פ"ה
בית דין אזורי לעבודה חיפה
|
17626-04-16
07/09/2016
|
בפני השופטת:
איריס רש
|
| - נגד - |
התובעת:
עורכי דין לקידום מנהל תקין (ע"ר)
עו"ד חאיק ואח'
|
הנתבעים:
1. מועצה מקומית בית ג'ן
2. מאלכ חרב
3. מדינת ישראל - משרד הפנים
עו"ד עדאל עלי ואח'
עו"ד יונה סירוטה ואח'
עו"ד פרקליטות מחוז חיפה (אזרחי)
|
| החלטה |
1.מונחת לפניי בקשת הנתבע 2 (להלן – הנתבע) לסילוק התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית ומחמת העדר עילה.
2.לטענת הנתבע, ס' 24 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט -1969 (להלן –חוק בית הדין לעבודה) אינו מקנה לבית הדין סמכות עניינית לדון בתביעות שעילתן בצו המורה על הפסקת עבודתו של עובד או בצו המורה על ביטול מינויו של עובד ציבור ובכלל. העמותה אינה המעסיק של המבקש או "חליפו" ולפיכך לא מתקיימים תנאי סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה.
כך גם, בענייננו, לא מתקיימים תנאי סעיף 24(א)(1א) לחוק בית הדין לעבודה שעניינם תביעות שעילתן מו"מ לקראת כריתת חוזה עבודה או בקבלה/אי קבלה לעבודה . עוד נטען כי "עותר ציבורי" רשאי להלין רק כנגד קבלתם לעבודה או מינויים של עובדים במגזר הציבורי ולא לעתור להפסקת עבודתם של עובדים או לביטול מינויים כמבוקש בענייננו.
עוד נטען כי כתב התביעה אינו מגלה עילה וזאת לנוכח העובדה כי גם אם הוא יודה בכל העובדות המפורטות בכתב התביעה (דבר המוכחש) התובעת לא תהיה זכאית לסעד המבוקש על ידה. צו המועצות המקומיות קובע מנגנון ספציפי למינוי או לפיטורים של מבקר פנימי של המועצה ולפיכך, הסמכות לפיטורי הנתבע נתונה אך ורק למליאת המועצה. בית הדין אינו נכנס בנעלי המועצה ורק לאחר קבלת ההחלטה על ידי המועצה קמה סמכותו של בית הדין לבקר את החלטת המועצה ביקורת מינהלית.
3.התובעת מתנגדת לבקשה.
לטענתה, הבקשה מהווה ניסיון של הנתבע לחסום ביקורת שיפוטית על תפקודו הלקוי והכושל והיא מנוגדת חזיתית להלכות לעניין סמכותו של בית הדין לעבודה.
סמכותו של בית הדין לעבודה משתרעת על פני כל התובענות העוסקות ביחסי עבודה ובכלל זה תובענות בדבר הפסקת עבודתם של עובדים בהתאם לסעיף 24(א)(1א) לחוק בית הדין לעבודה ובהתאם לפסיקה העניפה של בית המשפט העליון, בית המשפט לעניינים מינהלים, בית הדין הארצי לעבודה ובתי הדין האזוריים.
טענת הנתבע בדבר העדר עילה משוללת יסוד לנוכח העובדה שלבית הדין מסורה הסמכות להעביר תחת שבט ביקורתו את הפעלת הסמכות על ידי המועצה. עניינו של ההליך דנן בסירוב המועצה להפעיל את סמכותה לפיטורי הנתבע חרף מחדלו המתמשך והמתעצם. החלטה מנהלית זו היא שעומדת למבחן במסגרת הליך זה, כפי שעמדה למבחן במספר רב של הליכים דומים שנידונו בערכאות המשפטיות. אין להבחין בין ביקורת שיפוטית על החלטה פוזיטיבית של המועצה לבין החלטה של המועצה על דרך המחדל.
דיון והכרעה
4.ההלכה בכל ערכאות המשפט ובפרט בבתי-הדין לעבודה היא כי דחיית תובענה על הסף או מחיקתה הן בגדר אמצעים הננקטים בלית ברירה ופתרון המחלוקת לגופה הוא לעולם עדיף.
מגמתם של בתי-המשפט בכלל ובתי-הדין לעבודה בפרט, לברר ולהכריע בתובענה לגופה, על פני סילוקה על הסף [ראו: דב"ע (ארצי) מז/15-3 אפנר נ' מפעלי הדסה לנוער, עבודה ארצי, כרך כ(2) 242;
דב"ע (ארצי) נא/3-31 חיפה כימיקלים בע"מ נ' כלפון, פד"ע כב 518; דב"ע (ארצי) נא/3-195 תובנה מכונות תרגום נ' סגל, פד"ע כג 274]. עוד נפסק שסעד של סילוק תובענה על הסף הוא סעד קיצוני ובית-הדין אינו נוקט בו אלא במקרים חריגים [ראו: ע"ע (ארצי) 408/07 מדינת ישראל נ' כהן (13.02.2008)].
5.גם במקרים, בהם נוכח בית המשפט כי לתביעת התובע סיכוי קלוש, בית המשפט לא יחסום בפני התובע את האפשרות לברר את תביעתו לגופה [ראו: בג"צ 254/73 צרי חברה פרמצבטית וכימית נ' בית הדין הארצי לעבודה, פד"י כח(1) 372; ע"א 76/86 ד"ר יוסף פיינשטיין נ' ה. ש. מלונות בע"מ, פ"ד מג (3) 124). בבר"ע 12834-02-10 בעניין רמי טרבלסי (החלטה מיום 10.2.2012) חזר בית הדין הארצי על הנסיבות שבהן ייעתר בית הדין לבקשה למחיקה על הסף וכדלקמן: