פלוני נ' מדינת ישראל ואח'

1. בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת על המבקש בגזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ט' חיימוביץ) בת"פ 34796-01-16 מיום 19.11.2017, וזאת עד להכרעה בערעור.

2. המבקש הורשע, על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירת סחיטה בכוח, לפי סעיף 427(א) סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ובעבירת החזקת נשק, לפי סעיף 144(א) רישא לחוק העונשין.

3. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, המבקש היה שותף למעשה מתוכנן שבמסגרתו עברו שני המתלוננים ואדם נוסף מסכת אלימות ואיומים מצידם של המבקש ושלושה נאשמים נוספים, אשר במהלכה אף נדרשו לשלם סך של 450 אלף ש"ח כל אחד. כמו כן הודה המבקש בעובדותיו של אישום נוסף, שלפיו החזיק ברשותו אקדח שאותו מצא בקיוסק שבבעלותו במשך מספר שנים, ואף העבירו בהמשך לרשות חתנו.

4. בגין ביצוע עבירות אלו, הושתו על המבקש 18 חודשי מאסר בפועל, בניכוי תקופת מעצרו שבין יום 6.1.2016 ליום 14.2.2016. מאחר שהודיע בא כוח המבקש במעמד גזר הדין על רצונו להגיש ערעור, הורה בית המשפט קמא כי המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 2.1.2018. כמו כן הוטלו על המבקש עונש מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננים, אשר אינם מעניינה של בקשה זו.

5. המבקש הגיש לבית משפט זה ערעור על גזר דינו, ובצדו הבקשה דנן לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל עליו. המבקש סבור כי היענות לבקשתו חיונית על מנת שלא לרוקן מתוכן את ערעורו ולגרום לו נזק בלתי הפיך. זאת, לנוכח תקופת המאסר בפועל אשר נותרה לו לריצוי, שמשכה עומד על כ-16 וחצי חודשי מאסר; וכן בשים לב לכך שכתב האישום מונה חמישה נאשמים, ולפיכך ייתכן לשיטתו כי יוגשו ערעורים נוספים שיידרש לאחדם עם ערעורו שלו.

           עוד עומד המבקש על כך שלאורך ההליך המשפטי שנוהל בעניינו היה משוחרר ממעצר, בכפוף לתנאים מגבילים אשר רוככו בהדרגה. המבקש מדגיש כי במשך תקופה זו, המצטרפת כמעט לכדי שנתיים, הקפיד להתייצב לכל הדיונים ולא נרשמה לחובתו כל הפרה של תנאי השחרור. לשיטת המבקש, אין לזקוף לחובתו את עברו הפלילי, שכן עבר זה מסתכם בשתי הרשעות בגין עבירות שנעברו בשנת 2012 לכל המאוחר, ואשר בגינן לא נדרש לרצות עונש מאסר בפועל.

           אשר לסיכויי הערעור, סבור המבקש כי אלה אינם קלושים, וכי עומדות לו טענות כבדות משקל כלפי סטיית עונשו לחומרה ממדיניות הענישה הנוהגת, בהינתן חלקו המוגבל במעשי האלימות; וביחס להיעדר אחידות בין עונשו לבין עונשו של נאשם 1, שעליו הוטל עונש קל משלו בשל חתימתו על הסכם עד מדינה, חרף חלקו המשמעותי במעשים.

6. המשיבה מתנגדת לבקשה. לשיטתה, בגזר דינו של בית המשפט קמא ניתן משקל הולם לנסיבותיו המקלות של המבקש, ולאורן נגזר עליו עונש המצוי בתחתית מתחם הענישה שנקבע. המשיבה גורסת כי סיכוייו של הערעור להתייתר אילו תידחה הבקשה נמוכים. זאת, לנוכח מדיניות הענישה הנוהגת בגין מעשי האלימות שלהם היה שותף המבקש; עברו הפלילי של המבקש, שבגינו הוטל עליו עונש מאסר בעבודות שירות; מדרג הענישה המבוסס שערך בית המשפט קמא בין הנאשמים, וכן התייחסותו המנומקת לנסיבותיו הייחודיות של נאשם 1; והתרשמות שירות המבחן כי המבקש מתקשה ליטול אחריות על מעשיו, כמו גם הימנעותו ממתן המלצה טיפולית בעניינו.