פאבל בוטנרי נ' נגריית חזן אילת (1994) אילת ואח'

פסק דין

מבוא:

1.פסק דין זה עניינו תביעה שהגיש מר פאבל בוטנרי, עובד זר, אזרח מולדובה המתייחסת לתקופת העסקתו בנגריית חזן אילת (1994) בע"מ באילת, מחודש מרץ 2004 ועד לחודש דצמבר 2005. בתביעה ביקש התובע לחייב את נגריית חזן אילת (1994) בע"מ ואת בעליה, מר חזן משה, ביחד ולחוד; בהפרשי שכר המתייחסים לתקופת ההעסקה נשוא כתב התביעה, פיצויי פיטורים בעקבות סיום ההתקשרות וביניהם זכויות סוציאליות – דמי חגים, דמי פדיון חופשה, קצובת הבראה והפרשות לקרן פנסיה. סה"כ ביקש התובע לחייב את השניים, יחד ולחוד, בסכום כולל של כ-67,000 ₪.

הצדדים:

2.מר פאבל בוטנרי (להלן: "התובע"), אזרח מולדובה, נכנס לישראל בחודש מרץ 2004 על בסיס אשרת כניסה המתירה לו לעבוד בישראל בנגריית חזן אילת (1994) בע"מ.

3.נגריית חזן אילת (1994) בע"מ (להלן: "הנתבעת") היא חברה בע"מ, המפעילה נגרייה באילת.

4.מר חזן משה (להלן: "הנתבע") הוא בעל המניות והמנהל בפועל של הנתבעת.

5.בין התובע לנתבעת התקיימו יחסי עובד מעביד מיום 4.3.04 ועד ליום 8.12.05.

התביעה:

6.התביעה נשוא פסק הדין כוללת כאמור לעיל, את הרכיבים הבאים: שכר, פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות.

7.התביעה לשכר מורכבת מהראשים הבאים:

הראש האחד, הטענה כי מכוח החלטת ממשלה, מחודש אוגוסט 2004, התובע זכאי לשכר חודשי שלא יפחת מסכום בסך של 5,000 ₪ לחודש, לתקופה שמיום 1.9.04. התובע טען כי בפועל שילמה לו הנתבעת בתקופה שמחודש ספטמבר 2004 ועד לחודש דצמבר 2005, שכר נמוך מהשכר שנקבע בהחלטת הממשלה הנ"ל. מכאן התביעה לשכר בגובה הפרש בין השכר לו זכאי התובע מכוח החלטת הממשלה לשכר ששולם בפועל.

הראש השני, טענת התובע, כי הנתבעת לא שילמה לו שכר על מלוא שעות העבודה בפועל.

הראש השלישי, ניכויים שלא כדין משכר התובע.

8.כתב התביעה העמיד את תביעת השכר על ראשיה השונים, "על דרך האומדנה על סך של 42,000 ₪" סעיף 39 לכתב התביעה.

9.על פי כתב התביעה, יחסי עובד מעביד בין הצדדים הסתיימו בדצמבר 2005, בסמוך למועד פקיעת תוקף אשרת העבודה של התובע בישראל. התובע טען כי יחסי עובד מעביד בין הצדדים הסתיימו בעקבות השגותיו על אי תשלום שכר וזכויות סוציאליות, והימנעות הנתבעת מנקיטת צעדים להארכת תוקף אשרת העבודה של התובע בישראל.

בנסיבות אלו טען התובע, כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים המבוססים על תקופת העבודה שאיננה במחלוקת ושכר של 5,000 ₪ בחודש, בסכום של 8,750 ₪.

10.בכתב התביעה נטען כי במהלך תקופת הקשר עם הנתבעת מנעה הנתבעת מהתובע זכויות סוציאליות להן הוא זכאי מכוח הדין כדלקמן:

א.לגרסת התובע, היה על הנתבעת לשלם לו תשלום עבור ימי חג, בימי חג בהם שבתה הנתבעת מעבודה. בהתאם ביקש התובע לחייב את הנתבעת בתשלום עבור 9 ימי חג בסכום של 3,386 ₪.

ב.בכתב התביעה נטען כי התובע לא נהנה מחופשה בשכר במהלך תקופת ההתקשרות; ומכאן שהוא זכאי לדמי פדיון חופשה המתייחסים לתקופת העבודה בשירות הנתבעת בסכום בסך של 4,515 ₪.