עת"מ 53390-03-16 עמורי נ' ועדה מקומית לתכנון עירון ואח'

הרקע לבקשה וטענות הצדדים:

בפני בקשת העותר, תושב אזור השיפוט של המשיבה 1, הוועדה המקומית לתכנון ובניה עירון (להלן: "הוועדה המקומית") למתן צו ביניים אשר יאסור ביצוע עבודות סלילה במקרקעין שלגביהם ניתנה הודעה שפורסמה בילקוט הפרסומים שמספרו 5609 ביום 27.12.06 העוסקת בהפקעת הקרקע על פי תכנית מתאר מקומית ענ/119.

המבקש, תושב הישוב עארה, טוען כי המשיבה 3, המועצה המקומית ערערה (להלן: "המועצה המקומית") מתכוונת להיכנס לחלקת המבקש ולסלול בה הרחבה לדרך הקיימת מדרום לחלקה, כך שהדרך הקיימת תורחב לכיוון בית המבקש ותהיה במרחק כמעט אפסי מהכניסה לבית המבקש. נטען כי קווי הבניין של הדרך, אחרי הרחבתה, יהיו בתוך בית המבקש ובנוסף הדרך המוצעת נכנסת לתוך רחבת המבקש ולוקחת בכך את מקומות החניה לביתו ומשנה את הכניסה לביתו לחלוטין. לטענת המבקש, הדבר נעשה אחרי שיו"ר הוועדה המקומית פרסם בשנת 2006 הודעה לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) 1943 (להלן: "פקודת הקרקעות") וחוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה"), להפקיע את המקרקעין לצורך הרחבת דרך לפי תכנית ענ/119 – תכנית מתאר מקומית לישוב עארה. אך נטען כי התכנית אינה קובעת כי הדרכים או שטחי הציבור המוצעים בתכנית מיועדים להפקעה ובנסיבות כאלה, ועל פי סעיף 189 לחוק התכנון והבניה, הוועדה המקומית אינה מוסמכת להפקיע את המקרקעין ללא אישור הוועדה המחוזית וככל שהיא החליטה כן ההחלטה שלה בטלה מעיקרה. כן נטען כי המבקש לא זומן להשמיע טענותיו בפני הוועדה המקומית ולא קיבל החלטה של הוועדה המקומית להפקיע את המקרקעין, וחרף פניותיו לא הוצג למבקש אי פעם היתר בניה לסלילת הדרך המתוכננת. המבקש טוען כי הוא אחד מבעלי הזכויות והמחזיק בחלק מהמקרקעין שבנדון, כאשר על המקרקעין הקים את דירת המגורים שלו וזאת על פי היתר בניה שניתן לו ביום 12.11.90 על שמו.

המבקש טוען עוד כי בפועל לא התקבלה החלטה של הוועדה המקומית להפקיע את המקרקעין וככל שקיימת הסכמה להפקעה מצד הוועדה המחוזית (דבר שלא התקבל לטענתו) עדיין ההחלטה על הפקעת המקרקעין הינה בידי מליאת הוועדה המקומית ולא בידי יו"ר הוועדה המקומית. כן נטען כי הוועדה המקומית לא העניקה למבקש זכות שימוע עובר להחלטה להפקיע את המקרקעין. המבקש טוען כי ההפקעה בלתי סבירה ובלתי מידתית באופן קיצוני. נטען כי הנזק שייגרם למבקש מההפקעה הינו חמור ביותר וכי מדובר בהפקעה לצורך הרחבת דרך על פי תכנית מלפני 10 שנים.

כאמור, המבקש מבקש ליתן צו ביניים שיאסור על ביצוע עבודות הסלילה עד למתן פסק דין בעתירה. נטען כי סיכויי העתירה טובים מאחר שההודעה על הפקעת המקרקעין הוצאה בחוסר סמכות ולא התקבלה החלטה על ידי הוועדה המקומית להפקיע את המקרקעין ולמבקש לא ניתנה זכות שימוע עובר להחלטה זו. כן נטען כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש שכן מדובר בשמירת המצב הקיים מכיוון שעדיין לא החלו העבודות בדרך שמדרום לבית המבקש או בחלקת המבקש ובהעדר צו ביניים יוצב המבקש בפני עובדה מוגמרת ומעשה עשוי כך שגם אם תתקבל העתירה לא יהיה ניתן להשיב את המצב לקדמותו.

המשיבים 1 – 2 – הוועדה המקומית ויו"ר הוועדה המקומית - טוענים כי המבקש אינו בעלים רשום או בעל זכות רשומה אחרת במקרקעין שבנדון. כן נטען כי תכנית ענ/119 אושרה כדין ודבר אישורה פורסם ברשומות. נטען כי בתקופת הפקדת התכנית ענ/119 הגיש המבקש התנגדות לתוואי הדרך העובר בחלקה והוועדה המחוזית דחתה את ההתנגדות. כן נטען כי תכנית ענ/119 הרחיבה את דרך מס' 4, אשר הייתה במקור דרך רשומה ודרך מאושרת עפ"י תכניות קודמות. נטען כי תכנית ענ/119 הרחיבה את הדרך הקיימת בכ-3 מטר מחלקה 8 בגוש 12156 (המקרקעין שבנדון). נטען כי תוואי הדרך העובר בחלקה מיועד למטרה ציבורית (דרך) על פי התכנית המאושרת. התוואי מופיע בתשריט התכנית. כן נטען כי הוועדה המקומית הייתה רשאית להפקיע את השטח המסומן כתוואי דרך בחלקה מכוח סמכותה על פי סעיף 189 לחוק התכנון והבניה. נטען כי מאחר שהוראות התכנית קובעות שהשטחים מיועדים לצרכי ציבור ולאחר שהוועדה המחוזית שמעה את ההתנגדויות לתכנית, לרבות התנגדות המבקש, החליטה בהן ואישרה את התכנית על ייעודיה ובכך נתנה דעתה שהמקרקעין המיועדים למטרה ציבורית יופקעו, פרסמה המשיבה הודעות לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות. כן נטען כי לחילופין הוועדה המקומית ומי שבא מטעמה רשאית להיכנס לחלקה ולפרוץ את הדרך המאושרת מכוח סעיף 190(ב) לחוק. עוד נטען כי שטח קטע הדרך הינו מזערי ביחס לשטח החלקה ואינו עובר את שיעור ה- 40% שמותר לוועדה להפקיע ללא תשלום פיצויים וכי המבקש לא היה זכאי לקבל הודעה על ההפקעה. נטען כי המבקש אינו בעלים רשום במרשם המקרקעין ולכן לא היה זכאי לקבל הודעה. לחילופין טוענים המשיבים 1-2 שגם אם לא קוימה ההוראה בדבר מסירת הודעה אין בכך כדי לפסול את תוקף ההפקעה וההודעה על פי סעיפים 5 ו-7 לפקודה.

באשר להיתר הבניה שמציג המבקש טוענים המשיבים כי המבקש סטה מההיתר שניתן לו והבניה לא בוצעה בהתאם להיתר ומכל מקום הרחבת הדרך אינה בגבול אפס מתכנית ההיתר אלא במרחק של 3 מטר לפחות. נטען כי סעיף 5.16 להוראות התכנית ענ/119, שכותרתו בניינים קיימים החורגים מהוראות התכנית, מסדיר את החריגות בקווי בנין, מס. מבנים וכו'. כן נטען כי המועצה המקומית הגישה בקשה לקבלת היתר לפריצת הדרך וסלילתה והבקשה אושרה וניתן לה היתר בניה. עוד נטען כי המועצה המקומית פטורה מקבלת היתר על פי סעיף 261(ד) לחוק התכנון והבניה. על כן, נטען כי יש לדחות את הבקשה.

המשיבה 3, המועצה המקומית, טוענת כי התכנית אושרה גם על ידי הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה והתכנית מייעדת חלקים מהחלקה כשטחים לצרכי ציבור, ובין השאר דרכים, ועסקינן בשטחים שיועדו להפקעה על פי התכנית. נטען כי בשלב ההתנגדויות לתכנית הוגשה בין היתר גם התנגדות המבקש עצמו לדרך מס' 4 שנכללה בתכנית, בטענה שתוואי אותה דרך מפריע לניצול המגרש, אולם התנגדות זו נדחתה על ידי הוועדה המחוזית בהחלטתה מיום 17.7.05 כאשר נכתב כי תוואי הדרך אינו מפריע לניצול המגרש. על כן, בתאריך 27.12.06 ובהתאם לסמכותה על פי סעיף 189 ו- 190 לחוק התכנון והבניה, פרסמה הוועדה המקומית בילקוט הפרסומים 5609 הודעה לפי סעיף 5 ו- 7 לפקודת הקרקעות. ההודעה הנ"ל התייחסה בין השאר לחלקה נשוא העתירה וכעולה מהפרסום הנ"ל החלק הרלוונטי מאותה חלקה יועד ל"דרך, שביל להולכי רגל". נטען כי למרות שהתנגדותו לתוואי דרך מס' 4 נשוא התכנית נדחתה על ידי הוועדה המחוזית עוד בחודש 7/2005 והעובדה שהוועדה המקומית פרסמה הודעה ברשומות על נחיצות הקרקע לצרכי ציבור ועל תפיסת חזקה מידית בקרקע עוד בחודש 12/2006, קפא המבקש על שמריו לאורך כל השנים ונזכר רק עתה להגיש את עתירתו בה הוא מנסה לתקוף את תוואי כביש 4 שאושר במסגרת התכנית, זאת בשיהוי כבד של כ-9 שנים.

המועצה המקומית מציינת גם כי זכתה לאחרונה, לאחר עמל רב מול משרד התחבורה, בתקציבים המוערכים בסך של יותר מ-22 מיליון ₪ לביצוע עבודות פריצה, סלילה ופיתוח כבישים לצורך קידום התחבורה הציבורית בכפרים עארה וערערה, ובהתאם לאישור תקציבים אלה אמורות להתבצע עבודות, גם בכביש נשוא העתירה, בעלות של למעלה מ-7.6 מיליון ₪, בהן אמורה המועצה להתחיל בקרוב. נטען כי עיכוב העבודות עלול להסב למועצה נזקים כבדים ובכלל זה אפשרות לאבדן תקציבים שאושרו לעבודות התשתית או הבניה ופגיעה קשה לתושבי המועצה.

המועצה המקומית טוענת גם כי יש לדחות את העתירה על הסף נוכח אי צירוף צדדים רלוונטיים לעתירה – הוועדה המחוזית שאישרה את התכנית. כן נטען כי מאחר שהתכנית ענ/119 ייעדה את השטח לצרכי ציבור הוועדה המקומית לא הייתה זקוקה לאישור נוסף מהוועדה המחוזית לצורך ביצוע ההפקעה. נטען כי האישור שניתן על ידי הוועדה המחוזית לתכנית ענ/119, בה יועדו שטחים מסוימים לצרכי ציבור, ואשר ניתן לאחר שאותה וועדה מחוזית דנה בהתנגדויות שהוגשו נגד התוכנית, בכללן התנגדות המבקש, מהווה למעשה גם אישור להפקעת השטחים שיועדו על פי התכנית לשמש ככבישים ציבוריים, מבני ציבור וכו'. נטען כי גם המבקש עצמו הבין כי אישור התכנית על ידי הוועדה המחוזית מהווה גם אישור להפקעת השטחים הרלוונטיים מחלקתו לצרכי ציבור ולכן דאג להגיש את התנגדותו לתכנית בטרם אישורה, לפני למעלה מ-9 שנים.