עת"מ
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים
|
59561-03-16
06/04/2017
|
בפני השופטת:
רות לבהר שרון
|
- נגד - |
העותרים:
עמותת אביב - העמותה לקידום החינוך ברוח ולדורף ע"ר 580525566 ו-264 עותרים אח' עו"ד קרן רז עו"ד מיטל בק
|
משיבים:
1. עיריית תל-אביב-יפו 2. רון חולדאי ראש עיריית תל-אביב-יפו
עו"ד אורנה אחרק פרלוק עו"ד שירי אשכנזי עו"ד גלי כרמון
|
פסק דין |
בפניי עתירה במסגרתה מבקשים העותרים שני סעדים: האחד - כי בית המשפט יורה למשיבים לאפשר את קליטת בית החינוך שבבעלות העותרת אל החינוך הרשמי, כך שיהפוך למוסד חינוכי מוכר ורשמי בבעלות משרד החינוך ועיריית תל אביב; הסעד השני - מבוקש להורות למשיבים להקצות לעותרת 1 מבנה מתאים לפעילותה לתקופה של 5 שנים.
העובדות
1.העותרת 1 היא עמותה רשומה המפעילה בתל אביב בית חינוך אנתרופוסופי מאז שנת 2010, הכולל 4 גני ילדים ובית ספר "צומח" בו תלמידים בכיתות א'-ו', כאשר בשנת הלימודים תשע"ז נפתחה גם כיתה ז' (להלן: "בית החינוך" או "בית הספר").
העותרים 2 - 264 הינם הורים לתלמידים בבית הספר וגני הילדים, כולם תושבי העיר תל אביב.
החינוך האנתרופוסופי מתבסס על מספר עקרונות מרכזיים, בין השאר על ידי לימוד מקצועות הליבה, תוך שימוש באומנות כדרך הוראה מרכזית בכל תחומי הידע, וטיפוח מלאכות יד ועבודת כפיים כדרך בה התלמיד חווה את החומר הנלמד. בנוסף ללמידה קוגניטיבית, נעשה שימוש מוגבר בכל החושים, תוך שימוש בספרים שהתלמידים יוצרים בעצמם ("מחברת תקופה").
2.החל מנובמבר 2011, מוכר בית החינוך כמוסד חינוך מוכר אך לא רשמי. המשמעות לכך היא כי בית החינוך פועל במסגרת חוק חינוך ממלכתי, תשי"ג-1953, וחוק לימוד חובה, תש"ט-1949, אך מאחר ואינו מוסד רשמי, הוא אינו בבעלות העירייה או משרד החינוך, אינו זוכה לתקציבים בהיקף לו זוכים בתי הספר הממלכתיים ממשרד החינוך, אלא לתקציבים נמוכים יותר. כך גם אינו זכאי למבנה לצורך פעילותו, ומוריו אינם מועסקים על ידי משרד החינוך.
יצוין, כי עוד טרם הקמת העמותה נעשתה פנייה לעירייה כדי שיוקם על ידה בי"ס אנתרופוסופי, ואולם העירייה סירבה לעשות כן, בטענה כי באופן עקרוני אינה מעוניינת בהקמת מוסדות חינוך ייחודיים בת"א, כגון בי"ס אנתרופוסופי, דימוקרטי או כל מוסד ייחודי אחר, למשל אם יבקשו להקים בי"ס למדעים.
3.בשנת 2014 הגישה העותרת עתירה כנגד משיבה 1 (עת"מ 25169-04-14; להלן: "העתירה הראשונה"), במסגרתה עתרה למתן צו על תנאי שיורה לעירייה להקצות לה מבנה לפעילותה בשנת הלימודים תשע"ה. טענת העותרת שם הייתה כי קיימת אפליה בינה לבין מוסדות חינוך השייכים למגזר החרדי, אשר גם הם מוסדות מוכרים שאינם רשמיים, כאשר הם זוכים להקצאת מבנה מהעירייה, בעוד שלגביהם העירייה אינה פועלת באופן שוויוני, ואינה מקיימת דיונים בוועדת ההקצאות.
בית המשפט (כב' השופט מאיר יפרח), קבע כי אסור לעירייה ליתן עדיפות בהקצאת קרקעות למוסדות חינוך של מרכז החינוך העצמאי ומרכז מעיין החינוך התורני, תוך שקבע כי העדיפות שניתנה למוסדות אלה בחוק יסודות התקציב, אינה חלה על הקצאת קרקעות, ומנוגדת לנוהל הקצאת קרקעות ומבנים ללא תמורה או בתמורה סמלית של משרד הפנים. לאור זאת, פסל בית המשפט את הקריטריון הנותן למוסדות אלה עדיפות בנוהל העירייה בעניין הקצאת מבנים למוסדות חינוך (נספח י"ב לעתירה), בהיותו קריטריון הפוגע בשוויון, ויוצר אפליה פסולה. יחד עם זאת, בית המשפט לא הורה לעירייה להקצות לעותרת מבנה, אלא הורה לעירייה לבחון כל בקשה ספציפית באופן שוויוני, ללא מתן עדיפות למוסדות הנ"ל.
4.לטענת העותרים, העירייה לא פעלה בהתאם לפסק הדין בעתירה הראשונה, לא ביטלה את הקריטריון המפלה, וממשיכה להקצות למוסדות חינוך מהמגזר החרדי עדיפות בהקצאת מבנים, בעוד שלעותרת טרם הוקצה מבנה, והיא נאלצת להמשיך ולשכור מבנה בעלות של כ-400,000 ₪ בשנה, במימון הורי התלמידים, ותוך השקעת כספים רבים להתאמת המבנה.
במסגרת העתירה הנוכחית, התייחסו העותרים, בין השאר, למס' החלטות ספציפיות של ועדת ההקצאות למתן הקצאה למוסדות חינוך חרדיים. לטענתם, הדבר נעשה בהתעלם מהנהלים בעניין, כשלמעשה ועדת ההקצאות מאשרת את המשך הפעילות במבנה למוסדות חינוך מהמגזר החרדי, רק כי הם כבר שם, מבלי לדרוש ולקבל את כל הפרטים הנדרשים מאותן עמותות, כתנאי לבחינת הבקשה להקצאה (נספחים ט"ו, ט"ז, י"ז, י"ח, י"ט). מנגד, טוענת העירייה כי לפחות לגבי 3 מתוך המקרים שמציינים העותרים, מדובר במקרים שנבחנו בוועדת ההקצאות לפני מתן פסק הדין בעתירה הראשונה.