פטאפטה נ' דונה חברה להנדסה ובנין בע"מ

פסק דין

התובע, מר עאיש חמד פטאפטה, תושב תרקומיא שבשטחים, הועסק על ידי הנתבעת כפועל יומי בתחום הבניין (בתפקיד טייח), מחודש 11/10 עד לחודש 12/11.

לאחר סיום עבודתו הגיש התובע תביעה זו להפרשי שכר, דמי כלכלה, דמי הבראה, ביגוד, פדיון חופשה, דמי חגים, פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ופיצוי בשל אי ביצוע הפרשות מלאות לפנסיה.

התובע טוען כי שכרו היומי היה 200 ₪ נטו וכי עבד מדי חודש 20 ימים לפחות. התשלומים שקיבל מהנתבעת התמצו בשכרו היומי – 200 ₪ לכל יום עבודה, ומעבר לכך לא שולם לו כל סכום בגין זכויות סוציאליות. לטענת התובע, הוא פוטר בכך שגילה בוקר אחד במחסום בית לחם שהנתבעת ביטלה את אישור הכניסה שלו לישראל.

הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי התובע כלל לא הועסק על ידה ישירות, אלא הועסק בפרויקט שלה באמצעות קבלן משנה פלסטיני (חברת אל-רוואבי) שלא היה יכול לקבל היתר עבודה עבור התובע, ועל כן היתרי העבודה של התובע היו על שמה. ואולם, בתצהיר עדות ראשית שהגישה הודתה הנתבעת כי העסיקה את התובע ישירות.

הנתבעת מכחישה את טענות התובע לגבי אי הדיוק של נתוני דו"ח אגף התשלומים של רשות האוכלוסין. הנתבעת כופרת בטענת התובע כי פוטר וטוענת כי אין היא חייבת לתובע דבר.

לתיק בית הדין הוגש דו"ח ריכוז נתונים של אגף התשלומים ברשות האוכלוסין לגבי העסקת התובע. התובע טוען כי הדו"ח אינו משקף את נתוני העסקתו, הן מבחינת מספר הימים והן מבחינת תשלומי השכר.

לאחר ששמענו את הראיות הגענו למסקנה שהתובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי דיווחי הנתבעת לשירות התעסוקה אינם משקפים את ימי עבודתו של התובע ואת התשלומים שהועברו בגינו לאגף התשלומים.

התביעה לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת

התובע תבע הפרשי פיצויי פיטורים בסך 2,203 ש"ח, לאחר שמשך מאגף התשלומים סכומי פיצויים שהופרשו בגינו בסך 2,620 ₪.

הגענו למסקנה שהתובע לא הרים את הנטל להוכיח כי פוטר. בכתב התביעה טען התובע כי הנתבעת פיטרה אותו בטענה כי העבודה נגמרה. התובע לא טען זאת בתצהירו או בחקירתו הנגדית, וטענתו כי הגיע למחסום ונודע לו כי בוטלה אשרת העבודה שלו, נתפסת כסתמית ולא מהימנה.

מדו"ח נתוני העסקת התובע עולה לכאורה כי עבד בחודש 12/11 יום אחד בלבד. מקובלת עלינו עדותה של גב' רימה בראון, מנהלת חשבונות של הנתבעת, כי התובע לא עבד בפועל בחודש 12/11, וכי הדיווח של עבודה ליום אחד נעשה על ידי הנתבעת על מנת שלא לאבד את הזכות להיתר להעסקת התובע, לאחר שלא היה ברור לנתבעת שהתובע וקבוצת עובדים נוספת שעבדו תחת מנהל עבודה בשם חאלד, אכן מתכוונים לחזור לעבודה אצלה. גב' בראון העידה שכתבה מכתב לרשויות הביטחון בקשר לקבוצת עובדים זו כדי לברר אם חבריה עוברים במחסום, דבר שהיה מצביע על כך שהם מנצלים את ההיתר על שם הנתבעת לעבודה אצל מעסיקים אחרים. מכתב כזה אמנם לא הומצא, אך אין בכך כדי לגרוע מן העובדה שהתובע, שעליו הנטל להוכיח את פיטוריו, לא הרים נטל זה.

אשר על כן אנו דוחים את תביעת התובע להפרשי פיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת.

התביעה להפרשי שכר ולהפרשי הפרשות לפנסיה

התובע טען כי עבד 8 שעות ביום ועדת הנתבעת אישרה זאת.

לטענת התובע, על פי צו ההרחבה בענף הבניין, השכר היומי לפועל בדרגה הנמוכה ביותר היה 211 ₪ בתקופת עבודתו, ואילו על פי דו"ח ריכוז נתוני העסקת התובע, שולם לו שכר יומי בסך 191.21 בחודשים 11-12/10 ו-195 ₪ בחודשי שנת 2011.

כמו כן טוען התובע כי מגיעים לו הפרשי שכר בגין עבודה ב-20 ימים באותם חודשים בהם דווח כי התובע עבד פחות מכך. כאמור לעיל, טענה זו אינה מקובלת עלינו.

התובע אף תבע הפרשי הפרשות לפנסיה בגין הפרשי השכר הנתבעים על ידו.

הנתבעת טענה כי בהתאם לצו ההרחבה מיום 28.6.10 שהרחיב את תחולת הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי בענף הבניין מיום 21.1.10, השכר החודשי לעובד בדרגה 1 הינו 4,350 ₪, וחלוקת סך זה ל-182 (בהתאם להוראת סעיף 19(ב) לצו ההרחבה), מביא לשכר יומי בסך 191 ₪ בשנת 2010 ול-195 ₪ בשנת 2011.

במחלוקת זו הדין עם הנתבעת. צו ההרחבה קובע שכר חודשי לפועל בדרגה 1 בסך 4,350 ₪. על פי סעיף 21 לצו ההרחבה, השכר יתעדכן ב-2% בשנת 2011. לפיכך השכר החודשי הינו 4,437 ₪. חלוקת סכום זה ב-182 והכפלת התוצאה ב-8 מביא לתוצאה של 195 ₪, כפי ששילמה הנתבעת.