פס"ד בטענת התיישנות תביעת יורשי מנוח כנגד בת זוגו מכח הלכת השיתוף

רקע

1.         עניינה של החלטה זו טענת הנתבעת ( להלן: "המבקשת" ) להתיישנות חלק מהתביעה הכספית בגין דמי שימוש ( תמ"ש 1977-11-12 ) ולהתיישנות התביעה הרכושית- הצהרתית  (תמ"ש 30164-10-12 ) שהגישו התובעים ( להלן: "המשיבים" ) כנגדה. 

2.         המשיבים הם בניו ויורשיו של המנוח ג.מ. ז"ל ( להן: "המנוח" ), אשר הלך לעולמו ביום 6/7/05.

ביום 18/7/05 הגישה המבקשת בתמ"ש 560/05 תביעה כנגד המשיבים, בה טענה כי היא והמנוח היו בגדר בני זוג ידועים בציבור,  ועתרה מכוח הלכת השיתוף, להצהיר על בעלותה במחצית הזכויות בארבע הדירות הרשומות על שם המנוח (דירה ב-א' ושלוש דירות ב-ת ).

בפסק הדין שניתן באותה תביעה, מיום 20/7/12, נקבע, כי המבקשת והמנוח התגוררו יחד וניהלו אורח חיים תקין של בני זוג, עבדו ותרמו כל אחד לתא המשפחתי במהלך כ- 16 שנים, וכי בהתאם לנסיבות שהוכחו, קמה חזקת השיתוף ביחס לרכוש שנצבר במהלך החיים המשותפים.

3.         ביום 18/10/12 הגישו המשיבים תביעה לפסק דין הצהרתי, לפיו עיזבון המנוח זכאי למחצית הרכוש ו/או הנכסים ו/או הזכויות הרשומים על שם הנתבעת ו/או אלה שהיו רשומים על שמה ערב פטירת המנוח, לרבות כספים ו/או זכויות של הנתבעת המוחזקים בבנקים.

התביעה מתייחסת, בין היתר, לדירת מגורים ברח'-----------, שנרכשה ביום 8/4/90 ונרשמה על שם המבקשת לבדה ביום ---1995, וכן ליתרות בחשבונות בנקים, כאשר עפ"י הנטען, חלקו של המנוח ביתרות אלה עמד על 1,002,626 ש"ח נכון למועד פטירתו.   

4.         ביום 1/11/12 הגישו המשיבים תביעה נוספת כנגד המבקשת, בגדרה עתרו לחייבה לשלם להם מחצית מדמי השכירות, בגין השכרת אחת הדירות המשותפות ברח' ל' וזאת לתקופה מיום 1/10/05.

בקשר לתביעה זו הוסכם, כי ככל שהתביעה מתייחסת לתקופה שמעבר לשבע שנים טרם הגשתה, קרי לפני ה- 1/11/05, הרי דינה להידחות מחמת התיישנות.

טענות הצדדים לעניין התיישנות התביעה הרכושית

5.         המבקשת טענה, כי המנוח לא תבע אותה בחייו מכוח חזקת השיתוף והדבר מלמד כי הוא ויתר, בעודו בחיים, על זכויותיו מכוח הלכת השיתוף.

עוד טענה, כי עילת התביעה הרכושית נולדה במועד פטירת המנוח, היינו, ב-6/7/05 ותקופת ההתיישנות לתביעה זו עומדת על 7 שנים. לטענתה, גם התביעה, ככל שהיא מתייחסת לדירה, מתיישנת תוך שבע שנים, שכן מדובר בזכויות אובליגטוריות ולא קנייניות. הדבר נלמד גם מהוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג לפיו, בן הזוג זכאי למחצית שווי הנכסים ולא למחצית הנכסים.

נטען גם, כי המשיבים היו מודעים לזכויות הנטענות היום גם בשנת 2005 והדבר עולה מדרישות שונות שהפנו למבקשת .

6.         המשיבים טענו, כי בין הצדדים מתקיימים יחסי שותפות, נאמנות ושליחות הנובעים מהלכת השיתוף ומזכויות המנוח כשותף ברכוש שנצבר במהלך החיים המשותפים ומפירותיו. המבקשת התכחשה בעבר לזכויות המנוח בדירת בלפור כמפורט בתצהיר עדותה הראשית שנמסר למשיבים ביום 20/3/06, ואילו בדבר הכספים המוחזקים בבנקים, המבקשת התכחשה לזכויותיו של המנוח בהם לראשונה, בכתב ההגנה לתביעה דנן ביום 25/12/12.

המשיבים טענו, כי בתביעתה בתמ"ש 6560/05 עתרה המבקשת להצהיר עליה כבעלת מחצית הזכויות בכל הרכוש אשר נצבר במהלך החיים המשותפים וטענה לאורך כל ההליך, כי היא והמנוח ניהלו משק בית משותף, וכי הוצאותיהם והכנסותיהם היו משותפות.

בנוסף, המבקשת העלימה עובדות מעיני המשיבים ולא הציגה מידע נכון אודות הרכוש שברשותה, כאשר בתצהיר מיום 16/9/05 טענה, כי אין בבעלותה כספים. לפיכך, מועד ההתיישנות מתחיל מהמועד בו נודע למשיבים על קיומם של הכספים זאת לראשונה עת קבלו לידיהם דפי חשבון מהבנק ביום 15/9/09.

עוד הוסיפו המשיבים, כי אין מקום להעלות את הטענה מקום שהמבקשת הודתה באופן חד משמעי בכל היסודות המקימים את עילת התביעה, יחסי הצדדים כידועים בציבור, ניהול משק בית משותף, מאמצים משותפים ותחולת חזקת השיתוף על הרכוש שנצבר במהלך החיים המשותפים.

בכל הקשור לדירה, הרי מדובר בזכויות במקרקעין מוסדרים ותקופת ההתיישנות בתביעה זו  עומדת על 25 שנים.

דיון והכרעה