פס"ד בנושא חוב כתובה

פתח דבר

1.         פסק הדין שבפני עוסק בסכסוך רב-דורי: יורשי מנוחה מנישואיה הראשונים תבעו את יורשי בעלה המנוח מנישואיו הראשונים לה ל"איזון משאבים וגביית חוב כתובה כחוב העיזבון" ( תמ"ש 6770/08) ואילו יורשי המנוח מנישואיו הראשונים תבעו את יורשי המנוחה בתביעה רכושית אשר - כפי שאראה בהמשך - צומצם היקפה לנושא דירה ספציפית, אשר בהתייחס אליה, טענו התובעים, כי מגיעות להם מחצית הזכויות בה ( תמ"ש 6772/08).

הרקע הדיוני

2.         מלכתחילה ביום 03/02/08 הוגשה התובענה לאיזון משאבים וגביית חוב הכתובה (תמ"ש 6770/08) ע"י המנוחה עצמה, ואולם בין כך ובין כך הודיעוני יורשיה כי המנוחה נפטרה לבית עולמה ביום 18/08/08, וביקשוני בהתאם לתקנות 36-43 לתקס"א התשמ"ד 1984 לקבוע שעילת התביעה לא פגה, וכי עילות התביעה בעינן עומדות. בהחלטתי נעתרתי לבקשה, ולפיכך באו בנעלי המנוחה יורשיה (ראה החלטתי מיום 10/09/08 בבש"א 9591/08 אשר בתיק זה).

3.         התובענה בתמ"ש 6772/08 הוגשה ע"י יורשי המנוח ב-10/03/09 והתנהלה כביכול "במסלול נפרד", ואולם בהמשך הדיונים תיעלו ב"כ הצדדים את הדיון בתובענה אך ורק לנושא הדירה. יצוין כי בהחלטתי מיום 24/05/09 בבש"א 5259/09 בתמ"ש 6772/08, החלטתי שלא לסלק את התובענה על הסף, אך הוריתי כי התביעה תתוקן באופן שייקבע אם היתה בין המנוחים שותפות בנוגע לדירה ורק אם יקבע כי כך היו פני הדברים, ניתן יהיה להגיש תובענה להשבה או לפיצויים וכיו"ב. גם מטעם זה אפוא "צומצמו" המחלוקות שבפני ועומדות הן כעת על תביעת הרכוש בהתייחס לדירה, ותביעת הכתובה.

4.         הדיון בתובענות לא אוחד, ואולם מאחר שהתובענות עוסקות במסכת עובדתית קרובה ודומה, ניתן פסק הדין בשתי התובענות לפי נושאיהן.

5.         חייהם של המנוח והמנוחה שהשתרעו על 30 שנה נגלו לפני טיפין טיפין: אמרתי לעיל שהסכסוך הוא רב-דורי ואכן פגיעותם של ילדי המנוחה מזה, אשר נפגעו מן המנוח בחייו, ופגיעותיו של ילדי המנוח מזה, שנפגע מילדי המנוחה ויחסם אל אביהם המנוח, היתה ברורה וגלויה לעין. ניסיתי ככל יכולתי להביא הצדדים לפשרה אך העליתי חרס בידי, נראה גם היה שחרף היות הצדדים כולם כבר לא צעירים והם וגם הוריהם המנוחים נימנים מן הסתם על "מלח הארץ", ועדיין דמעו עיניהם עת דיברו על העבר ונראה היה שהכעסים והכאבים לא שככו כלל ועיקר. בנסיבות אלה, לא היה מנוס מהכרעה שיפוטית אשר ניתנת בזה בפסק הדין אשר בפני.

התביעה לפסק דין הצהרתי לשותפות בדירה (תמ"ש 6772/08)

תמצית טענות הצדדים

6.         בכתב התביעה המתוקן (הוגש ביום 14/06/09) טענו יורשי המנוח כי המנוח והמנוחה ערכו בעת נישואיהם ביום 09/11/75 הסכם ממון, ובו התחייבו להפרדה רכושית ביניהם. לטענת יורשי המנוח בתביעתם -המנוח והמנוחה הגיעו להסכם נפרד בעל פה באשר לדירה ברחוב ........ (להלן ולעיל "הדירה") "אשר לדירה הוסכם בין הצדדים כי היא תהיה משותפת לשני הצדדים וזאת בשל היותה פרי עבודתו רבת השנים של המנוח והשקעת יכולתו ומשאביו ביצירתה של הדירה, כמפורט להלן וללא קשר להסכם הממון בין הצדדים".

7.         יורשו של המנוח טען כי המנוח הקדיש את מירב זמנו לפרוייקט זה  ו "הוא שאחראי בלעדית להיווצרותו של נכס זה". לטענתם של יורשי המנוח, הוסכם בין המנוח למנוחה כי חלקה של המנוחה בפרוייקט זה הינו משותף למנוח ולמנוחה, בניגוד לשאר רכושם שהיה נפרד.

8.         ליורשו של המנוח טענות קשות באשר להתייחסותם של יורשי המנוחה אל המנוח בערוב ימיו, ובנסיבות אלה, כך נטען כחודשיים לפני מותו, ערך המנוח צוואה בכתב יד שבה פירט המנוח "באופן נוגע ללב את שיקוליו שלא להוריש דבר לנתבעים". עוד נטען בתביעה כי למנוח הגיע פסק דין הצהרתי בדבר זכותו במחצית הדירה וכי זכות זו אינה מבוססת על חוק יחסי ממון אלא "זכויות אלה נובעות מהדין הכללי, לרבות חוק עשיית עושר ולא במשפט, חוק המקרקעין, חוק המיטלטלין, חוק המתנה, חוק החוזים וכל דין רלבנטי אחר". לפיכך התבקשתי ליתן פסק דין הצהרתי כי הזכויות בדירה היו שייכות למנוח ולמנוחה בחלקים שווים.

9.         מנגד נטען ע"י יורשי המנוחה כי התביעה הינה תביעת סרק המוגשת ללא כל הצדק משפטי. לטענת יורשי המנוחה, התביעה בתיק זה "נועדה ליישב את החשבון עם הנתבעים על הגשת תביעה בשם המנוחה לאיזון משאבים ולתשלום כתובתה".

10.        לטענת יורשי המנוחה כל פעולותיו של המנוח נעשו כמתנדב עבור אשתו המנוחה. לטענתם של יורשי המנוחה, המנוח לא יזם את עסקת המקרקעין אלא חברו אליה כל השותפים שהיו בעלי הזכויות במקרקעין, וכי עד לאותה עת הושכר הבניין בדיירות מוגנת לעיריית תל אביב. כאשר החליטו בעלי הזכויות בבניין לשפץ אותו, הם עשו כן בשיתוף ביניהם והכספים ששימשו לשיפוץ בחלקה של המנוחה, היו כספים שלה בלבד, בלא שהמנוח השתתף בעלות השיפוץ.

11.        עוד טענו יורשי המנוחה כי אין כל יסוד לטענות יורשי המנוח ל"החרגת" הדירה מהסכם הממון. כאשר נישאו הצדדים היו למנוחה זכויות בדירת המגורים בבניין ברחוב ... בת"א, זכויות אשר קיבלה בירושה מאביה ועל פי הסכם הממון שבין הצדדים, זכויות שהיו לכל אחד מהצדדים על פירותיהם היו בהפרדת רכוש ביניהם. הנתבעים הוסיפו וטענו כי העברת הזכויות בדירה אליהם נעשתה בשעתה, בידיעת המנוח וכספי השכירות הועברו לידי אימם. הנתבעים הכחישו את טענות התובעים באשר ליחסם הנטען כלפי המנוח.

12.        הנה כי כן סקרתי בתמצית את טענות הצדדים ואבדוק עד כמה התשתית הראייתית שהונחה בפני עלתה בקנה אחד עם טענות אלה.

דיון