פלונית ואח' נ' משרד הפנים ואח'

הרקע לעתירה וטענות הצדדים בתמצית:

לפני עתירה שעניינה בקשת העותרות להורות למשיב לרשום את העותרת 2 כהורה נוסף לעותרת 3, הקטינה, בהתאם לרשום בתעודת לידה של הקטינה, אשר הוצאה במדינת מסצ'וסטס, ארצות הברית. כן התבקשה הנפקת ספחים עדכניים לתעודות הזהות של העותרות 1 ו-2 בהם יופיע הסטטוס שלהן כנשואות והעותרת 3 תופיע כבתן ובשם המשפחה בו היא מופיעה בתעודת הלידה (XXX).

העותרות 1 ו-2 (להלן: "העותרות"), בנות זוג בנות אותו המין, מתגוררות יחד מזה כ-11 שנים ונישאו זו לזו כדין בניו יורק, ארה"ב. הן הביאו לעולם יחד את בתן, העותרת 3 (להלן: "הקטינה"), אשר נולדה במדינת מסצ'וסטס, ארה"ב, כתוצאה מהריון אותו נשאה העותרת 1 ברחמה באמצעות תרומת זרע מבנק הזרע בסיאטל, ארה"ב. העותרות הן אזרחיות ישראליות ובהתבסס על תעודת הנישואין שהונפקה להן עודכן הסטטוס שלהן במרשם האוכלוסין כנשואות זו לזו אך בקשתן לקבל ספח עדכני לתעודת הזהות שלהן סורבה. לאחר לידת הקטינה נרשמו העותרות בארה"ב, שתיהן, כהורות של הקטינה. הקטינה נרשמה תחת שם המשפחה של שתי העותרות ואף הונפקה לה תעודת לידה בה העותרות, שתיהן, רשומות כאימהותיה. ביום 7.12.22 פנו העותרות לקונסוליה הישראלית בבוסטון ארה"ב על מנת לעדכן את הסטטוס שלהן לנשואות וכן לרשום את הקטינה כאזרחית ישראלית. דרישת העותרות לרישום הורותה של העותרת 2 ביחס לקטינה סורבה והיא נרשמה כאשר העותרת 1 נרשמה כהורה יחיד שלה. כן נרשם שם משפחתה של הקטינה כ"XXX" בלבד, שם משפחתה של העותרת 1 בלבד. הודע לעותרות כי הרשויות בארץ מתנות רישום הורותה של העותרת 2 ביחס לקטינה בהצגת "פסק דין הצהרתי של בימ"ש בישראל". גם בקשות העותרות לקבלת ספח עדכני לתעודות הזהות שלהן סורבה. פניה נוספת של העותרות למיצוי הליכים לא טופלה על ידי המשיב לטענתן. על כן, הוגשה העתירה שבנדון.

העותרות טוענות כי המשיב אינו מוסמך לסרב לבצע רישום משמוצגת לו תעודה ציבורית בת תוקף שאינה מגלה טעות עובדתית ברורה על פניה. נטען כי העניינים הנדונים בעתירה זו כבר נדונו והוכרעו על ידי ביהמ"ש העליון ואף יושמו לאחרונה בפסקי דינו של ביהמ"ש המחוזי בתל-אביב, ולכן המשיב מחויב לפעול כפי שנפסק. כן נטען כי העיכוב ברישום הקטינה כבתה של העותרת 2 פוגע באופן ממשי בזכויות הקטינה, כמו גם בזכויות העותרות. עוד נטען כי המשיב אינו מציית לחוק ולהלכה הפסוקה באופן עקבי משך שנים והדבר מחייב סעד רוחבי שיביא למיגור הפגיעה הקשה הנגרמת לנשים להט"ביות על ידי המשיב. נטען כי מדיניות המשיב מפלה, מנוגדת לנהלי המשיב עצמו, פוגעת בטובת הילד ובזכות לשוויון של הוריו ויוצרת פיצול סטטוס קיצוני (כאשר לקטינים שמות שונים בתעודות הזרות ובתעודות הישראליות). נטען כי מדובר בעותרות שהן אזרחיות ישראליות ובקטינה שהוכרה כאזרחית ישראלית ונרשמה ברישום ראשון במרשם. על פי חוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק המרשם"), חובה על פקיד הרישום לרשום את פרטי הקטינה על פי התעודה הציבורית שהוצגה לו. כך גם על פי נוהל רישום לידה בחו"ל של המשיב. הדין המהותי שחל על העותרות הוא הדין של מקום תושבותן במועד שבו נולדה הקטינה, שעל פיו העותרות הן אמהותיה מרגע לידתה ואינן נדרשות להליך משפטי כלשהו לצורך כינון ההורות. על פי הפסיקה, פקיד המרשם אינו יכול להרהר אחר תוקפן המשפטי של תעודות ציבוריות המעידות על פרטי מרשם גם כאשר מדובר בבני זוג בני אותו מין.

המשיב טוען כי על רקע הטיפול בעתירה דנן ובהליכים משפטיים אחרים בעניין זה, התקיימו דיונים בהשתתפות גורמי מדינה בכירים הנוגעים בדבר לצורך גיבוש עמדה סדורה בעניין המסמכים הנדרשים לצורך רישום הורה נוסף לילד שנולד בחו"ל. הדיון בסוגיה הכללית הובא לפני היועצת המשפטית לממשלה, אשר קיימה דיון עם כלל גורמי המדינה הרלבנטיים וביום 29.06.23 ניתנה הכרעת היועצת המשפטית לממשלה, אשר אליה הפנה המשיב בתגובתו. המשיב טוען שהדרך הראויה להסדרת הורות של בן זוג של הורה ביולוגי כהורה נוסף היא בכינון הורות מהותית באמצעות צו הורות פסיקתי. לצד זאת וככל שמבוקשת הורות רישומית בלבד, עמדת המשיב היא כי לא ניתן להסתפק בתעודת הלידה הזרה בלבד לצורך רישום ההורות. תעודת לידה אינה מדברת בעד עצמה. היא עשויה ללמד על הלידה ומועדה או על מצב ההורות ביום הלידה, אך לא בהכרח על מצב ההורות במועד המאוחר למועד הנפקתה. לעתים היא משקפת הורות ביולוגית ולעתים הורות משפטית. לעתים היא ניתנת על סמך פסק דין שניתן במדינה הזרה ולעתים היא ניתנת במסגרת הליך מנהלי שנערך במדינה הזרה. לכן מתעוררות שאלות לגבי המשקל הראייתי שיש לתת לאותן תעודות. לכן מצאה היועצת המשפטית לממשלה כי אין להסתפק קטגורית בתעודת לידה כאסמכתא יחידה לרישום הורות.

לטענת המשיב, במקרה זה בו עסקינן בהליכי הוריה שבוצעו על ידי בנות זוג מחוץ לישראל ובהן מעורב גורם שלישי – בעל הזרע – אין מקום להסתפק בתעודת הלידה בלבד לצורך רישום בת הזוג של האם היולדת כהורה נוסף. לכן בטרם רישום העותרת 2 כהורה רישומי במרשם האוכלוסין על העותרות להמציא אישור כי מדובר בתרומת זרע אנונימית וזאת על מנת לשלול את החשש האפשרי לקיומם של שלושה הורים, מצב שאינו מוכר בדין הישראלי. במקרה זה לא צורף אישור רפואי שיש בו להעיד כי אכן מדובר בתרומת זרע אנונימית ועניין זה טעון הבהרה והשלמה בטרם ניתן יהיה לבצע את הרישום המבוקש של העותרת 2 כהורה רישומי לקטינה. עם המצאת האישור על מקור הזרע מתרומה אנונימית ניתן יהיה לקדם את הרישום המבוקש. באשר לסעד הנפקת ספחים עדכניים לעותרות נטען כי מאחר שהעותרות אינן נמצאות בישראל כנדרש בסעיף 24 לחוק המרשם, הן אינן זכאיות לקבל תעודת זהות וספח. יש באפשרותן לקבל תמציות רישום המשקפות את פרטי הרישום העדכניים לרבות ביחס למצבן האישי. כמו כן, טוען המשיב כי שיקולי טובת הילד מקימים חשיבות לפעול גם לכינון הורות מהותית בדרך של נקיטת הליך לקבלת צו אימוץ או צו הורות פסיקתי של העותרת 2 ביחס לקטינה, ככל שהעותרות ישובו להתגורר בישראל. באשר להיבט הרישומי בו מתמקדת העתירה, בכפוף להמצאת אישור כי מקור הזרע ממנו נולדה הקטינה הינו מתורם אנונימי הרישום יבוצע וההליך יתייתר.

העותרות טוענות במענה לתגובת המשיב כי דרישת המשיב שהעותרות ימציאו אישור על מקור זרע אנונימי הינה מנוגדת לדין ולפסיקה. נטען כי לא מבקשים אישור כזה מאנשים שאינם להט"בים. כאשר מוצגת לפקיד הרישום תעודה ציבורית, הוא חייב לבצע רישום לפי התעודה הציבורית. אין לו סמכות לדרוש מסמכים נוספים אלא אם הוא סבור שמדובר בתעודה מזויפת או כאשר אדם מבקש לרשום לפי הצהרה.

דיון והכרעה:

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת המסמכים שהוצגו לעיוני, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את העתירה במובן זה שפקיד הרישום ירשום את הפרטים במרשם האוכלוסין בהתאם לתעודה הציבורית שהוצגה על ידי העותרות, שלפיה שתי העותרות הן הורי הקטינה והקטינה נושאת את שם משפחתן של שתי העותרות. בכל הנוגע לקבלת ספחים לתעודות הזהות העתירה נדחית וכפי שציין המשיב, מאחר שהעותרות אינן נמצאות בישראל כנדרש בסעיף 24 לחוק המרשם, הן אינן זכאיות לקבל תעודת זהות וספח, אך המשיב ינפיק לעותרות תמציות רישום המשקפות את פרטי הרישום העדכניים, כפי שיירשמו כאמור לעיל בהתאם לתעודה הציבורית. ככל שיגיעו לישראל יוכלו לקבל גם את תעודת הזהות והספח.

כפי שנקבע לאחרונה במסגרת עע"מ 7368/22 משרד הפנים נ' עדי בריל (07.03.2023), חוק המרשם מסדיר את רישומם של פרטים שונים ביחס לתושבי ישראל. בסעיף 2 לחוק המרשם קבועה רשימת פרטי המידע שירשמו בנוגע לתושב. פרטים אלה כוללים, בין היתר, את שמו של התושב, שמות הוריו, מינו, דתו ושמות ילדיו. סעיף 3 לחוק קובע כי לרישום פרט במרשם יש ערך ראייתי, בהיותו ראיה לכאורה לנכונותו, אך זאת רק ביחס לחלק מפרטי הרישום, בהיותם עניינים עובדתיים הניתנים להוכחה בנקל (כגון שם משפחה ושם פרטי; שמות ההורים; תאריך הלידה ומקומה; המין; שמות הילדים, תאריכי לידתם ומינם). בהתאם לסעיף 19ב' לחוק המרשם, פרט רישום של תושב שנרשם לראשונה יירשם על פי תעודה ציבורית שהוצגה לפקיד הרישום, ובאין תעודה כזאת – על פי הודעה שנמסרה לפי הסעיפים 5 עד 14. סמכות פקיד הרישום לשנות רישום ראשוני על פי תעודה ציבורית קבועה בסעיף 19ג' לחוק המרשם והשינוי בפרט הרישום של תושב נעשה בהתאם למסמך שנמסר לפי סעיפים 15 או 16 לחוק או על פי הודעה לפי סעיף 17 שהציגו יחד אתה תעודה ציבורית המעידה על השינוי. עם זאת, הגשת ההודעה והתעודה הציבורית אינן מחייבות כי פקיד הרישום ישנה מידית את פריט הרישום המבוקש ובהקשר זה נותן החוק בידי פקיד הרישום סמכות לברר את מהימנות המסמכים. שאלה היקף שיקול דעתו של פקיד הרישום בהקשר זה הוכרעה בפסיקה [עע"מ 7368/22 הנ"ל].