פולוק נ' ווינר

פסק דין

בפני תביעה שעניינה, בעיקרו של דבר, אי תשלום שכר דירה והוצאות בשל מגורים בדירה על ידי הנתבעת.

מכתבי הטענות כמו גם מעדויות הצדדים והעד שהעיד במשפט, חבר של התובעת בתקופה הרלוונטית, עלה, כי התובעת שכרה דירה. בין התובעת לנתבעת סוכם בעל-פה, כי הנתבעת תתגורר עם התובעת ותשלם לה מחצית משכר הדירה, שלטענת התובעת עמד על 2,750 ₪, וכן את חלקה היחסי בהוצאות. אין מחלוקת, כי בשלב כלשהו התובעת נסעה לניתוח באנגליה ולטענתה סוכם בין השתיים, כי הנתבעת תעזוב את הדירה בסוף חודש מרץ 2012. לטענת התובעת, לא שולם שכר הדירה בגין חודש פברואר (שכן השיק שניתן חזר), לא שולם שכר הדירה וכן הוצאות בגין חודש מרץ. כן טוענת התובעת, כי הנתבעת אחראית לשריפה שפרצה בבית הורי התובעת ועליה להשיב לה הוצאות בסך 440 ₪, עוד מבקשת התובעת תשלום בגין נקיון לאחר עזיבת הנכס בסך 250 ₪, החלפת מנעולים בבית הוריה ובביתה בסך 1,000 ₪ והפסד ימי עבודה, אי נוחות ועוגמת נפש בסך 2,000 ₪.

הנתבעת לא כפרה בחובתה לשאת בחלק מהתשלום, אלא טענה, כי המדובר בתביעה מנופחת ללא כל בסיס ראייתי. הנתבעת הכחישה את המיוחס לה בנוגע לשריפה. באשר לדירה, טענה הנתבעת, כי סוכם בין השתיים להתגורר יחד לתקופת נסיון, אלא שלאחר כניסתה של הנתבעת לדירה, הצטרף הלכה למעשה חברה של התובעת, שהה בדירה ונותר ללון, ולפיכך משהבינה שהדבר לא עומד להשתנות הודיעה לתובעת בהתראה של 6 שבועות, כי בכוונתה לעזוב. הנתבעת טוענת, כי עזבה את הדירה ב- 9/3/12 וכי באותה תקופה נותר בדירה בן זוגה של התובעת. לטענת הנתבעת לאחר מועד זה לא פנתה אליה התובעת, ויתירה מזו, לטענתה, נותרו אצל התובעת בגדיה וחפצים שונים שנמסרו לחברת הביטוח לאחר השריפה לשם חידושם ולא חזרו אליה עד עצם היום הזה. החפצים נמסרו לנתבעת באולם בית המשפט במהלך הדיון.

במהלך הדיון, העידו התובעת והנתבעת וחברה של התובעת, שטען כי אמנם שהה בדירה מדי פעם, אך לטענתו לא באופן רצוף.

באופן מוזר, לא הוגש לבית המשפט חוזה השכירות של הדירה, כך שניתן יהא להתרשם כמה שילמה התובעת, ואולם מכל מקום, לא הייתה מחלוקת בין הצדדים, כי סוכם ביניהן על מחצית שכר הדירה בסך 2,750 ₪.

לאחר שבחנתי את עדותם של הצדדים ואת מכלול הראיות שהובאו בפני, ונוכח העובדה שגם הנתבעת לא חלקה על חובתה לשלם בעבור פרק הזמן ששהתה בדירה, אני קובעת כי הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים –

סך של 2,884 – חוב של דמי שכירות בעבור חודש פברואר, כאשר בעניין זה הוכח כי שיק שנתנה הנתבעת חולל. הסכום ישולם כשהוא צמוד ונושא ריבית מיום 1/2/2012.

באשר לחודש מרץ, נוכח העובדה שבין הצדדים לא היה כל הסכם חתום ונוכח העובדה שהתרשמתי, כי אכן התובעת ידעה על כוונתה של הנתבעת לעזוב בשל שהות החבר, שלא הכחיש כי לן בדירה מדי פעם וכי הנתבעת לא הייתה חייבת במתן הודעה מוקדמת על עזיבתה, הרי שמוטלת החובה על התובעת לשלם בגין התקופה שהייתה בדירה בחודש מרץ. הנתבעת טענה, כי עזבה את הדירה ב- 9/3. לא הוכח לי אחרת. לפיכך, תשלם הנתבעת את חלקה היחסי בשכר הדירה וההוצאות למשך 10 ימים, כפי שפרטה התובעת בתביעה (10X3,690:31) בסך 1,200 ₪, צמוד ונושא ריבית מיום 1/3/12.

אשר להוצאות השריפה, לא הוכח דבר וחצי דבר. לא הוכחה אחריות הנתבעת וכן לא הוכחה התחייבותה לשלם, ומשכך אני דוחה דרישה זו.

אשר לנקיון לאחר עזיבת הנכס, לא הוכח מה היה מצב הנכס לאחר שהנתבעת עזבה אותו, וכן התרשמתי, כי לחבר של התובעת היה מפתח לנכס ובהחלט יתכן ששהה שם, מה גם שהחבר העיד שכשהוא בדק את הדירה ראה הכל כרגיל. לא נטען כי היה לכלוך מיוחד. ולפיכך אני דוחה דרישה זו.

אשר להחלפת מנעולים, לא הוכחה החלפת המנעולים, לא הוצגה כל קבלה, ולכן גם דרישה זו נדחית.

בנוגע לאי נוחות, הפסד ימי עבודה ועוגמת נפש, נזק זה לא הוכח, מה גם שהתובעת יכלה לחסוך או לפחות להקטין נזק זה לו הייתה מגיעה עם הנתבעת לפשרה סבירה.

אין לי אלא להצר על כך ששני הצדדים לא טרחו לעגן ביניהם את ההסכמות בכתב ובדיעבד נאלצו שתיהן להתדיין באמצעות עורכי דין והגשת תביעה לבית המשפט, כאשר ניתן היה לפתור את המחלוקת בסמוך לאחר יצירתה באופן הוגן לשני הצדדים. על הנתבעת היה לשלם את החוב שאינו שנוי במחלוקת, ועל התובעת היה להשיב לנתבעת את חפציה מבעוד מועד ולא לעשות כן במעמד הדיון בבית המשפט. לדאבון הלב שני הצדדים התבצרו בעמדתם, והגיעו לפתחו של בית המשפט.

סוף דבר, הנתבעת תשלם לתובעת כדלקמן:

סך של 2,884 ₪ צמוד ונושא ריבית מיום 1/2/12.

סך של 1200 ₪, צמוד ונושא ריבית מיום 1/3/12.

הוצאות משפט בסך 300 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום, שאם לא כן ישאו ריבית והצמדה עד מועד התשלום בפועל.

לצדדים נתונה הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים.