צ'צ'יק נ' ועדת ערר ואח'

תמצית עניינה של העתירה

זו עתירה נגד החלטת ועדת הערר המחוזית במחוז מרכז ("הוועדה" או "ועדת הערר"), מיום 3.4.17, שבה דחתה הוועדה ערר שהגיש העותר על החלטה מיום 10.4.16 של ועדת המשנה של הוועדה המקומית עמק חפר ("הוועדה המקומית"). בהחלטתה האמורה אישרה הוועדה המקומית, חרף התנגדות העותר, את בקשת המשיב 3 - כפר ידידיה מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ ("המושב") "לפירוק והעברת מיכלי דלק קיימים במתקן תדלוק קיים". המתקן האמור, שאינו אלא תחנת תדלוק, נמצא במגרש הידוע כחלקה 64 בגוש 8302 ("המגרש"), שאותו חוכר המושב מהמשיבה 4 (רמ"י), ואשר גובל בנחלתו ובביתו של העותר. ביום 7.6.17, לאחר הגשת העתירה ובעקבות ההחלטה נושא העתירה, החליטה רשות הרישוי המקומית ("רשות הרישוי") לתת היתר בנייה למושב כפי שביקש, וזה ניתן לו ביום 8.6.17.

בעתירתו מבקש העותר לבטל את החלטות הוועדה המחוזית וועדת המשנה של הוועדה המקומית, כמו גם את ההיתר שנתנה רשות הרישוי, ולאסור על בניית תחנת התדלוק. העותר מבקש לקבוע, בין השאר, כי על פי התכניות השונות החלות על המגרש אין להתיר בו הקמת תחנת תדלוק, וכי גם תכנית המתאר הארצית לתחנות תדלוק ("תמ"א 18") אוסרת הקמת תחנת תדלוק במגרש, עקב הקרבה היתרה לנחלתו ולביתו של העותר הגובלים במגרש ("מגבלת המרחק").

טעם נוסף בפי העותר לביטול היתר הבנייה: חרף דרישת תקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר תנאים ואגרות) תש"ל-1970, רמ"י כנציגת הבעלים לא חתמה על הבקשה להיתר, שעל כן לא היה מקום לדון בבקשה ולתת את ההיתר. עניין זה יידון לקראת סיום פסק הדין.

לבקשת העותר ניתן צו ארעי נגד הבנייה, שבהסכמת הצדדים היה לצו ביניים עד למתן פסק דין בעתירה.

רקע

1.תחילת הפרשה נושא העתירה לפני יותר מ- 40 שנה.

בשנת 1975 הגיש המושב, באמצעות מיופת כוחו חברת סונול ישראל בע"מ ("סונול"), בקשה להיתר לבניית "מיכלים תת קרקעיים ומשאבות חשמליות" (נספח 12 ממוצגי העותר ונספח 2 ממוצגי המושב). לבקשה צורפו תשריט הסביבה ותשריט המגרש שבו מיקום המכלים, המשאבות ומחסן. ביום 28.4.75 אישרה הוועדה המקומית את הבקשה "לבניית מיכלי דלק תת קרקעיים" על המגרש (חלקה 64 בגוש 8302), וביום 15.6.75 ניתן למושב רישיון בנייה ש"כוחו יפה לשלוש שנים" ("היתר 75"). הרישיון הותנה בתנאים "לפי תנאי משרד העבודה מיום 30.4.75 המצורף לרשיון".

2.כפי שנראה להלן התחנה הקיימת אינה בנויה לפי היתר 75, והמועד שבו נבנתה התחנה שלא לפי היתר 75 היה לכל המאוחר בשנת 1988. זו גם הסיבה לבקשה להיתר שהגיש המושב לוועדה המקומית, אשר בסופו של דבר נדונה בערר נושא עתירה זו.

אלו השינויים העיקריים בתחנה הקיימת לעומת התחנה שלבנייתה ניתן היתר 75: מיקום המכלים והמשאבות במגרש, ובמלים אחרות מיקום התחנה, שונה מן המיקום שבהיתר 75; בעוד שתנאי היתר 75 התנו את השימוש בתחנה לתדלוק לחברי המושב בלבד, הרי שבמשך שנים רבות שימשה התחנה כתחנה מסחרית לציבור בכלל, ולטענת העותר ורמ"י גם כיום מאפשרת התחנה לציבור כולו לתדלק בה; בעוד שהיתר 75 הגביל את מספר המכלים לשניים, ואת סוגי הדלק שאפשר לאחסנם במכלים לנפט מסוגים מסוימים ולסולר, הרי שבתחנה נבנו 4 ו-5 מכלים, ומאוחסן ונמכר מהם גם בנזין שאינו מסוגי הנפט שהותרו.