פס"ד בעניין יחסי עובד מעביד בין הרבנות לבין השוחטים בישראל

1.                   הרבנות הראשית לישראל, האחראית הבלעדית בישראל לכשרות בשר בקר הנשחט בחו"ל והמיובא לארץ (בהתאם לחוק בשר ומוצריו, התשנ"ד - 1995) מקיימת, מזה שנים רבות, מנגנון של שיבוץ שוחטים, בודקים, מנקרים ומשגיחים בעבודות שחיטת בשר בחו"ל (להלן: "עובדי שח"ל"/"שוחטים"). 

2.                   התובעים, עובדי שח"ל, הגישו תביעה לפסק דין הצהרתי, הקובע כי הרבנות היא מעסיקתם ולצו עשה המחייב את הרבנות לפרסם קריטריונים ברורים בדבר התאמת עובדי שח"ל לתפקידי השחיטה בחו"ל ולשיבוצם בצוותים אצל יבואני הבשר. כן נתבקש צו עשה המחייב את המדינה להתנות את המונופול המוקנה לרבנות הראשית בתחום הכשרות של בשר מיובא בהענקת זכות שווה לעבודה לכל השוחטים, לרבות התובעים.

לחלופין נתבקש פסק דין הצהרתי הקובע כי הרבנות מקיימת לשכת עבודה פרטית ובהתאם - צו המונע ממנה לעסוק בתיווך כוח אדם בחו"ל.

3.                   כן נתבעו סעדים כספיים מהמדינה בגין נזקים שונים אשר נגרמו לחלק מהתובעים, בטענה שהרבנות מתנכלת להם ואינה משבצת אותם לעבודה בתדירות מספקת.

4.                   ביום 16.11.06, לנוכח בקשת הצדדים, ניתנה החלטה בדבר פיצול סעדים, לפיה תוכרע תחילה שאלת זהות המעסיק ויינתן פסק דין בתביעה לצו עשה המחייב את הרבנות לפרסם קריטריונים כאמור ובתביעה לצו עשה המורה למדינה לנקוט באמצעים כדי לסגור את לשכת העבודה הפרטית.

לאחר מכן, ככל שייקבע כי מתקיימים יחסי עובד ומעביד בין התובעים לבין המדינה, יתקיים דיון בסעדים הפרטניים - הכספיים שתבע כל אחד מהתובעים.

5.                   התמונה העובדתית אשר עולה מחומר הראיות הינה כדלקמן :

א.     התובעים הינם שוחטים, בודקים, מנקרים ומשגיחים בעבודת שחיטה בחו"ל (רשימת המוסכמות מיום 4.6.06).

ב.      הנתבעים 3 -14 הינם יבואני בשר.

יבואן המעוניין לייבא בשר לישראל וחפץ בתעודת כשרות לבשר המיובא, חייב לבצע את שחיטת הבשר באמצעות שוחטים המופנים אליו על ידי הרבנות, ועל ידה בלבד.

לפיכך, פונה היבואן לרבנות, נותן לה מידע על המפעל בו יש לבצע את העבודה ועל כמויות הבשר שצריך לשחוט ובהתאם לנתונים אלו משבצת הרבנות צוות שוחטים לכל יבואן (ראו עדותו של היבואן, דוד עזרא, בעמוד 76).

ג.       על המעוניין להתקבל לעבודה כעובד שח"ל לפנות לרבנות הראשית, למלא שאלון (ראו למשל סעיף 3 לתצהירו של מר חיים איטח ונספח ת/1) ולקבל את אישורה של הרבנות להיות המועמד מתאים לתפקיד, עפ"י דרישות הרבנות.

הרבנות מנהלת תיק אישי עבור כל אחד מעובדי שח"ל (רשימת המוסכמות מיום 4.6.06).

ד.      מחלקת הכשרות ברבנות מחליטה על מועדי שליחתם של עובדי שח"ל לחו"ל, על שיבוצם אצל היבואנים השונים ועל חלוקת התפקידים בתוך כל צוות (ראו למשל סעיפים 3.4 לתצהיריהם של מר חיים איטח ושל מר מיכאל בן שימול, ת/2).

הרב עזרא רפול, מנהל תחום כשרות הבשר ברבנות, טען בעדותו, כי " במרבית המקרים היבואן הוא זה שמבקש את השוחטים המסוימים. במיעוט המקרים, אין בקשה מסוימת ואז אני בוחר בעצמי את האנשים המתאימים." (חקירתו הנגדית של הרב רפול בעמוד 58 וכעולה מת/27.23, ת/ 26.114 - ת/26.119).

לעומתו טענו התובעים, כי הרבנות אינה נעתרת תמיד לדרישות היבואנים ומעבר לכך, אוסרת הרבנות על עובדי שח"ל לפנות ישירות ליבואנים ולהציע עצמם לתפקידי שחיטה. לגרסת מר מיכאל בן שימול, כאשר פנה בעבר אל היבואן שמואל לוי, הבהיר לו היבואן, כי שיבוצו אצלו יתאפשר רק לאחר אישורו של הרב עזרא רפול. כאשר פנה לרב רפול בבקשה כי ישבצו לעבודה במפעלו של היבואן שמואל לוי, כך לגרסת מר בן שימול, הודיע לו הרב רפול בצורה נחרצת כי רק הרבנות קובעת את אופן שיבוצו של שוחט זה או אחר (סעיף 3.5 לתצהירו של מר מיכאל בן שימול). גם מר שמעון צוברי סיפר בתצהירו, כי כאשר פנה ליבואנים ישירות, נענה, כי אין אפשרות לקבלו לעבודה ללא אישור הרבנות (סעיף 3.5 לתצהירו).

מר מיכאל בן שימול אף צירף לתצהירו תמליל שיחה שהתקיימה בינו לבין הרב רפול, ממנה עולה, כי הרבנות אינה מאפשרת לעובדי שח"ל להתקשר ישירות עם היבואנים (ת/10 לתצהירו של מר מיכאל בן שימול).

עולה איפוא מהראיות שבפני, כי גם כאשר דורש עובד שח"ל להשתבץ אצל יבואן מסויים או כאשר ליבואן יש העדפה לעובד מסוים, הרי שבסופו של יום, הרבנות היא שקובעת את הרכב צוות השוחטים אצל כל אחד מהיבואנים.

ה.      ב"נהלים לשחיטת חו"ל" אשר כתב הרב רפול (נ/1)מפורטים כללים לגבי אופן פניית היבואנים לרבנות, לגבי הגשת מועמדותו של אדם המעוניין להצטרף לצוותי שחיטה בחו"ל וכן הנחיות כלליות לגבי אופן השיבוץ של השוחטים בצוותי חו"ל.