עתירה לקיום צוואתו האחרונה של המנוח, אשר כתב מספר צוואות

1.                  המנוח ז"ל, הלך לעולמו ביום 10.3.06, כשהוא בן 89. אשתו, נפטרה לפניו ביום 17.1.06; בני הזוג היו חשוכי ילדים והמנוח לא השאיר אחריו קרובים אחרים כלשהם. המנוח ערך שלוש צוואות במועדים שונים לפני מותו. בצוואותיו הראשונה והשניה השאיר המנוח את כל עזבונו לאגודת ...; ברם, בצוואתו השלישית והאחרונה, מיום 30.3.03, העדיף המנוח את הגב' ... על פני האגודה, והוריש לגב' ... את כל עזבונו. האגודה מתנגדת לקיומה של צוואה זו, ומבקשת את קיומה של הצוואה הקודמת, השנייה, מיום 5.4.00, בה הוריש לה את כל עזבונו.

ואלה עובדות המקרה הצריכות לענייננו:

2.                  המנוח עבד כ - 31 שנים כמנהל חשבונות ב....מאז שנת 1993 ועד שהמנוח ואשתו הלכו לעולמם, התגוררו בבית הורים ....

3.                  ביום 12.10.95 ערך המנוח את צוואתו הראשונה, בה ציווה את כל עזבונו לאשתו, ואם לא תישאר בחיים אחריו - לאגודה. בשנת 1996 אושפזה האשה במחלקה הסיעודית של בית ההורים, ומאז לא תקשרה עם סביבתה; מאותו מועד ועד לשנת 2003 טיפל המנוח בכל ענייניה, ולימים מונה גם כאפוטרופוס לגופה ורכושה, יחד עם מר ....

4.                  ביום 5.4.00 ערך המנוח צוואה שניה, בה ציווה את כל עזבונו לאגודה, תוך שביקש בגוף הצוואה שהאגודה תעשה כל מאמץ לדאוג לשלומה של אשתו ולכל מחסורה, אם תישאר בחיים אחריו, לרבות תשלומים עבורה לבית האבות, כיסוי הוצאותיה הרפואיות, דאגה לרווחתה, קיום ביקורים רציפים עימה, וכן טיפול בהעברת זכויות הפנסיה והרנטה מממשלת גרמניה על שמה.

5.                  ביום 30.3.03 חתם המנוח על הצוואה השלישית, בה ציווה את כל רכושו לגב'... הגב' ... והמנוח הכירו בבית ההורים, עת העסיק אותה המנוח, תחילה כפדיקוריסטית, אחר כך כמנקה, ובהדרגה גם כמטפלת. אין מחלוקת בין הצדדים כי מידי פעם העביר המנוח לגב' ... מתנות וכספים בשווי רב (בסכום כולל של לפחות 500,000 ש"ח ואולי אף יותר; לטענת האגודה, סכומי הכסף שהעביר המנוח לידיה הגיעו למעל מליון ש"ח). מצב זה הגיע לשיאו בחודש מרץ 2003, בסמוך לעריכת הצוואה האחרונה לטובתה, עת ביקשה הגב' ... לפרוע שיק שנתן לה המנוח ע"ס 120,000 ש"ח, אשר על פניו יועד לכיסוי המשכנתא שרבצה על דירתה.

6.                  בעקבות אירוע זה, הוגשה בקשה על ידי בית האבות ביום 29.5.03 למנות למנוח אפוטרופוס לגוף ולרכוש, וביום 21.12.03 ניתן צו כמבוקש ומר ... מונה כאפוטרופוס לרכושו של המנוח. הבקשה נתמכה בחוות דעתו של הפסיכיאטר ד"ר איזק.

7.                  ביום 1.11.04 הגיש האפוטרופוס תלונה למשטרה כנגד הגב' ... בגין עושק; ברם, התיק נסגר ביום 31.12.06 מחמת חוסר ראיות.

8.                  לאחר פטירתו של המנוח, עתרה הגב' ... לקיום צוואתו האחרונה.

9.                  האגודה מעלה מספר טענות לפסלות הצוואה: (א) בצוואה קיימים פגמים צורניים רבים המעידים על חוסר אמיתותה; (ב) בעת עריכת הצוואה היה המנוח בלתי כשיר לצוות; (ג) המנוח היה נתון להשפעה בלתי הוגנת בעת עריכת הצוואה; (ד) הגב' ... נטלה חלק בעריכת הצוואה.

דיון:

10.             הצוואה ככלי בידו של אדם לקבוע מה ייעשה ברכושו לאחר פטירתו, וחירות הקניין של הפרט לשלוט בנכסיו, משתרעת לו, לא רק בחייו אלא גם לאחר מותו. כדברי בית המשפט בע"א 869/75 בריל נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד לב(1) 98, בעמ' 102-103, " 'קו-היסוד' של המחוקק בדיני צוואות אינו אלא מצווה לקיים דבר המת...". עיקרון יסוד זה אינו נובע מחירות הקניין בלבד; בעיקרון זה שזור גם רעיון כבוד האדם, הטומן בחובו את הצורך לכבד את רצונו, בבחינת "רצונו של אדם כבודו", ובפרט אם זהו רצונו האחרון (ראה, ש' שוחט, פגמים בצוואות, מהדורה שנייה, עמ' 24; ע"א 724/87 כלפה (גולד) נ' גולד, פ"ד מח(1) 22, בעמ' 28-29; ע"א 1900/96 טלמצ'יו נ' האפוטרופוס הכללי, פ"ד נג(2) 817, בעמ' 827-828).

11.             יחד עם זאת, עלינו לכבד את רצונו האמיתי של המצווה, ולא לקיים צוואה שהוא לא היה כשיר לערוך או שאולץ או הושפע לבצע שלא כדין. כפי שיפורט להלן, העובדות הרבות שהוכחו מעוררות בעיני ספקות רבים באשר לכשרות הצוואה השלישית נשוא ההתנגדות, במספר תחומים: כשירותו של המצווה, השפעה בלתי הוגנת על המנוח מצד הגב' ..., ונטילת חלק מצדה בעריכת הצוואה; וההצטברות של כל הספקות הנ"ל מביאה אותי למסקנה שהצוואה המונחת בפני בית המשפט אינה משקפת את רצונו האמיתי של המנוח, וכי על כן יש לקבל את התנגדותה של האגודה ולדחות את בקשת הגב' ... לקיום הצוואה.

12.             להלן אפרט את טענות הצדדים ואת מסקנותי.

א.         פגמים צורניים בצוואה

13.             לטענת האגודה, בצוואה נפלו שלושה פגמים צורניים:

א.                 על אף שבגוף הצוואה מופיעים חתימותיהם של העדים, חסר אישור בחתימת ידם כי המנוח הצהיר בפניהם שזו צוואתו האחרונה וכי חתם עליה בפניהם;

ב.                  בגוף הצוואה (סעיף 5) נאמר שהצוואה מורכבת משני מסמכים, וכי שני המסמכים מהווים יחד מסמך אחד; ברם לא הוגש ולא הוצג המסמך הנוסף, ואין כל אפשרות לדעת מהו ומה תוכנו;

ג.                   המצווה מאשר בסעיף 5 לצוואה כי הוא חותם עליה בפני עו"ד ... "ועדים", אולם בפועל נושאת הצוואה חתימה נחזית של עו"ד ... ושל עד אחד נוסף בלבד.

לטענת האגודה, מבין שלושת הפגמים המנויים לעיל, הראשון הינו פגם בקיום ההוראות המפורשות של סעיף 20 לחוק הירושה, התשכ"ה - 1965 (להלן: החוק) הקובע כי בצוואה בעדים, על העדים לאשר באותו מעמד בחתימת ידם, על פני הצוואה, שהמצווה הצהיר בפניהם שזו צוואתו. שני הפגמים האחרים הינם פגמים בשלמותו של המסמך ובאמינותו, אשר עולים מתוך המסמך עצמו, ויש בהם כדי להעיד על הנסיבות המפוקפקות של עריכת הצוואה ולפגום באמינותה.