פלוני נ' דגל מערכות אינסטלציה וכיבוי אש בע"מ ואח'

1. בפני תביעה לפיצויים של נזקי גוף, שנגרמו לתובע, יליד XX/X/1977, בעקבות תאונת עבודה שאירעה ביום 14/7/13, עת נפל בהיותו על סולם (להלן: "התאונה").

התאונה;

2.התובע עובד בשירות נתבעת מס' 1, אשר תחום עיסוקיה, מערכות אינסטלציה ומערכות כיבוי אש ואשר בוטחה בגין אחריות מעביד, על ידי נתבעת מס' 2.

3.על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 14/7/13, במהלך עבודת התובע באתר עבודה בבניין עפיפי, ברחוב הראשי בעיר נצרת, קיבל התובע הוראה לעלות על סולם דו שלבי, העשוי מעץ, באורך של 3 מ', לצרכי התקנת צינור ספרינקלרים ,השוקל כ- 30 ק"ג, הסולם הונח במקום צר בתוך הבניין ובעוד התובע מחזיק בצינור שאורכו כ- 6 מ', לצורך התקנתו, לפתע הסולם התנדנד והתובע אשר עמד על המדרגה השלישית, נפל מגובה.

4.ממקום התאונה הובהל התובע לבית חולים נצרת, שם נבדק, טופל ואובחן כסובל משבר תוך מפרקי של עצם הטיבייה הדיסיטלית.

5.התובע אושפז עד ליום 16/7/13, במהלך האשפוז הוחלט על טיפול שמרני על ידי גבס מעל הברך ושוחרר להמשך טיפול, נטילת תרופות לפי צורך, רגל מורמת והליכה ללא דריכה.

6.מטעם התובע העיד התובע בעצמו ומטעם הנתבעות, העיד מנהל הנתבעת 1, מר עימאד פלוני.

7.אין מחלוקת בין הצדדים, כי התובע נפל מסולם במהלך עבודתו בשירות הנתבעת 1, ביום 14/7/13. המחלוקת בין הצדדים היא מחלוקת מצומצמת של נסיבות הנפילה ולא עצם הנפילה.

8.התובע קיבל הוראה לעלות על סולם, הנתבעת אישרה זאת (ראו סעיף 12 ל-נ/1). גרסתו של התובע, ביחס לנסיבות התאונה, לא נסתרה, לא רק לעצם קרות התאונה אלא גם ביחס למנגנון הנפילה. עדותו של התובע קיבלה חיזוקים מעדות מנהל הנתבעת 1 ומעוגנת במסמכים הרפואיים מיד לאחר התאונה.

9.התובע ציין בעדותו, כי גובה התקרה הוא בין 4.5 עד 5 מ', תשתית הצנרת המותקנת על ידו הינה בגובה של כ- 50 ס"מ מהתקרה, נעזר לצורך ביצוע עבודתו, לעלות על סולם דו שלבי, הסולם התנדנד, ועקב כך נפל מגובה. התובע ציין כי נפל מגובה לפחות של 2.8 מטר מעל הרצפה כאשר היה על המדרגה השלישית. התובע אישר בחקירתו הנגדית( בעמוד 13 שורות 23-30):

"ש.כשהיית על הסולם, היית כל הזמן על אותה מדרגה?

ת.כן, כשהתחלתי להתקין.

ש.איזו מדרגה?

ת.שלישית מלמעלה.

ש.מה הגובה של השלישית מלמעלה.

ת.גובה הסולם 3 מ'.

ש.באיזה גובה היית מהרצפה?

ת.משהו כמו 4 מ'. הסולם 3 מ', תוריד 60 ס"מ, 3 מדרגות. בערך 2.8 מ'. "

10.גרסתו של התובע היא גרסה אמינה בעיני, עולה בקנה אחד עם מארג הראיות שהוצג, קיבל חיזוקים מעדות מנהל הנתבעת 1, אשר אישר, כי הוא נתן הוראה לעלות על הסולם ונתן הוראה להמשיך בביצוע העבודה הקודמת וביקש מהתובע, כלשונו של מנהל הנתבעת: "כאשר עבודה זו כוללת עבודה רגילה של לקיחת מידות וביצוע התקנות" (סעיף 11 ל-נ/1).

11. עדותו של מנהל הנתבעת 1, כוללת סתירות, כאשר בסעיף 12 לתצהיר מאשר, כי הורה לתובע לעלות על הסולם, על מנת לבצע עבודה הכוללת לקיחת מידות והכוללת השלמת עבודה, ובסעיף 13 חוזר בו מנהל הנתבעת מהגרסה של ביצוע התקנות וציין, כי לא ביקש מהתובע להתקין צינור על ידו אלא רק לעלות על הסולם לצורך ביצוע מדידות ולעשות השלמות ביצוע לצינור מתקן.

12.בין גרסת התובע לבין גרסת מנהל הנתבעת, אני מבכר את גרסת התובע, שנראית בעיני קוהרנטית, אחידה, ללא סתירות פנימיות.

13.עדות התובע ביחס למנגנון התאונה הינה עדות יחידה של בעל דין, מאחר ולא היו עדים לתאונה. גרסתו, שהתקין צינור באורך של 6 מ', לא נסתרה, נהפוך הוא, קיבלה חיזוקים מעדותו של מנהל הנתבעת. זו העבודה שבוצעה על ידו ולא יעלה על הדעת, שהתובע נתבקש לבצע רק מדידות, נדרש להשילם את ההתקנה ואשר מנהל הנתבעת אישר בתצהירו, נ/1, שאכן הורה לו על ביצוע התקנות.

14.אין ספק בעיני, כי גרסתו של התובע ביחס למנגנון הנפילה, הינה גרסה מהימנה, אמינה, נתמכת בגרסה שפורטה במסמכים הראשוניים, כגון מסמכים רפואיים, נתמכה על ידי עדות מנהל הנתבעת ואין מקום לקבוע אחרת.

15.עוד עולה מהעדויות שהובאו בפני, כי התובע עבד בגובה לבדו, ללא כל עזרה, כך גם מנהל הנתבעת לא העיד אחרת וגרסתו המפורטת בסעיף 15 ל-נ/1, הוכח שאינה סבירה ואף לא נכונה, שכן מתברר שהיה צורך לעלות על סולם גבוה יותר מזה המצוין על ידו בסעיף 15.

16.משכך, הנני קובע, כי הוכח בפני שהתובע נפל מסולם בעת שהסולם התנדנד מגובה העולה על 2.5 מטר , כאשר התובע עסק בהתקנת צינור לבדו ללא כל עזרה.

האחריות לתאונה;

17.חובתו המושגית של המעביד כלפי העובד היא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה - ע"א 663/88 שיריזיאן נ. לבידי אשקלון בע"מ, פ"ד מ"ז(3) 225. במסגרת חובת הזהירות המושגית של המעביד כלפי עובדו, עליו לדאוג לסביבת עבודה בטוחה, לשיטות עבודה נאותות, להדריך את עובדיו, להזהירם מפני הסיכונים הכרוכים בביצוע עבודתם, ולפקח על נקיטת אמצעי הזהירות הדרושים. על אחריותו של מעביד כלפי עובדו, ראה, בין היתר, ע"א 477/85 בוארון נ. עירית נתניה, פ"ד מב(1) 415; ע"א 1958/97 רפאל בן שטרית נ. רשות הנמלים והרכבות .

18.על חובת זהירות של מעביד כלפי עובד המטפס על סולם ראו: ע"א 320/90 מפעלי לוקי לבניה נ' גוברין (פורסם במאגרים, 18.11.1992); ע"א 8071/95 בן-יאיר נ' לשכת עורכי הדין (פורסם במאגרים, 23.4.1998); ע"א 3600/90 ביטון נ' פי-גלילית מסופי נפט וצינורות בע"מ (פורסם במאגרים, 28.7.1994); ע"א (מחוזי י-ם) 2522/01 שלם נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים, 7.4.2002) .

19. סולם מיטלטל נחשב ככלי עבודה מסוכן, גם כשהסולם עצמו תקין. גם בתי המשפט הדגישו בפסיקתם סכנה זו, המתמקדת בעיקר בכך שהעובד נדרש לבצע עבודה בגובה, כשהוא עומד על גבי סולם, ואין לו נקודת אחיזה כלשהי (ראה ע"א 3843/90 אוחיון נ' מדינת ישראל, שבעקבותיו הלך בית המשפט המחוזי בת"א בע"א 2822/00 רזון נ' חירות בע"מ. בעניין רזון הנ"ל, נדון מקרה בו נפל העובד מן הסולם כאשר תיקן מזגן בגובה של כ- 3 מ' מעל הרצפה, ובית המשפט אמר:

"הסיכון לנפילה מסולם הינו פונקציה של מידת יציבותו בלבד. השטח המצומצם של כל שלב בסולם, מונע מהעומד עליו אפשרות לנוע לצדדיו. לכן, יכולתו לשמור על שווי משקל, מותנית באפשרות שידיו תהיינה נגישות לדבר מה יציב שניתן לאחוז בו. הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שהוא מבצע עבודה בגובה, מהסוג שביצע המערער".

20.המעביד הורה לתובע לטפס ולעמוד על הסולם למרות זאת, בהיותו מודע לסיכון זה, לא סיפקו לתובע אמצעי בטיחות שבכוחם לצמצם את הסיכון לו נחשף בעבודתו. בסעיף ההגדרות (סע' 1) לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודה בגובה), התשס"ז-2007, (להלן: תקנות עבודה בגובה) הוגדרה עבודה בגובה :

"כל עבודה, לרבות גישה למקום עבודה, שבשלה עלול עובד ליפול לעומק העולה על 2 מטרים..",

ואילו מבצע הוגדר בתקנות אלו, בין היתר:

"קבלן לעבודות בגובה...".

היינו, כל קבלן המבצע עבודות בגובה הכרוכות, בין היתר, בביצוע העבודה ממשטח או מתקן שהעובד עלול ליפול לעומק העולה על 2 מטר, מחובתו לקיים אחר הוראות התקנות ולספק לעובדיו את כל אמצעי הבטיחות הקבועים בתקנות אלו.

21. בענייננו, המעביד הפר הוראות רבות שנקבעו בגדרי תקנות אלו. כך למשל, המעביד לא טרח לספק לתובע רתמה, גם לא מערכת לבלימת נפילה, כקבוע בתקנות (תקנה 23 (1-2), תקנה 26(א) ו- ב (9) ותקנה 27 (ב) ). המעביד גם לא סיפק לתובע משטח מיוחד לעמידה על סולם, לא מעקה (תקנה 26 (ב)), או למצער לא הובאה אף ראיה מטעם הנתבעת בהקשר זה, על אף שמנהל הנתבעת העיד ואף לא טרח לציין, כי ביצע הדרכה לגובה.

22.בע"א (מחוזי תל אביב - יפו) 2822/00 רזון בנימין נ' חרות בע"מ ואח' הורחבה תחולת התקנות גם לגובה הנמוך מ 2 מטר הקבועים בתקנה ונקבע כאשר מדובר בגובה נמוך יותר מהרף שנקבע בתקנות העבודה לגובה, ויש סיכון בשל שיטת העבודה כי העובד ייפול ויפגע, הרי יש לנקוט בשיטות עבודה שימנעו זאת ואף באספקת כלים מיוחדים שימנעו את הסכנה.

23.זאת ועוד החובות החקוקות בפקודת הבטיחות בעבודה ובתקנות, נותנות אינדיקציה לרמת ההתנהגות הנדרשת מאדם סביר (ראה, ע"א 145/80 ועקנין נ' מועצה מקומית בית שמש ואח', פ"ד לו(1) 113). עם זאת, האחריות ברשלנות אינה מוטלת בשל עצם הפרת האיסור החקוק אלא לאור שקילת כל נסיבות המקרה וביניהם גם אותה הפרה (ת.א. (מחוז - חיפה) 770/99 מוחמד סלימאן אחמד האדר נ' אבי דדון ואח' , וקיומו של קשר סיבתי בין ההפרה להתרחשות התאונה.

24.הנני מוכן לצורך הדיון כאן, לצאת מההנחה שהסולם היה תקין והרצפה ישרה ולא מחליקה ולא נפלה בה כל פגם. מעסיק אינו יוצא ידי חובה רק על-ידי אספקת ציוד תקין למקום העבודה. עליו גם לפקח באופן יעיל על ביצוע כראוי של כל ההנחיות על-ידי העובדים (ע"א 5425/97 עיריית קריית מוצקין נ' דביר, פ"ד נג(3) 172, 178-177; ע"א 662/89 מ"י נ' קרבון, פ"ד מה(2) 593, 598 מול ב'. לעניין זה ראו גם בהוראות תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים), תשנ"ט1999-, ובעיקר תקנה 3). מכיוון שהמעביד חייב להנחיל לעובדים נוהלי עבודה ברורים לבטיחות ולגהות, אין הוא רשאי להניח כי הללו ינקטו מיוזמתם אמצעים למניעת תאונות: "...מעביד חייב לצפות גם מעשה רשלני של העובד, אפילו כשהוא בא בניגוד לחובות מפורשות, ואף כשהעובד מודע לסכנה שבמעשהו" (ע"א 688/79 יזבק נ' קובטי, פ"ד לו(1) 785, 790 מול ג'-ד').

25. מן הראיות עולה, כי הנתבעת מס' 1 לא נקטה באמצעי הזהירות הנדרשים, גם כאשר מדובר בעובד בעל ניסיון . לא הוכח קיומה של הדרכה, לא הוכח קיומה של שיטת עבודה בטוחה לעבודה בגובה, והוכח כי לא סופקו כלי עזר ואף לא נותר עובד נוסף שיעזור לתובע, יחזיק את הסולם כדי לשמור על יציבות הסולם ויעזור במידת הצורך לתובע ; משכך הינה אחראית לנזקיו של התובע.

הנכות;

26.התובע הגיש חוות דעת מטעמו, של ד"ר פלאח ועל פיה נקבעה לו דרגות נכות בשיעור 10% לפי סעיף 35 (1) (ב) למבחני המל"ל.

27.מומחה הנתבעות, ד"ר קליגמן, קבע שלתובע לא נותרה כל נכות.

28.בית המשפט מינה את ד"ר שטארקר, מנהל המחלקה האורתופדית בבית חולים נהריה, כמומחה מטעם בית המשפט. ד"ר שטארקר בדק את התובע ובממצאי בדיקתו ציין, כי התובע מתהלך ללא צליעה, מסוגל לעמוד על קצות הבהונות ועל העקבים. עוד המשיך וציין המומחה, כי אין לראות נפיחות באזור קרסול וכף רגל שמאל ולא הודגמה רגישות ממוקמת למישוש בקרסול וכף רגל שמאל (ראו עמ' 2 פרק הבדיקה).

29.עוד ציין המומחה, כי קיים דלדול שרירי בשוק שמאל, בשיעור 1 ס"מ והיקף קרסול שמאל זהה לקרסול ימין, ללא הגבלה בתנועות. עוד ציין המומחה בחוות דעתו, כיפוף פלונרטי בקרסול שמאל נמדד בשיעור 35 מעלות לעומת כיפוף פלונרטי מימין בשיעור 45 מעלות וכיפוף גבי בקרסול ימין זהה לכיפוף גבי בקרסול שמאל.

30.המומחה עיין בצילום קרסול שמאל מתאריך 14/7/13 וקבע, כי מדובר בשבר ללא תזוזה המערב טיביה מרוחקת ופטישון פנימי. קו שבר מגיע עד המפרק טיביו-טלרי, אך אין לזהות אי סדירות במשטח המפרקי. המומחה גם ציין, כי בדיקת סי.טי קרסוליים מיום 15/7/13, מראה שבר מסוג פילון טיביה מרוחקת משמאל, ללא תזוזה וללא אי סדירות של המשטח המפרקי ובצילום קרסול מיום 10/10/14, קבע המומחה, כי ניתן לזהות אזור סקלרוטי לאחר השבר בטיביה מרוחקת משמאל, משטח מפרקי שמוט, אין לראות קלוס באזור השבר, שבר התאחה במנח אנטומי.

31.בפרק סיכום ומסקנות מציין המומחה: "בדיקה פיזיקאלי לא הדגימה ממצאים פתולוגיים פרט לדלדול קל מאוד שרירי סובך שמאל בהשוואה לימין הגבלה קלה מאוד בכיפוף פלנטארי בלבד בקרסול שמאל".

32.מומחה בית המשפט ציין, כי אינו מסכים עם חוות דעתו של ד"ר פלאח, מומחה התובע. הממצאים הקליניים שצוינו בחוות דעתו, לא נמצאו על ידי מומחה בית המשפט, ואף קבע, כי אינו מסכים עם פיענוח צילומי רנטגן מתאריך 10/10/14.

33.על אף ממצאי הבדיקה הפיזיקלית שביצע המומחה, סבר המומחה, כי יש מקום להעניק לתובע נכות בשיעור 5% ונימק את קביעתו בסעיף 7 ו- 8 לפרק סיכום וממצאים בקבעו: "בכל מקרה מדובר בשבר משמעותי שכלל משטח המפרקי וסביר להניח שפציעה זאת אמורה להותיר הפרעה תפקודית אשר תואמת תלונותיו של הנבדק. כמו כן לא ניתן לשלול התפתחות שינויים ניווניים במפרק קרסול שמאל בעתיד. 8. הנני בדעה, כי קיימת הפרעה קלה מאוד בתפקוד, אשר תואמת נכות צמיתה בשיעור 5% לפי סעיף מותאם 35. (1) (א-ב) לתקנות המל"ל".

34.ב"כ התובע המלומד חקר את מומחה בית המשפט. ב"כ התובע ביקש לשכנעני כי הנכות הינה בשיעור של 10%. בניגוד לנטען בידי ב"כ המלומד של התובע מומחה בית המשפט לא ביסס את הנכות על שני הממצאים הדלים, בדמות דלדול שרירי שוק שמאל ב- 1 ס"מ וההבדל בכיפוף פלונטרי בקרסול שמאל לעומת כיפוף פלונטרי מימין בהבדל של 10 מעלות. ממצאים דלים אלה, אינם הבסיס היחידי לקביעת הנכות, כפי שפירט אותה המומחה בחוות דעתו.

המומחה מציין בסעיף 7 לחוות דעתו כי שילוב של שני נימוקים עיקריים הביאהו לקביעת הנכות, כאשר ציין, כי מדובר בשבר משמעותי, שהותיר הפרעה קלה וכן הוסיף לה נימוק נוסף בדמות התפתחות שינויים ניווניים במפרק קרסול שמאל בעתיד.

35.המומחה סבר שמדובר בשבר משמעותי והניח שתותיר הפרעה תפקודית ושקלל גם התפתחות שינויים ניווניים במפרק קרסול ובשל כך קבע נכות מותאמת בהתאם לסעיף 31 (1) (א ו-ב) ואין זה נכון שקביעתו של המומחה מבוססת אך ורק על שני הממצאים שמצא ביחס לדילול שרירי שוק שמאל וביחס לכיפוף פלונטרי בקרסול שמאל. סעיף 7 לחוות דעתו מפרט את הנימוקים הכוללים שהביאו את המומחה להעניק את הנכות שקבע בחוות דעתו.

36.המומחה התייחס בחוות דעתו לאפשרות של התפתחות שינויים ניווניים, שקלל זאת בסעיף 7 לחוות דעתו ובמסגרת חקירתו חזר והבהיר בצורה ברורה ונהירה את ממצאי מסקנתו והיטיב לבאר את קביעותיו.

37.המומחה התייחס בצורה ממצה לממצאי הבדיקה ולצילומי ההדמיה, נתן הסברים מפורטים ומשכנעים ואף חזר והבהיר את עמדתו ביחס להתפתחות השינויים הניווניים, שכאמור התייחס אליהם במסגרת חוות דעתו ולא התעלם מהם כלל ועיקר.

38.המומחה הבהיר בחקירתו, כי לא תמיד שינויים ניווניים מחייבים הוספת אחוזי נכות, בתשובותיו לפרוטוקול, בסעיף 4 ש' 5 ו-6:

"ש. את הנכות קבעת על סמך המגבלות שמצאת?

ת. לא רק הנכות, אתקן אותך, לא רק על סמך המגבלות, הנכות על סמך המגבלות אם הייתי הולך לפי המגבלות, הייתי קובע 0% נכות. אבל שקלתי כל הממצאים באופן כולל, כולל צילומי רנטגן, חישוב של מנגנון חבלה, חישוב פיזיולוגי והתפתחות עתידית וזה מה שהשפיע על ההחלטה שלי לתת 5%. אם הייתי הולך נטו לפי תוצאות הבדיקה, זה היה 0% נכות".

ובמשך:

"בדקתי את התובע והיה שבר, הוא היה מרוסק, אבל בלי תזוזה ובלי שינוי שלמות צורת העצם. בסוגי שברים כאלה, התפתחות שינויים ניווניים הרבה פחות צפויה, אפילו פחות משבר בפטישון עם תזוזה. אם זה קורה, זה יכול לגרום לכאבים בקרסול ולכן קבעתי 5%. לקחתי בחשבון. בדיקתי מתואמת לקביעת 0% נכות וכאן בגלל כל הסיבות שמניתי לעיל, קבעתי נכות מותאמת בשיעור 5% נכות".

39. בחקירתו חזר וציין המומחה, שעל פי טווח התנועות ועל פי הממצאים, לא היה מקום להעניק נכות, בשל השיקולים שמנה בחוות דעתו ובהם הגבלה קלה מאוד בכיפוף פלונטרי בלבד, שבר משמעותי שכלל משטח המפרקי, שאמור סביר להניח, לגרום להפרעה תפקודית, שתואמת את תלונותיו של התובע וכן התפתחותם של שינויים ניווניים בעתיד. חוות דעת זו לא נסתרה, לא נתגלו בה טעויות.

40. מומחה בית המשפט יישם כהלכה את התקנות, לא התעלם מממצאי הבדיקה ולא התעלם משינויים עתידיים, שטרם התפתחו, אלא עשויים להתפתח, ושקלל אותם בחוות דעתו. יישם את תפקידו כהלכה, כאשר קבע נכות מותאמת, שהיא בתחום שיקול דעתו . משכך, לא מצאתי לנכון להתערב בחוות דעתו של מומחה בית המשפט ולא מצאתי לסטות ממנה בהעדר כל טעות בחוות דעתו בחוות דעתו של מומחה בית המשפט.

הנכות התפקודית;

41.השלכותיה התפקודיות של הנכות הרפואית נקבעות על ידי בית המשפט נוכח התרשמותו מהעדויות ומהראיות הבאות בפניו.

42.התובע נבדק בידי מומחה בית המשפט אשר מצא הגבלה קלה מאוד בכיפוף פלונטרי בלבד, אך המומחה ער להתפתחות עתידית של שינויים ניווניים במפרק קרסול שמאל שיכולים להשפיע על תפקודו ואף המומחה ציין בצורה ברורה שסביר להניח שפציעה זו אמורה להותיר הפרעה תפקודית אשר תואמת את תלונותיו של התובע. תלונותיו הן כמצוין בפרק תלונות, כאבים כרוניים בקרסול שמאל, מתקשה לעלות על סולם וכאבים מחמירים לאחר הליכה ועמידה ממושכת.

43.התובע יליד 1977, בן 39, עבד בשירות הנתבעת בהתקנת מערכות אינסטלציה וכיבוי אש, עבודה פיזית הכוללת עלייה על סולמות, עמידה ממושכת וגם היום עובד באותה עבודה, אם כי אצל מעביד אחר.

הבדיקה הקלינית הראה על העדר הגבלה, עם זאת המומחה מאשר תלונות התובע לפיהם הנכות הקיימת יש בה לגרום לקשיים בעמידה ממושכת, קשיים בעליה על סולם, ובשל העובדה כי מדובר בעובד ללא כל השכלה והוא עובד בעבודה פיזית, ועל העדר ההגבלות כעולה מחוות דעת המומחה או ההגבלה הזעירה , אני סבור בנסיבות תיק זה היא תפקודית.

התובע סיים כיתה X בלבד ( עמד 11 שורות 1-4 לפרו') מכאן ברור וחד הוא כי קשת העבודות הפרושה בפניו כוללת בחובה בעיקר עבודות פיזיות שמחייבות שימוש ואימוץ הידיים.

אני סבור, כי נימוקי המומחה ובפרט אלה הצופים פני עתיד, אישור תלונותיו של התובע, כפי שבאו לידי ביטוי בחוות דעתו של המומחה והכוללים כאבים מחמירים לאחר הליכה ועמידה ממושכת, קשיים בעלייה על סולם וכאשר עסקינן בעבודה פיזית, אני סבור, כי השפעת הנכות על תפקודו של התובע היא זהה לנכות הרפואית בשיעור 5% ולא פחותה ממנה.

נזקי התובע;

44. התובע בתצהירו ובסיכומיו עתר לבסיס שכר של 10,200 ₪ ברוטו משוערך. שכרו של התובע כעולה מתלושי השכר לפני התאונה תואם טענותיו. גם הנתבעת מסכימה( סעיף 1 בפרק הנכות התפקודית . עם זאת עלי לציין על פי נתוני המל"ל שכר רבע שנתי הינו ע"ס 35,514 ₪ ברוטו, דהיינו סך של 11,838 ₪ ברוטו. אין בפני נתונים כדי לבחון את בסיס השכר שנקבע במל"ל, על כן, אני מקבל טענת התובע לבסיס השכר ע"ס 10,200 ₪ .

הפסד שכר בעבר;

45. התובע היה באי כושר עבודה מלא מיום התאונה ועד ליום 12.10.13 למשך 91 ימים. לאחר מכן, נבדק התובע על ידי הוועדה הרפואית אשר קבעה נכויות זמניות כלהלן: נכות בשיעור 30% מיום 13.10.13 ועד ליום 31.1.14 (למשך 3.5 חודשים); 20% החל מ- 1.2.2014 ועד 30.4.14 (למשך חודשיים) ונכות זמנית של 10% מיום 1.5.14 עד 30.8.14.

46.מומחה בית המשפט לא שלל את תקופת הנכות הזמנית וגם לא נחקר עליה. אני סבור, כי לתקופה של 6.5 חודשים שהה התובע באי כושר מלא, לתקופה של דמי הפגיעה וכן לתקופה הנוספת שבה נקבעה לתובע נכות זמנית של 30%. בתקופה זו, התובע שהה בתקופת החלמה ועל כן יש לפצות אותו בגין תקופה זו בהפסד שכר מלא. מוצע בגין תקופה זו סך של 66,300 ₪.

47. בתום תקופה זו, התובע היה יכול לחזור לעבודה, נוכח המגבלות הקלות שמהן הוא סובל, אין הצדקה, שהתובע ישתכר סכום מופחת משכרו הקודם ועל כן בגין תקופה זו יש לפצות אותו באופן חלקי לפי הנכות התפקודית של 5% כלהלן:

35X10,200X5% = 17,850 ₪.

לסיכום פרק זה: 84,150 ₪.

הפסד השתכרות לעתיד;

48. 10,200 X5% X 221.87 = 113,153 ₪.

אובדן פנסיה וזכויות סוציאליות;

49. בהתאם להלכה הפסוקה, זכאי לפיצוי בשיעור 12% מכלל הפסדי ההשתכרות שלו בגין הפסד פנסיה (ר' ע.א. 8930/12 הפניקס הישראלי נ' צחי טוויג (מיום 31.7.14), ועל כן אני פוסק לתובע בגין ראש נזק זה סך של 24,000 ₪ במעוגל.

כאב וסבל;

50. בהתחשב בגילו של התובע, חבלתו ונסיבות התאונה, המעקב הרפואי והאשפוז, ההגבלות מהן יסבול משך חייו ושיעור הנכות הרפואית, הנני פוסק סכום של 35,000 ₪. בשים לב למגמה הברורה בפסיקה המחייבת העלאת הרף באשר לפיצוי בראש נזק זה. יצוין שאותה מגמה קיבלה ביטוי מוחשי ומובהק בע"א 14/08 מנסור כמאל עבד אלרחים נ' פלסטניר מפעל אריזות בע"מ .

עזרת צד ג';

51. בשים לב לתקופת האשפוז, תקופת ההחלמה אשר חייבה עזרה מצד בני משפחתו מעבר לעזרה הרגילה של בני המשפחה המחייבת פיצוי, אני פוסק לתובע סכום על דרך האומדן בגין ראש נזק לעבר בגין עזרה מוגברת והן לעתיד, סכום של 10,000 ₪.

לסיכום;

הפסד שכר בעבר84,150 ₪

הפסד השתכרות לעתיד 113,153₪

אובדן פנסיה וזכויות סוציאליות24,000 ₪

כאב וסבל35,000 ₪

עזרת צד ג'10,000 ₪

====================================

סה"כ266,303 ₪.

על האשם התורם;

52.המגמה בפסיקה היא, שלא להחמיר עם העובד בקביעת רשלנות תורמת, משום שבידי המעביד קיימת השליטה על אמצעי הייצור, הכלים והציוד, ועליו לדאוג לשיטות עבודה נאותות, תוך נקיטת אמצעי זהירות ופיקוח שימנעו נזק מעובדיו – גם בשעה שאלו מתרשלים. עם זאת, יש לבחון כל מקרה עפ"י נסיבותיו ויש להביא בחשבון גם התנהגות רשלנית של העובד, שעלולה להטיל את האחריות כולה או מקצתה, גם עליו (ראה בעניין זה ע"א 1958/97 רפאל בן שטרית נ' רשות הנמלים והרכבות, [פורסם בנבו] דינים עליון נה, 823; ע"א 655/80 מפעלי קרור בצפון בע"מ נ' מרציאנו ואח', פ"ד לו(2) 592, 603).

53.בנסיבות המקרה שבפנינו, מדובר בעובד המועסק בידי נתבעת מס' 1 תקופה משמעותית עובד וותיק המכיר היטב את העבודה ועלה לבצע את עבודתו על סולם. בע"א 3843/90 אלברט אוחיון נ. משרד הבטחון, [פורסם במאגרים], נדון עניינו של עובד שעסק בהתקנת קופסת חיבורים לקיר המבנה, בגובה העולה על שני מטר מעל הקרקע. לצורך כך עלה על סולם, ובעמדו עליו חצב עם איזמל ופטיש בקיר. העובד נפל מהסולם ובית המשפט השית עליו אשם תורם בשיעור של 25% תוך שהוא מדגיש כי עבד עמו, בעת המקרה, עובד שהיה נתון לפיקוחו, ממנו יכול היה לבקש שיחזיק בסולם.

בע"א 3600/90 ביטון אלברט נ. פי גלילות בע"מ, [פורסם במאגרים] נדון עניינו של עובד שעבד כמאבטח, ומעד בעת רדתו בסולם מדרגות ממגדל השמירה. בית המשפט הטיל על העובד רשלנות תורמת בשיעור גבוה של 60%, בהתחשב ברשלנות רבתי של העובד, שירד כשגבו אל הסולם, במקום לרדת כשפניו אל הסולם, תוך אחיזה במעקי הסולם.

54.מרבית הפסיקה זוקפת בנפילה מסולם רשלנות תורמת בשיעור 25% (ראו : תא (חי') 297/99 סעיד הריש נ' מתכת המוביל בע"מ [פורסם במאגרים]); אך נוכח העובדה כי התובע לא קיבל כל ציוד כלל ועיקר, לא ניתנה לו כל עזרה ונותר לבדו לבצע את העבודה , ובהתחשב גילו, מצאתי לנכון להעמידו רק על שיעור 15% . המדובר בעובד ותיק המכיר היטב את העבודה ויכל לדרוש ציוד או לדרוש עזרה על ידי עובד אחר, ולא עשה כן. המעביד סיפק סולם תקין ולא נטען אחרת. בתיק 361-99 שאוזכר בידי התובע בסיכומיו הסולם שסופק לא היה תקין וזה הסולם היחיד שהיה ברשות התובע ובנסיבות אלו לא מצא בית המשפט להשית אשם תורם. לא כך מקרנו השונה ממקרה הנ"ל.

במקרה שלפנינו, התובע עובד ותיק ומנוסה , וזו תורתו אומנותו. התובע עצמו טען בחקירתו , היה באפשרותו לדרוש עוזר , וכך הוא העיד "....אני מחליט אם מישהו יעזור לי עם הסולם...." (שם, עמ' 14 שורות 12-14 ) ובהמשך ביחס לעוזר נוסף "..אם הייתי רוצה הייתי מבקש.."

להוסיף לכך לא נטען כי הסולם היה פגום, לא נטען כי המשטח שעליו עמד הסולם היה בו מכשולים או יצר מפגע והתובע הוא זה שהציב את הסולם ודאג טרם עלייתו שהיה יציב (עמוד 13 שורות 10-12).

מכאן שהפיצוי יעמוד על סך 226,000 במעוגל , לאחר ניכוי אשם תורם.

ניכויי המוסד לביטוח לאומי;

55. יש להורות על ניכויי מל"ל בסך 127,000 ₪.

לסיכום;

56.הנני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 99,000₪ בתוספת החזר אגרה, שכר טרחת עו"ד בשיעור 15% בתוספת מע"מ כחוק וכן עלות השתתפות התובע בהוצאות מומחה בית המשפט.

57.זכות ערעור תוך 45 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ד' טבת תשע"ז, 02 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.