אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פלוני ואח' נ' ח.ש אלומיניום בע"מ ואח'

פלוני ואח' נ' ח.ש אלומיניום בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 21/07/2021 | גרסת הדפסה

ת"א
בית משפט השלום נצרת
65860-03-16
13/07/2021
בפני השופטת:
רגד זועבי

- נגד -
תובעים:
1. פלוני
2. המוסד לביטוח לאומי

נתבעות:
1. ח.ש אלומיניום בע"מ
2. מקשטי הצפון בע"מ

ובעניין:

שולחות ההודעה לצד ג' / צדדי ג'

1. ח.ש. אלומיניום בע"מ

2.  מקשטי הצפון בע"מ    

 

נגד

צד ג'    

וליד נסאר

 

 

פסק דין

 

תביעה זו עניינה נזקי גוף שנגרמו לתובע 1, בתאונת עבודה שאירעה, עת נפל מגובה במהלך עבודתו (להלן: "התאונה").

 

א. העובדות וטענות הצדדים בתמצית:

  1. התובע 1, יליד 22.5.1994 (להלן: "התובע"), נפגע במהלך עבודתו ביום 19.5.2015 אצל הנתבעת מס' 1, ח.ש. אלומניום בע"מ (להלן: "המעביד" או "הנתבעת 1") בהתקנת מסתורי כביסה בפרויקט בניה שבוצע על ידי הנתבעת 2, מקשטי הצפון בע"מ (להלן: "הקבלן" או "הנתבעת 2").

 

  1. התובע 2, המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), הוא גוף סטטוטורי הפועל על פי דין אשר הכיר בתאונה שארעה לתובע כ'תאונת עבודה', וכתוצאה מכך שילם וישלם לו גמלאות בגין נכות מעבודה. תביעתו, מכוח סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, היא לקבלת החזר – מהקבלן בלבד (שאינו המעביד) – של סכום הגמלאות.

 

  1. המעביד הגיש הודעה לצד שלישי כנגד הקבלן וכנגד מר נסאר וליד, אשר התקין את הפיגום ממנו נפל התובע (להלן: "קבלן הפיגום"); הקבלן הגיש הודעה לצד שלישי כנגד המעביד וכנגד קבלן הפיגום.

 

  1. בפתח ישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 9.6.21 הוסכם, על דעת כל הצדדים, כי נזקיו של התובע 1 יועמדו על סך כולל של 435,000 ₪, מעבר לתשלומי המל"ל.

 

  1. בתום שמיעת הראיות, הוסכם בין הצדדים כי ההודעות לצד שלישי כנגד קבלן הפיגום תידחנה ללא צו להוצאות. משכך, השאלה שנותרה להכרעה נוגעת לשאלת האחריות בלבד, לרבות החלוקה בין הנתבעות בינן לבין עצמן, הן במישור הנזיקי והן במישור החוזי.

 

  1. התאונה אירעה במהלך ביצוע עבודות התקנת מסתורי כביסה בדירות באתר העבודה ברחוב יפה נוף בנשר (להלן: "אתר העבודה"), פרויקט אשר נבנה על ידי הקבלן. האחרון התקשר עם המעביד בהסכם לביצוע עבודות התקנת מסתורי כביסה בדירות (להלן: "ההסכם").

 

  1. לצורך ביצוע עבודות התקנת מסתורי הכביסה, הגיעו התובע ושני עובדים נוספים מטעם המעביד לאתר העבודה. בזמן שהתובע ועובד נוסף עמדו על פיגום מאולתר בין הקומה השלישית לרביעית (להלן: "הפיגום"), ובעת שהתובע הסתובב אחורה כדי להוציא את המקדחה, הוא החזיק במעקה, שהתברר בדיעבד שהיה משוחרר, המעקה נפתח וכתוצאה מכך התובע נפל אחורה מגובה ונחבל בגופו.

 

  1. התובע טוען כי הפיגום נבנה בצורה רשלנית, הנתבעות לא סיפקו לתובע סביבת עבודה בטוחה, לא הזהירו אותו מפני הסכנות הצפויות לו בעבודתו באתר העבודה ו/או על הפיגום ו/או בעבודתו בגובה. כמו כן, לא בדקו את הבטיחות באתר ו/או את הפיגום בטרם אפשרו לעובדים לעלות עליו, הנהיגו שיטת עבודה פסולה ו/או מסוכנת. הורו לתובע לבצע עבודה הכרוכה בסיכון מבלי שסיפקו לו אמצעי מיגון כגון רתמות קשירה בטיחותיות ו/או כלים ו/או תנאים לבטיחותו.

 

  1. לטענת התובע, המעביד והקבלן נושאים באחריות מלאה לתאונה הן מכוח עוולת הרשלנות והן מכוח עוולת הפרת חובה חקוקה.

 

  1. המוסד לביטוח לאומי טוען כי בחלוקת האחריות בין הנתבעות, יש להטיל את מירב האחריות על כתפי הקבלן.

 

  1. המעביד טוען כי יש לדחות את התביעה נגדו, שכן האחריות בכל הנוגע לבטיחות בעבודה מוסדרת בחוק וחלה על הקבלן. המעביד לא הפר אי אלו מהחובות המוטלות עליו ולא היה בידו למנוע את התאונה. מדובר בעובד מנוסה, שמבצע את העבודה של התקנת מסתורי כביסה במשך שנים, התובע קיבל הדרכות לעבודה בגובה. העבודה בוצעה לפי שיטת עבודה מקובלת. מאידך, יש להטיל את האחריות על הקבלן, אשר נמנע מהבאת בדל ראיה להוכחת ביצוע בדיקה כלשהי לפיגום לאחר התקנתו. בהקשר זה, המעביד מפנה להוראת החוק המחייבת את הקבלן לבצע בדיקה שוטפת לפיגום אחת לשבעה ימים לפחות או בתום כל הפסקת עבודה.

 

  1. הקבלן טוען כי יש להטיל את מירב האחריות על המעביד. לטענתו, המעביד התרשל בכך ששלח עובדים לביצוע עבודה, ללא הנחיות וללא פיקוח מינימלי וזאת אך ורק בהסתמך על ניסיונם. לטענת הקבלן, חובה היה על המעביד להנחיל שיטת עבודה ברורה בעניין העלאת מסתורי הכביסה, תוך קביעת תעדוף להעלאה פנימית על פני העלאה חיצונית, שעלולה לפגוע בפיגום ולגרום לשחרורו. לחילופין, היה עליו למצוא שיטת עבודה יותר בטוחה או לוודא הלכה למעשה שהעובדים נזהרים מספיק בעת הרמת המסתור, שמא יפגעו במעקה ויגרמו לשחרורו. לחילופין, טוען הקבלן, כי ככל שיחויב בפיצוי כלשהו לתובע, אזי קמה לו זכות שיפוי חוזית מהמעביד, מכוח הוראת סעיף 12 להסכם.

 

  1. המעביד טוען כי יש לדחות את טענות הקבלן בפן החוזי, שכן מדובר בהסכם סטנדרטי, שנוסח על ידי הקבלן ויש לפרשו בהתאם. הפרשנות הלשונית של סעיף 12 להסכם אין בה להטיל על המעביד חובת שיפוי בגין נזקים שנגרמו באשמת הקבלן. יש לתת לתניית השיפוי פרשנות מצומצמת, משאין בהסכם בכלל ובסעיף 12 בפרט, כל התחייבות מפורשת של המעביד לבטח את אחריותו האישית של הקבלן.

ב. דיון והכרעה:

  1. אקדים אחרית לראשית ואציין כבר עתה, כי לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בחנתי את הראיות ושמעתי את העדויות, מצאתי להטיל את האחריות לקרות התאונה על כתפי הקבלן והמעביד גם יחד.

 

  1. כאמור, התובע ביסס את תביעתו על עוולת הרשלנות ועוולת הפרת חובה חקוקה.

 

  1. לעניין חבות המעביד ברשלנות, חובת זהירות מושגית של מעביד כלפי עובדיו הוכרה זה מכבר בפסיקה מושרשת, במסגרתה נקבע, בין היתר, כי " על המעביד לנקוט בכל האמצעים הסבירים כדי לוודא שעובדיו יוכלו לבצע את עבודתם בתנאי בטיחות אופטימליים. בתוך כך, על המעביד לספק סביבת עבודה בטוחה, להגן על עובדיו מפני סיכונים המצויים במקום העבודה ובתהליך העבודה, להנהיג שיטות עבודה נאותות ולפקח על ביצוען" (ע"א 1815/09 סופריור כבלים בע"מ נ' שמעון אלבז (פורסם בנבו, 27.12.10)).

 

 

  1. לעניין חבות הקבלן ברשלנות, הפסיקה הכירה גם בחובת זהירות מושגית של קבלן ראשי כלפי אדם המבצע עבודה עבורו, אף שאינו בגדר עובד שלו, אלא עובד של אחר. בהקשר זה נקבע כי "מהמסקנה שלא מתקיימים יחסי עובד- מעביד בין הצדדים לא נובעת בהכרח המסקנה שלא קיימת חובת זהירות בין צד למשנהו...אכן תנעמי לא היה עובד של מינרב או של סולל בונה, אולם הוא ביצע עבודה עבורן ויש להכיר בקיומה של חובת זהירות מושגית ביניהם. על מינרב וסולל בונה מוטלת חובה כללית להבטיח את שלומו וביטחונו של כל אדם שהן צופות, או צריכות לצפות, שעשוי להיות מושפע מן המתרחש בשטח המבנה". (ע"א 7130/01 סולל בונה בנין ותשתית בע"מ נ' יגאל תנעמי, נח (1) 1 2003 (להלן: "עניין סולל בונה")).

 

  1. לא זו אף זו, חובת הזהירות הן של מעביד והן של קבלן ראשי מצאה עיגון מפורש בחקיקה, לרבות במסגרת פקודת הבטיחות בעבודה, על תקנותיה, ובין היתר תקנות עבודה בגובה, המחייבות את הקבלן המבצע, בין היתר, לספק לעובד את הציוד והאמצעים הדרושים להגנתו, לרבות אבטחתו במערכת למניעת נפילה, אליה יהיה מחובר באמצעות רתמת בטיחות; תקנות ציוד מגן אישי, המחייבות את המעביד והקבלן המבצע לספק לעובד ציוד מגן אישי, לשם מניעת סיכוני בטיחות; תקנות מסירת מידע והדרכת עובדים, המחייבות את המעביד והקבלן המבצע למסור לעובד מידע עדכני בדבר הסיכונים במקום וכן למסור לו הוראות עדכניות לשימוש, להפעלה ולתחזוקה בטוחים של ציוד, של חומר ושל תהליכי עבודה במקום וכן לקיים הדרכה בדבר מניעת סיכונים ולוודא שכל עובד הבין את הסיכונים ותקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), המחייבות את הקבלן המבצע למנות מנהל עבודה, האחראי, בין היתר, לבדיקת הפיגום, לקביעת יציבותו והתאמתו למטרה שלה הוא נועד, וזאת עם התקנתו ובטרם החל השימוש בו ולאחר מכן בתקופות הקבועות בתקנות ולרשום בפנקס הכללי דו"ח על כל בדיקת פיגום.

 

 

  1. לעניין הקורלציה בין רמת ההתנהגות הנדרשת על פי עוולת הרשלנות, לזו הנדרשת על פי עוולת הפרת חובה חקוקה, כבר נפסק כי: "אומנם רמת ההתנהגות הנדרשת על פי עוולת הרשלנות, היא זו הנקבעת על ידי האדם הסביר, בהתחשב בנסיבות המקרה ואילו רמת ההתנהגות, הנדרשת על פי העוולה בדבר הפרת חובה חקוקה, נקבעת על ידי החוק עצמו, והיא יכולה להיות חמורה, זהה או נמוכה מזו הנדרשת על ידי האדם הסביר.. אולם הלכה היא, כי החובה הסטטוטורית יכולה לשמש אינדיקציה לסטנדרט הזהירות הראוי שחייב בו האדם הסביר" (ראה עניין סולל בונה לעיל).

 

  1. לאור האמור, ברי כי מתקיימת בענייננו חובת זהירות מושגית הן למעביד והן לקבלן.

 

  1. מכאן, נשאלת השאלה, האם קמה בנסיבות העניין חובת זהירות קונקרטית למעביד ולקבלן. שאלה זו נבחנת על פי מבחן הצפיות, קרי האם אדם סביר, בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה, יכול וצריך היה לצפות את התרחשות הנזק.

 

  1. על פי המבחנים שהותוו בפסיקה, המזיק אינו נדרש למנוע באופן מוחלט כל סיכון, אלא לנהוג כפי שהיה מצופה מאדם סביר לנהוג בנסיבות העניין. זאת על יסוד רמת זהירות אובייקטיבית הנקבעת בהתאם לשיקולים של מדיניות שיפוטית. בהקשר זה כבר נפסק כי: "אמות המידה לקביעת המדיניות המשפטית הראויה בעניין זה מבוססות על שקלול רמת הסיכון כנגד עלות אמצעי הזהירות, בהתחשב בערך החברתי של הפעילות שבגינה נוצר הסיכון. כלומר, הגורמים שיש לשקול הם: ההסתברות להתממשות הסיכון; גובה הנזק הצפוי; עלות האמצעים בזמן ובמאמץ למניעת הנזק והאינטרס הציבורי בפעילות יוצרת הסיכון" (ע"א 3124/90 מאיר סבג נ' דוד אמסלם, מט(1) 102 (1995)).

 

  1. בענייננו, שוכנעתי כי קיימת חובת זהירות קונקרטית הן למעביד והן לקבלן, שכן היה בידיהם לצפות את התרחשות הנזק, הן במישור העובדתי והן במישור הנורמטיבי, אך הם נמנעו מנקיטת האמצעים הסבירים על מנת למנוע את התרחשות התאונה, דבר שגרם בפועל להתממשות הסיכון הכרוך באי קיום החובות המוטלות עליהם על פי-דין.

 

  1. חרף חובת המעביד לדאוג לסביבת עבודה בטוחה לעובדיו, לשיטות עבודה נאותות, לספק כלי עבודה מתאימים ובטוחים, לספק אמצעי מיגון לעבודה בגובה ולפקח על נקיטת אמצעי הזהירות הנדרשים, הנתבעת 1 הפרה חובות אלה, נוכח מחדלה לספק אמצעי הגנה לתובע מפני הסיכון הגלום בעבודה בגובה, הוא הסיכון של נפילה שהתממש במקרה דנן. התובע העיד כי בטרם נפילתו עבד בגובה של 3-4 קומות (שורות 19-20, עמ' 29 לפרוטוקול), ללא רתמת בטיחות (שורות 3-6, עמ' 32 לפרוטוקול). כמו כן, לא קיבל הדרכה מטעם הנתבעת 1 ביחס לאופן ביצוע העבודה (שורות 9-10, עמ' 32 לפרוטוקול). שיטת העבודה שננקטה על ידי התובע, בידיעת הנתבעת 1, לפיה מסתורי הכביסה הורמו לעתים בצורה חיצונית אף היא כרוכה בסיכון של פגיעה במעקה ושחרורו. חרף זאת, הנתבעת 1 נמנעה מהתוויית שיטת עבודה חלופית בטוחה יותר, תוך מניעת האפשרות של פגיעת מסתורי הכביסה במעקה. יש להניח כי אילו היו מסופקים לתובע אמצעי ההגנה הנדרשים תוך מתן הדרכה וקיום פיקוח מתאים, וכן התוויית שיטות עבודה בטוחות, אזי היתה פגיעתו של התובע נמנעת או למצער פוחתת באופן משמעותי.

 

  1. על כן, אני קובעת כי הנתבעת 1 חבה כלפי התובע ברשלנות.

 

  1. הוא הדין ביחס לנתבעת 2, אשר גם היא הפרה את החובות המוטלות עליה מכוח הדין ביחס לאספקת אמצעי מגן לתובע, מינוי מנהל עבודה, פיקוח על העבודה ובדיקת הפיגומים. ראוי להפנות בהקשר זה לעדותו של התובע:

 

"ש. מי היה מנהל העבודה באתר?

ת. לא ראיתי אותו.

ש. מי דיבר אתכם כמנהל העבודה?

ת. לא יודע מי אלה מקשטי הצפון". (שורות 27-30, עמ' 30 לפרוטוקול).

ובהמשך:

"ש. איזה הנחיות נתנו לכם, לגבי עבודה על  הפיגום הסבירו?

ת. לא הסבירו". (שורות 2-3, עמ' 31 לפרוטוקול).

 

  1. מעבר למחדלים הנ"ל, הנתבעת 2 כשלה בהוכחת קיום חובותיה בעניין מינוי מנהל עבודה ובעניין קיום חובתה לביצוע הבדיקות התכופות של הפיגום בהתאם להוראות הדין. הגם שהיא בעלת השליטה באתר העבודה וכל הראיות הרלוונטיות אמורות להיות בידיה, היא נמנעה מהגשת ראיות בעניין מינוי מנהל עבודה, רישום בנוגע לבדיקות התכופות של הפיגום ועמידתן בכללי הבטיחות, ויש בכך כדי לפעול לחובתה. עסקינן בהימנעות מהבאת ראיות רלוונטיות המקימה את החזקה כי אילו הובאו ראיות אלה למשפט, היה בהן כדי לפעול לרעתה.

 

  1. לאור כל המקובץ לעיל, מסקנתי היא כי שתי הנתבעות חבות בנזיקין כלפי התובע.

 

  1. אשר לחלוקת האחריות בין הנתבעות, שוכנעתי כי בשל השליטה של הקבלן באתר העבודה, מחדליו ביחס למינוי מנהל העבודה והעדר הוכחה ביחס לקיום הבדיקות התכופות לפיגום, יש להטיל את מירב האחריות על כתפיו.

 

  1. על כן, אני קובעת כי ביחסים שבין המעביד לקבלן, המעביד יישא באחריות בשיעור של 40%, ואילו הקבלן יישא באחריות בשיעור של 60%.

 

 

סוגיית השיפוי:

 

  1. כזכור, בפן החוזי, טוען הקבלן כי יש לחייב את המעביד לשפות אותו בגין כל סכום שבו יחוייב במסגרת פסק דין זה. לאחר שבחנתי את טענות שני הצדדים ביחס לטענה זו, נחה דעתי כי דין הטענה להידחות, מהנימוקים שיפורטו להלן.

 

  1. בסעיף 12 להסכם, הוסכם בין הצדדים, כי:

"מבלי לגרוע מהתחייבויות קבלן המשנה, מצהיר קבלן המשנה כי ידוע לו שכל אחריות לכל הפסד, הוצאה, אובדן, נזק, לרבות נזק לצד ג, לרבות ביצוע רשלני ו/או לקוי של העבודות ו/או עקב אי קיום התחייבות קבלן המשנה ו/או שמירה על תקנות הבטיחות ו/או התנהגות לא הולמת של קבלן המשנה ו/או מי מעובדיו ופועליו, יהא על קבלן המשנה לשאת בכל אחריות לאותו נזק ו/או הוצאה שייגרמו הן במישרין והן בעקיפין".

 

  1. תוקפה של תניית שיפוי בין מזמין לקבלן משנה, כמו כל התחייבות חוזית אחרת, צריך להיבחן על פי דיני החוזים. גם מלאכת הפרשנות של תניית השיפוי צריכה להתבצע על פי הכללים הרגילים של דיני החוזים. בהקשר זה, כבר נקבע על ידי בית המשפט העליון, כי יש לנקוט בפרשנות מצמצמת בכל הנוגע לתניות שיפוי (ע"א 119/90 א' מצא סולל בונה בע"מ נ' י' שרף עבודות צנרת בע"מ (פורסם בנבו, 3.1.94)). ניתן למצוא בפסיקה אף התייחסות לאפשרות של פסילת תניית שיפוי מכוח היותה נוגדת את תקנת הציבור או בשל אי חוקיות (ע"א (מחוזי חיפה) 2114/05 עראבי סאלח נ' פארס נג'אר (פורסם בנבו, 26.3.07)).

 

  1. כבכל תניה חוזית, על מנת לתת לה פרשנות, יש להתחקות אחר אומד דעת הצדדים להסכם. לצורך כך, יש לבחון את לשון ההסכם, נסיבות כריתתו, התנהגות הצדדים בטרם החתימה עליו ולאחריה.

 

  1. בענייננו, יישום הכללים שנקבעו בפסיקה לעניין תניות שיפוי, לרבות מתן פרשנות מצמצמת למקרים בהם תוחל תניית השיפוי, פרשנות נגד מי שניסח את ההסכם (בענייננו – הקבלן), וכן בחינת לשון ההסכם, מובילות למסקנה כי אין לחייב את המעביד לשפות את הקבלן. קריאת סעיף 12 להסכם, אינה מובילה למסקנה כי המעביד נטל על עצמו לשפות את הקבלן גם במקרה שבו ייגרם נזק לצד שלישי בשל רשלנות של הקבלן או אחריות שלו על פי כל דין. אין כל אמירה מפורשת בהסכם התומכת במסקנה מעין זו. לא זו אף זו, לא הובאו כל ראיות מטעם הקבלן, לא כל שכן, ראיות לתמיכה במסקנה הנ"ל, לפיה אומד דעת הצדדים היה להטיל על המעביד חובת שפוי רחבה ובלתי מסויגת, אשר תחול אף על מקרה רשלנות של הקבלן. כאמור, הקבלן נמנע מהבאת עדים מטעמו, ומשכך לא הובאה כל ראיה בעניין נסיבות כריתת ההסכם, המשא ומתן לקראת כריתתו, או התנהגות הצדדים לאחר מכן, באופן המעיד כי חובת השיפוי נועדה לחול אף על מקרה רשלנות או חבות על פי כל דין של הקבלן. במסגרת סעיף 12 להסכם, המעביד אמנם קיבל אחריות לכל הפסד, הוצאה, אובדן, נזק, לרבות נזק לצד ג', לרבות ביצוע רשלני, אך קריאת המשך הסעיף מצביעה על כך כי האחריות היא בגין מעשים או מחדלים של המעביד, שהוגדר בהסכם כ"קבלן משנה", אך בשום פנים לא קיבל המעביד על עצמו לשפות את הקבלן, מקום שהקבלן נמצא אחראי באופן אישי, בשל רשלנותו, לפצות את הצד השלישי בגין נזקיו.

 

  1. לאור האמור, שוכנעתי כי דין טענות הקבלן כנגד המעביד, בפן החוזי, להידחות.

 

  1. לאור מסקנתי דלעיל בעניין חלוקת האחריות בפן הנזיקי, שוכנעתי כי אין להורות על שיפוי במישור הנזיקי בין המעביד והקבלן.

 

  1. פועל יוצא מהאמור, כי דין שתי ההודעות לצד שלישי להידחות.

ג. סוף דבר:

  1. מכל המקובץ לעיל עולה, כי דין התביעה להתקבל, ואילו דין ההודעות לצד שלישי להידחות.

 

  1. לאור הסכמת הצדדים בדיון מיום 9.6.21, ישלמו הנתבעות, ביחד ולחוד, לתובע 1 פיצוי בסך כולל של 435,000 ₪ מעבר לתשלומי המל"ל. ביחסים בין הנתבעות לבין עצמן תחול חלוקת האחריות היחסית, כפי שנקבעה בסעיף 30 דלעיל. לפיכך, תישא הנתבעת 1 ב- 40% מהסכום הנ"ל, בסך כולל של 174,000 ₪ ואילו הנתבעת 2 תישא ב-60% מהסכום הנ"ל, בסך כולל של 261,000 ₪.

 

  1. בנוסף לכך, תשלם הנתבעת 2 לתובע 2 – המל"ל, סך של 72,424 ₪ מתוך סכום התגמולים ששולמו על ידו לתובע 1. זאת בהתאם לשיעור חלקה היחסי באחריות לתאונה (כמפורט בסעיף 30 דלעיל), בתוספת שכ"ט עו"ד בסך של 17,000 ₪.

 

  1. הסכומים דלעיל ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין עד מועד התשלום בפועל.

 המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

 

ניתן היום,  ד' אב תשפ"א, 13 יולי 2021, בהעדר הצדדים.

                                                                                                                                      

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.


חזרה לתוצאות חיפוש >>
שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ