ערעורו של דרור אלפרון על הרשעתו בעבירות איומים

השופטת עירית וינברג נוטוביץ

1.         בפנינו ערעור על הכרעת דינו של בית משפט  השלום בכפר סבא (כב' השופטת נאוה בכור) בת.פ 2237/08 מיום 22.11.11 לפיה הורשע המערער בעבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז 1977 (להלן: " חוק העונשין").

2.         כנגד המערער הוגש כתב אישום שייחס לו שתי עבירות: תקיפה הגורמת חבלה של ממש ואיומים.

לאחר ניהול הוכחות ניתנה הכרעת הדין בה זוכה המערער מחמת הספק מעבירת התקיפה, והורשע בעבירת האיומים.

על הרשעה זו הוגש הערעור שבפנינו.

3.         עיקרי הכרעת הדין

א.        על פי כתב האישום ביום 27.10.06 בשעת לילה הגיע המתלונן עם אחרים למועדון ­­­­"הביאנקה" ברעננה ובאותה עת שהו במועדון המערער ושניים מחבריו.

סמוך לשעה 03:00 (ביום 28.10.06) תקף הנאשם עם אחרים את המתלונן ללא סיבה נראית לעין בכך שהפילו אותו ארצה, בעטו בו וגרמו לו לחבלות.

בהמשך, כאשר ימית מימוני ואחר ביקשו להסיע את המתלונן לבית החולים ובעודם יושבים ברכב, התקרב הנאשם לרכב, סימן למתלונן לפתוח את החלון ומשפתח אמר לו הנאשם בקול מאיים "מלאך המוות בא אליך" בכוונה להפחידו או להקניטו.

ב.         לאחר שבימ"ש קמא סקר באריכות ובפירוט את העדויות והראיות, מצא כי קיים ספק ביחס למעורבותו של המערער בביצוע התקיפה.

עם זאת, החליט להרשיע את המערער בעבירת איומים כשהוא מנמק זאת כך:

א)        ימית מימוני העידה באופן הגיוני, סדור וקוהרנטי ביחס לדברים ששמעה מפי המערער, שניגש לרכבם לאחר תקיפת המתלונן (שהוא אחיה), בהיותה ישובה ברכב לצד בעלה, שנהג ברכב, בעוד המתלונן יושב מאחור. על פי עדותה, לאחר חילופי דברים בין המערער למתלונן, חבש המערער קפוצ'ון לראשו ואמר לאחיה "מלאך המוות בא לקחת אותך". זה הפחיד והלחיץ אותה. בימ"ש קמא קבע כי גם אם שמעה את המילים "שטן, יצר הרע או מלאך עם כנפיים", השערות שהועלו על ידי ההגנה במהלך עדותה ושהיא לא שללה אותם, ברי כי הקשר הדברים, יחד עם התנהגות הנאשם לבוש הקפוצ'ון, היה בבחינת איום ברור (עמ' 51 להכרעת הדין).

            עוד צוין כי גרסת ימית מימוני מהימנה על בימ"ש גם אם הדברים שציינה בעדותה לא נשמעו על ידי העדים האחרים שהיו יותר מרוחקים במיקומם מהמערער (עת/2 ו-עת/6) או במצב נפשי פגיע ורגיש יותר (המתלונן - עת/4) (עמ' 52 להכרעת הדין).

ב)         יהודה זוארץ (עת/2) אישר אף הוא כי המערער התקרב לרכב עם קפוצ'ון על הראש, דפק בחלון, שאל את המתלונן, שהיה מעורפל, מגמגם ומבוהל מהמכות, אם הרביצו לו. לאחר שהמתלונן השיב בחיוב, אמר לו המערער שפניו  נראות טוב ולא נורא מה שעשו לו. המתלונן אף אמר למערער שאינו יודע אם הוא זה שהכה אותו, אך בדרך לבית החולים המתלונן אישר בפניו שהמערער היכה אותו.

ג)         המתלונן (עת/4) אישר אף הוא את הגעת המערער כשהוא חבוש בקפוצ'ון לחלון הרכב ואת הדפיקה על החלון. המתלונן לא זכר מה אמר לו המערער וציין כי הוא לא הגיש תלונה במשטרה כיוון שמדובר במשפחה ידועה של עסקים, פשעים ומדובר בדרור (עמ' 43 ש' 11-29).

ד)         יאיר כהן (עת/6), הבעלים של המועדון, העיד כי עמד סמוך למערער, שלבש קפוצ'ון על ראשו והתקרב בצורה מאיימת למתלונן, ולכן הרגיש צורך להישאר ליד הרכב (ת/5).

ה)        המערער עצמו אישר בעדותו בבימ"ש (בניגוד לשתיקותיו בהודעותיו), כי שם את הקפוצ'ון לראשו, ניגש לרכב בו ישב המתלונן ואמר לו דבר מה בקשר ל" מלאכי שרת או שלום".

בימ"ש קמא קבע כי גרסה זו של המערער הינה כבושה והסברו כי דיבורים על "מלאכי שרת או מלאכי שלום" שגורים בפיו, אינו מהימן.

ו)         מראהו של המערער, על פי הודאתו, כשהוא לבוש קפוצ'ון לראשו, דופק על חלון הרכב, לאחר תקיפת המתלונן, כשהוא אומר את הדברים כעולה מעדותה של ימית מימוני, הינם איום על פי כל מבחן אובייקטיבי או סובייקטיבי.