עיקרו של פסק דין זה בשאלה אם הפסקת עבודתה של התובעת בנתבעת 1, בתוך תקופת 60 הימים שלאחר תום חופשת הלידה שבה שהתה התובעת, מהווה פיטורים או התפטרות. עוד דן פסק הדין בשאלת הזכויות שהתובעת זכאית להן בגין עבודתה וסיומה.
רקע עובדתי
1. הנתבעת 1 היא חברה העוסקת בתחום עבודות המתכת (להלן - "
הנתבעת" או "
החברה"), מפעלה מצוי בעיר אשקלון (להלן - "
המפעל") והנתבעים 2 ו-3 הם בעלי מניותיה. במועדים הרלוונטיים לתביעה זו שימש הנתבע 2 כמנכ"ל החברה (להלן - "
אפרים") ואביו, הנתבע 3, שימש כמנהל מחלקת "רכש ותפעול" בחברה (להלן - "
מרדכי").
2. התובעת החלה את עבודתה בחברה ביום
31.7.06. בעוד שהתובעת טוענת כי התקבלה לעבודה כמנהלת חשבונות וכמזכירה (סעיף 14 לתצהיר התובעת), הנתבעים טוענים כי התובעת התקבלה לעבודה כמזכירה בלבד.
3. בסוף חודש
8/08, בהיות התובעת בחודש החמישי להריונה, העתיקה החברה את מפעלה למבנה המצוי באזור התעשייה הדרומי של אשקלון והגדול בהרבה מהמבנה הקודם. לטענת התובעת, עם מעבר המפעל, נקלטה עובדת חדשה בשם אורנה לוי (להלן - "
אורנה"), התובעת העבירה לה חפיפה בענייני המזכירות, והיא עצמה קיבלה חדר במשרדי ההנהלה ועסקה בהנהלת חשבונות בלבד.
4. ביום
4.2.09 ילדה התובעת בן ויצאה לחופשת לידה. בסמוך למועד זה, ביום
29.1.09, נתקבלה לעבודה הגב' אסנת אלבז (להלן - "
אסנת") אשר החליפה את התובעת. אסנת עסקה בעבודת הנהלת החשבונות של החברה.
5. בעת ששהתה התובעת בחופשת הלידה ועקב העתקת המפעל, בחנה החברה את תפקוד מערכותיה. בבחינה זו היו שותפים רואה החשבון של החברה, יועצה המשפטי וכן יועץ כלכלי וארגוני. לטענת הנתבעת בעקבות בחינה זו הוחלט להרחיב את מחלקת הנהלת החשבונות באופן כזה שנושא הרכש, התחשבנות עם ספקים ותשלומים לספקים, יטופלו על ידי אדם אחד שישמש כאחראי רכש, ויתר הנושאים, לרבות הנהלת חשבונות ומזכירות, יטופלו על ידי אדם נוסף אחד או שניים (כל השינויים האמורים ייקראו להלן - "
הארגון מחדש").
6. ביום
19.5.09, עם תום חופשת הלידה ולאחר ששכרה שירותיה של מטפלת שתשגיח על בנה התינוק, שבה התובעת לעבודתה בחברה. עם שובה יידע אותה אפרים על דבר הארגון מחדש ועל ההחלטה להציבה כאחראית על הרכש (להלן - "
ההחלטה"). התובעת טוענת כי תפקיד זה אויש בעבר על ידי עובד בשם דניאל לוי, אשר פוטר מעבודתו בחברה ביום
8.4.09.
7. התובעת הודיעה לאפרים כי מדובר בשינוי מהותי וחד צדדי ודרשה להשיבה לתפקידה הקודם. לטענת התובעת, בשלב זה אמר לה אפרים כי משרתה אוישה על ידי אסנת, כי אין לו צורך בשתי מנהלות חשבונות וכי היא מפוטרת. לטענת הנתבעים, התובעת החליטה על דעת עצמה לעזוב את מקום העבודה ולא לשוב. מכל מקום, בשעות הצהריים של יום
19.5.09 עזבה התובעת את המפעל.
8. במכתב הנושא את התאריך
24.5.09 כתב אפרים לתובעת, בין היתר, כי:
"
בזמן שהותך בחופשת הלידה נערכו בחברה מספר שינויים במחלקת הנהלת החשבונות. בעת חזרתך הוצע לך להמשיך במחלקת הנהלת החשבונות בתפקיד רכש ולוגיסטיקה. יצוין כי לא היתה כל כוונה לשנות משכרך או בהיקף המשרה. למרבה הצער את השבת בשלילה מוחלטת. הובהר לך היטב כי לאור הליקויים בעבודת הנהלת החשבונות ולאור הרחבת מחלקת הנהלת החשבונות אין אפשרות כי תשמשי מנהלת חשבונות בחברה. למותר לציין כי אין כל קשר מחזרתך מחופשת הלידה לשינוי בתפקידך. שינוי זה נעשה מתוך צרכים פנימיים ניהוליים של החברה והוא נחוץ לחברה לניהולה התקין.
סירובך לחזור לעבודה בתפקיד שאינו שונה בהרבה ממה שביצעת בטרם יצאת לחופשת לידה פוגע בניהול התקין של החברה וגורם לה נזק...
אנו רואים בכך הפרת משמעת חמורה ביותר. עם כל זאת אנו מוכנים לאפשר לך 5 ימי חופש על חשבון החופשה השנתית שלך על מנת לשקול היטב את הנושא.
אם לא תחזרי לעבודתך לאחר החופשה ולתפקיד שהוצע לך כפי שנקבע ע"י ההנהלה אנו נראה בזאת כהתפטרות על כל המשתמע מכך בתאריך 31 מאי 2009 10:00" (נספח ג' לכתב התביעה המתוקן).
לטענת התובעת, במכתב זה חזרו בהם הנתבעים מפיטוריה אולם התכוונו להוסיף ולהעסיקה רק עד תום התקופה שבה אסור להם לפטרה. הנתבעים מצדם טוענים כי משעזבה התובעת את המפעל, הודע לה במכתב זה כי עליה לשוב לעבודה וכי היא נחוצה בחברה. התובעת הגיבה למכתב זה בתשובה מטעם המחלקת המשפטית של ויצ"ו מיום
4.6.09 (להלן - "
מכתב ויצ"ו").
9. במכתב הנושא את התאריך
18.6.09, לאחר חילופי מכתבים בין הצדדים שבהם עמד כל צד על גרסתו - הנתבעים דרשו כי התובעת תשוב ותתייצב לעבודתה בחברה ואילו התובעת עמדה על השבתה לתפקידה הקודם - הודיעה התובעת לנתבעים על חזרתה לעבודה תחת מחאה, בזו הלשון:
"
... מאחר ומצבי הכלכלי אינו מאפשר לי אובדן הכנסה, וניסיונות השכנוע שלי מרוקנות אותי ממעט האנרגיה שיש לי, לא נותר לי אלא להרים ידיים ו
לקבל את התפקיד האחר תחת מחאה, ומבלי לפגוע בזכויות שלי... אני נאלצת לחזור לעבודה לתפקיד לא מקצועי ובעל כורחי, ולא לתפקיד המקורי שלי שצברתי בו ידע ותק ומומחיות. לאור כל האמור... הריני להודיעכם כי בתוך יומיים (להערכתי כבר מחר) אחזור לעבודה
בתקווה לשיבוץ בתפקידי הקודם ואם אין ברירה אז לתפקיד רכש ולוגיסטיקה" (נספח ז' לכתב התביעה המתוקן; ההדגשה שלי - י.א.ש.).
10. ביום
24.6.09 שבה התובעת לעבודה במפעל. לטענתה, עם חזרתה הוצבה לעבודה במחסן לא ממוזג הסמוך לאולם הייצור הרועש, וכעבור כמה שעות, לאחר שנדרשה להנפיק תעודת משלוח ואמרה שאינה יודעת לעשות זאת, הורה לה אפרים לעזוב את מקום העבודה וציין כי יודיע לה החלטתו באשר להמשך העסקתה בחברה. לטענת הנתבעים, התובעת סירבה להנפיק את תעודת המשלוח, שכמוה הפיקה עשרות רבות בטרם יצאה לחופשת הלידה, באומרה כי אין זה מתפקידה, ולאור זאת נאמר לה ללכת וכשתחליט שהיא מוכנה לבצע את המוטל עליה, תוכל לחזור. בין כה ובין כה, ביום
24.6.09 עזבה התובעת את מקום העבודה ולא שבה אליו עוד.
11. ביום
29.6.09 פנתה החברה לממונה על חוק עבודת נשים במשרד התמ"ת (להלן - "
הממונה") בבקשה לקבלת היתר לפיטורי התובעת. ביום
29.7.09 נדחתה בקשת החברה (הפנייה והתשובה צורפו כנספח י"ג לכתב התביעה המתוקן).