פולדי נ' פרל ואח'

פסק דין

התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעים 1-3 בגין אירוע תאונת דרכים שאירע ביום 11/12/10 בסך של 5579 ₪.

בדיון היום העידו הנהגת מטעם התובע, הנתבעים 1 ו-2 שגם הם נהגו בזמן אירוע התאונה ונהג נוסף שכלי רכבו נפגע על ידי הנתבע 1.

כשביהמ"ש בוחן את גרסאות העדים וגרסתו של העד הניטראלי לכאורה, ציינתי לכאורה שכן עד זה נגרם לו נזק בכלי רכבו, אם כי קל, נזק זה נתבע על ידו בביהמ"ש השלום בהרצליה וטרם הוכרע.

לגרסתה של הנהגת מטעם התובע כאשר היא מנסה להשתלב, כשהיא נוסעת בנתיב הימני ביותר, נתיב השתלבות, החלה לאותת לכיוון שמאל, טרם החלה את המעבר מהנתיב הימני לנתיב השמאלי, היא חשב בחבטה מאחור, כתוצאה מכך כלי רכבה מוסט ימינה לעבר מונית שעמדה בצד ימין של הכביש, במפרץ לאוטובוסים.

מעדותה של הנהגת מטעם התובע ניכר כי עד למתן עדותה סברה שמי שפגע בה זה רכב הטוסון, כלי הרכב שבו נהג הנתבע 2.

הנהגת מטעם התובע סברה שכך היו פני הדברים, לא בכדי שכן לאחר ששמעתי את גרסאות המעורבים באירוע כולם כלי הרכב לאחר האירוע לא נותרו באותו המצב של סדר הפגיעות אלא הזיזו, בחלקם, את כלי רכבם לצד ימין של הכביש.

הנתבע 1 העיד ביחס לנסיבות קרות האירוע, למעשה שילוב של גרסתו עם גרסתו של העד הנוסף, אלו הן 2 העדויות היחידות הפוזיטיביות אשר מספרות את סיפור המעשה מתחילתו ועד סופו, הן מעידות על האחריות לקרות האירוע.

אם לכך נוסיף את עדותו של הנתבע 2 לפיה כלי רכב שחלף על פניו חתך את נתיב הנסיעה שלו, גרם לו לסטות ימינה, בנסיבות שבהן הכביש היה רטוב איבד שליטה, סטה ימינה,ופגע בקיר בצד ימין שבלם אותו.

טופס ההודעה שהוגש במהלך הדיון, מחזק את גרסתם של הנתבע 1 והעד הניטראלי באשר בסיפה שלו מציין הנתבע 2 לדבריו:

"במהלך הפניה נפגע הרכב שלי מהקיר וגם פגעתי ברכב מסוג טויוטה אשר נהדף לרכבים שהיו לפניו".

מה לי יותר מאשר עדותו של הנתבע 2, אשר נמסרה מיד לאחר אירוע התאונה, בסמוך ולאחר שהדברים חקוקים בזכרונו, כאשר אני מקבלת את גרסתו בעניין זה שמדובר באירוע טראומתי ובהעדר אינדיקציה אחרת מבחינתו לקרות האירוע הוא סמך את ידו על גרסתו של הנתבע 1 וכך הציג את פני הדברים.

המוקדים בכלי הרכב תומכים בגרסאות הנתבע 1 , הנתבע 2, והעד הניטראלי.

גם אם אניח לטובת הנוגעים בדבר כי הרכב שבו נהגה הנהגת מטעם התובע עמד תוך שהוא מבקש להשתלב לנתיב שבו אירע בסופו של דבר האירוע, הרי שזה לא היה קורה בוודאות של 100 אחוז אלמלא רכבו של הנתבע 2 פגע בחוזקה בכלי הרכב שלפניו בו נהג נתבע 1 והדף אותו כדבריו לעבר כלי רכבו של התובע.

בנסיבות העניין נראה כי לא יכולה להיות מחלוקת באשר לאחריותו המלאה והבלעדית של נתבע מספר 2 לקרות האירוע, העד הניטראלי העיד כי קודם שמע את הפגיעה של הנתבע 2 בכלי רכבו של הנתבע 1 ורק לאחר מכן זה פוגע בכלי רכבו של התובע.

לא מצאתי בשום עדות, לרבות עדותו של הנתבע 2, כי יש לקבוע אשם תורם כלשהו למי מהנהגים המעורבים.

היחיד, כתוצאה ממזג האוויר ומהעובדה גם ביחס אליה אין מחלוקת כי לא ירד ברגע האירוע גשם אלא קודם לכן, כאשר הכביש היה רטוב, הינו הנתבע 2 אשר איבד שליטה על כלי רכבו, ממילא לאחר שפגע בכלי רכבו של הנתבע 1 או אז הסיט את כלי רכבו ימינה ופגע בקיר.

הנתבע 1 העיד כי לא היה מגע בינו לבין רכב התובע, הוא הבחין ברכב הנתבע 2 מאיץ, על כך אין מחלוקת שהרי הוא איבד שליטה, חיזוק לכך ניתן למצוא בעדותו של העד הניטראלי.

סוף דבר, האחריות לקרות האירוע רובצת במלואה על הנתבעים 2 ו-4.

אשר על כן הנתבעים 2 ו-4 ישלמו לידי התובע את מלוא סכום התביעה בסך של 5,079 ₪ בגין הנזק הישיר, שכר בטלה עבור העד שאינו בעלי דין, מר צוק רמון, בסך של 250 ₪.