פחימה נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

עניינה של תביעה זו הכרה בתאונה כ"פגיעה בעבודה".

רקע עובדתי

1.ביום 26.8.12 השתתפה התובעת, העובדת כבלנית במועצה הדתית בבאר שבע, בהשתלמות שהתקיימה במלון לאונרדו בים המלח (להלן - "ההשתלמות").

2.במהלך יום ההשתלמות ביום 26.8.12, ירדה התובעת לחדר ההדרכה על מנת להצטרף להרצאה שעמדה להתקיים בבית המלון. עם כניסתה לחדר ההדרכה, כאשר עברה בסמוך לעמדת השתייה, החליקה התובעת על מים או נוזל אחר שהיו על הרצפה וכתוצאה מכך נפלה ונחבלה בגופה (להלן - "התאונה").

3.לאחר התאונה טופלה התובעת על ידי רופא בית המלון ופונתה לבית החולים סורוקה בבאר שבע שם נערכה לה סדרה מקיפה של בדיקות וצילומים ואובחנו פגיעות שונות.

4.התובעת הגישה לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין התאונה ואולם ביום 6.12.12 נדחתה תביעתה על ידי הנתבע בנימוק:

ש"על פי הפרטים והעובדות שבידינו פגיעתך בתאריך 26.8.12 אירעה במהלך השתלמות שאורגנה על ידי האיגודים המקצועיים.

מדובר בהשתלמות בנושאים כלליים, אשר התקיימה מחוץ למקום העבודה, ובחלקה אף מחוץ לשעות העבודה, ולא הוכח שלמעבידך עניין ריאלי בקיומה.

בנסיבות הנ"ל אין לראות בפגיעתך כפגיעה תוך כדי ועקב עבודתך אצל מעבידך או מטעמו, ואף לא כפעילות נלווית הקשורה לעבודה".

טענות הצדדים

5.לטענת התובעת, ארעה התאונה בעת ששהתה בהשתלמות שאורגנה מטעם מקום העבודה ומומנה על ידה, כאשר המעביד אף שילם את מלוא שכרה בזמן ההשתלמות. התובעת טענה, כי המעביד מעודד את היציאה להשתלמויות ועובדת מטעמו היתה אחראית לריכוז התשלומים ולהעברת טפסי ההשתלמויות לעובדים ולגוף המארגן את ההשתלמות. התובעת מוסיפה וטוענת, כי הפעילות נועדה לרווחת העובדים, לגיבושם, לשיפור האווירה והמודעות העצמית במסגרת העבודה. לדבריה, אין לראות בפגיעה בזמן ההשתלמות כאילו ארעה במסגרת פעילות פרטית או חברתית אלא כאירוע שהתרחש במסגרת ההשתלמות עצמה שהיא פעילות נלווית לעבודה. ועל כן נכללת היא בגדר "פגיעה בעבודה".

6.לטענת הנתבע, אין מדובר בתאונת עבודה כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי וכאשר נבחנת מהות האירוע והזיקה של ההשתלמות לעבודה, יש לבחון את העניין שיש למעביד בקיומו של האירוע. לעמדת הנתבע במקרה דנן, אין מדובר בהשתלמות שאורגנה על ידי המעביד, למעביד לא היה כל עניין בקיום ההשתלמות או בנושאים הנלמדים בה, הוא לא יזם את ההשתלמות ולא נשא בהוצאות הנסיעה אליה. הנתבע גורס, כי התובעת היא שבחרה את ההשתלמות במועד שהיה נוח לה וכי מדובר היה בהשתלמות כללית שהשתתפו בה אנשים שונים מכלל רשויות המדינה ולא בהשתלמות מקצועית ספציפית המיועדת לעובדי המועצות הדתיות. לטענת הנתבע, ההשתלמות אורגנה באמצעות האיגוד המקצועי אשר החברות בו נתונה לבחירת התובעת אשר בחרה אף את ההשתלמות שאליה היא מבקשת לצאת ואף נשאה בהוצאות הנסיעה להשתלמות. הנתבע טוען, כי העובדה שלא הופחתו לתובעת ימי חופשה בגין ההשתתפות בימי ההשתלמות והשכר שולם במלואו, אין בה כדי להעיד על זיקה לעבודה והתובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כל זיקה שכזו בין ההשתלמות לבין העבודה.

המחלוקת

7.הצדדים לא חלקו בנוגע לעובדות המקרה, היינו, באשר לעובדת נפילת התובעת בדרכה להרצאה במסגרת ההשתלמות. עיקר המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה האם יש לראות בהשתלמות עצמה משום פעילות נלווית לעבודת התובעת, אם לאו. וכפועל יוצא, האם יש לראות בתאונת התובעת משום פגיעה בעבודה.

הכרעה

8.סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, קובע:

"תאונת עבודה - הינה תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו ...".

9.בפרשת אילוז קבע בית הדין הארצי מבחן דו שלבי על מנת לבחון האם אירוע תאונתי שארע לעובד עומד בקריטריון שקבע המחוקק "תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו" וכך נקבע:

"בשלב הראשון תיבחן, מהותו של האירוע כפעולה נלווית לעבודה, כאשר הדיבור "עבודה" יפורש בהקשר ל"מפעל" ולפעולתו של המפעל. במסגרת זו משקיפים אנו על מערכת יחסי העבודה במפעל ובמיוחד על מידת העניין שיש למעביד באירוע. אלה אף אלה, אינם קופאים על מקומם ותכנם או תכליתם עשויים להשתנות עם השתנות העתים.