עת"מ 44629-11-11

1.         העותרים הם חלק מקבוצה של תושבי שכונות הדרום בעיר תל אביב - יפו, שהינם מחוסרי דיור.

החל מחודש אוגוסט 2011 הם שוהים במאהל, אשר הוקם על אדמת פארק בשכונת התקווה בתל אביב (להלן: "מאהל מחוסרי הדיור" או "המאהל").

2.         ביום 22/11/11 ניתנה הוראה ע"י המשיב לפינוי המאהל ולסילוק כל החפצים אשר הונחו בו.

3.         העתירה דנן הוגשה ביום 27/11/11 ובמסגרתה מבוקש להורות למשיב כדלקמן:

(א)        ביטול הוראת הפינוי.

(ב)        להימנע מלהפריע לעותרים ולמחוסרי דיור אחרים לחזור ולהקים את מאהל מחוסרי הדיור.

(ג)         להורות למשיב לפעול במסגרת סמכויותיו המצויות בסימן ג' פרק 12 לפקודת העיריות ולטפל בעותרים שהינם מחוסרי דיור.

(ד)        היה ויוחלט לממש את צו הפינוי בשל היות המאהל מפריע לציבור, בית המשפט יתבקש להורות למשיב לאפשר לעותרים להקים מאהל חלופי למחוסרי דיור שאינו מהווה הפרעה לציבור וזאת עד למציאת הסדר דיור חלופי.

4.         העותרים לא נמנים על מעמד הביניים או על השכבות אשר זוהו עם המחאה החברתית שהחלה בחודש אוגוסט 2011, אין מחלוקת עובדתית בין הצדדים על כך, שמדובר בעותרים אשר מצויים במצוקה אמיתית. משפחות קשות יום ויחידים אשר מוכרים ברובם לרשויות הרווחה. העותרים צירפו תצהירים אשר מבהירים את מצבם הסוציו אקונומי הקשה.

ב"כ המשיב לא חלקה על העובדה שמדובר בעותרים המצויים במצוקה כלכלית אמיתית לרבות מצוקת דיור חמורה, אשר נכון להיום, אף גורם שהוא, לא מציע להם פתרון אמיתי לטווח ארוך באשר למצוקתם זו.

5.         תמצית טענות העותרים:

א)         העותרים טענו, כי כאשר הוקם המאהל בחודש אוגוסט 2011, שהו במקום כ- 70 מחוסרי דיור וכן פעילי המחאה החברתית שביקשו להזדהות עימם. באותה עת, לא עשתה העירייה דבר על מנת לנסות ולהציע עזרה למחוסרי הדיור או לפעול בדרך כלשהי למענם.

רק באמצע חודש אוקטובר 2011, סמוך לדעיכת המחאה החברתית שפשטה בארץ, יצר נציג עיריית תל אביב קשר מול נציג מאהל מחוסרי דיור מר אמסלם, העותר מס' 1, והציע לו, כי כל יחיד מחוסר דיור יקבל מענק חד פעמי של 6,270 ש"ח ומשפחה בעלת ילדים תקבל מענק חד פעמי של 10,000 ש"ח וזאת בתמורה לפינוי מיידי של המאהל.

מר אמסלם לא הסכים לכך וביום 10/11/11 הגיעו למאהל מחוסרי הדיור נציגי משרד הרווחה והמשיב, כשהם מצוידים בחוזים שנוסחו מראש ושנחתמו על ידי משרד הרווחה והמשיב, והחתימו את מי שהסכים לכך על חוזה בעל תנאים דרקוניים ולפיו התחייבו הדיירים לעזוב את המאהל עוד באותו יום תמורת קבלת הסכום אשר הוצע ונקבע, כי ההמחאה תינתן רק כאשר יפנה מחוסר הדיור את המאהל מחפציו ויציג חוזה שכירות בתוקף.

ב)         העותרים טענו טענות בנוגע לאותו חוזה וציינו, כי חלק ממחוסרי הדיור אכן חתמו על החוזה (כ- 50 מהם) והושלכו לרחובות העיר.

            עוד טענו העותרים, כי  בחודש נובמבר 2011, עם רדת הגשמים, העותר 1 דיבר עם נציגי עיריית תל אביב וביקש עזרה אך בסופו של דבר, במקום לעזור, הגיעו למחרת פקחי העירייה וביקשו לפנות את האוהלים ולהחתים מחוסרי דיור נוספים על החוזה ובסופו של דבר נאמר להם, כי הפתרון המוצע הוא רק הסכום אשר דובר עליו קודם לכן - סכום חד פעמי.

ג)          העותרים טוענים, כי פרק 12 לפקודת העיריות כוללת את סעיף 249 (5) אשר מסמיך את המשיב למצוא פתרונות למחוסרי הדיור אך המשיב מתנער מסמכות זו ומחובתו, ומבקש לפנות את מחוסרי הדיור היושבים במאהל לרחובות תוך 48 שעות.

ד)         העותרים טוענים, כי פינויים מנוגד לזכות המחאה שהיא זכות יסוד של האדם במדינת ישראל וכי החלטה לפנותם היא בלתי סבירה ובלתי מידתית בעליל.

העותרים מציינים, כי מאהל מחוסרי הדיור אינו מהווה הפרעה כלשהי לציבור ואיננו ממוקם במקום מרכזי בתל אביב יפו. הסדר והניקיון נשמרים בו והשכנים המתגוררים בסמוך למאהל לא מתלוננים אלא מזדהים איתם.