פלוני נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ

לפני תביעה של עזבון לפיצוי בשל תאונת דרכים בה נהרגה המנוחה ר. ד. ז"ל (להלן: "ר."). התאונה ארעה ביום 13.1.19 כשבועיים לאחר חתונתה של ר. בת ה-25. באותו מועד, ר. נסעה עם בעלה הטרי, ממקום עבודתה למקום מגוריהם, ורכבם שבוטח בחברת שומרה, היה מעורב בתאונה קטלנית. ר. נהרגה במקום, ובעלה נפצע קשה ומת מפצעיו כעבור כחודשיים.

בטרם אפנה לדון בטענות המשפטיות, אחזור ואביא את השתתפותי הכנה בצערן העמוק והקשה של המשפחות. ברור לי כי כל סכום שיפסק במסגרת הליך זה לא יהיה בו כדי להפחית ולא במעט מהכאב והסבל.

כדי לא להעמיס עוד על רגשותיהם של בני משפחתה של ר., ולאפשר סיום מהיר של הליך זה, שבוודאי גורם אף הוא לעוגמת נפש קשה, הצעתי לצדדים כי לא ינוהלו הוכחות בתיק והוא ינוהל על דרך הסיכומים בכתב. הצדדים הסכימו להצעה זו.

מבחינה משפטית הצדדים חלוקים ביניהם בשתי שאלות מרכזיות: הראשונה - לפי איזה בסיס שכר יחושב הפיצוי המגיע לעיזבון בגין אובדן השכר בשנים האבודות, השנייה – מהו סכום הפיצוי המגיע לעזבון בגין הוצאות קבורה, לוויה ושבעה, וזאת בשים לב לכך שר. נקברה ליד אמה ז"ל בהר הזיתים ועלות חלקת הקבר עמדה על 85,000 ₪.

טענות הצדדים:

הטענות בנוגע לבסיס השכר ואובדן כושר השתכרות בשנים האבודות :

1.אין חולק כי בטרם נהרגה הספיקה ר. להשלים לימודי חינוך והוראה וסיימה אותם בהצטיינות יתרה. ר. הייתה בתחילת דרכה כמורה וכשנהרגה הייתה זו השנה הראשונה לעבודתה כמחנכת. ר. חינכה את כיתה ט' באולפנת צביה במעלה אדומים. קודם לכן עבדה ר. כמורה ממלאת מקום במשך כשנה.

2.התובעים טוענים שר. ז"ל הייתה מוכשרת ומצטיינת באופן מיוחד ולכן יש להניח שלוּ נותרה בחיים הייתה משתכרת שכר גבוה באופן מיוחד – פי שלושה מהשכר הממוצע במשק.

בבסיס טענה זו עומדת ההנחה שר. ז"ל הייתה צפויה למצות את מלוא אפשרויות התעסוקה בתחום ההוראה, לרבות עבודה בחופשות של משרד החינוך, קידום מהיר בדירוג השכר, ניצול גמולי השתלמות, לימודי תואר שני ועוד.

3.לשם ביסוס הטענה הפנו התובעים לנתונים שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בנוגע לשכרם של מורים בישראל וכן הוצג תלוש שכר של קרובת משפחה של ר. ז"ל המועסקת כמורה בהיקף של 69% משרה ומשתכרת שכר של למעלה מ-17,000 ₪ בחודש.

כמו כן הפנו התובעים לכתבות העוסקות בשכרם של מורים בישראל ומצביעות לכאורה על שכר גבוה במיוחד הנמצא במגמת עליה מתמדת.

התובעים טוענים שיש ללמוד מראיות אלה הן על המגמה עצמה של עליה בשכרם של המורים והן על פוטנציאל ההשתכרות שהיה צפוי לר. ז"ל כאשר בהתחשב בנתוניה האישיים יש להניח ששכרה היה גבוה מהממוצע.

4.לאור כל זאת נתבע פיצוי בסך כ-2,200,000 ₪ בגין אובדן כושר השתכרות בשנים האבודות. הפיצוי מבוסס על חישוב של 30% (על-פי הלכת פינץ - ע"א 10990/05 פינץ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ פ''ד סא(1) 325 במקרה של ניזוקים נפטרים) משילוש השכר הממוצע במשק בניכוי מס הכנסה, בהיוון מיום התאונה ועד למועד בו הייתה אמורה ר. ז"ל להגיע לגיל 67.

בנוסף נתבע פיצוי בסך כ-275,000 ₪ בגין אובדן פנסיה בשנים האבודות (12.5% מאובדן כושר ההשתכרות כאמור לעיל).

הטענות בנוגע להוצאות הקבורה והאבלות והוצאות נלוות

5.רכישת חלקת הקבר בהר הזיתים – התובעים טוענים שהוצאה זו הוכחה בראיות של ממש ואין מדובר בהערכה או אומדן. אין חולק כי התובעים הציגו קבלה על-סך 85,000 ₪ ששולמו לחברה קדישא עבור חלקת הקבר.