בפני בית המשפט הייתה בלתי מהימנה והנסתר בה רב על הגלוי. המערער הסתיר מידע מהמשיבה ומבית המשפט ובהמשך לכך גם נמנע מלהעיד את האחים קרופנוב. גם טענותיו כי הכספים שהזרים לחברה ולפרוייקט ברח' ק' מקורם בירושת אביו כמו גם ממכירת נכסים שהיו בבעלותו עובר לנישואיו, לא זכו לתימוכין כלשהם. בנסיבות אלו, ההנחה היא כי לו הובאו הראיות הן היו פועלות כנגדו. בית המשפט לא נתן אמון בגרסת המערער כי הבניין ברח' ק' נרכש על ידי האחים קרופנוב ואין מקום להתערב בקביעתו זו. גם אין מקום להתערב בקביעת בית המשפט אודות היקף הרווחים מהפרוייקט ברח' ק' המבוססים על ראיות שהומצאו על ידי המערער. מה גם, שחלק מההוצאות שהמערער מבקש להפחיתן מהרווחים לא פורטו על ידו לא בכתב התביעה המתוקן ולא בתצהירו.