פס"ד בעניין ימי חופשה לעובד

השופט עמירם רבינוביץ

פתח דבר

1.      לפנינו ערעור בסכסוך קיבוצי על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב (סק 521/09; השופט שמואל טננבוים ונציגי הציבור מר בהג'ת חג' יחיא ומר ביליגורסקי רפאל), בו נדחתה בקשת המערערת לסעד הצהרתי לעניין זכאות חבריה, עובדי המשיבה, לצבור ימי חופשה בתקופת מחלה ממושכת.

2. השאלה המשפטית, בה אנו נדרשים להכריע בערעור שלפנינו, הינה: האם במהלך התקופה, בה שוהה עובד בחופשת מחלה ממושכת (מלאה או חלקית), זכאי הוא להמשיך ולצבור ימי חופשה (באותם היקפים ושיעורים), כפי שהיה צובר אלמלא חלה, בהתאם לחוק חופשה שנתית ולהסכם הקיבוצי החל?

התשתית העובדתית

3. המערערת, הסתדרות העובדים הכללית החדשה, היא ארגון העובדים הגדול במדינה, והיא גם ארגונם היציג של עובדי המשיבה, כמשמעות מונח זה ב חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957.
4. המשיבה היא חברה העוסקת בפיתוח ויצור מוצרים בתחום האלקטרו-אופטיקה לשוק הצבאי, הפרה-צבאי והאזרחי (להלן גם החברה).
5. על הצדדים חל הסכם קיבוצי מיוחד מיום 2.12.99, אשר נרשם כדין ביום 15.3.2000 בפנקס ההסכמים הקיבוציים (להלן: ההסכם הקיבוצי).
6. נכון למועד 12.1.2010, מתוך כלל מצבת עובדי החברה מועסקים אצל המשיבה כ-40% על פי ההסכמים הקיבוציים הנחתמים מעת לעת בין המערערת למשיבה, ויתר העובדים מועסקים בחוזים אישיים, שעליהם ההסכמים הקיבוציים אינם חלים.
7. אין חולק כי במשיבה משולמים דמי מחלה לעובד, הנמצא בתקופת מחלה בהתאם לימי המחלה הצבורים לו. כמו כן, במשיבה נהוג, בהתאם להסכם הקיבוצי, כי לאחר שעובד סיים לנצל את מכסת ימי המחלה, והוא עודנו חולה, הוא זכאי לנצל את ימי החופשה הצבורים לו בימי מחלתו. אם לא נותרו לעובד ימי מחלה או ימי חופשה, והוא עודנו חולה, המשיבה עשויה לאשר לו קבלת חל"ת וקצבת נכות מקרן הפנסיה בכפוף לתנאי הזכאות בקרן.
8. השאלה אותה הגדרנו בראשית דברינו נוגעת לשתי קבוצות עובדים במשיבה: האחת, עובדים חולים בעלי אי כושר מלא, השוהים בביתם באישור רופא במסגרת חופשת מחלה ממושכת, בעדה משולמים להם דמי מחלה או דמי חופשה הצבורים להם. לגבי עובדים אלה , אין חולק, כי המשיבה איננה מאפשרת להם לצבור כלל ימי חופשה (להלן: קבוצה א') במהלך תקופת המחלה. יודגש, כי אין מדובר בעובדים השוהים בחופשה ללא תשלום, אלא רק בעובדים להם צבורים ימי מחלה או ימי חופשה כדין.

השנייה, עובדים השוהים בתקופת מחלה חלקית וממושכת, אשר נאלצים להעדר מן העבודה מספר שעות בכל יום באישורו של רופא תעסוקתי, כאשר המשיבה מבצעת "השלמת שכר" באמצעות תשלום דמי מחלה או דמי חופשה הצבורים להם, בגין ההפרש שבין שעות העבודה המבוצעות בפועל על ידי אותם עובדים, לבין סך שעות העבודה של היקף משרתם (משרה מלאה). לטענת המערערת, לעובדים אלו מתאפשר על ידי המשיבה לצבור ימי חופשה באופן חלקי בלבד, בהתאם לשעות עבודתם בפועל, מבלי לכלול בחישוב את הזכאות בגין "שעות המחלה" (להלן: קבוצה ב'). לטענת המשיבה, כמות ימי החופשה הנצברים בתקופת המחלה של עובדי קבוצה ב' איננה נפגעת, אך ערכם של אותם ימי חופשה פחותה מהרגיל, בהתאם לשעות העבודה המבוצעות בפועל כעובדי " משרה חלקית" במהלך תקופת המחלה החלקית.

9. להשלמת התמונה העובדתית יצוין עוד, כי הצדדים ויתרו על הליך ההוכחות בבית הדין האזורי, וטענו את טענותיהם המשפטיות על סמך כתבי הטענות בלבד. כמו כן, לטענת המשיבה, עובדים שנקלטו בחברה עובר לחתימת ההסכם הקיבוצי מיום 2.12.1999, אין לגביהם מגבלה על היקף צבירת ימי מחלה, ולכן ישנם עובדים שצברו לאורך תקופת עבודתם ימי מחלה בהיקף של מספר שנים. עובדים שנקלטו לאחר חתימת ההסכם הקיבוצי כאמור, הוגבלה צבירת ימי מחלתם ל-90 יום בלבד.

ההליך בבית הדין האזורי

10. בית הדין האזורי דחה את בקשת המערערת, להכיר בימי המחלה המזכים את עובדי המשיבה בדמי מחלה, כמקנים זכות לצבירת ימי חופשה בדומה לימי עבודה בפועל.  
11. בית הדין האזורי קיבל בנושא זה את טענת המשיבה, לפיה עובד הנמצא בחופשת מחלה איננו נחשב כמי ש"עובד בפועל" במהלך תקופה זו לעניין סעיף 3(ב) ל חוק חופשה שנתית, אליו מפנה ההסכם הקיבוצי, ומשכך יש לחשב את זכאותו לימי חופשה תוך התעלמות מימי המחלה. בית הדין האזורי הדגיש, כי אמנם עצם היותו של עובד בחופשת מחלה איננה מנתקת את הקשר המשפטי בינו ובין מעסיקו, אלא שאין לראות בימי חופשת המחלה כ"ימי עבודה בפועל" לעניין חישוב ימי החופשה. בהתאם לנקודת מוצא זו, קבע בית הדין האזורי, כי כאשר עובד עבד בפועל פחות מ-200 ימים במהלך שנת עבודה ( ובמניין אלו לא יבואו ימי מחלה), יהיה העובד זכאי לימי חופשה מופחתים בהתאם לנוסחה הקבועה בסעיף 3(ב)(2) ל חוק חופשה שנתית (לפי היחס שבין מספר ימי העבודה בפועל לבין 200). כמו כן קבע בית הדין האזורי, כי עובד, שמפאת מחלתו עבד ימי עבודה מקוצרים בלבד, יהיה זכאי לצבור בתקופה זו את מלוא ימי החופשה בהתאם לסעיף 3(ב) ל חוק חופשה שנתית, אלא ש ערכם של ימי החופשה שנצברו בתקופה זו, יהיה נמוך יותר בהתאם למספר השעות שעבד בפועל, מבלי לקחת בחשבון את שעות ההיעדרות מפאת מצבו הבריאותי. במילים אחרות, החישוב לגבי ערך יום החופשה במסגרת יום עבודה מקוצר, יעשה כמשרה חלקית על בסיס היקף שעות העבודה המבוצעות בפועל בלבד.
12.  בית הדין האזורי גם קבע, כי סעיף 7 ל חוק דמי מחלה נועד להסדיר רק את מעמדם של דמי המחלה כשכר עבודה לכל דבר ועניין, אך אין ללמוד ממנו כי תקופת ההיעדרות (בשל מחלה) אף היא נחשבת לתקופת עבודה רגילה לכל דבר ועניין, ואין להשליך מנושא אחד לשני. בנוסף קבע בית הדין האזורי, כי סעיף 4 ל חוק חופשה שנתית איננו רלבנטי למקרה הנוכחי, בו מדובר בעובדים שאינם עובדים זמניים בשכר.

הערעור

13. המערערת טענה כי זכותו של עובד, הנעדר מפאת מחלה ממושכת (היעדרות מלאה או חלקית), להמשיך ולצבור ימי חופשה, כפי שהיה צובר אלמלא חלה, הן מבחינת מניין ימי החופשה והן מבחינת ערכם.