פיטורין יום לפני ניתוח מתוכנן של עובד - חוסר תום לב מצד המעסיק

1.         האם פוטר התובע שלא כדין עקב מחלה, והאם הוא זכאי לפיצוי ולגמולים אחרים עקב פיטוריו?

            אלה השאלות העיקריות בהן עלינו להכריע בפסק הדין.

הרקע העובדתי וטענות הצדדים

2.         התובע הינו רואה חשבון במקצועו, והוא החל לעבוד אצל הנתבעים, בעלי משרד לראיית חשבון, ביום 17.7.05.

ביום 10.12.06 זומן התובע למשרד בשעות אחר הצהריים, עת שהה בביתו, ובשיחה עם הנתבע 1, רו"ח ירון, הודע לו על הפסקת העסקתו.

ביום  11.12.06 קיבל התובע את מכתב הפיטורים, ופוטר מעבודתו לאלתר.

            ביום 12.12.06, היום שלמחרת פיטוריו, עבר התובע ניתוח לתיקון בקע מפשעתי, שמועדו היה ידוע לנתבעים מראש.

3.         עם פיטוריו, קיבל התובע פיצויי פיטורים בסך 10,542 ש"ח וכן תשלום בגין חלף הודעה מוקדמת בשיעור משכורת חודש אחד - בסך 7,500 ש"ח. 

4.         התובע טען כי פוטר בחוסר תום לב ושלא כדין, עקב הניתוח שאמור היה לעבור וההיעדרות מהעבודה, שהיתה צפויה לאחריו.

לטענת התובע, מהווים פיטוריו הפליה פסולה על רקע מצבו הבריאותי, בניגוד לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988, וכן בניגוד לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח-1998.

            בשל כך, כמו גם בשל העובדה שפיטוריו נעשו בחוסר תום לב וללא סיבה עניינית, ובשל עוגמת הנפש הרבה שנגרמה לו, תבע התובע מהנתבעים פיצוי כספי בסך 75,000 ש"ח.          

5.         עוד טען התובע, כי לפי הסכם העבודה שנחתם בינו ובין הנתבעים, התחייבו הנתבעים ליתן לו הודעה מוקדמת בת חודשיים על פיטוריו, ואילו בפועל - שולמה לו תמורת הודעה מוקדמת עבור חודש אחד בלבד. על כן, תבע התובע תמורת הודעה מוקדמת עבור חודש נוסף, בסך 7,500 ש"ח.

            התובע תבע גם את דמי המחלה להם היה זכאי בגין היעדרותו מהעבודה בשל הניתוח, אילו לא היו הנתבעים מפטרים אותו. לתובע ניתנה חופשת מחלה מיום 12.12.06 ועד יום 3.1.07, והוא תבע סך 5,250 ש"ח בגינה (בכתב התביעה תבע התובע סך גבוה מזה, אולם הסך הנכון הוא 5,250 ש"ח, כפי שתיקן התובע בסיכומיו).

            התובע טען עוד כי אלמלא היה מפוטר, היו הנתבעים משלמים לו בונוס בסך 6,000 ש"ח בסוף שנת העבודה (במשכורת דצמבר 2006), ועל כן תבע גם סך זה.

            בנוסף, תבע התובע הפרש דמי הבראה בסך 261 ש"ח, והפרש פיצויי פיטורים בסך 395 ש"ח.

6.         בסיכומיו טען התובע כי הוא זכאי גם לפיצוי בגין אובדן השתכרות, קרי -להפרש בין דמי האבטלה שקיבל לאחר פיטוריו, ובין המשכורת שאמור היה לקבל אילולא פוטר.

            עם זאת, התובע לא תבע רכיב זה בכתב התביעה, ועל כן - נתעלם ממנו.

7.         הנתבעים טענו, מנגד, כי לא היה כל קשר בין פיטורי התובע ובין מצבו הבריאותי, אלא הפיטורים נעשו משיקולים ענייניים אשר היו קשורים בתפקודו של התובע בעבודה: לטענת הנתבעים, תפקודו המקצועי של התובע לא השביע את רצונם, יחסי האנוש שלו בתוך המשרד ועם לקוחות הנתבעים לא היו תקינים, והנתבעים אף חשדו בכך שהוא אינו אמין.

            על כן, ביום 10.12.06, כאשר חשו הנתבעים כי כלו כל הקיצין וכי אין באפשרותם להמשיך ולהעסיק עוד את התובע - נקרא התובע לשיחה עם רו"ח ירון, וזה הודיע לו כי הכשלים בתפקודו המקצועי והאישי אינם מאפשרים המשך העסקתו.

לטענת הנתבעים, הגיעו התובע ורו"ח ירון להסכמה לפיה יפסיק התובע עבודתו באופן מיידי, ויקבל תשלום בגין פיצויי פיטורים, כמו גם תמורת הודעה מוקדמת בגין חודש אחד בלבד. על פי הסכמה זו נמסרה לתובע טיוטה של מכתב המסכם את פרישתו ואת תנאי הפרישה, ולאחר שהתובע אישר את תוכן הטיוטה, ניתן לו מכתב פיטורים חתום (נספח א' לכתב ההגנה), בו נאמר: " בהתאם למוסכם דרכינו נפרדות החל מיום 12 לחודש דצמבר 2006, ואתה מסיים עבודתך במשרדנו. כפי שסוכם, תקבל פדיון של חודש הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים וכן חלק יחסי מדמי ההבראה המגיעים לך...".