עת"מ 50628-07-14 דוד נ' עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ ואח'

לפניי עתירת העותרת אשר הסעד המבוקש בה הוא " ... להורות למשיבים לאתר ולהסדיר בדחיפות דירה חלופית אחרת למגורי העותרת, שגודלה לא יפחת מ-32 מ"ר, המתאימה לצרכיה ולמגבלותיה, בקרבת בני משפחת אחותה, התומכים בה ומתגוררים בשכונת יוספטל בעיר כפר סבא" (ראו עמ' 2 לעתירה).

סעד זה מבוקש נוכח הנסיבות העובדתיות הבאות: העותרת עלתה ארצה בשנת 1991 כאשר היא נלווית למשפחת דודה. חרף קשיי ראייה שירתה היא בצבא. לאחר שחרורה אובחנה היא כסובלת ממחלת עיניים והיא מוכרת כנכה בשיעור של 100%. העותרת התגוררה עם בני משפחת אחותה בדירת 4 חדרים ובה 8 נפשות בכפר סבא. היא פנתה אל המשיבה 2 בבקשה להפריד אותה מתעודת העולה של אביה (ואחיה, שעלו לישראל בשנת 1992) ולהכרה בזכאותה (העצמאית) לדיור ציבורי ואכן, כך היה. בשנת 2012 הוכרה זכאותה והיא הופנתה למשיבה 1. הזכאות שנקבעה היא (לפי הטענה) לדירת חדר, בשטח של 32 מ"ר. לטענת העותרת, המשיבות פעלו בעניינה שלא כדין או ברשלנות או חוסר אכפתיות והפעילו שיקול דעת שלא כהלכה עת החתימו אותה על חוזה שכירות לדירה תוך ניצול מגבלותיה וחולשתה של העותרת ו/או באופן מטעה או מקפח ו/או הבטעייה (סעיף 9 לעתירה). זאת, הואיל והעותרת קיבלה דירה ששטחה הוא 18 מ"ר נטו בלבד, שעה שהופנתה לקבל דירה בשטח של 32 מ"ר. הדירה שניתנה לעותרת קטנה וצפופה, והעותרת הרגישה זאת אך לא הייתה ה ברירה אלא לקבלה, שכן לא היה לה מקום מגורים חלופי (סעיף 13 לעתירה).

העותרת נתקלה בקשיים רבים שהפכו את מגוריה במקום לבלתי נסבלים, לרבות בשל שלושה טעמים אלה:

האחד – המרחק מבני משפחתה המתגוררים – כאמור – בכפר סבא;

השני – גודל הדירה אינו מאפשר לעותרת תנאי מחייה מינימליים;

השלישי – הסביבה שבה נמצאת הדירה (שכונת שביב בהרצליה, שלא הייתה מוכרת לעותרת והסתבר כי היא שכונה קשה מבחינה חברתית ומאופיינת בשיעור פשיעה גבוה במיוחד. הסביבה "רוחשת אלימות באופן מתמיד. צעקות וקטטות מרעישות את הסביבה כדבר שבשגרה. כתוצאה מכך חיי העותרת הפכו לסיוט של ממש. העותרת נמנעת מלצאת את דירתה אלא אם הדבר הדבר ממש הכרחי. הדבר חמור במיוחד בנסיבותיה המיוחדות של העותרת". ראו סעיף 38 לעתירה וסעיף 44 לסיכומים).

פניות העותרת ובאת כוחה אל המשיבות העלו חרס. העותרת טוענת כי אמנם, עובר לכריתת החוזה, פגשה היא במקום את נציגת המשיבה הגב' מלי צדוק, מטעם המשיבה 1 ונכנסה עימה לדירה, אך בשל כך שכושר ראייתה כמעט ואינו קיים – לא הייתה העותרת יכולה לתהות על טיב הדירה או לאמוד את שטחה והיא הסכימה לשכור את הדירה משום שהמתינה זמן רב לפתרון ולא הייתה יכולה להוסיף ולהתגורר עם בני משפחת אחותה.

אין חולק על מצבה הרפואי של העותרת. אין חולק על כך שהיא הופנתה לקבל דירה ששטחה 32 מ"ר. שטח הדירה שהושכרה לעותרת הוא 24 מ"ר (לפי תשריט המשקף מדידה שנערכה לאחר ישיבת 29.1.15. ראו נספח ב' לתצהיר מר נוי מיום 4.2.15) ובהפחתת שטח קירות החוץ, שטח הדירה הוא 20.04 מ"ר. שטח הדירה בתוספת החלק ברכוש המשותף, הוא 32 מ"ר.

העותרת מוסיפה וטוענת כי על פי נהלי משרד השיכון והבינוי (והנוהל הנוגע לענייננו הוא נוהל 08/05 מיום 18.7.07) קיימת מסגרת מיוחדת וברורה לטיפול במקרים חריגים, אלא שהמשיבות לא בדקו את פניות העותרת להחלפת דירה.

המשיבים טוענים כי אין תקומה לעתירה, הן מחמת השיהוי הכבד בו היא נגועה (העותרת קיבלה את הדירה בחודש יולי 2012 והעתירה הוגשה בחודש יולי 2014) והן לגופו של עניין, שכן אין לגלות פגם מפגמי המשפט המנהלי בדרך הטיפול בעותרת, אשר מחייב התערבות שיפוטית. יתר על כן, לא ברור מהי ההחלטה המינהלית הנתקפת וממילא אין ברשות המשיבים דירה העונה לדרישות העותרת (דירה בשטח נטו של 32 מ"ר לפחות המצויה בכפר סבא).

לאחר שנערכו לפניי מספר דיונים ובאחרון שבהם נחקרה העותרת, ולאחר העיון בסיכומי הצדדים, אני סבור כי אין ממש בטענת העותרת כאילו המשיבים פעלו שלא כדין, התנערו ממנה, לא מילאו את תפקידם ולא פעלו בהתאם לנהלים. העותרת לא הציגה לראייה כל פנייה שהיא אל וועדת החריגים וערעורים ארצית לדיור, המנוהלת על ידי המשיב 2, הכוללת עתירה להחלפת הדירה בשל טעמים חריגים הנובעים ממצבה הרפואי, בהתאם לנוהל 08/05 הנ"ל (מכתבי ב"כ העותרת מיום 27.8.12 ומיום 22.9.13, אינם פנייה אל וועדת החריגים הארצית הנזכרת). באין פנייה כהלכה – אין לבוא בטענות אל המשיבים. ממילא בית המשפט אינו יכול להעביר תחת שבט ביקורתו את תוצאותיה של פנייה שלא נעשתה. על כן, ניתן לומר כי העתירה הוגשה בלא שהעותרת מיצתה את האמצעים העומדים לרשותה לפנות אל הגורם המוסמך בבקשה מתאימה. לכשתוגש פנייה מתאימה ולכשתינתן החלטה על אותה פנייה – ניתן יהיה לדעת אם ההחלטה פגומה בפגם מנהלי ואם יש מקום וצורך לתקוף אותה בשל כך. בהאידנא – הדבר אינו אפשרי מחמת העדר הפנייה והעדר ההחלטה, כמבואר.

יתכן ומטענות העותרת משתמעת תקיפה של סבירות שיקול הדעת המנהלי של המשיבים בהקצאתה של הדירה הספציפית הנדונה לעותרת. טענה זו לא נטענה מפורשות מפי העותרת, אך אתן דעתי אליה.