עתירת אב לבטל חיובו בהוצל"פ במזונות בתו הקטינה ששהתה במוסדות וזאת למפרע מששבה למשמורת האם

א.        השאלות שעל הפרק:

1.         כיצד יש לסווג תביעה להפחתת מזונות עבר בגין הוצאת קטינה ממשמורת האם לפי החלטת בית משפט לנוער?

1.1   אם עסקינן בהליך העוסק בהפסקת גביית מזונות בהוצאה לפועל, האם תחול הוראת סעיף 11 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי"ט - 1959, הגם שחלות הוראות הדין האישי?

1.2   אם עסקינן בתביעה להפחתת מזונות, האם מדובר בשינוי נסיבות מהותי?

1.3. האם וכיצד יש להפעיל שיקולי צדק?

2.         מהו אומד דעתם של הצדדים במעמד אישור הסכם גירושין ומזונות לעניין חיוב אב במזונות בתו הקטינה במידה ותוצא ממשמורת האם?

ב.         התביעה:

3.         בפניי תביעה להפחתת חוב מזונות עבר שחב התובע כלפי הנתבעת, בשל התחייבותו על פי הסכם גירושין מיום 30/5/04 (להלן : " ההסכם"). עסקינן בהסכם גירושין בכתב יד ובו נרשם שהאב נושא במזונות הילדה המשותפת ד.מ., בסך 1,000 ש"ח בחודש.

4.         על פי הנטען בכתב התביעה, הקטינה הוצאה לסידור חוץ ביתי החל מיום 15/6/2010 והושבה למשמורת האם (על פי החלטות בית משפט לנוער ועו"ס לחוק נוער) רק ביום 2/12/2012. בתקופה זו שהתה הקטינה במרכז חירום ובפנימייה לסירוגין ובמסגרות אלו, כך טוען התובע, סופקו לה כל צרכיה. בנוסף נטען, כי בתקופה זו שהתה הקטינה סוף שבוע אחד לחודש אצל הנתבעת וסוף שבוע אחד אצל התובע והוא אף נשא בתשלום חוג עבורה, כך שברור, כי הוצאותיה פחתו משמעותית מאלו שנקבעו בהסכם.

5.         מוסיף התובע וטוען, כי הייתה הסכמה והבנה בין בעלי הדין, כי בתקופה בה הקטינה הוצאה ממשמורת האם, לא יבוצע החיוב במזונות. עם זאת ובהמלצת בית המשפט הסכים התובע לשלם לאלתר 1/3 מחוב מזונות העבר, קרי 10,000 ש"ח וזאת לפי החלטתי בדיון מיום 28/4/13. כעת הוא מבקש להסתפק בתשלום זה ולא לאפשר גביית מזונות נוספת בגין "חוב העבר".

ג.         ההגנה:

6.         הנתבעת אינה חולקת על עובדת הוצאת הקטינה מביתה על פי החלטות בית משפט לנוער, אך מדגישה, כי התובע תרם להחלטות אלה ולא נאבק על החזרת הקטינה לביתה והכל משיקולים זרים.

7.         עוד היא טוענת, כי שני הצדדים יהודים, חלות עליהם הוראות הדין האישי ולאור סעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי"ט - 1959, הרי שאין צורך בקבלת אישור בית המשפט לגבות מזונות עבר, אף אם חלפה תקופה של מעל שנתיים מאז הופסקה הגבייה (קרי אין תחולה לסעיף 11(ב) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) לעיל).

8.         עוד נטען, כי היה צורך לצרף הקטינה כצד להליך וכי על התובע היה להוכיח שינוי נסיבות מהותי, דבר שלא עלה בידו.

9.         לשיטת הנתבעת, דמי המזונות המוסכמים הינם מתחת למינימום שפוסקים בתי המשפט לענייני משפחה ולכן גם בתנאי הפנימייה בהם שהתה הקטינה אין מקום להפחתת מזונות, מה עוד שהאם נשאה בפועל בהוצאות רבות העולות לשיטתה על דמי המזונות.

10.        לעניין אי גביית המזונות במהלך תקופת הנזקקות, מכחישה הנתבעת קיומה של הסכמה בינה לבין התובע וטענה כי הייתה טרודה בהשבת בתה למשמורתה ולא חפצה בפתיחת חזית נוספת מול התובע.

ד.         דיון בסיווג התובענה:

11.        עסקינן למעשה במחלוקת בין הורי הקטינה בשאלת היקף חיובו של האב במזונות הקטינה בתקופה שבה לא הייתה במשמורת פיזית (ומשפטית) של אמה, אלא בחסות רשות הסעד לפי החלטות בית המשפט לנוער.

12.        אין מדובר בשאלה הצופה פני עתיד, אלא בוחנת את העבר, שכן אין חולק שכיום (לאחר שהקטינה שבה להתגורר בבית אמה) משלם התובע את מזונותיה של בתו במלואן.