פס"ד בעניין פיצוי בגין מעשי תקיפה אכזריים תוך שימוש בכלים שונים

רקע עובדתי:

עניינה של תביעה זו הוא בתקיפות, שהותקף התובע, יליד 1924, על ידי הנתבעים, ואשר בגינן הורשעו הנתבעים, למעט הנתבעת 3. הכרעת הדין המרשיעה ניתנה על ידי כב' השופט קסירר ביום 11.7.02 בתיק ק"פ(פ"ת)101/99 (להלן - הכרעת הדין). כפי שנאמר בהכרעת הדין, הנתבעת 3 לא הורשעה אך ורק מחמת היותה קטינה בזמן ביצוע התקיפות.

התקיפה הראשונה, בגינה הורשעו הנתבעים 1, 2 ו-4, ארעה ביום 2.8.97, כפי שמתואר בהכרעת הדין, כאשר הנתבעות 2 ו-3 אחזו בזרועות התובע, והנתבעים 1 ו-4 היכו בפניו ובכל חלקי גופו של התובע. הנתבע 1 השתמש לצורך הכאת התובע בצינור ברזל, ואילו הנתבע 4 השתמש לצורך כך באלה הדומה לאלה משטרתית. כתוצאה מהתקיפה נגרמו לתובע חבלות, שלוש משיניו נשברו, נגרמו לו שטפי דם ופגיעה באזניים וכן ירידה בשמיעה.

התקיפה השניה, בגינה הורשעו רק הנתבעים 1 ו-2, ארעה ביום 24.4.98, כפי שמתואר בהכרעת הדין, כאשר הנתבעים 1 ו-2 תקפו את התובע, השכיבוהו על הרצפה וחבטו בו. כתוצאה מכך נפגע התובע בראשו ונגרם לו פצע קטן. כמו כן אובחנו אצל התובע מכות בפנים, בבית החזה ובגב.

בגין ביצוע העבירות נגזרו על הנתבעים 1, 2 ו-4 עונשי מאסר על תנאי. הנתבעת 3 חוייבה לחתום על התחייבות כספית לאי ביצוע עבירה.

טענות התובע:

התובע טוען, כי ארועי התקיפה גרמו להתדרדרות במצבו הרפואי, יתר לחץ דם וירידה בשמיעה. בסופו של דבר הביאו ארועי התקיפה לכך שהתובע לקה בשני ארועים מוחיים.

טענות הנתבעים:

הנתבעים מכחישים קשר סיבתי כלשהו בין מצבו הרפואי של התובע ובין ארועי התקיפה.

טענה נוספת בפי הנתבעים, טענה בדבר קיומו של אשם תורם מצידו של התובע. לטענת הנתבעים, התובע התעמר בהם בכך שחסם את דרכו של הנתבע 1, קינטר את הנתבעים, השליך אבנים, גידף אותם וחירחר ריב. הנתבעים פעלו כדין כדי להגן על עצמם ורכושם מפני התנהגותו של התובע.

מומחה בית המשפט:

פרופ' ז'אן אשכנזי מונה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגי. בחוות דעתו מיום 20.2.05 ציין פרופ' אשכנזי, כי התובע סובל מנכות צמיתה בשיעור 100%, כאשר 10%-13% מתוכם נובעים מארועי התקיפה. עוד ציין פרופ' אשכנזי, כי התובע זקוק לטיפול סיעודי.

דיון:

שאלת האחריות:

בסעיף 42א(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, נקבע:

"הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי".

בהתאם להוראות אלו הממצאים והמסקנות שבהכרעת הדין, אשר קבעו, כי הנתבעים אכן ביצעו את התקיפות הנטענות, הינן ראיה לכאורה גם במשפט זה. יתירה מכך, וכפי שנאמר בסעיף 2.א. לכתב סיכום טענות הנתבעים, הנתבעים אינם מכחישים את ארועי התקיפה הנטענים. לפיכך יש לקבוע, כי הנתבעים אכן תקפו את התובע באופן המתואר לעיל, וכפי שנקבע בהכרעת הדין, ועל כן הם חייבים בנזקים שנגרמו לתובע בעטין של תקיפות אלו. הנתבעים לא הצליחו להוכיח קיומו של אשם תורם מצידו של התובע. זאת במיוחד לאור אופין האכזרי של התקיפות, כמתואר לעיל.

הקשר הסיבתי: