פלוני נ' כונס נכסים רשמי מחוז חיפה והצפון ואח'

 ובעניין מיטב דש גמל ופנסיה בע"מ ("המחזיקה")

החלטה

בפני בקשה מיום 11.7.21 מטעם המחזיקה, למתן הוראות לעניין מימוש כספים פיננסים הצבורים על שם החייב אצלה, לטענתה מדובר בכספים מוגנים המיועדים לקצבה, שטרם הגיע מועד פרעונם.

מבוא

1. ביום 21.06.21 נחתמה פסיקתא לבקשת הנאמן שביקש מימוש הכספים הצבורים בקופות הרשומות על שם החייב בינהן "מיטב דש גמל ופנסיה בע"מ" (להלן: "המחזיקה").

2. הנאמן ציין כי אומנם מדובר בכספים מוגנים, אך בשים לב לגילו של החייב אשר עבר את גיל 60, זכויותיו הכספיות אינן מוגנות עוד מכוח הוראות סעיף 85(1א) לפקודה, ועל כן יש ליתן צו למימוש שיחול על כל סוגי הפוליסות/ הקרנות/ קופות/ חשבונות שבבעלות החייב, לרבות כאלו שס' 85(1א) לפקודה, חל עליהן בעבר.

טענות המחזיקה

3. בתגובה שהגישה המחזיקה ביום 11.07.21 , ציינה כי על שם החייב צבורה קרן פנסיה על סך 19,018.15 ₪, מתוכה צבורים יתרת כספי פיצויים בסך 5,944.18 ₪. לטענתה מלוא הכספים הינם כספים המיועדים למטרת קצבה שטרם הגיע המועד לתשלומם כקצבה ועל כן יש לראותם כ "כספים מוגנים".

4. המחזיקה מפנה לס' 228 לחוק חדלות פרעון שקובע כי "משיכת כספים המגיעים לחייב שהוא יחיד מקופת גמל כהגדרתה בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) התשס"ה- 2005, טעונה אישור של בית המשפט. בית המשפט רשאי להורות על משיכת הכספים האמורים, כולם או חלקם, למעט כספים המיועדים למטרת קצבה שטרם הגיע המועד לתשלומם כקצבה". כלומר לטענתה, לפי סעיף זה אין אפשרות לממש כספים המיועדים לקצבה, טרם הזמן. בנוסף, מתייחסת המחזיקה לסעיף 85 (1א) לפקודה, אשר קובע כי "... ובלבד שאם כספי קופת הגמל הינם למטרת קצבה, וטרם הגיע המועד לתשלומם כקצבה, לא יורה בית המשפט על העברתם לנאמן".

לטענת המחזיקה המחוקק קבע כי כספים המיועדים למטרת קצבה לא יוקנו לנאמן גם במידה שבית המשפט יורה על העברתם כיוון שהינם "כספים מוגנים". לדבריה, בית המשפט העליון עמד אף הוא על מעמדם המיוחד של כספים המיועדים לקצבה. (ראו: ע"א 5033/18 קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים א.ש. בע"מ נ' רון לוי (2.2.20) (להלן: עניין לוי)).

5. ביום 2.12.21 הגישה המחזיקה תגובה נוספת מטעמה לפיה על מנת שתקום לעמית זכאות לקבלת קצבת זקנה, לא די בכך שהוא הגיע לגיל הזכאות המינימלי אלא שצריך להתקיים תנאי הזכאות לקצבה על פי ס' 42 לתקנון " עמית זכאי לקבלת קצבת זקנה החל מגיל הזכאות המינימלאלי לקצבת זקנה או ממועד מאוחר יותר, בהתאם לבחירתו". דהיינו, שהעמית לא בחר מועד מאוחר יותר לקבלת הקצבה.

6. בתגובת המחזיקה לפי בירור שערכה לעניין העמית- החייב, מעלה כי החייב בחר בגיל הזכאות של 67 ולא גיל הזכאות המינימלי. כלומר, בניגוד לטענות הנאמן ובשים לב שהחייב בן 65, טרם הגיע מועד תשלום הכספים הצבורים ע"ש החייב בקרן הפנסיה המנוהלת ע"י המחזיקה כקצבה כקבוע בסייפא של ס' 85 (1א) לפקודה. על כן, טענה המחזיקה כי לא זו בלבד שבניגוד לטענותיו של הנאמן, משיכת הכספים שלא בדרך של קצבה הינה זהה בין אם העמית הגיע לגיל 60 (כמו החייב) ובין אם לאו, אלא שבהתאם למועד הזכאות של החייב לקצבת זקנה, מעמד הכספים עומד בעינו והינם בגדר כספים מוגנים. על כן, וככל שבית המשפט יורה על מימושם, יהווה הדבר משיכה שלא כדין אשר על המחזיקה יהא לנכות בגינה מס כדין.

טענות הנאמן

7. הנאמן מבקש לדחות את טענות המחזיקה. לדבריו המדובר במחלוקת בינו לבין המחזיקה ביחס לשאלה האם על הכספים המנוהלים אצלה חלה ההגנה הקבועה בס' 85 (1א) לפקודה, ביחס "למועד לתשלום קצבה", האם משמעותו של סעיף זה מתייחס לגיל הזכאות המינימלי, גיל 60, כטענת הנאמן, או בגיל המאוחר יותר לפי בחירת העמית, במקרה הנ"ל, גיל 67 לגרסת המחזיקה.

8. הנאמן מפנה לס' 2 לפסיקתא שנתחמה ביום 22.06.21 בה צוין כי נוכח שהחייב עבר את גיל 60, זכויותיו אינן מוגנות עוד מכוח ס' 85 (1א) לפקודה. הנאמן סבור כי המחזיקה טועה בתפסיתה ומכיון שהחייב עבר את גיל 60, הגיע המועד לתשלום הכספים כקצבה. ועל כן, ההגנה הקבועה בס' 85(1א) איננה חלה עוד.

9. לטענת הנאמן, תקנון קופת הגמל מיום 1.7.20 (ס' 13) קובע כי עמית שכיר בקופת הגמל יהיה רשאי למשוך כספים מחשבונו בקופת גמל לתגמולים בהגיעו לגיל 60 (ס' 13.1.1 לתקנות קופת הגמל). על כן, בניגוד לנטען מטעם המחזיקה, כיון שהחייב הגיע לגיל 60 התמלא התנאי הקבוע בס' 85 (1א). כלומר, הגיע המועד לתשלומם בקצבה. עוד טען הנאמן כי תקנה 34 (ג) (1) לתקנות מס הכנסה תשכ"ד- 1964, קובעת כי לעמית קמה זכאות לקצבה בהגיעו לגיל 60. על כן, סובר כי הגיל המינימלי לקבלת קצבת זקנה הינו גיל 60.

10. עוד גורס הנאמן כי מכוח ס' 85(2) לפקודה, כאשר מדובר בעמית שהוא פושט רגל, ועל זכויותיו חלים דיני פשיטת הרגל, זכות הבחירה ביחס למימוש הכספים מוקנית אך ורק לנאמן.

11. לעניין מועד תחילת תשלום הקצבה ביחס לזכות הבחירה לעמית- החייב, הנאמן טען כי הרציונל העומד מאחורי בחירה זו הוא שככל שגיל תחילת תשלום הקצבה, גבוה יותר, כך מקדם ההמרה לצורך חישוב הקצבה החודשית נמוך יותר, על כן סכום הקצבה החודשית גבוה יותר, כך שהרציונל הוא להעדיף במקרים מסויימים את דחיית מועד תחילת תשלום הקצבה, ולא להתחיל בהיכרח דווקא בגיל הזכאות המינימלי, שהוא גיל 60.

12. לטענת הנאמן, לא ניתן ליתן להוראות ס' 85(2) לפקודה, פרשנות המאפשרת לחייב לבחור מתי זכותו תהיה לקבל הקצבה, ובכך לבחור מתי תשתכלל סמכות ביהמ"ש לפי ס' 85(1א)לפקודה, להורות על פדיון כספי קופת הגמל לקצבה- פרשנות אשר לטענתו מכפיפה את ביהמ"ש לרצונו של החייב ואשר מאפשרת לחייב להבריח מהישג ידם של נושיו כספים שע"פ דין הגיע מועד תשלומם כקצבה.

13. המועד לתשלום הקצבה כמשמעותו בס' 85 (1א) לפקודה, חל עם הגיעו של החייב לגיל 60. לטענת הנאמן, מכיון שהחייב כיום בן 65, אין כל ביסוס לטענות המחזיקה. לדבריו, גיל הזכאות המינימלי לקבלת קצבת זקנה, מוגדר בס' 1 לתקנון קרן הפנסיה, אשר בו מצויין כי גיל הזכאות המינימלי הוא גיל פרישה מוקדמת כהגדרתו בחוק גיל הפרישה, תשס"ד- 2004, גיל 60.

תגובת הכנ"ר

14. הכנ"ר הצטרף לעמדת הנאמן. בחירת החייב- העמית בגיל 67 בהצטרפות לקרן הפנסיה אצל המחזיקה הינה ביחס למסלול הביטוחי בלבד, הנוגע לגיל תום תקופת הביטוח בהתאם לס' 25 לתקנון המחזיקה, ורלוונטי אך ורק למועד בו פוקעים הכיסויים הביטוחיים החלים על העמית, וכי יש להורות על מימוש הכספים לקופת הנשייה כאמור בהוראות ס' 85 לפקודה.

דיון והכרעה

15. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, עמדת הנאמן והכונ"ר איננה מקובלת עליי. עדיפה בעיניי עמדת המחזיקה.

המחלוקת שנפלה בין הנאמן לבין המחזיקה, הינה ביחס לפרשנותו של ס'85(1א) לפקודה, לעניין כספים המיועדים לקצבה, אשר בית המשפט מנוע מלפסוק לפדיונם טרם הגיע המועד לשחרורם.

המסגרת הנורמטיבית

16. ס' 85 (1א) קובע: "הנאמן לא יפדה כספים המגיעים לחייב מכוח חברותו בקופת גמל כהגדרתה בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה-2005, אלא לאחר שקיבל את אישורו של בית המשפט לכך; בית המשפט רשאי להורות על פדיון הכספים האמורים, כולם או מקצתם, ובלבד שאם כספי קופת הגמל הינם למטרת קצבה, וטרם הגיע המועד לתשלומם כקצבה, לא יורה בית המשפט על העברתם לנאמן";

17. במסגרת פש"ר (ת"א) 2548/99 שמואל צור בתפקידו כנאמן על נכסי החייב יורם וינטראוב נ' יורם וינטראוב (פורסם בנבו)26/01/04 קבעה השופטת אלשיך כי בניגוד לכלל הקובע כי עם הכרזת החייב פושט רגל, נכסיו מוקנים לנאמן (סעיף 42 לפקודה), הרישא לסעיף 85(1א) הדן בסמכותו של הנאמן, קובע כי פדיון קופת גמל דורש את אישורו של ביהמ"ש, כאמור להלן: "הסיפא לסעיף זה, קובע כי ביהמ"ש רשאי עפ"י שיקול דעתו להתיר לפדות את מלוא הסכום או חלקו. עם זאת, ביהמ"ש נעדר סמכות מלהתיר לפדות את קופת הגמל, מקום שמתקיימים שני התנאים המצטברים הבאים:

א.קופת הגמל הנה למטרת קצבה. ב.טרם הגיע מועד התשלום.

3.סעיף זה, שהנו סוציאלי במהותו מהווה חלק ממאגר הוראות נוספות בפקודה (ראה סעיפים 86, 86א), המגבילות או מחריגות נכסים ברי החלוקה, מתוך מטרה להותיר לחייב אמצעי מחייה הוגנים וראויים. ואכן, סעיף 85(1א) מעניק שק"ד לביהמ"ש בהתאם למצבו הכלכלי והסוציאלי של החייב, לקבוע, האם יועברו כספי קופת הגמל או חלק מהם לקופת הנאמן. אולם, ביחס לקופת גמל למטרת קצבה בלבד בשונה מקופת גמל לתגמולים או לפיצויים, נקבע כי אין להקדים את פירעונה וזאת על- מנת שלא להותיר את החייב בפני שוקת שבורה ביום צאתו לגמלאות. קבע המחוקק, לפיכך, כי העברת כספי קופת הגמל למטרת קצבה או חלקם לנאמן תיבחן רק במועד תשלום הגמלה בהתאם למצבו של החייב באותה עת.

זאת יובהר; המחוקק לא קבע כי כספי קופת גמל למטרת קצבה אינם שייכים לקופת הנאמן, כל שנקבע למעשה, הוא דחיית מימוש קופת הגמל עד ליום התשלום וזאת בשונה מקופת גמל שלא למטרת קצבה הניתנת לפדיון מוקדם בכל עת. פרשנות אחרת לפיה, קופת גמל למטרת קצבה אינה חלק מהנכסים ברי החלוקה לעולם, תוביל למצב בו החייב יחזיק בגמלה קצבה "שמנה" אשר תאפשר לו תנאי מחייה של שועי- ארץ, תוך הותרת נושיו מנגד בלא כלום. פרשנות מעין זו, נוגדת את תכליתו של הליך פשיטת הרגל."

18. בית המשפט העליון נדרש לפרשנותו של סעיף 85(1א) לפקודת פשיטת הרגל. בפסק דין שניתן ברע"א 3457/21 איבט עזר נ' אלון קזיוף (1.9.21) (כב' השופט גרוסקופף), נקבע כי :

"בבסיסה של ההוראה הקבועה בסעיף 85(1א) לפקודה עומדת תכלית סוציאלית מובהקת. היא נועדה להקנות הגנות מיוחדות על כספים שחסך החייב בקופת גמל, וזאת מתוך הכרה בכך שכספי החיסכון הפנסיוני נועדו להבטיח רמת קיום מינימלית לפורשים משוק העבודה, ובכללם חייבים בפשיטת רגל (עניין עברון, פסקה 31; עניין קרן מקפת, פסקה 8; ע"א 7114/09 בן עמי נ' רבין, [פורסם בנבו] פסקה 5 (9.5.2012)). לפיכך, בבוא בית המשפט להחליט האם להעביר את כספי הקצבה לקופת פשיטת הרגל, עליו להביא בחשבון את מטרתם "להבטיח את בטחונו הכלכלי של החוסך בתקופות קשות או לאחר פרישתו משוק העבודה" (דברי ההסבר להצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018, ה"ח הממשלה 604, 716), ובהתאם, להתחשב במצבו הכלכלי של החייב ושל התלויים בו בהווה ובעתיד, כמו גם במצבו הבריאותי והמשפחתי. מטבע הדברים, החלטה זו נושאת השלכות מעשיות משמעותיות במיוחד עבור חייב פנסיונר אשר מקורות הכנסותיו הנוספים דלים, ואשר יכולתו להסתייע בקרובי משפחתו מצומצמת. לפיכך, ככלל, כאשר מקורות ההכנסה הנוספים וגורמי התמיכה העומדים לרשותו של החייב עלולים שלא לאפשר קיום בכבוד בשנות זקנתו, ראוי להותיר ברשות החייב כספי פנסיה שהגיע המועד לתשלומם כקצבה בהיקפים בהם עסקינן – מאות אלפי ש"ח בודדים המאפשרים קבלת קצבה של אלפי ש"ח בודדים מדי חודש. רק במקרים יוצאי דופן, כגון כאשר מתקיימות נסיבות חריגות הנוגעות להסתבכותו הכלכלית של החייב או להתנהלותו בהליך פשיטת הרגל, מן הראוי לעשות שימוש בסמכות בית המשפט לפי סעיף 85(1א) לפקודה (וכיום, סעיף 228 לחוק חדלות פירעון), ולהורות על חריגה מכלל זה (השוו: ע"א 6021/06 פיגון נ' כונס הכנסים הרשמי, [פורסם בנבו] פסקאות 22-19 (9.8.2009); ע"א 3376/11 רוזנברג נ' כונס הנכסים הרשמי, [פורסם בנבו] פסקאות י"ד-ט"ו (6.10.2013); ע"א 307/12 בלום נ' כונס הנכסים הרשמי, [פורסם בנבו] פסקה 16 (14.8.2012))."

19. מפסק הדין עולה שמתן הוראה בעניין גורל הכספים שנצברו הוא בשיקול דעתו של בית המשפט, וכי על בית המשפט להפעיל שיקול דעת על פי התכלית של הוראת החוק, לפיה ראוי להותיר ברשות החייב כספי פנסיה שהגיע תשלומם כקצבה למעט במקרים חריגים ויוצאי דופן.

20. לאור האמור לעיל, מאחר ומדובר בכספים פיננסים המיועדים לקצבה, ולאור ההלכה שנקבעה לעיל, לפיה שיקול הדעת המהותי הוא התכלית של הותרת כספי פנסיה בידי החייב, ומאחר ומדובר בסכום נמוך במיוחד, ובהעדר נימוקים חריגים ויוצאי דופן כפי שפורט בפסק הדין לעיל, בהתחשב בעמדת החייב שביקש שהתגמולים ישולמו לו רק בהגיעו לגיל 67, מועד שטרם הגיע, ומאחר שהעניין נתון לשיקול דעתו של בית המשפט, אני סבור שעל כספים אלה חלה ההגנה האמורה בסעיף 85 לפקודה.

העובדה שהגיע מועד תשלום הקצבה כשלעצמה, אין בה כד להכריע בעד הוראה להעברת הכספים האלה לקופת הפש"ר, והתייחסות לכספים אלה ככספים לא מוגנים.

21. לפיכך, אני מורה על ביטול הצו המורה על מימוש הכספים לטובת קופת הפש"ר.

ניתנה היום, י"ז סיוון תשפ"ב, 16 יוני 2022, בהעדר הצדדים.

ביום 25.08.21 הוגשה תגובת הנאמן בה