חיר נ' המשרד לבטחון פנים - אגף רישוי כלי ירייה

1. העותר הגיש עתירה מנהלית לביטול החלטת המשיב מיום 28.10.13, אשר ביטלה את רישיון כלי הירייה שברשותו.

2. הרקע העובדתי

2.1 העותר, עורך דין במקצועו (על אף השעיה זמנית מיום 15.7.15 עד ליום 14.11.19) והחזיק ברישיון לאקדח משנת 1991 מתוקף הוראות מעבר (משמר) בייעוד "נשיאה". תוקף הרישיון טרם ביטולו היה עד ליום 31.7.16.

2.2ביום 28.10.13 בוטל רישיונו של העותר על רקע המלצת המשטרה בגין מעורבות בתיק פל"א 496166/10 שעניינו תלונה לגבי שימוש במסמך מזויף. הודעה על הביטול נשלחה לעותר בדואר רשום והוא נדרש להפקיד את נשקו.

2.3ביום 19.1.14 פנה העותר למשרד לביטחון פנים בבקשה לביטול ההחלטה, במכתב שנרשם בו שהוא המשך למכתב הקודם מיום 19.11.12.

2.4 ביום 24.7.16 הפקיד העותר את נשקו, לטענת המשיב, כשלוש שנים לאחר הדרישה לעשות כן.

2.5באותו היום הגיש העותר בקשה חדשה לנשיאת אקדח ברישיון, בקשה שנדחתה ביום 5.10.16 בהמלצת משטרת ישראל בשל " ידיעות רבות הקשורות למרמה וירי". ערר שהגיש העותר – נדחה.

2.6העותר הגיש עתירה מנהלית (41854-03-17) והמשיב החליט לקיים דיון מחודש בעניינו של העותר. עמדת המשטרה התייחסה לשלושה תיקים של פל"א, וכן למידע חסוי הקושר את העותר לסכסוך אלים בו נעשה שימוש בכלי ירייה. לפיכך סברה המשטרה שיש בכך להצביע על מסוכנותו לשאת כלי ירייה ועל סכנה לשלום הציבור ובטחונו. עוד נתבקש העותר להבהיר מדוע לא הפקיד את נשקו כשנדרש לכך. לעניין זה טען העותר כי מעולם לא נמסרה לו הודעת הביטול קודם להפקדת נשקו במשטרה.

ביום 26.3.18 התקבלה החלטת המשיב בעקבות הדיון המחודש בערר. ההחלטה דחתה את הערר על רקע הצטברות השיקולים : המלצת המשטרה, ואי הפקדת הנשק מהלך 3 שנים על אף ביטול הרישיון.

3. המסגרת הנורמטיבית

3.1מתן רישיונות לכלי נשק מוסדר בחוק כלי הירייה תש"ט 1949(להלן "חוק כלי הירייה"). אין אחזקת כלי ירייה אלא על פי רישיון. ס' 12(א) לחוק כלי הירייה קובע כי לרשות נתונה סמכות שיקול הדעת במתן רישיונות וביטולם, וזה נוסחו–