ערעור של קטין על גזר דין בו הורשע בפציעה בנסיבות מחמירות ונקבע כי עליו לשהות במעון נעול במשך 18 חודשים.

השופט י' דנציגר:

           לפנינו ערעור וערעור שכנגד על גזר דינו של בית המשפט המחוזי לנוער בנצרת (השופטת נ' מוניץ) בת"פ 28/09 מיום 14.4.2011, בו הורשע המערער על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן, וכן נקבע כי עליו לשהות במעון נעול למשך 18 חודשים בהוסטל "נווה-חורש". המערער חויב בפיצוי כספי לטובת המתלונן בסך 15,000 ש"ח והושתו עליו 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים והתנאי הוא שהמערער לא יבצע איזו מבין העבירות בהן הורשע למעט איומים. כן חויב המערער לחתום על התחייבות עצמית על סך 10,000 ש"ח להימנע מלבצע כל עבירת אלימות למשך שנתיים.

עובדות כתב האישום המתוקן

1.        על רקע קנאה ויחסו הרכושני של המערער לנערה (ח.ל.) שעמה נפגש המתלונן, קשר המערער יחד עם הנאשמים האחרים קשר לפגוע במתלונן ולגרום לו חבלה. ביום 15.11.2009 איימו המערער והנאשמים האחרים על המתלונן כי יפגעו בו. בשעות הערב של אותו היום חיכו שניים מבין הנאשמים האחרים למתלונן ומשהגיע למקום סטר אחד מהם בפניו ובעט בו באומרו "לא מתעסקים עם חברות של חברים". בבוקר יום 17.11.2009 ניגש המערער למתלונן שלמד עימו יחד באותו בית-ספר וביקש שיסור עמו לשיחה בהבטיחו למתלונן שלא יתקוף אותו. המערער הוביל את המתלונן במרמה לחלק האחורי של בית הספר, שם תקף אותו יחד עם הנאשמים האחרים באגרופים ובבעיטות עד שהפילו אותו אל הארץ. בעוד המתלונן בוכה ומתחנן שיניחו לו המשיכו המערער וחלק מהנאשמים האחרים לתקוף אותו, דחפו אותו בכוח למדרון בגובה של כארבעה מטרים וגרמו לו להתדרדר על אבנים וסלעים כשהוא פצוע ומדמם. מיד לאחר מכן תפסו המערער והנאשמים האחרים את המתלונן בכוח וקשרו אותו לכיסא באמצעות צינור השקיה שלפתו סביב גופו וידיו בחוזקה. אחד הנאשמים האחרים החזיק צינור גומי והיכה באמצעותו את המתלונן על פניו וראשו.

2.        בעוד הנאשמים ממשיכים להכות את המתלונן בהיותו כבול לכסא, כאוב, בוכה, מתחנן על חייו ומביע נכונות לעשות כל שידרשו רק שלא יהרגו אותו, הרים אחד הנאשמים האחרים קרש והיכה באמצעותו את המתלונן על גופו ובאיזור ראשו. לנאשמים לא היה די בכך ובמקביל הרים אחד מהם אבן גדולה, קירב אותה בתנועה מאיימת לעבר ראשו של המתלונן ואיים להרוג אותו באמצעותה. בהמשך שלף אותו נאשם אולר סגור באומרו "הייתי מוכן לשחוט אותו עכשיו". בשלב מסוים הצליח המתלונן לשחרר את עצמו מהכסא ומשניסה לברוח התנפל עליו המערער, תפס אותו בחוזקה, קרע את חולצתו ויחד עם שניים מהאחרים קשרו אותו חזרה לכסא, כשאחד מהם מכה אותו באמצעות צינור והאחרים באמצעות מכות אגרוף ובעיטות בכל חלקי גופו. בנוסף הצמיד אחד הנאשמים האחרים את ידיו סביב גרונו של המתלונן וניסה לחנוק אותו. בהמשך אף תפס את זרועו בכוח, החזיק אבן ולאחר מכן הדליק סיגריה, איים וניסה לכבות אותה על גב זרועו של המתלונן. בעוד המתלונן בוכה, כאוב, מדמם מפצעיו ומתחנן שלא יהרגו אותו נועצו הנאשמים ביניהם, תיאמו גרסאות ואיימו על המתלונן שאם ידווח על מעשיהם למשטרה יהרגו אותו. הנאשמים הניחו למתלונן רק לאחר שהכריחו אותו להתקשר מספר פעמים לח.ל. להטרידה ולדבר איתה במילים שהורה לו המערער ואף כפו על המתלונן לבקש מח.ל. להיפגש עמו. כתוצאה ממעשי הנאשמים נזקק המתלונן לטיפול ומעקב רפואי. המתלונן סבל מחבלות, פציעות וכאבים. בשל המעשים הנ"ל יוחסו למערער עבירות של פציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 334 וסעיף 335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א) לחוק העונשין; ואיומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

תמצית ההליכים לפני בית המשפט המחוזי לנוער

3.        על רקע הודאתו של המערער במסגרת הסדר טיעון במעשים המיוחסים לו בכתב האישום המתוקן, קבע בית המשפט המחוזי לנוער ביום 30.12.2009 כי המערער והנאשמים הנוספים ביצעו את העבירות המיוחסות להם.

טיעוני המאשימה וראיותיה לעונש

4.        לבית המשפט הוגש תסקיר נפגע עבירה. מתסקיר זה עולה כי הפגיעה השפיעה על המתלונן, בין היתר, בלימודיו. ציוניו ירדו ובית הספר בו למד שקל שלא להעלותו כיתה. מאז האירוע התקשה המתלונן להירדם וניכר כי הוא מסתגר, סובל פיזית, מדוכא וחרד. עוד עולה כי המתלונן פיתח דפוס של האשמה עצמית. במישור החברתי חווה המתלונן חוסר ביטחון. כמו כן חש המתלונן פחד קיומי. המתלונן עבר הליך טיפולי שכלל מפגשים עם פסיכולוג. המתלונן ואביו העידו בבית המשפט.

5.        המאשימה טענה כי המערער ביצע עבירת אלימות חמורות ביותר, בצוותא חדא כנגד קטין שניזוק והושפע קשות מהאירוע. המאשימה הדגישה כי מדובר במסכת מעשים. לטענת המאשימה, המערער והנאשמים הנוספים פעלו כארגון פשע על רקע קנאה ויחס רכושני. המערער הוא זה שיזם, תיכנן וקשר קשר עם הנאשמים האחרים כדי לתקוף, להטריד ולהביא במרמה את המתלונן למקום נידח בחצר האחורית של בית הספר ולעשות בו את המעשים המתוארים בכתב האישום המתוקן. המאשימה ציינה כי יש לתת משקל לחוויה הקשה של המתלונן וכן למידת התחכום והאכזריות שנהגו בה המערער והאחרים. עוד הוסיפה המאשימה כי על בית המשפט להשית עונש שיעביר מסר מרתיע על אף גילו הצעיר של המערער.

טיעוני המערער לעונש

6.        בא כוח המערער ציין כי יש לתת משקל לכך שהמערער הודה בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן, חסך זמן שיפוטי יקר, נטל אחריות מלאה, שיתף פעולה והביע צער וחרטה. עוד נטען כי המערער היה קטין בן 15 בעת ביצוע העבירה ללא כל עבר פלילי. בנוסף לכך טען בא כוח המערער כי יש לתת משקל לעובדה שהמערער שהה שלושה חודשים במעצר בית מלא וחווה טראומה בשל היותו נתון במעצר מאחורי סורג ובריח מהלך עשרים ימים. עוד טען בא כוח המערער כי לאחר האירוע דנן מרשו השתלב בפנימייה ולמד באופן סדיר והגיע להישגים. לאחר שהות של עשרה חודשים בפנימייה חווה המערער אלימות מצד המדריכים ולכן נאלץ לעזוב ולעבור למסגרת אחרת. המערער ביקש לאפשר לו להמשיך בהליך שיקומי בקהילה.

תסקירי שירות המבחן לנוער

7.        בעניינו של המערער נערכו מספר תסקירים על ידי שירות המבחן לנוער. בגזר דינו של בית המשפט המחוזי לנוער פורטו עיקרי התסקירים ועמדת שירות המבחן לנוער בעניינו של המערער. מהתסקירים עולה כי בעת ביצוע העבירות שבנדון היה המערער בן 15. שירות המבחן עמד על הרקע המשפחתי הבעייתי של המערער. כן עלה מהתסקירים כי לאחר האירוע שבנדון נקלט המערער בפנימייה באופן חיובי אך לאחר חופשת הקיץ חזרתו לוותה בקשיים רבים. בחודש דצמבר 2011 אירע עימות בין המערער לבין מדריך בפנימייה. בשל כך הורחק המערער מהפנימייה לצמיתות. מעמדת שירות המבחן לנוער עלה כי אצל המערער קיימים קשיים בהבנת המציאות וכי קיים חשש שהוא יחזור על דפוסי התנהגות אלימה. להערכת שירות המבחן המערער נמצא בסיכון גבוה לפגיעה נוספת באחר ולבחירה באלימות כדרך לפתרון בעיות. בנוסף לכך עלה מעמדת שירות המבחן כי בהערכה פסיכו-דיאגנוסטית שנערכה על ידי פסיכולוג נמצא כי המערער נעדר אמצעי ויסות והרגעה עצמית, כי תוקפנותו אינה מרוסנת וכי הסבירות להתפרצותו הינה גבוהה מהרגיל. שירות המבחן שלל אפשרות לטיפול בקהילה או שהות בבית הוריו בשל חוסר יכולתם להציב למערער גבולות.

8.        יחד עם זאת, ציין שירות המבחן לנוער כי המערער השתלב באופן חיובי בעבודה ומעסיקו מסר כי המערער אדיב והוא שבע רצון מהתנהלותו. עוד עלה מעמדת שירות המבחן כי המערער השתלב במסגרת לימודית בה לומדים שלוש פעמים בשבוע. עוד ציין שירות המבחן כי המערער שיתף פעולה והגיע לפגישות שנקבעו. שירות המבחן ציין עוד כי המערער קיבל על עצמו אחריות לביצוע העבירות.

9.        לפיכך, המליץ שירות המבחן לנוער על השמתו של המערער במסגרת טיפולית של חסות הנוער במעון "נווה- חורש", שהינו מעון אבחוני לתקופה בת 70 יום, בסיומה עתידה להתקבל המלצה באשר למסגרת המשך מתאימה.

גזר הדין

10.      בגזר הדין הרשיע בית המשפט המחוזי לנוער את המערער והשית עליו את העונשים שפורטו ברישא. בית המשפט המחוזי נימק את גזר דינו בכך שהמערער היה "הפעיל, המפעיל והדומיננטי" מבין הנאשמים בביצוע העבירות והוא ש"הסית והתסיס, תכנן ויזם את ביצוע עבירות האלימות, בשל קנאותו ובריונותו". יחד עם זאת, ציין בית המשפט המחוזי לנוער כי מדובר בנאשם צעיר אשר הודה בעבירות המיוחסות לו ובכך חסך זמן שיפוטי. עוד ציין בית המשפט המחוזי כשיקול לקולא את נסיבות חייו של המערער.

11.      בית המשפט המחוזי לנוער דחה את בקשת המערער לעיכוב ביצוע גזר הדין, על אף שהגורמים המקצועיים הבהירו לבית המשפט שלא ניתן יהיה לבצע את גזר הדין שכן "נווה-חורש" הינו מעון אבחוניבלבד שהשהות בו מוגבלת עד ל-70 ימים עם הארכה אפשרית ב-30 ימים נוספים בלבד. לפנים משורת הדין עיכב בית המשפט המחוזי את ביצוע גזר הדין למשך שבעה ימים על מנת שקציני המבחן יוכלו למלא אחר גזר הדין.