כחלון(אסיר) נ' שרות בתי הסוהר ואח'

בפניי עתירת אסיר דחופה בהתאם להוראת סעיף 62(א) לפקודת בתי סוהר [נוסח חדש], תשל"ב- 1971, ולפיה מתבקש בית המשפט לבטל את שלילת שיחות הטלפון של העותר.

ברקע הדברים יצוין כי העותר עצור עד החלטה אחרת מיום 23.1.17, בגין מעורבותו הלכאורית בניהול ועמידה בראש ארגון פשיעה, לצד שורה של עבירות שעניינן סחיטה בכוח ואיומים ועבירות לפי חוק איסור הלבנת הון (ת"פ 58313-02-17 מחוזי ת"א).

ביום 13.6.18 הודע לעותר דבר שלילת שיחות הטלפון ממנו במשך כחודש ימים לצד הגבלות נוספות, שלילה שבעקבותיה הוגשה עתירת אסיר שנידונה בפני כב' השופט משניות (31975-06-18) ונדחתה ביום 25.6.18.

בין לבין הוארכה שלילת שיחות הטלפון מיום 12.7.18 למשך חודש נוסף, עד ליום 11.8.18. בעקבות הארכה זו הוגשה העתירה שבכותרת, אלא מהי, עד שהתקבלה תגובת הגורמים הצריכים לעניין ונערך דיון (לאחר שבתחילה הבקשה נקבעה לחודש ספטמבר ובהמשך הוקדמה), הסתיימה תקופת השלילה השנייה והחלה תקופת שלילת הטלפונים השלישית שתחילתה מיום 12.8.18 למשך חודש נוסף. הגם שמבחינה פורמלית היה מקום להגשתה של בקשה חדשה, הצדדים במשתמע דנו בעתירה ככזו המתייחסת לבקשה השלישית, כאשר לא נשמעה מצד המשיבה כל טענה בדבר.

טיעוני הצדדים:

ב"כ העותר במסגרת טיעוניה בכתב ובע"פ עמדה על כך שמדובר במי שמצוי בהפרדה וזכאי ליציאה קצרה מתאו. שלילת שיחות הטלפון של העותר פוגעת פגיעה קשה בזכותו לקשר עם בני משפחתו ועם העולם שמחוץ לכלא. לדבריה, טרם הגשת העתירה מיצתה את הכלים שעומדים לרשות העותר בפניות מול בית הסוהר, ורק לאחר שפניותיה נדחו בצורה לקונית פנתה לבית המשפט. עוד נטען כי שלילת שיחות הטלפון בהתבסס על מסוכנתו של העותר אינה עולה בקנה אחד עם העובדה כי אותה מדינה ואותו שירות בתי הסוהר אפשר לאשתו וגיסתו של העותר להיפגש עמו לביקור פתוח במשך כשעה. גם אם קיים מידע מודיעיני, הרי שמרביתו היה מצוי בפני בית המשפט עובר לשלילת השיחות הקודמת, וממילא לא ברור כיצד אדם שמצוי 23 שעות בהפרדה יוכל לעסוק בפעילות פלילית מחוץ לכותלי הכלא.

בסוף דבריה ציינה ב"כ העותר כי בנקודת זמן זו יש בשלילת שיחות הטלפון גם לפגוע בהגנתו של הנאשם, שכן בסמוך לאחר חגי תשרי עתידים להתחיל דיוני הוכחות, כאשר במסגרת הליך המעצר על הנאשם לנסות ולהציג חלופת מעצר. גם אם העותר זכאי לשוחח עם עורך דינו, ישנו קושי ממשי לנהל בצורה כזו את הגנתו, לא כל שכן, למצוא חלופת מעצר אשר מחייבת שיחה ישירה בין העותר לבין אותו מפקח אופציונלי.

ב"כ המשיבים הפנתה לכך שמשטרת ישראל ושירות בתי הסוהר, כאחד, ממליצים על המשך מניעת שיחות טלפון מהעותר. לדבריה, קיימים מיידעים "חמים ועדכניים" המלמדים כי גם בהיותו של העותר במעצר, זה ממשיך בפעילותו הפלילית אותה ניתן לצמצם באמצעות הגבלת שיחות הטלפון. נטען כי אין להסיק או ללמוד מביקור חד פעמי שניתן לעורר שלא נשקפת ממנו מסוכנות, או שהדבר דומה ליכולתו לעסוק בפלילים, אגב שימוש בשיחות טלפון. עוד ציינה ב"כ המשיבים כי לעותר אפשרות שיחת טלפון עם עורכי דינו, וככל שיהיה צורך בשיחת טלפון נקודתית, ניתן יהיה להגיש בקשה שתבחן אד הוק.

בשל כל אלה סבורה המשיבה כי ההחלטה בנסיבותיו של העותר הינה סבירה, ועל כן מתבקש בית המשפט לדחות את העתירה.