פס"ד בבקשה לקיום צוואה ובהתנגדות לקיומה מהטעם שתרגומה למצווה לא צויין במסגרתה

פתח דבר

1.        לפני בקשה לקיום צוואת המנוח _____ ז"ל, שהלך לבית עולמו ביום 3.8.2008 (להלן: " המנוח"), ואשר הוגשה על ידי המבקשת והתנגדות המשיבה לקיומה (ת"ע 1506-12-08 ות"ע 1508-12-08). כמו כן, לפני בקשת המשיבה למתן צו ירושה אחר עיזבון אביה המנוח, והתנגדות המבקשת למתן צו כזה (ת"ע 1501-12-08 ות"ע 1503-12-08).

            לטענת המבקשת, המנוח הותיר אחריו צוואה בעדים מיום 29.3.1999 במסגרתה ציווה את כל עזבונו לטובתה בלבד.

 2.        במסגרת הצוואה התייחס המנוח למבקשת - הנהנית היחידה, כאל בת זוגו וכמי שעימה הוא מתגורר במשך 17 שנים. וכך נכתב בצוואה:  

"הנני מצווה בזאת ל-  ת.ז... עימה אני מתגורר במשך 17 שנים כידועים בציבור".

3.        הצוואה נערכה בשפה העברית במשרדן של עורכות הדין א' ו-ב', ושתיהן חתמו על הצוואה כעדות קיום.

 4.        המשיבה - המתנגדת לקיום הצוואה, הינה בתו היחידה של המנוח. במסגרת כתב התנגדותה המתוקן העלתה מספר טענות כנגד תוקפה של הצוואה ואלה עיקרן:

א)         הצוואה אינה משקפת את רצונו האמיתי של המנוח. הצוואה לא נערכה בשפתו של המנוח, היא השפה הרוסית, וגם לא צוין בה ובאישור עדי הקיום, כי המנוח חתם עליה לאחר שתורגמה לו ולאחר שהבין את תוכנה ואת תוצאותיה;

לטענת המתנגדת, העדר ציון מפורש בצוואה בדבר תרגומה למצווה טרם חתימתו עליה, מלמדת על כך שהמצווה לא הבין את תוכנה;

ב)       המנוח מסר למתנגדת מספר פעמים כי הוא ישאיר לה, לאחר מותו, את כל נכסיו, והיא תהא היורשת היחידה שלו לאחר מותו, וכי כך ציווה במסגרת צוואה שערך.

ג)        אין זה סביר שהמנוח ינחיל את כל עזבונו למבקשת הואיל ובשנת 2005, ולאחר ריבים וסכסוכים רבים, גירש המנוח את המבקשת מביתו ולא חי איתה עוד, ומאז הם היו בקשר טלפוני בלבד ולעיתים רחוקות.

5.         אין חולק שהמנוח לא שלט בשפה העברית, היא לא היתה כלל שגורה בפיו, הוא לא ידע קרוא וכתוב בעברית, אלא ברוסית בלבד.

            המבקשת טוענת, כי הצוואה נערכה על פי רצונו של המנוח והיא כן תורגמה לו לשפה הרוסית על ידי עורכות הדין - עדות הקיום ורק לאחר מכן הוא חתם עליה, אם כי הדבר לא צוין בגדרי הצוואה.

6.         אתמקד במסגרת פסק הדין בטענה המרכזית והיא העדר ציון תרגום במסגרת הצוואה.

המסגרת הנורמטיבית ודרישת התרגום

7.         במקרה דנן עולות שתי שאלות מרכזיות אלה:

א)         האם חוק הירושה מציב דרישה בדבר ציון עובדת תרגום הצוואה לשפתו של המצווה, וכי זו תאושר בתוכן הצוואה?

ב)         ככל שקיימת דרישה כזו, כיצד יש לנהוג בהעדרו של רישום כזה? האם מדובר בפגם מהותי היורד לשורש העניין שאינו ניתן לריפוי באמצעות סעיף 25 לחוק הירושה, התשכ"ה - 1965, או שמא מדובר בפגם הניתן לריפוי, ואם כן - הכיצד?

8.         חוק הירושה מכיר בארבעה סוגי צוואות, ומציב דרישות צורניות פורמאליות לכל סוג צוואה. בעבר, ולפני תיקונו של סעיף 25 לחוק, מטרת הדרישות הפורמאליות היתה לאפשר לבית המשפט להתחקות אחר אמיתותה של הצוואה וגמירות דעתו של המצווה (ראה: שאול שוחט, " פגמים בצוואות " מהדורה שניה, עמ' 70).