פלונית ואח' נ' לנ-אל

עניינו של פסק הדין שבפניי הינו בעתירת התובעת 1 לפיצוי בגין נזקי גוף נטענים שנגרמו לה בעקבות הטרדה מינית שחוותה מצד הנתבע ובתביעת המל"ל לשיבוב בגין גמלאות המשולמות לתובעת 1.

• רקע כללי ותמצית טענות הצדדים בכתבי טענותיהם:

1. התובעת, ילידת X.X.1966, עבדה בזמנים הרלוונטיים לתביעה כמעסה בספא של מלון "A " בM. ביום 30/5/13 הגיע הנתבע לחדר הטיפולים של המלון ועל פי סידור העבודה נקבע כי הטיפול בו יוענק על ידי התובעת. במהלך העיסוי פנה הנתבע אל התובעת ואמר לה "את רוצה 500 ₪, אני מוריד את התחתונים ואני אתן לך 500 ₪", ובהמשך הוריד הנתבע את תחתוניו ואמר לתובעת "את רוצה 500 ₪, תשתחררי". בהמשך להבעת חוסר הסכמה מצד התובעת ואמירתה לנתבע כי לא תוכל להמשיך בטיפול, נגע הנתבע בתגובה בידה של התובעת ואמר לה "אני צוחק", פתח את רגליו, הניח את ידו על איבר מינו ואמר לה "לא הרגשתי פה כלום..". כתוצאה ממעשיו יצאה התובעת נסערת מחדר הטיפולים.

2. בהמשך לחקירה משטרתית שנפתחה בעקבות תלונתה של התובעת, הוגש כנגד הנתבע כתב אישום (ת"פ 15782-09-13) אשר ייחס לו בגין האירוע עבירה של הטרדה מינית לפי סעיף 5(א) בנסיבות המנויות בסעיפים 3(א)(1) + 3(א)(5) לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998 (להלן: החוק למניעת הטרדה מינית). במסגרת הסדר טיעון הורשע הנתבע על-פי הודאתו ביום 13/1/14 בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום. דינו של הנתבע נגזר ביום 19/5/14 ובמסגרתו הושת עליו, עונש מאסר מותנה, עבודות של"צ בהיקף של 120 שעות וכן פיצוי לתובעת בסך 15,000 ₪.

3. התאונה הוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה ובגינה נקבעה לתובעת נכות צמיתה (החל מיום 1/10/15) בשיעור 75% (לאחר הפעלת תקנה 15).

4. במסגרת תביעתה דנן, טענה התובעת כי בעקבות אירוע ההטרדה שחוותה מצד הנתבע, היא החלה לסבול ממצב רוח ירוד, חרדות וקושי לתפקד בחיי היום יום. בעקבות אירועים אלה, פנתה התובעת לטיפול פסיכיאטרי ובתוך כך נזקקה לנטילת תרופות פסיכיאטריות אשר מינונן הוגבר לאחר שהתובעת אובחנה כסובלת מהפרעה פוסט טראומטית קשה, והיא אף נזקקה למספר אשפוזים פסיכיאטריים.

5. התובעת צירפה לכתב תביעתה חוות דעת מטעם מומחית מטעמה בתחום הנפשי, ד"ר טניה אברט שנערכה ביום 10/6/14. המומחית מטעם התובעת, סקרה בחוות דעתה, בין היתר, את הרקע המשפחתי של התובעת והשתלשלות האירועים הקשורים להטרדה שעברה מצד הנתבע ובכלל זה את ההשתלשלות של מכלול הטיפול שניתן לה בתחום הנפשי. תחת פרק הדיון והמסקנות, ציינה המומחית כי מאז האירוע נשוא התביעה, התובעת מדווחת על תסמינים בעלי נופך בתר-חבלתי וכן תסמינים בעלי נופך דכאוני. כן, ציינה המומחית כי מהבדיקה שערכה והחומר שעמד בפניה, עולה כי נגרם לתובעת נזק נפשי/רגשי הפוגם בחייה במישור הבינאישי והתפקודי וקיימת מצוקה ופגימה ניכרת באיכות חייה. מומחית התובעת אבחנה כי קיימת אצל התובעת הפרעה נפשית המתאימה להגדרה של הפרעה בתר חבלתית וכן הפרעה דיכאונית בדרגת חומרה קשה. המומחית מצאה להעמיד את נכותה הנפשית של התובעת בשיעור 50% (לפי סעיף 34(ב)-5 לתקנות המל"ל וזאת מיום התאונה ולמשך שנה וחצי. בתום פרק הזמן האמור, המליצה המומחית על בדיקתה של התובעת בשנית על מנת לעמוד על נכותה הצמיתה.

6. חוות הדעת המשלימה מאת המומחית מטעם התובעת נערכה ביום 3/12/15 במסגרתה התייחסה, בין היתר, להתפתחויות שונות שחלו מאז בדיקתה האחרונה של התובעת. מומחית התובעת שבה וחזרה על כך שקיימת אצל התובעת הפרעה נפשית המתאימה להגדרה של הפרעה בתר חבלתית וכן הפרעה דכאונית בדרגת חומרה קשה. המומחית מצאה להעמיד את נכותה הנפשית הצמיתה של התובעת בשיעור 75% (לפי סעיף 34(ב) בין 6ל-7 לתקנות המל"ל). כן, ציינה כי לאור חלוף הזמן הניכר מאז האירוע וחוסר התגובה לטיפול התרופתי והתדרדרות במצבה הנפשי – לא צפויה הטבה במצבה של התובעת.

7. במסגרת טענות ההגנה של הנתבע כפי שמצאו ביטוין בכתב הגנתו נטען, בין היתר, כי התובעת סומכת את ידיה על הליך פלילי שלא התנהל כלל, כי אם הסתיים בעסקת טיעון כאשר התובעת לא נחקרה בפני בית המשפט והאמת טרם יצאה לאור. למרות האמור, התובעת אינה בוחלת באמצעים טוענת טענות שאינן אמת, כשהכל במטרה לדחוק בנתבע לשלם לה כספים. לטענת הנתבע, אילו ידע כי הוא צפוי להיתבע על כך שהסכים לעסקת הטיעון (מתוך מטרה לחסוך לעצמו וליתר הצדדים זמן יקר ועוגמת נפש) הוא היה מנהל את ההליך הפלילי עד תום. לגופו של האירוע, הכחיש הנתבע כי הטריד את התובעת, ובתוך כך טען כי התובעת טוענת לגרסאות עובדתיות שונות וסותרות הזמנים שונים, דבר המעיד על התנהגותה. כן, טען הנתבע כי ככל שהתובעת נפגעה באירוע, הפגיעה הייתה בצורה קלה ביותר, ואין כל קשר סיבתי בין האירוע למצבה הנפשי הנטען והטיפולים שהיא נזקקת להם.