פס"ד בערעור בנושא סכסוך ירושה בין אב ובנו בדבר עזבון הסבתא

מבוא

1. ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניני משפחה במחוז תל אביב (כב' השופט נ' שילה) מיום 6.3.2012, לפיו נדחתה תביעתו של המערער לביטול צו קיום צוואה של המנוחה קרולינה ח ז"ל ( להלן: "המנוחה"), ומנגד התקבלה תביעתו של המשיב להצהיר כי יפוי הכח שנתנה המנוחה למערער- בטל ומבוטל (תמ"ש 11- 07- 42541 ותמ"ש 11- 07- 44135).

2. המנוחה היא אימו של המערער וסבתו של המשיב. המערער הוא אביו של המשיב.

3. ביום 3.9.2001 ערכה המנוחה צוואה בעדים ולפיה ציוותה, בין השאר, כי זכויותיה בנכס מקרקעין הנמצא ברח'.... בתל אביב ( להלן: "הנכס") יימכרו על ידי המשיב, וכספי התמורה, לאחר ניכוי החובות הרובצים על הנכס, יחולקו באופן שהמשיב יקבל 90% מהם ואילו המערער יקבל 10% מהם. יצויין כי בנכס קיים מזה שנים רבות בית דפוס שמפעיל המערער ועליו פרנסתו. עוד הורתה המנוחה כי נכסיה הכספיים יחולקו באופן שווה בין ארבעת נכדיה, והמשיב ביניהם.

4. ביום 19.8.2002 חתמה המנוחה על יפוי כח בלתי חוזר לפיו הסמיכה את עו"ד יוסף סלטון להעביר למערער את זכויותיה בנכס ( להלן: "יפוי הכח"). העברה זו לא בוצעה מעולם.

5. ביום 21.10.2002 חתמה המנוחה על תצהיר בפני עו"ד סלטון, בו הצהירה כי הורתה לעו"ד סלטון להודיע לבנק לאומי למשכנתאות שאינה מעוניינת למכור את בית הדפוס הרשום על שמה וכי ביקשה מהמערער להשתדל ולסלק את חוב הפיגורים הרובץ על בית הדפוס.

6. ביום 19.2.2008 נפטרה המנוחה.

7. ביום 19.10.2010 ניתן צו קיום לצוואת המנוחה.

8. על רקע זה תבע המערער לבטל את צו קיום הצוואה של המנוחה, ואילו המשיב הגיש תביעה להצהרה בדבר בטלותו של יפוי הכח.

פסק דינו של בית המשפט קמא

9. בית המשפט קמא דחה את טענתו של המערער לפיה יש לראות ביפוי הכח משום צוואה אחרונה המבטלת את הצוואה מיום 3.9.2001, שכן יפוי הכח לא קיים אחר הדרישות המהותיות לקיומה של צוואה לפי חוק הירושה, התשכ"ה- 1965.

10. לאחר מכן בחן בית המשפט קמא את השאלה האם יפוי הכח הקנה למערער את הזכויות בנכס עוד בחייה של המנוחה. בית המשפט ציין כי המערער טען שנודע לו על יפוי הכח רק בסמוך להגשת תביעתו לביטול צו קיום הצוואה בחודש מרץ 2011. עוד ציין בית המשפט קמא את עדותה של מנהלת בית האבות בו שהתה המנוחה, גב' יפה פלס, שהעידה כי ביום בו נחתם יפוי הכח, הגיע המערער אל בית האבות והוציא ממנו את המנוחה, תוך שהוא צועק, מקלל ומאיים על העדה ועל אנשי הצוות. המנוחה לא רצתה ללכת עם המערער אך הוא הכריח אותה לבוא עימו. לאחר מספר שעות החזיר המערער את המנוחה אל בית האבות והמנוחה סיפרה לגב' פלס כי חתמה על מספר מסמכים אך אינה יודעת מהו תוכנם. בית המשפט ציין כי עדותה של גב' פלס היתה אמינה ולפיכך הוא מאמצה.

11. בית המשפט לא האמין לעדותו של המערער שטען כי המנוחה היא שביקשה להפגש עם עו"ד סלטון וכי הוא כלל לא ידע על קיומו של יפוי הכח, שהרי המערער הוא שליווה את המנוחה לעו"ד סלטון, ולאחר מכן לעו"ד פרנקו, שהיה זה שאימת את חתימת המנוחה על יפוי הכח, והמערער גם היה זה שהחזיר אותה לבית האבות.

12. עוד קבע בית המשפט כי התצהיר עליו חתמה המנוחה ביום 21.10.2002 אינו עולה בקנה אחד עם טענתו של המערער כאילו העבירה לו המנוחה את הנכס באמצעות יפוי הכח מיום 19.8.2002.

13. בית המשפט הוסיף וציין כי מטרתו האמיתית של יפוי הכח היתה לצורך הסדרת חובות החלים על הנכס, ואפילו המערער לא סבר כי באמצעות יפוי הכח הועברו לו הזכויות בנכס. גם העובדה שלא נעשה שימוש ביפוי הכח במשך עשר שנים מעידה כי לא היתה כוונה להעביר את הנכס על שמו של המערער, מה גם שלא נחתמו שטרי מתנה ולא נמסר דיווח למס שבח. בנוסף, בניגוד למה שנכתב ביפוי הכח, לא ניתנה על ידי המערער תמורה כלשהי בגין הנכס.

14. בית המשפט אף ציין כי בשנת 2006 החתים המערער את המנוחה על הסכם למכירת הנכס לצד שלישי, ואם סבר שהנכס כבר בבעלותו מכוחו של יפוי הכח, מן הסתם לא היה מחתים את המנוחה עליו. כמו כן, בהליך אחר שהתנהל מול צד שלישי בשנת 2010, בנוגע לנכס, טען המשיב כי הוא היורש של המנוחה, אך המערער לא טען כבר אז שהוא הבעלים של הנכס מכח יפוי הכח מה שמעיד כי הוא עצמו לא סבר שיפוי הכח הקנה לו זכויות בנכס.

15. עוד ציין בית המשפט כי יפוי כח אמור לשקף עסקת יסוד כלשהי, אלא שלא הוכח כלל כי בעניננו נערכה עסקה כזו.

16. בית המשפט אף קבע כי המערער לא הוכיח שצוואת המנוחה נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת ולכן יש לדחות את התביעה לביטול הצוואה.
17. בית המשפט קבע כי המשיב אמנם לא הוכיח שיפוי הכח נחתם בעושק וכפיה, אך מאידך, המשיב הוכיח כי אין ליתן ליפוי הכח תוקף כלשהו, הואיל והוא נזנח, לא נעשה בו כל שימוש, לא הוכח כי ניתנה בגינו תמורה למנוחה וזו אף ראתה את הנכס כנכס שלה אף לאחר מועד עריכתו של יפוי הכח.